מיום שעמדתי על דעתי התקשיתי להבין איך שנאה מצליחה לגבור אפילו על אינסטינקט הקיום שכל בעל חיים ניחן בו.
איך הצליחו האחים החשמונאים, במלחמתם זה בזה, להכניס ארצה את הרומאים. איך הצליחו הקנאים בירושלים להילחם זה בזה גם כשהרומאים צרו מסביב על העיר ועמדו להחריבה. איך לא הצליחו לוחמי המחתרות של השומר הצעיר ושל בית"ר לשתף פעולה ביניהם במרד גטו ורשה גם בימי ההשמדה ממש.

בימים אלו אנו צופים בעוד מערכה במחזה העוועים ההיסטורי הזה. מגיפה כלל עולמית משתקת את כל מדינות העולם. מפילה אלפי חללים, רבבות חולים, כלכלות מתרסקות, מאות מיליונים בהסגר ועוצר. ישראל נמצאת רק בתחילת המהלך הנורא הזה. אם אזרחי ישראל יצייתו בלי התחכמויות להוראות משרד הבריאות - נצלח את המגיפה במחיר נמוך יחסית בחיי אדם, ובנזקים הפיכים למשק.

אם ינהגו אחרת - נקבור חלילה אלפי חללים, אולי רבבות, ונשקע במיתון עמוק. המודלים המתמטיים המתונים מציעים שעד סוף החודש יהיו בישראל כ־10,000 חולים. יש גם מודלים מחמירים יותר. שלא נדע. ולמרות האסון הנורא הזה, המתרגש ובא עלינו - הפוליטיקאים העומדים בראש הליכוד וכחול לבן אינם מצליחים להשתחרר מהמאבק הקטנוני ביותר על השלטון.

הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא נגיף הקורונה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא נגיף הקורונה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

יש שני סוגי אנשים בישראל היום. כאלו המבינים ומפנימים את משמעות המגיפה הנוראה, וכאלו שאינם מבינים, או שהם מבינים אבל אינם מפנימים, כי הם, כמקצת מחולי הסרטן - מכחישים את מחלתם. או שהם מבינים ומפנימים אבל כוחות חזקים מכוח התבונה גוברים על בינתם ומתדלקים אותם במלחמת שנאה נוראה, תשוקה בוערת לשלטון, או גרוע מזה: סתם רצון "לא לצאת פראיירים".

דוגמה אחת: כל אדם שחלה ועתה נושא את הנגיף הגורם למחלת COVID־19, או בקיצור - קורונה, הדביק כנראה בימים האחרונים לפחות אדם אחד, ואולי הרבה יותר. הוא מתבקש לדווח על תנועותיו בשבועיים האחרונים, כדי שהמערכת הרפואית תוכל לאתר את המגעים הללו ולהורות לאנשים להיכנס לבידוד. אם החולה אינו זוכר היכן היה או עם מי נפגש, או שהוא מבקש להסתיר מידע כזה - הוא עלול לגרום לשרשרת הדבקה המונית, כי המערכת הרפואית לא תספיק להגיע אל מי שבאו במגע איתו ולבודד אותם בטרם יתחילו הם עצמם להדביק. 

כדי להתגבר על הקושי הזה החליטה הממשלה לעשות שימוש במערכת שפותחה בשב"כ ומאפשרת לעקוב אחר מגעים של חשודים בטרור. כך נוכל לדעת בדיוק מי היה סמוך לחולה ביציע האצטדיון, במרכול או בחדר הכושר, להגיע אליהם ולבודד אותם. יש בכך כמובן פגיעה בפרטיות, אבל כשמתנגשות שתי זכויות, הזכות לחיים והזכות לפרטיות - הזכות לחיים גוברת. אין ולא יכול להיות כל ויכוח על העניין הערכי הזה, ולכן גם היועץ המשפטי לממשלה אישר את השימוש באמצעי הזה. 

בני גנץ (צילום: אבשלום ששוני)בני גנץ (צילום: אבשלום ששוני)


אבל כל אותם אנשים החיים כאן ואינם מבינים את משמעות המגיפה, או שהם מבינים אבל אינם מפנימים, או שהם רוצים להיות אלו שיקבעו, הם ולא אחרים, או שהם לוחמים עיוורים למען זכויות הפרט ומתעלמים מזכויות הציבור, או שהם שונאים את נתניהו ולכן כל מה שיוצא מתחת ידיו נתפס בעיניהם כקנוניה לביטול הדמוקרטיה הישראלית, לדחיית משפטו, או לחיטוט בסודותיהם הכמוסים כדי לשלוט בהם - כל אלו הרימו קול זעקה מרה: "אין פיקוח פרלמנטרי על הממשלה!", "נתניהו השתלט על הכנסת!", "פגיעה חמורה בפרטיות!", "דיקטטורה של 'האח הגדול!!!'".

