הגמרא במסכת סוטה מספרת סיפור מרתק שאירע בעת שנשאו בני יעקב את אביהם לקבורה. משהגיעו למערת המכפלה, בא עשיו והחל מעכב את מסע הלוויה. הוא טוען: לי שייכת חלקת הקבר. הם משיבים לו: הרי מכרת את חלקך תמורת נזיד עדשים. וכך, בעוד מיטתו של יעקב נותרת מונחת על מקומה, התנהל הוויכוח למי שייך המקום במערה. מה עשו? שלחו את נפתלי, שירוץ בחזרה למצרים, כדי להביא את האיגרת שתוכיח עם מי הצדק.
בין ההולכים אחרי המיטה היה גם חושים, בנו של דן, שהיה חירש ולא שמע את הוויכוח, ולא היה ער לטיעונים ולנימוקים של הצדדים. מה קרה? שאל. מחכים עד שישוב נפתלי ותהיה הכרעה, השיבו לו. אמר להם: ועד שיבוא נפתלי ממצרים, יהא אבי אבא מוטל בביזיון? לקח מקל והכה את עשיו על ראשו.
הבאתי כאן בעבר את תהייתו של ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, שהקשה על הסיפור הזה ושאל מדוע מכל צאצאיו של יעקב דווקא חושים בן דן הוא שנתעורר לכבודו. וכי כל בני יעקב לא הרגישו בביזיון אביהם המוטל ללא קבורה? אלא שהמדרש הזה, הסביר הרב שמואלביץ, מלמד אותנו על כוחו של ההרגל, המכניס אותנו למצב של אדישות.
פעמים רבות נגרר אדם, מכורח הנסיבות, אל מציאות המנוגדת לתפיסת עולמו ולרצונו החופשי. אחרי שהייה ארוכה במצב הזה מתקהים חושי הביקורת שלו, והוא מסתגל בנקל לסיטואציות שבימים כתיקונם היה נחרד מהן. כך בני יעקב עמדו והתווכחו עם עשיו, והוויכוח נמשך והתארך, והם החלו מתרגלים לסיטואציה שבה יעקב אביהם מוטל בביזיון. חושים בן דן היה היחיד שלא קהו חושיו. דווקא הוא, בשל כובד שמיעתו, לא נכנס לפרטי המשא ומתן, ומתוך ראייה צלולה, כזו שמנטרלת את ההד התקשורתי ואת רעשי הרקע - הספיקה לו תמונת גופת סבו המונחת כפי שהיא, כדי להזדעזע יותר מאחרים.
הפלפולים, והשקלא וטריא, והטורים בעיתונים, וההסברים בעד ונגד, והחישובים הקואליציוניים הם אלה שמטמטמים את מוחנו גם בימים אלה, אל מול סוגיית היחס הנכון אל הרשימה המשותפת. לכאורה הפרטים ברורים. אין עליהם ויכוח, אין עליהם ערעור, הם כתובים עלי אינטרנט. חברי הרשימה המשותפת שואפים לבטל את היות ישראל מדינה יהודית, את דגל ה"מגן דוד" ואת "התקווה", ותומכים בטרוריסטים, ברוצחים מתועבים ובאויבים הכי גדולים שלנו.
איימן עודה מעריץ את חסן נסראללה. חבריו למפלגה מהללים רוצחי יהודים, מרוצצי ראשים, מפוצצי מסעדות ובתי קפה על יושביהם, ומחבקים מרגלים של חיזבאללה. מול כל זה, כמו עשיו במערת המכפלה ההיא, ניצבת העיתונות הישראלית בשירות מפלגת כחול לבן, ומטמטמת את מוחנו, ועושה מה שהיא רק יכולה כדי שנעסוק בכל מה שמסביב, ולא בסיפור עצמו. "אי אפשר להדיר ציבור כזה גדול", "הם מייצגים הרבה מאד אנשים", "תראו איזה יופי הרופאים שלהם מטפלים ביהודים", "מספיק עם הגזענות". ובהמשך להסבר של הרב שמואלביץ, בעניינו של חושים בן דן, אין דבר מסוכן מאותה התרגלות למצב רע. אותה התרגלות שמביא איתו המשך המצב הקיים, שאותו יש מי שעמלים לקבע.
