קורונקרטיה: עוד לא הגענו לסוף הדמוקרטיה, אבל אנחנו בדרך לשם. קורה כאן דבר פשוט: מנסים לחטוף את הדמוקרטיה הישראלית ולהלאימה לטובת צרכיה של משפחה אחת. זה הזמן להכריז נוהל חניבעל. הצטברות האירועים של השבועיים האחרונים, כל אחד מהם לא ייאמן בנפרד, לא משאירה מקום לספק. בים, באוויר, ביבשה, בכל דרך ואמצעי: את המטרייה האווירית מספקת מגיפת הקורונה, שמהווה אמתלה לריסוק הרשות המחוקקת והרשות השופטת, הכפפת הכללים והעקרונות כולם להחלטותיו של איש אחד וסתימת פיו של כל מי שחושב אחרת. אגב, יותר ממחצית הציבור חושבים אחרת (לפחות על פי תוצאות הבחירות האחרונות).

כפי שנחשף בשבוע שעבר ב"מעריב אונליין", גם העתירה ההזויה שהגישה הליכוד נגד תוצאות הבחירות היא חלק מהמהלך הזה. ח"כ דוד ביטן, מי שייצג את הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית והיה סגן יו"ר הוועדה, סירב לחתום על העתירה ולצרף תצהיר. לצורך זה גייסו את איש הגימטרייה שלמה קרעי. ביטן גם סירב לצו שהגיע מבלפור, להצביע בוועדה נגד אישור תוצאות הבחירות. לחלופין, הורו לו להימנע. אז הוא נמנע, אבל הודיע לפרוטוקול שדעתו האמיתית שונה.

המטרה של העתירה הזו ברורה: ליצור אווירה של גניבת בחירות. לפגוע בלגיטימציה של עוד מוסד שהוא אבן יסוד של הדמוקרטיה. לנפח את המפרש שאמור להשיט את ספינת הפיראטים שתכף תטען שעצם רצונה של כחול לבן לממש את יתרונה בכנסת (61-59) לצורכי חקיקה או החלפת היו"ר, כנהוג, אינו לגיטימי.

השיא נשבר אתמול כשנתניהו האשים את כחול לבן שהיא זוממת לנצל את הכנסת (המושבתת) למטרה פוליטית. אז אדוני ראש הממשלה, לידיעתך: לשם כך נוצרה הכנסת. עושים שם פוליטיקה. מקימים ממשלות, מפילים ממשלות, מחוקקים חוקים, מפעילים מנופים פוליטיים, מיישמים את רצון הבוחר. מי שמנסה לפרק את כל זה, מחבל בדמוקרטיה. המפרק הזה הוא אתה. השליח שלך הוא אחד הנרצעים והעלובים בעבדיך, האזרח מספר 2, יו"ר הכנסת היוצא יואל (יולי) אדלשטיין.

יולי אדלשטיין (צילום: מרק ישראל סלם)יולי אדלשטיין (צילום: מרק ישראל סלם)


השבוע הכניס את עצמו אדלשטיין בדהרה להיכל הבושה של הפוליטיקה הישראלית לדורותיה. בהשוואה אליו, אורלי לוי־אבקסיס נראית פתאום כבני בגין. אפילו מיקי זוהר מצטייר פתאום כמגדלור של תבונה וממלכתיות. אדלשטיין הזדכה על שארית הבושה שנותרה במחסניו כשנעל את פעילות הכנסת ביום רביעי, בלי שיאפשר להקים את הוועדה המסדרת ואת הוועדות השונות, באמתלות שאפילו הדיגיטל לא יסכים לסבול. על החרפה הזו אין לסלוח לאיש הזה לעולם.

