ספין נואש: "זה לא ספין", התחנן בנימין נתניהו, "זה אמיתי... זה משבר של האנושות... אתם חייבים להבין את זה", וניסה בכל כוחו (העצום) לשכנע את הצופים באותנטיות של תחנוניו בפני בני גנץ להשליך מהכדור פורח של כחול לבן את "המטורלל" (יאיר לפיד) ולמהר אל "מתחת לאלונקה" כדי להושיע את העם.

יכול להיות שהוא מתכוון לאותו גנץ שנתניהו עצמו, רק לפני כמה רגעים, הפך לסוטה מין, מגמגם, תבוסתן, משת"פ עם חמאס, פסיכוטי, משתתף בטקסי זיכרון למחבלים, מהוסס וחסר אונים? כן, זה אותו גנץ בדיוק. אבל עכשיו ביבי צריך אותו. אז עכשיו הגיע הזמן לסכסך בכל הכוח, בקול רם ובלי בושה, בין גנץ ללפיד. בלסכסך הוא תמיד היה מצויין.

אגב, זה כן ספין. לא בגלל שהמצב אינו מצב חירום. אנחנו במצב חירום אמיתי, אבל לא כזה שמצריך ממשלת אחדות לאומית בן לילה. אנחנו לא ערב ששת הימים, אנחנו לא באמצע יום כיפור, אנחנו לא מתלבטים לפני הכרזת המדינה. לא צריך לשגר עכשיו שלוש אוגדות של צה"ל לתוך לבנון, לגייס מילואים או לתקוף בדאחיה. צריך להילחם במגיפה. רוב העבודה מוטלת על כתפיהם של אנשי המקצוע. המחלוקות מקומיות. כן בדיקות, לא בדיקות. שום דבר מעבר לזה. האופוזיציה לא מפריעה. כחול לבן לא מצייצת או מערערת על החלטות הממשלה. אפילו הוויכוח על האמצעים הדיגיטליים לא באמת עיכב אותם.

ראובן ריבלין ובני גנץ (צילום: מארק ניימן, לע''מ)ראובן ריבלין ובני גנץ (צילום: מארק ניימן, לע''מ)


ממשלת המעבר (השלישית ברציפות) של נתניהו נהנית מחופש פעולה מוחלט בכל הקשור למלחמה בקורונה. אף אחד (חוץ מהתקשורת, שזה תפקידה) לא מפריע לה לקבל החלטות. הסיבה העיקרית שבגללה מתאמץ נתניהו לגרור את גנץ אל מתחת לאלונקה היא פשוטה: שיהיה לו על מי להפיל את התיק. שיהיה לו עם מי לחלוק את האחריות למחדל הבריאות. שלא יישאר לבד בצמרת, חשוף לביקורת שתגיע מתישהו (אם לא ישתלט על שארית חופש הביטוי עד אז). "זה משפט ההיסטוריה שישפוט אותנו", הזהיר נתניהו אתמול בערוץ 13. הוא צודק, וטועה. זה אכן משפט ההיסטוריה, אבל הוא ישפוט אותו. לא את גנץ. כל זה קורה במשמרת שלו. מערכת הבריאות נרקבה אצלו. ליצמן מונה על ידו. המטושים לא נרכשו על ידי ממשלתו.

המחלוקת בכחול לבן אכן עמוקה. הדילמה אדירה. הכוחות מחולקים, כפי שכבר תואר כאן עד זרא, לשתי קבוצות. לפיד ויעלון לא מוכנים לשבת תחת נתניהו, נקודה. אשכנזי מוכן, בתנאים מסויימים, מכיוון שלדעתו האופציות האחרות גרועות יותר. גנץ היה קרוב יותר לאשכנזי והוא זה שניהל את המו"מ עם נתניהו (באמצעות מתווכים). בסוף השבוע הנוכחי פסע גנץ פסיעה אחת לכיוון לפיד. שום דבר לא סגור, הכל אד הוק, ההחלטות מתקבלות בתנועה. מצד שני, תחושת הפאניקה והדחיפות ההיסטרית שניסה אתמול להשרות נתניהו על המערכת הפוליטית (להבדיל מתחושת החירום מול האזרחים, שהיא מוצדקת) מקורה במניעים פוליטיים גרידא.

זה פשוט: נתניהו רוצה למנוע מכחול לבן לבחור יו"ר חדש לכנסת בתחילת השבוע (זו אינה "הדחה" של אדלשטיין אלא הליך קבוע אחרי בחירות) ורוצה מאוד למנוע את הקמת הוועדות והתנעת הליך החקיקה, שבתוכו גם כמה חוקים שאמורים לסיים את הקריירה הפוליטית שלו. זה הסיפור כולו. לפיד, ולא רק הוא, חושב שלא צריך לתת לנתניהו את המתנה הזו. צריך לבחור יו"ר חדש לכנסת, צריך להקים את הוועדות, צריך לקדם את הצעת החוק של ליברמן ואולי לתקן אותה שתחול רק מהכנסת הבאה, כדי שתעמוד במבחן בג"ץ. אחרי שכל זה יקרה, יהיה מספיק זמן להקים ממשלת אחדות. נתניהו יבוא לשולחן המו"מ חלש יותר, ומי יודע, אולי הוא סוף סוף יואיל לוותר על תיק המשפטים. איך נתניהו מגיב? באולטימטום: אם תחליפו את יולי אדלשטיין המו"מ לאחדות יתפוצץ. לפיד לא חושב שצריך לקחת את האולטימטום הזה ברצינות. כאן צריך להוסיף כוכבית: מאיר כהן, יו"ר הכנסת המיועד, הוא איש של לפיד. אם לפיד נשאר מחוץ לאחדות, יש לו לפחות יו"ר כנסת, שזה לא רע.

יולי אדלשטיין (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)יולי אדלשטיין (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)


אין לקנא בבנימין נתניהו בימים אלה. הלחץ המוטל על כתפיו חסר תקדים. מפעל חייו טובע במים אדירים. זה עוד לפני שדיברנו על המשפט ועל מה שמתחולל בבית פנימה. מצד שני, גם אין לקנא בבני גנץ. אם היה יודע מה צפוי לו, לא בטוח שהיה קופץ למים הפוליטיים לפני שנה וחצי. גם במהלך השבת רצו המסרים בינו לבין נתניהו. בעקיפין. סביבת נתניהו משדרת נואשות. הוא רוצה לסיים יפה. הוא רוצה אחדות. הוא רוצה שיתוף אמיתי. שר משפטים? אין בעיה. נשב ביחד ונגיע למועמד מוסכם. תבוא עם כמה ח"כים שאתה רוצה, תקבל ממשלה שוויונית לגמרי. מצד שני, יש לו את כחול לבן. מפלגה שקמה משום מקום והצליחה לבלום את נתניהו שלוש פעמים רצופות. הוא נקרע בין אשכנזי ללפיד, בין הלב לראש, בין רוב מצביעיו שדורשים ממנו להחליף את נתניהו ולא להתכופף, לרוב הישראלים שרוצים שתקום ממשלת אחדות, יעלה כמה שיעלה.

השבוע הקרוב הוא אחד המכריעים והגורליים שידענו. אם גנץ יילך להחלפת יו"ר הכנסת ביום שני, נדע שהוא רציני ויש לו סבלנות. אם לא? אז לא נדע כלום.