הנה דוגמה מהשבוע. איתי שכטר, חלוץ מכבי תל אביב, שיתף ביום שני ברשת החברתית תמונה של שלט הקובע ש"ממשלה עם המשותפת - אסון לישראל", ועורר מהומה גדולה. מכבי תל אביב פרסמה הודעת תגובה, שלפיה "ככל גוף ספורטיבי, אין המועדון נוקט עמדה פוליטית כלשהי". להתאחדות לכדורגל היה חשוב להסביר ש"מוטב ששחקני הכדורגל יתמקדו בדרכים שבהן ניתן לאחד, לעודד ולסייע האחד לאחר, ולכלל החברה, במקום להיות אחראים לפרסומים שמקדמים קיטוב, פילוג ושיח מעורר חלחלה ברשתות החברתיות".
"ראוי לגלות אחריות חברתית", הוסיפה ההתאחדות, "טרם פרסום דברים שרק מרחיקים בין אדם לחברו". הנה לכם מחירה של התרגלות. המשותפת תומכת במחבלים שרוצחים יהודים, וההתאחדות לכדורגל חושבת שההתנגדות למפוצצי מסעדת "סבארו" ו"קפה מומנט" היא עניין שמקדם קיטוב ומרחיק בין אדם לחברו. הפוסט מודרניזם בהתגלמותו.
אין אמת ושקר. אין נכון ולא נכון. אין טוב ורע. כולנו רקמה אנושית אחת חיה. תומכי המדינה היהודית, ודורשי פירוקה. המצדיעים לדגל, והמבקשים להורידו מהתורן. השרים את ההמנון ברטט, והתובעים למחוק את מילותיו. המקדשים את העלייה היהודית לארץ, והשואפים לדללה. וברגע הזה - כשההתאחדות לכדורגל חושבת שמי שמביע עמדה פרו־ציונית ואנטי־טרוריסטית הוא זה ש"מקדם פילוג" - אתה מבין שההתרגלות הושלמה. שכחול לבן, וסייעניה בעיתונות, הצליחו להשלים את הלבנתה של רשימת תומכי הטרור.
קבלת פנים חמה
עוד דוגמה לאותה התרגלות? בתחילת השבוע הודיע שירות הביטחון הכללי על חשיפת פעילות של ארגון חמאס בישראל. לפי אותה הודעה, גייס חמאס אזרחית ישראלית ערבייה, שפעלה בגליל עבור ארגון הטרור. בחקירתה בשב"כ, כך לפי ההודעה, עלה כי איה ח'טיב גויסה לטובת חמאס על ידי שני פעילים בזרוע הצבאית של הארגון ברצועת עזה.
"השניים גייסו את ח'טיב, אשר עסקה בפעילות הומניטרית עבור נזקקים ברצועת עזה, לטובת מימון של פעילות ותשתיות טרור, ביצוע משימות עבור חמאס, ובהמשך - איסוף מודיעין ביטחוני לטובת קידום פעילות טרור נגד מטרות ויעדים ישראליים.
התקשורת בין ח'טיב לשני פעילי הטרור בוצעה באופן מבצעי וחשאי. במסגרת הקשר עם אנשי החמאס, העבירה להם ח'טיב מאות אלפי שקלים, תוך הונאת ארגוני סיוע ואזרחים תמימים, אשר תרמו כספים מתוך מטרה שאלו יגיעו לחולים ונזקקים, ותוך ניצול מצוקתם של חולים שלהם ניתנו היתרים לטיפול רפואי הומניטרי ופעילות עסקית של תושבי רצועת עזה".