הקורונה מכה בכל העולם. מצד אחד, רוב המומחים סבורים שאנחנו בדרך למאות אלפי מתים, אולי יותר, ברמה העולמית. מצד שני, כרגע המספרים נסבלים לגמרי. מצד שלישי, באף מדינה דמוקרטית לא כיבו יחד עם הקורונה את הפרלמנט, את בתי המשפט, את הדמוקרטיה. באף מדינה בעולם לא הרשה לעצמו השלטון לעולל מה שהוא מעולל בישראל. באף מדינה בעולם ראש הפרלמנט לא פיזר את הפרלמנט כי לא היה לו רוב, ולא מנע מרוב חברי הפרלמנט לבחור לעצמם יו"ר חדש, כמתחייב על פי התקנון. באף מדינה בעולם לא משמשת הקורונה כמנוף הצלה למנהיג שלא מצליח להיבחר כבר שלוש פעמים רצופות, תוך שהוא לוקח את הציבור כבן ערובה. על כך נאמר, רק בישראל.

מוסדות הדמוקרטיה מתפרקים סביבנו. תזכרו את האירועים הגדולים הקודמים: מלחמת לבנון השנייה הובילה להקמת ועדת וינוגרד. השריפה בכרמל הביאה לחקירה בזמן אמת של מבקר המדינה. כנ"ל לגבי מבצע צוק איתן וחרפת המנהרות. עכשיו כבר אין מבקר מדינה. אנשיו מתחננים להתחיל לבדוק את מחדל הבריאות, אבל האיש הזה, שהורס בסמכות וברשות את המוסד הזה, מונע זאת מבעדם.

את בית המשפט סגר שר המשפטים באישון לילה. את תקנות ההגנה לשעת חירום בעניין האיכון הדיגיטלי הפעילה הממשלה באישון לילה, תוך התחמקות ברורה מרגולציה פרלמנטרית. את הכנסת מנסה יושב הראש שלה לנטרל, כשהוא מחבל בעבודתה במצח נחושה ובדם קר. טליה איינהורן, חברת הוועדה למינוי בכירים ואשת ימין מוכרת, מצייצת ביום חמישי שזה הזמן לבטל את בג"ץ. תעודת הפטירה של הדמוקרטיה הישראלית נכתבת מולנו באותיות שחורות על הקיר, וזה בדיוק הזמן שבו צריך לצאת להילחם למענה.

דרך עוקפת כנסת

תרשו לי להתעכב רגע בעניין הפעלת האמצעים הדיגיטליים המיוחדים של השב"כ. מדובר במהלך חשוב, הבעיה היא הדרך. ברגע שהמהלך הזה מתבצע על פי תקנות ההגנה, אין עליו פיקוח. אין זרקור פרלמנטרי שמוודא שלא יבוצע בו שימוש פסול. שלא ייערכו מעקבים אחרי מתנגדי משטר. שהחומר לא ייאגר אלא יושמד. שהשימוש יהיה נקודתי. אנחנו חיים בעידן הסייבר. עידן שבו ראש הממשלה מלגלג על המתחרה שלו משום ש"האיראנים" פרצו לו לסלולרי ומתעלם מהעובדה שהוא (ראש הממשלה) אחראי על ההגנה מפני פריצות כאלה.

חומר רב כבר דלף מדיוני ועדת המשנה החשאית של ועחו"ב, בראשות גבי אשכנזי, בעניין אישור הצעדים שביקשה הממשלה בעניין האיכון הדיגיטלי. ריח חריף של ניסיון לעקוף את הפיקוח של הכנסת נודף מכל מה שיצא. אני מוסיף כאן עוד פרט: הממשלה ביקשה מאשכנזי לאשר את הצעדים שהיא ביקשה לנקוט ביום שני, ה־16 במרץ. הבקשה נחתה במייל בשעה 13:10 בצהריים. היה ברור שלא נותר לאשכנזי זמן לנהל דיון אמיתי בבקשה. הכנסת עמדה להתפזר כעבור שעתיים וחצי.

גבי אשכנזי (צילום: גילי יערי, פלאש 90)גבי אשכנזי (צילום: גילי יערי, פלאש 90)


העניין הוא שעל פי המסמך הממשלתי עצמו, ההחלטה של הממשלה התקבלה יום קודם. ב־15 במרץ. מישהו עיכב את הבקשה עד הרגע האחרון, כדי שלא יתאפשר לדון בה. כשאשכנזי הבין את זה, היה כבר מאוחר מדי. הממשלה עקפה את הכנסת והפעילה את התקנות לשעת חירום. תבינו: כשחוקרים ועוקבים דיגיטלית אחרי מחבלים, זה נעשה בדרך המלך, בפיקוח ועדת החוץ והביטחון. עכשיו, כשעוקבים אחרי ישראלים, זה בלי פיקוח. עם ירידת הטור לדפוס פסק בג"ץ שהמשטרה לא תוכל לעקוב אחר האזרחים, השב"כ ימשיך עד יום שלישי, מועד בו הכנסת חייבת להתחיל את הפיקוח על המהלך. החלטה מאוזנת וראויה. חבל שמפרקים את בג"ץ.

