שבוע הקורונה מתחיל לאחר שהכלכלה צלחה בקושי את אחד השבועות הקשים ביותר בתולדות המשק. שיעור דורשי העבודה זינק בסוף השבוע לחצי מיליון והוא מהווה 12.5% מכוח העבודה. לפני חודש בלבד עמד שיעור הבלתי מועסקים על 3.6% בלבד. המספר רק ילך ויגדל, ולפי נתוני שירות התעסוקה יגיע עד סוף החודש ל-750 אלף, שהם כ-19% מכוח העבודה. אנחנו מתקרבים לשיעור המובטלים בעזה - על כל עשרה עובדים יהיו כשני מובטלים, וזה עדין לא הסוף.

כולם מתפללים לחזור למעגל העבודה אחרי חג הפסח, אבל מדובר בתסריט האופטימי בלבד, לפיו המשק יתחיל לתפקד בהדרגה אז. אשרי המאמין. בתסריט הפסימי המצב גרוע הרבה יותר: המשק יתחיל לחזור לתפקד רק במאי-יוני. הגרעון במשק יעלה ל-7% מהתוצר ומספר המובטלים כבר עלול לזנק למיליון.

בינתיים שעון המובטלים בסקטור העסקי ממשיך לתקתק: חברות הביטוח כמו הראל, כלל ביטוח ומנורה הודיעו בסוף השבוע על הוצאתם לחופשה ללא תשלום של אלפי עובדים נוספים. מדובר בכ-25 עד 330 אחוזים מכוח העבודה.

ומה עושים בביטוח הלאומי: דמי האבטלה משולמים ב-12 לחודש והפעם זה יוצא אחרי הפסח. כדי לסייע למבוטלים ולא לפגוע באווירת ערב החג, יזרים הביטוח לאומי בתחילת אפריל בהנחיית שר האוצר סיוע חלקי בדמות מקדמות של כשני מיליארד שקלים. לגבי שאר הכסף - הם יאלצו לחכות.

הגישה הפסימית מתבטאת כאמור בדוחות הבנקים. בנק הפועלים שניצל בסוף השבוע את משבר הקורונה לפרסום דוחותיו הכספיים הלא מחמיאים, הניח שעלות משבר הקורונה מבחינת הבנק תסתכם בשלב המידי ב-450 מיליון שקל. בבנקים אחרים לא הספיקו לכמת את עומק הקטסטרופה, אבל האומדן בבנקאות כולה הוא של 1.5 מיליארד שקל. חצי מיליון או 750 מובטלים זו צרה צרורה למשקי הבית. עובד שקיבל עד כה משכורת קבועה שלפחות שליש ממנה יועד להחזרת משכנתה ניצב בפני שוקת שבורה.

מאיפה יגיע הכסף להחזר ההלוואה. אז נכון שהבנקים העניקו "גרייס" של עד שלושה חודשים, אבל בסופו של דבר הקיץ יגיע ובכל מקרה את הכסף צריך להחזיר. וחוץ מזה, בלי משכורות הצריכה הפרטית תצנח. פחות נסיעות לחו"ל, פחות קניית מכוניות, פחות ביקורים במסעדות ופחות קניות בסופר. אחרי הכול יש גם גבול לכמות שמשקי הבית מסוגלים למלא את מחסני החירום עם ניירות טואלט ובקופסאות תירס.

הכתובת שעל הקיר היא, שבהעדר סיוע מידי, 475 אלף עסקים קטנים וזעירים יקרסו וגל הפיטורים יגדל. הנזק במקרה זה יהיה בלתי הפיך, וספק אם אל-על וחברות התעופה האחרות שביצעו נחיתת אונס - ימריאו. שנת 2020 היא שנה אבודה לתיירות ולמלונאות.

התיאור זה הוא קריאת השכמה למקבלי ההחלטות בממשלה, באוצר ובכנסת. הממשלה טיפלה עד כה בעיקר בהיבטים של בריאות הציבור, ולא נתנה משקל מספיק להיבטי הכלכלה והכיס, שהשפעת הווירוס עליהם קטלנית הרבה יותר. תכניות הסיוע שהופעלו עד כה היו קוסמטיים ולא מספקים.

המבוגר האחראי היחיד הוא בנק ישראל. הנגיד פרופ' אמיר ירון נכנס מתחת לאלונקה, קנה אגרות חוב ממשלתיות, ביצע עסקות החלף במט"ח (המכונה ריפו) והנחה את הבנקים לגדול גמישות גדולה הרבה יותר כלפי לקוחות. אם לא תהיה ברירה, הוא יושיט יד למגזר העסקי ולגופים המוסדיים שנקלעו למצוקת נזילות. כדי לשפר את הנזילות יסתום הנגיד את האף ויתחיל בקניות אגרות חוב של עסקים גדולים (המכונים אג"ח קונצרניות).

מבחינת "הכלכלה החופשית" ו"כוחות השוק" זה לא רצוי, אבל כשהחולה עומד למות, לא בוררים את מינון התרופות. כל זה בצד הפיננסי אבל איפה הממשלה?

אז נכון שמשרד הפנים שוקל לדחות תשלומי ארנונה לרשויות. מצוין שהאוצר הבטיחו לעסקים הקטנים קרנות סיוע ופיצוי של עד 6000 שקל, שספק אם יחזיקו מעמד עד שלהוכחת זכאותם. ואיפה משרד האוצר?

הפקידים שומרי הקופה מחזיקים אותה קרוב מתמיד לחזה. כדי ליצור מקור תקציבי, שוקלים קיצוץ רוחבי בתקציבי הממשלה ולנצל כספים שלא נעשה בהם שימוש. המדובר ב-150 עד 200 מיליון שקל. זה כסף קטן שנראה יותר כתרומה ולא כמקור סיוע. החיסון האמתי לבעיית המשק חייב להגיע דרך תקציב המדינה שהיקפו 420 מיליארד שקל. כמו כשבמלחמת לבנון השנייה יצרו "בוקסה תקציבית" שאפשרה פריצה זמנית של מסגרת הגרעון כדי לסייע לכלכלה, בדיוק כך חייבים לעשות עכשיו.

 אבל היום, בניגוד למלחמת לבנון, למרות שמשבר הקורונה הוא פי עשר בדרגת חומרתו מבחינה כלכלית, אין דחיפות בממשלה. האוצר חייב היה להביא כבר עם כינוס הכנסת בשבוע שעבר תכנית לפריצת מסגרת התקציב לפחות ב-15 מיליארד שקל. את רשת הביטחון התקציבית הזאת צריך היה לנצל מידית להזרים מידי לסקטור העסקי, לקופת הביטוח הלאומי המתרוקנת ולרשויות המקומיות. אבל בממשלה הנוכחית הפוליטיקה בסדר העדיפות הראשון. יו"ר הכנסת לא דאג למינוי וועדות, והוא אינו מוכן להיפרד מכיסאו.

כדי לפתור את המשבר לא צריך ממשלה חירום לאומית, או בממשלה הצלה לאומית (מפני הדוח הבא של מבקר המדינה). החירום כבר כאן. ממשלת המעבר מתפקדת. הפתרונות נמצאים, פקידי האוצר מכינים אותם מצוין וכל מה שנותר הוא להביאם לאישור הכנסת.