לאן הלך הכסף? לפי שב"כ, הכסף מימן בניית מנהרות, הקמת מחרטה והקמת מבנים לטובת הפעילות השוטפת של חמאס. חוץ מזה, העלתה החקירה, ח'טיב העבירה לחמאס מידע על אודות תנועת כוחות הצבא במהלך אחד מסבבי הלחימה עם רצועת עזה. ח'טיב הובאה מספר פעמים להארכת מעצרה בבית המשפט, ומי מצאו לנכון להגיע כדי לחזק אותה ולהפגין נגד מעצרה? כמובן, חברי הכנסת יוסף ג'בארין ואימאן ח'טיב מהרשימה המשותפת.
"אנחנו לצדך ומאמינים בצדקת דרכך. העשייה שלך היא עשיה הומניטרית לילדים ולהורים", צוטטה ח"כ ח'טיב בוואלה. "לא נעזוב אותה לבדה", קראה חברת הכנסת בהפגנה, "היום איה בתמונה, אבל כל אחד מאיתנו יכול להיות במקום הזה. אנחנו במציאות שבה גם פעילות הומניטרית נחשבת טרור".
עכשיו, תראו, אני לא יודע איך יסתיים ההליך המשפטי בעניינה של החשודה בסיוע לחמאס. ייתכן שבסופו של דבר יתברר שהכל טעות, ושבשב"כ התבלבלו והחליפו בינה לבין מישהי עם שם דומה. מה אני כן יודע? שתמיכה כזו של חברי כנסת בחשודה בפעילות טרור למען חמאס, היא משהו שבעולם נורמלי היה זוכה לטיפול תקשורתי משמעותי. אז איך זה שהפרשה הזו עברה לנו בפיהוק? התרגלות.
בסדר, אנחנו מסבירים לעצמנו, אלה חברי הכנסת של המשותפת. חיים כץ מתעניין בתעשייה האווירית, מתן כהנא מתעניין בוועדי עובדים, וברשימה המשותפת מתעניינים בחשודים בטרור נגד יהודים. כל אחד והתחביבים שלו. בגלל זה לא להקים באמצעותם ממשלה?
דוגמה נוספת להתרגלות? לפני כמה ימים פוראת נסאר, כתב חדשות 12, העלה לחשבון הטוויטר שלו סרטון קצר המראה "קבלת פנים חמה בכפר מנדא לשני האסירים הביטחוניים מוחמד עבד אל־חמיד ומחמוד עבד אל־חלים, שהשתחררו אחרי 17 שנה". בסרטון הזה נראים השניים, רכובים על סוסים לבנים, צועדים ברחובה של עיר, כשעשרות אנשים, ואולי למעלה מזה, מלווים אותם ועושים להם כבוד. מי השניים האלה? ובכן, החודש לפני 16 שנה גזר בית המשפט המחוזי בחיפה את דינם, אחרי שהרשיע אותם על פי הודאותיהם בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, במגע עם סוכן הג'יהאד האסלאמי, ובעבירות של איומים.
מה עשו האדונים אל־חמיד ואל־חלים, שכך הורשעו? השניים יצרו קשר עם איש ארגון הטרור של הג'יהאד האסלאמי, שביקש לקדם ביצוע פיגועים נגד יהודים בישראל. בהמשך צירפו אליהם קרוב משפחה נוסף, הקימו חולייה ותכננו לבצע פיגועי ירי, אולם אחר כך החליטו שטוב יותר להניח מטעני חבלה בתחנת אוטובוס או בבית קפה באזור חיפה, ולהימלט מהמקום. אחת האפשרויות שנבחנו הייתה לבצע את הפיגוע בקריון בקרית ביאליק, קניון גדול והומה אדם.
"הצטיירה תמונה של התארגנות של אזרחים, נושאי תעודת זהות ישראלית, שיכולים להגיע לכל מקום במדינה בקלות, וכל זאת כדי לבצע פיגועי טרור ורציחתם של אזרחים רבים ככל הניתן", כתבו השופטים. עכשיו, כאמור, השתחררו המחבלים מהכלא, שבו לביתם בכפר מנדא והתקבלו כגיבורים. תארו לעצמכם ששני אנסים היו משתחררים מהכלא ומובלים ברחובות תל אביב כשהם רכובים על סוסים לבנים, כאילו היו מרדכי היהודי בשושן הבירה. ברור לכם איזו מהומת אלוהים הייתה מתרחשת כאן, נכון? אבל זהו בדיוק מחיר ההתרגלות. כשמדובר בערבים ישראלים שעושים כבוד למי שביקשו לרצוח כמה שיותר יהודים, אנחנו לא מתרגשים. ציוץ קטן בטוויטר מלמד אותנו על האירוע הזה, ודי לנו בכך.