כל הזמן הזה נמשך גם המו"מ הקואליציוני המוזר בין הליכוד לכחול לבן. זה לא מו"מ, זה יותר משחק פוקר. כולם מבלפים את כולם, מנסים למקסם את "היד" שקיבלו ורוקדים על כל החתונות. מצבו של נתניהו נוח יותר. הוא ראש הממשלה בפועל. גנץ במלכוד. אין לו ממשלה צרה. האוזר והנדל בונקר. יש לו מנדט, אין לו מה לעשות איתו. זו האמת. גנץ, בגיבוי אשכנזי, יודע שהאפשרות הטובה יותר, כלומר גרועה פחות, היא ללכת לאחדות. הבעיה היא שיש לו בתוך הבית אופוזיציה לוחמת נגד זה. אולי אפילו אופוזיציה מתאבדת. לפיד ויעלון לא רוצים לשמוע על ישיבה תחת נתניהו. לא שנה, לא חצי שנה, לא חצי דקה.

יאיר לפיד ומשה יעלון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יאיר לפיד ומשה יעלון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


חוץ משני אלה, יש גם את אביגדור ליברמן. הוא, יש לו תוכנית אחרת. ללכת בכל הכוח על החלפת היו"ר, הקמת הוועדות וחקיקת החוק שכורת את הענף עליו יושב נתניהו באיבחה אחת. האם החוק ישים? האם יעבור בג"ץ? לדברי ליברמן, כן.

בינתיים, ממשיכים הדיבורים. גנץ צריך לג'נגל את הכדורים ככה שלא יאבד את חדר ההלבשה שלו, בעודו יושב במחצית המגרש של היריב. זה לא פשוט. יש יותר אי הסכמות מהסכמות. תיק המשפטים, מבחינת כחול לבן, הוא ייהרג ובל יעבור. נתניהו, מצדו, דורש להפסיק את כל מגמות החקיקה האישית נגדו כהוכחת רצינות. העקרון המכונן, לפיו ביבי ראשון (בין שנה לשנה וחצי) והכל נקבע בחקיקה מראש, כבר ידוע. נתניהו יהיה מוכן לקבל את כחול לבן בתנאים הפריטטיים האלה גם בלי "חוסן" ו"יש עתיד". גנץ לא רוצה לבוא בלי. הוא יציע ללפיד ויעלון לתמוך בממשלה מבחוץ עד שנתניהו יפנה את כסאו בעוד שנה ומשהו ואז להיכנס בלי שהפרו את מילתם. בפעם הקודמת, לפיד סירב. מה יעשה בפעם הזאת? לדעתי גם הוא לא יודע. הפוקר הזה הוא על כל הקופה. הבעיה היא, שמונח בה הכסף שלנו.

על שלושה יקום דבר

זה קרה לפני כשנה וחצי. ראשי מערכת הבריאות בישראל, בראשות השר יעקב ליצמן, ישבו אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה יואב הורוביץ. הם באו להתריע. היו שם מנהלי בתי חולים בכירים וראשי המערכת. חברים כמו רוני גמזו מאיכילוב וזאב רוטשטיין מהדסה (לשעבר שיבא) ואיציק קרייס משיבא ועוד. הם רצו לטלטל את מקבלי ההחלטות.