בחלק מהדברים הם צודקים, הצדקנים הללו. אבל הם צודקים בטפל ומחמיצים את העיקר. והעיקר עכשיו הוא למנוע את התפשטות המגיפה. ומותר לפגוע בפרטיות כדי להציל חיים. גם הדמוקרטיה האתונאית הצרופה ידעה בעתות מלחמה קשה להפקיד את השלטון בידי "סטרטגוס אוטוקרטור", שליט בעל זכויות בלתי מוגבלות. והדמוקרטיה הרומאית - לבחור "מגיסטר פופולי", דיקטטור שנבחר על ידי הסנאט לשישה חודשים או עד תום מצב החירום. בעיקר בעת מלחמה. אינני מציע חלילה להעתיק שיטות אלו. אבל ההיסטוריה האנושית ידעה שגם זכויות דמוקרטיות צריכות לסגת בשעת חירום כדי להציל חיים. לנצח במלחמה. 

אבל השנאה והקנאה ותאוות הכבוד של נבחרי הציבור שלנו, מימין ומשמאל, מעבירות אותם על דעתם. והטפל הופך עיקר.
עוד לפני שוועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון הספיקה לסיים את הדיון בתקנות להפעלת אמצעי המעקב השב"כיים - הפעילה אותם הממשלה, אחרי שהשתכנעה שכל דחייה עלולה לעלות בחיי אדם. בינתיים הושבעה הכנסת החדשה ויש צורך לבחור ועדת חוץ וביטחון חדשה. ומדוע לא נבחרה עדיין ועדה כזו? כי יש חילוקי דעות מרים בין הליכוד וכחול לבן על גודל הוועדה והרכבה. האם תהיה זו ועדה זמנית של עשרה חברים, חצי מגוש הימין וחצי מגוש השמאל־ערבים או ועדה מורחבת של 17 שתשקף במדויק את גודל הגושים בכנסת, 62-58 או משהו כזה, כי לך תדע איפה האוזר, הנדל ולוי־אבקסיס בכל רגע נתון. ועל הסוגיה המהותית וההיסטורית הזאת נחלקו, והדיונים התפוצצו בזעם כאילו אין מגיפה משתוללת בחוץ. ולכן עוד לא הוקמה הוועדה שיכולה לדון ולפקח על הרשות המבצעת ולאשר את התקנות.

לגופו של עניין: ברור שהוועדה תאשר שימוש באמצעים כאלו מהרגע שיוצגו לה כהלכה משמעויות האיום המגיפתי. אבל נציגי המפלגות הם אנשים קטנים. גמדי רוח, לא המנהיגים שעם ישראל זקוק להם בשעה הזו. כי הכוח המניע שלהם הוא "מי ישלוט", "מי יחליט" ו"מי לא יצא פראייר". ואנשי הליכוד בעניין זה גרועים ממש כמו אנשי כחול לבן. ואנשי כחול לבן קטנוניים ושונאים לא פחות מאנשי הליכוד. והם מתגוששים על סיפון הטיטאניק. ואפילו לא על מקום בסירות ההצלה, אלא על השאלה מי ייתן את הפקודה להיכנס לסירות ההצלה. הבית בוער והם מתווכחים על מנגנון הפיקוח והבקרה של מכבי האש. קודחים חור בקרקעית הסירה שכולנו שטים בה. 

נתניהו, ריבלין וגנץ (צילום: חיים צח, לע''מ)נתניהו, ריבלין וגנץ (צילום: חיים צח, לע''מ)


שעת משבר קשה. רפואי וכלכלי וחברתי. עוד לא ראינו אפס קצהו. ובשעה הזו שולטים בנו פושעים. כי גנץ ונתניהו שניהם כאחד שותפים לפשע הזה של מלחמה בלא פשרות על השלטון בשעה שהאסון תלוי מעל הראש. הוא עדיין ניתן למניעה, להכלה, לצמצום לממדים של משבר חולף. עדיין ניתן למנוע את הקטסטרופה מלהגיע לממדים של חורבן הבית. אבל הם לא מוותרים כמלוא הנימה על עקרונותיהם. "אני המפלגה הגדולה יותר" צועק נתניהו. "לי הגוש הגדול יותר", צווח גנץ; "אז נראה אותך מקים ממשלה", מטיח נתניהו; "בוא נראה אותך מקים ממשלה", לא נשאר גנץ חייב; מה הוא, פראייר? ושניהם צודקים, ושניהם לא חכמים, ושניהם פושעים כנגד עם ישראל שבשמו הם מתיימרים לפעול. הקטטה שלהם חשובה להם הרבה יותר מהאסון המרחף מעל ראשינו. 

אם לא ישכילו להתעשת, אם לא יפסיקו להתקוטט על השטויות שלהם, אם לא יקימו מיד ממשלת חירום לאומית - תשכח ההיסטוריה את כל מעשיהם הטובים וזכויותיהם, ותסכם אותם במשפט קצר: נכשלו בשעת המבחן הלאומי הקשה ביותר שמדינת ישראל ניצבה בפניו.


tguvot@maariv.co.il