לחזור שוב על השקר
ובחזרה למשותפת. הדרך השכיחה לניסיון להרגיל אותנו להתייחס אליה כאל רשימה לגיטימית, ולהסביר לנו שמדובר במפלגה ככל מפלגה, נשענת על שקר אחד שהעיתונות לאורכה ולרוחבה עושה בו שימוש. השקר הזה מנסה לייצר שוויון בין "ערבים" לבין "הרשימה המשותפת". "מה?", שואלים שוב ושוב עיתונאים רבים, "אפשר לפסול ככה סתם 20% מאזרחי ישראל? תארו לעצמכם שבמדינה אחרת היו מדברים על ממשלה בלי יהודים".
צריך לחזור ולהפריך שוב ושוב את השקר הזה. אין שום בעיה עם אזרחי ישראל הערבים. יש בעיה עם תומכי טרור ומהללי רוצחים של יהודים, ועם אנשים שרוצים למחוק כאן את המדינה היהודית. לז'אנר הזה, של העיתונאים השקרנים, יש שיטה קבועה שבמסגרתה הם משיבים לטיעון שמעולם לא נטען, ומספרים בהתרגשות על הרופאים הערבים המשובחים ועל האחיות הערביות המסורות, כאילו למישהו יש בעיה איתם, וכאילו מישהו דיבר פעם נגדם. כתבתי כאן בשבוע שעבר, ואני כותב שוב: אין שום בעיה עם ערביי ישראל, שהם אזרחים שווי זכויות. לתפיסתי, ראוי גם שיהיה בממשלת ישראל שר ערבי, אלא שהשר הזה לא יכול להיות תומך טרור. מה כל כך מסובך בזה?
כתבת שקר תעמולתית, מניפולטיבית ודמגוגית כזו, שכל מטרתה להכשיר את תומכי הטרור מהמשותפת, פורסמה השבוע ב"הארץ". "הרופאים הערבים נמצאים בחזית המאבק בקורונה, ומרגישים שעל גבם יש מטרה", אמרה הכותרת, והמשיכה: "כ־20% מאנשי הצוותים הרפואיים בישראל הם ערבים. השילוב בין התפרצות הקורונה והמגעים להקמת הממשלה שלח אותם לקו האש - ביותר ממובן אחד. בשיחות עם 'הארץ' הם מספרים על התחושה הקשה, כשבשעה שבה הם מצילים חיים, ראש הממשלה מתייחס אליהם כאל פצצה מתקתקת".
האם ראש הממשלה מתייחס אל הרופאים האלה כאל פצצה מתקתקת? לא. הוא מתייחס כך אל חברי הכנסת ששיבחו ומשבחים מחבלים. אבל זו דרכה של תעמולה. לערבב אמת ושקר כדי לטמטם את הקורא. בכתבה הארוכה מספרים הרופאים הערבים על העבודה הקשה שלהם, כשהכתבת שבה ומנסה להבליט כל העת את הקשר, שלא קיים כלל במציאות, בין התרומה שלהם לחברה לבין הפסילה של המשותפת.
"אני מטפלת בכל מי שמגיע לבית החולים, אף פעם לא היה ולא יהיה לי אכפת אם הוא יהודי או ערבי", סיפרה אחת הרופאות, "למה זה בסדר שאנחנו נעמוד בחזית הטיפול בבתי החולים בטיפול בקורונה, אבל בממשלה אנחנו לא לגיטימיים?". כתבת "הארץ" יכלה להסביר לה, בתשובה להערה הזו, שהיא דווקא לגיטימית מאוד, ומי שלא לגיטימי הוא אחמד טיבי, שנושא את השאהידים הרוצחים על כפיים - אבל היא בחרה שלא לעשות את זה. כך אצל הרופאה הזו, כך גם אצל שאר הרופאים שצוטטו בכתבה.