"מערכת הבריאות קורסת", הם אמרו. "חסרים לפחות 3 מיליארד שקלים השנה", הוסיפו, "הכל על הקצה, אנחנו לא מוכנים לשום תרחיש קיצוני". השר ליצמן אמר שחייבים להעלות את מס הבריאות כי אי אפשר להמשיך עם המספר הנמוך עד זוועה של מיטות אשפוז לנפש. "אנחנו בתחתית החבית של ה־OECD", אמר. כנ"ל בחזית חדרי המיון, הציוד, המשאבים האנושיים, הרופאים השחוקים והאחיות הרמוסות. "אני לא מוכן להמשיך להיות שר הבריאות, כל התיק ייפול עליי, כל הביקורת תיפול עליי, זו לא רק האחריות שלי", הוסיף.

ליצמן נשאר, כידוע. אולי כדי לשמור על מלכה לייפר. שאלתי מישהו שהיה בשיחה מה הייתה תגובתו של המנכ"ל הורוביץ. הוא לא זכר. אבל זה גם לא משנה, כי הורוביץ, המוהיקני האחרון, נמלט בזעקות זמן לא רב לאחר מכן. סצינת טירוף אחת יותר מדי מול "הגברת" הספיקה לו.

ראש הממשלה נתניהו מנהל עכשיו את המערכה על חיינו עם שלושה אנשים במשקל נוצה, נטולי כישורים, הסמכות כלשהן או ניסיון משמעותי. ראש הסגל אשר חיון, מנכ"ל המשרד רונן פרץ ומזכיר הממשלה צחי ברוורמן. לא במקרה אתם לא מכירים אותם. ליגה ד' של עסקונה מפלגתית או פוליטית שנקלעה למקום שבו ישבו פעם פיגורות כמו אורי שני, שמעון שבס, דני נוה, דן מרידור, יוסי ביילין, יורם טורבוביץ', אבי גיל, גלעד שר, יוסי אחימאיר ואחרים.

אין בעל בית בלשכה, אין מי שירכז את המאמץ, יתכלל את הפעולות, יעשה סדר ויבנה סביב ראש הממשלה מערכת שפויה לקבלת החלטות. בשבוע האחרון צללתי לתוך המתרחש בתוך החדרים שבהם התקבלו ההחלטות החפוזות שניתכו על ראשינו בימים האחרונים. שוחחתי עם בכירים רבים שהשתתפו בדיונים השונים. התקבלה תמונת כאוס, שמתחולל סביב איש אחד: נתניהו. בעל הדעה הוא זה שמצליח להפחיד אותו אחרון.

המוסדות והמערכים שבנתה הממלכה שלנו כדי להתמודד עם אירוע כזה, לא בתמונה. מל"ח, משק לשעת חירום, שנברא למען הרגע הזה הופעל רק בסוף השבוע הזה, באיחור של חודשיים וברבע כוח. משרד הביטחון, גוף הביצוע העוצמתי ביותר, הביטוי המובהק ביותר של יכולות הממלכה, החל להתעורר רק השבוע. רח"ל, רשות החירום הלאומית, הכתובת העליונה והיחידה שבה היו מומחים שתפקידם להתכונן למגיפה, נוטרלה וסורסה רבע שעה לפני התפרצות הנגיף על ידי שר הביטחון הטרי נפתלי בנט. נחזור לזה בהרחבה בהמשך.

הסיפור כולו קם ונופל סביב שלושה: מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב מושך מכאן, מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד מושך משם, בנימין נתניהו נקרע באמצע.

חשוב להגיד מראש: גם בשעה שהדברים הללו נכתבים, מצבה של ישראל עדיין נסבל בכל הקשור לחזית הקורונה. בניגוד למה שסיפרו לכם, המצב לא טוב משאר העולם. יחסית לכמות האוכלוסייה מספר הנדבקים אצלנו מדאיג. אבל איך זה ייגמר, נדע בסוף.

שי באבד  (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)שי באבד (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


זאת ועוד: המערכת קיבלה, בהשראת נתניהו, כמה החלטות חשובות וטובות. סגירת השמיים המוקדמת הייתה חיונית. האמצעים שננקטו בשבועיים הראשונים היו נכונים. ועוד משהו: בר סימן טוב ובאב"ד הם שני בולדוזרים. אתם לא רוצים להיקלע למצב שאליו נקלע נתניהו מאז שישי האחרון. שני מקצוענים המצוידים בלא מעט ערמומיות, להט וכושר עבודה בלתי מוגבל. בר סימן טוב אינו רופא, וכשמחברים את זה לעובדה שגם השר שלו לא, מקבלים מצב מורכב. אבל ברסי (כך הוא מכונה מאז ימיו באוצר) הוא אחד האנשים הנחושים ביותר בסביבה. לא סתם הוא לא מחייך. הוא יודע שהוא המועמד הראשי לתפקיד הש"ג, ביום שאחרי.

באב"ד הוא עוף מוזר עוד יותר, יהודי עם פתיל קצר ומרעום רב־עוצמה, שלא יודע לקבל "לא" ומסוגל לעבור דרך קיר כדי להגיע למבוקשו. אם תסתובבו בלשכת ראש הממשלה ותראו שם קירות שבורים, אז זה הוא.

הנבואות השחורות

עכשיו, למחדלים. הם מסתמנים ככבדים ומדאיגים. הבדיקות. ציוד המיגון. ההיערכות המערכתית. הניהול המרושל. היעדר יד מכוונת ובעיקר הסברה מסודרת. את ההמחשה הטובה ביותר קיבלנו עם המבצע ההרואי של המוסד, שגאל את העם עם 100 אלף ערכות בדיקה שחולצו והוטסו ארצה אתמול בבוקר. אבל אז התברר שזה בכלל לא מה שצריכים כאן. הדרייב אין שבנה מד"א לבדיקות קורונה עדיין עומד שומם. יש במדינת ישראל יכולת מעבדתית לבצע עשרות אלפי בדיקות קורונה ביממה. זה הגיים צ'יינג'ר שעליו מסכימים מומחים בכל העולם. הכלי שיכול לאפשר לנו לנטל ולסמן את מוקדי ההתפרצות, להטיל עליהם סגר מוחלט ולהדביר את הנגיף כמו שעשו בקוריאה הדרומית. אבל אף אחד לא טרח לאגור כאן את ערכות הבדיקה (להבדיל מהמעבדות והיכולת שקיימות).

חסר לנו חצי גרוש ללירה. או במילים אחרות, בורג קטן שתוקע את מכונת ההנשמה. זה לא הפריע לראש הממשלה ושופרותיו בתקשורת לצייץ אתמול בצהלולים אמירה של פרופסור איטלקי כלשהו שאמר בראיון טלוויזיה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שמוכנה לאסונות מהסוג הזה. טוב, האיטלקי כנראה לא היה כאן לאחרונה. הוא לא שמע על השריפה בכרמל, שבה התברר שאין לנו מערך כיבוי; על מנהרות חמאס, שם התברר שאין לנו תורת לחימה; על הבדיקות לקורונה, שם התברר שאין לנו ערכות; על ציוד מיגון אלמנטרי, שם התברר שצוותי הרפואה שלנו חשופים (וגם אנחנו).

היום הקריטי ביותר במערכה נגד הקורונה היה יום שישי ה־13 במרץ. כשמו, כן הוא. נתניהו ישב מהבוקר בדיון קדחתני על הקורונה. הוא הקשיב בעיקר לצט"מ, צוות הטיפול במגיפות שהקים מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב. צוות מרשים, אגב. ברסי, בשם הצט"מ, הפך למפחידן הרשמי של נתניהו. מי שמכיר את ראש הממשלה יודע שכדי להפחיד אותו אין צורך במאמץ מיוחד. למרות זאת, ברסי השקיע מאמץ מיוחד. עד שישי האחרון, כל מה שביקש מביבי, קיבל. באוצר בדרך כלל גילו בדיעבד על הצעדים שנסגרו בין ברסי לביבי. כך קרה, למשל, עם ההחלטה המוקדמת להכניס לבידוד את כל מי שמגיע מסין.