הנה, לדוגמה, ד"ר חאג' יחיא יאסין, בת 31, רופאה בכירה במחלקה פנימית בשיבא, שהיא ובעלה, גם הוא רופא, גרים במגורי הרופאים בתל השומר. "גם השבוע", מסבירה הכתבת, "על רקע המשא ומתן לאחדות, קיבלה תזכורת מהבית ברחוב בלפור, מה חושבים שם על נציגי הציבור הערבי בכנסת. רק שלשום 'הזהיר' נתניהו בפייסבוק כי בשעה שהוא 'מנהל משבר עולמי ולאומי חסר תקדים בצורה האחראית והשקולה ביותר, גנץ דוהר לממשלת מיעוט שתלויה בבל"ד, היבא יזבק ותומכי טרור, וזאת במקום להצטרף לממשלת חירום לאומית שתציל חיים'".
תגידו, חברים ב"הארץ", אתם קוראים מה שאתם בעצמכם כותבים? הרי מה ציטטתם כאן מנתניהו? שיש לו בעיה עם אנשים כמו הדוקטורית הזו? הרי אתם עצמכם כתבתם שמה שמפריע לו זו "ממשלת מיעוט שתלויה בבל"ד, היבא יזבק ותומכי טרור". איך זה קשור לרופאה שראיינתם? היא תומכת טרור? לא נראה לכם מוזר שאתם מאשימים את ראש הממשלה בגזענות, אבל אצלכם בהכרח "ערבי" ו"תומך טרור" זה משהו שחייב לבוא בחבילה אחת?
וזה ממשיך. "בעוד שבבלפור מציירים תמונה שבה בעת חירום יש להדיר את הערבים ה'מסוכנים'", מסבירה הכתבת, "הנתונים מראים כי ללא אנשי הרפואה בני חברה זו, המאמצים להצלת חיים היו סופגים מכה אנושה". נו, מה יהיה עם התעמולה הנחותה הזו? מישהו בבלפור ביקש להדיר מישהו מהרופאים הערבים שראיינתם בכתבה? לראש הממשלה הייתה פעם בעיה עם מי מהם? ואיך זה, לכל הרוחות, שבכתבה שלמה, מתחילתה ועד סופה, לא מוזכרת ולו פעם אחת הבעיה האמיתית שיש לראש הממשלה ולרבים מאזרחי המדינה עם עמדותיהם תומכות הטרוריסטים של חברי הרשימה המשותפת? "האפליה והגזענות כלפי הציבור הערבי, גואה בימים אלה, לצד החרפת משבר הקורונה", חוזרת הכתבה שוב ושוב על השקר.
קמפיין בשירות העיתונות
הניסיון לייצר כאן את אותה התרגלות, שתכין את הקרקע לכניסת מפלגה של תומכי פיגועים לקואליציה של בני גנץ ובוגי יעלון, בא בצוותא עם הניסיון לייצר דה־לגיטימציה לכל מי שמתנגד למהלך המטורף הזה. קבוצה של משפחות שכולות ונפגעי טרור, רובם חברי פורום "בוחרים בחיים", הרימו השבוע קול זעקה נגד הישענות אפשרית של רשימת כחול לבן על אנשי המשותפת. הם הפגינו ברחובות, ביקרו בבתיהם של חברי כנסת, וביקשו גם להשמיע את קולם בכלי התקשורת. זו, האחרונה - שמהדהדת כל עצומה של אינסטלטורים, מנהלי מחלקות אשראי ועורכי דין מתחום המיסוי המוחים נגד נתניהו, עשתה כל שביכולתה להתעלם מהמחאה הזו במקרה הטוב, ולהפוך אותה ללא לגיטימית, במקרה הפחות טוב.