הקורונה: בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים (צילום: פלאש 90)הקורונה: בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים (צילום: פלאש 90)


"צריך לבדוק את העלות והתחשיבים של זה", אמר באב"ד לברסי כשנתקלו זה בזה בלשכת רה"מ. "זה כבר נסגר עם ביבי", עדכן ברסי. באב"ד שוב איחר במרוץ אחר הבלימה (של הפאניקה). אבל זה לא היה נורא כל כך. בדיעבד, הצעד היה נכון. הבעיה העיקרית, שהחלה מהרגע הראשון, הייתה הנתק בין שני הצוותים שהקים נתניהו: הצוות של משרד הבריאות והצוות של משרד האוצר. נוצרה תחרות בין הקטבים, והנציגות שהאוצר אמור היה לשגר לצט"מ לא באמת התקבלה שם. ברסי די סינן אותם. כך נוצרה תחרות. אבל שלא כטבען של תחרויות, היא הייתה לא בריאה.

ביום שישי האחרון זה כבר נראה די נורא. בתום הדיונים הבהולים, בשעה שלוש בצהריים, החליט נתניהו לקבל את עמדת משרד הבריאות ולסגור את המשק. הוא היה מבוהל. כשבאב"ד הבין את זה, הוא הפך למבוהל והבהיל עולם ומלואו למשרד האוצר. ישבו שם כל המומחים האפשריים, כולל חיזוקים מבחוץ, עם נגיד בנק ישראל והמפקחת על הבנקים ומי שתרצו, ופתחו חדר מלחמה.
הנבואות היו שחורות, אפוקליפטיות. בגדול: סוף המשק הישראלי. קריסה טוטאלית. שיקום שיארך שנים. באב"ד אמר בתוך החדר שסביר להניח שיותר ישראלים ייפלו קורבן למשבר הכלכלי ולמיתון העמוק מאשר לקורונה. אנשים ימותו מעוני, רעב, התאבדויות, דיכאונות. ישראל תפסיד דור שלם. לבכירי אוצר אחרים היו נבואות עוד יותר מדכאות. החשב הכללי רוני חזקיהו אמר שהחברה הישראלית תקרוס. אחרים הוסיפו כהנה וכהנה.

באב"ד החליט לעשות מעשה והתקשר לאשר חיון, ראש הסגל של נתניהו, עם הבשורה: המשק הישראלי פשוט יושמד. ההערכה היא שבשנה הראשונה הוא יתכווץ ב־4%־7%. מדובר במספרי מוות. זה אומר שישראל תחזור ב־2021 לתוצר של 2017, עם אוכלוסייה גדולה ב־10%. אנשי האוצר ישבו שם עד שתיים בלילה וחזרו בשבת, למחרת בבוקר. זה היה, כנראה, הלילה הנורא ביותר בתולדות המשרד (בואו נקווה שהשבוע לא יישבר השיא הזה).

במהלך השבת המצב החריף. באב"ד הבין שהכל מונח על כתפיו. הוא הלך לביבי. מי שמכיר את באב"ד יודע שהוא לא מצויד ביכולת לדבר לאט ובשקט. כשהוא מדבר, לאנשים מסביב נדמה שהוא צועק. אבל לשיטתו, הוא לא. ככה הוא. בעיקר כשהכל מסביב בוער. נתניהו, איש המקפיד בנימוסי דיבור, מתקשה להכיל אותו. אבל הוא התקשה עוד יותר להכיל את תוכן דבריו: כושר הייצור של המשק הישראלי ייפגע ללא תקנה. המערכת הפיננסית תקרוס. הקטסטרופה תהיה מוחלטת בים, באוויר וביבשה. ישראל תאבד את היתרון היחסי שלה, תאבד שווקים, תצנח שני עשורים אחורה. השיקום יארך שנים, ואולי יותר.

נתניהו החוויר. נשקול מחדש, אמר. נלך על מודל מרוכך יותר. בינתיים הוא שלח את באב"ד וצוותו להתחיל מו"מ מואץ עם ההסתדרות והמעסיקים כדי לבנות יחד את מודל היציאה לחל"ת של מאות אלפי עובדים. בעודם יושבים ועושים את זה, נכנס לחדר במרוצה אחד העוזרים ובישר שנציב שירות המדינה מתכוון להוציא תוך שעה את כל ההנחיות למהלך. המסובים בחדר התפלצו. הנציב? מה לו ולזה? הוא סמנכ"ל כוח אדם, לא המתכלל הראשי של המשק והמתאם בין המעסיקים להסתדרות לממשלה. התברר שנתניהו הטיל גם על הנציב את המשימה שהטיל על האוצר. במקביל.