בעיתון "הארץ", שכאמור עסוק בתעמולה כבר תקופה ארוכה, פורסמה כתבה שקבעה כי "בליכוד עומדים מאחורי קמפיין המשפחות השכולות, כדי ללחוץ על ליברמן לא להיכנס לממשלת גנץ". זו לא הייתה עיתונות. זה היה מעשה פוליטי מכוער, שלא גובה בשום ראיה, בניסיון להרוג את המחאה.
חברי פורום נפגעי הטרור, שהוצגו ב"הארץ" כמריונטות, החליטו לא לשתוק. "שקר", כתבה ענבל רץ גילמור, שבעלה נרצח בפיגוע. "לא קיבלתי פנייה מאף אדם, משום מפלגה, בשום שלב. הניסיון של העיתונאים לכסות על ההתגייסות המוחלטת שלהם הוא מביש. מצד אחד, מתעלמים מקיומנו, ומצד שני, מנסים להציג אותנו כמופעלים".
"אני מחיתי נגד הצטרפות המשותפת, ואמחה ככל שיתאפשר לי", הגיב אליחי בן ישי, אחיה של רותי פוגל, שנשחטה על יד מחבלים ערבים, יחד עם בעלה ושלושה מילדיה. "תאמינו או לא - אף אחד לא מימן/הפעיל/שלח אותי. מקווה שלא הפרעתי למטרות הפוליטיות של העיתון. תתביישו". "על השקר הזה מגיע לקרוע לך את תעודת העיתונאי", כתב שי מימון, שנפצע קשה בפיגוע ירי, לכתב ערוץ 13, ברק רביד, שהדהד את הכתבה ב"הארץ". "נפצעתי בפיגוע טרור, וחבריי הם בני המשפחות השכולות. מחינו ופרסמנו נגד ממשלת גנץ, ואף אחד מהליכוד לא דיבר איתנו. פשוט חווינו את הטרור על בשרנו. אתה מבזה את זיכרון הנרצחים. תתבייש!".
כמו אלה, גם מירב והרצל חג'ג', הוריה של סגן שיר חג'ג' הי"ד, שנדרסה למוות בפיגוע, הכחישו בכעס את הטענה שלפיה מישהו מפעיל אותם. עכשיו, בואו ננסה לרגע להבין מה עומד מאחורי הטענה לגבי החיבור, המוכחש מכל וכל, של המשפחות השכולות עם הליכוד. שגורם פוליטי הוציא אותם מהבית ולימד אותם מה להגיד? בני הזוג חג'ג' פעילים במאבק נגד מחבלים כבר תקופה ארוכה. שי מימון עמד מאחורי קידום החוק לקיזוז משכורות המחבלים שמשלמת הרשות הפלסטינית, כבר לפני שנים. הם צריכים שמישהו יכתיב להם מה לחשוב? כמה רחוק ונמוך יכול עיתון ללכת, עם ההתגייסות שלו לקמפיין פוליטי?
רגע לפני סגירת הטור הגיעה עוד דוגמה להתגייסות פוליטית כזו, הפעם של ערוץ 12, שמצא לנכון להדהד עצומת רופאים יהודים וערבים שקוראים "די לגזענות". "בעיצומו של משבר הקורונה, יוזמה חדשה של מעל ל־600 אנשי רפואה קוראת להפסיק את השיח הפוגעני בציבור ובפוליטיקה נגד האוכלוסייה הערבית", דיווחה כתבת ערוץ 12. "עצומה אינטרנטית חדשה, שעליה חתומים אנשי מערכת הבריאות, קוראת למיגור השיח הפוליטי והציבורי המתלהם נגד המגזר הערבי".
גם בערוץ 12 יודעים שאין שום שיח פוגעני נגד האוכלוסייה הערבית, אלא נגד מי שתומך בטרור. אבל אם אפשר להתגייס לקמפיין פוליטי, כדי לעטוף את תומכי הטרור בכריכה רכה, למה לא לעשות את זה?
בהתרגלות הזו, שעליה עובדת העיתונות בכל הכוח, צריך להיאבק. אסור להתרגל לטרור. אסור להתרגל לתומכי הטרור. אסור להתרגל למחשבה שהם יכולים לבוא בקהל.