שיעור האפצ'י והטישו

כל הזמן הזה צבאו המוני בית ישראל על המרכולים. גל מטורלל של שמועות שטף את הוואטסאפ. הישראלים הבינו שהחל מלמחרת בבוקר משמר הגבול לא ייתן להם לצאת מהבית. כל סוף השבוע, 48 שעות ארוכות, לא היה בכל המערכת השלטונית הישראלית מי שייצא לתקשורת וירגיע, יעשה סדר, יסביר לאנשים שהם מדביקים זה את זה בתורים הארוכים ואין שום סיבה לפתוח ימ"ח בבית.

נתניהו היה טרוד בין יועציו ומוקף בנבואות זעם שרדפו זו את זו, ואף אחד לא חשב על הציבור. אנשים התגודדו זה על זה בתורים ארוכים, ואם הקורונה קיבלה דחיפה משמעותית בחודש האחרון, הרי היא קיבלה אותה באותו יום.

כאן המקום לפתוח סוגריים: במדינת ישראל יש מערכת שאמורה לטפל בכל מה שקשור להסברה באירועים מהסוג של מגיפת הקורונה. הסברה כלפי חוץ, הסברה כלפי פנים. טיפול בציבור, בתחושותיו, מצוקותיו, חששותיו. העברת המידע בזמן אמת ובצורה מסודרת ואמינה. ישנם שני גופים שאמורים להיות מופקדים על המשימה: מערך ההסברה הלאומי והמטה הלאומי להסברה. אחד מתכלל, אחד מבצע. שני הגופים הללו נטושים.

יועז הנדל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)יועז הנדל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)


זוכרים את יועז הנדל? אז הוא היה ראש מערך ההסברה הלאומי ועזב. אחר כך גם רן ברץ ברח. ראש מטה ההסברה ירדן ותיקאי פרש אף הוא מזמן. שנים שבראש שני הגופים הללו לא עומדים בעלי מקצוע, שגם מסוגלים להתייצב מול מצלמה. שמסוגלים לייצר מערך דוברות משכנע, קמפיין דיגיטלי, לוח זמנים אמין. למשל, העובדה שעם שלם נאלץ להמתין מדי ערב לגחמותיו של ראש ממשלה, שממשיך להיקרע בין "ברסי" ל"באב"ד", תוך שהוא כוסס ציפורניים. תחשבו על הגמלאים והמבוגרים, קהל היעד של הקורונה, שמאבד בשעות האלה את הריכוז והקשב.

אז מי ידברר את המשבר? הדובר הלאומי, הפרזנטור האולטימטיבי, גדול נואמי תבל, הלא הוא נתניהו. כך זכינו לשיעורי האפצ'י ותרגולות הטישו. כך קיבלנו את מנת ההפחדה היומית שלנו. כך הפכנו לתלותיים בגדול הדור הניצב בינינו לבין ההשמדה. אבל בתכלס, ככה נראית שכונה. הביטו מה קורה במדינות מתוקנות. המנהיג נשא נאום אחד (מומלץ הנאום של הסינגפורי). את כל שאר העבודה עושה מערכת של אנשי מקצוע. המנהיג עסוק בהחלטות. לא 20 בשעה. שתיים ביום. החשובות.

במוצאי שבת הופעתו של נתניהו התעכבה דקות ארוכות. הסיבה: הקטטה סביבו, בין הבריאות לאוצר, נמשכה עד הרגע האחרון. וגם אחריו. זו הייתה הסיבה שאפילו נושא הכיתות לא נסגר ("לא כולל כיתה א'", הודיע שר החינוך. "כן כולל", אמר ראש הממשלה). מאז ועד עכשיו נמשך מאבק האיתנים על לבו, ובעיקר פחדיו של נתניהו. אף אחד מהצדדים עוד לא השיג ניצחון סופי. ברסי עדיין חותר להשבתה מלאה של המשק, הסגר טוטאלי על האוכלוסייה, עד שהקורונה תיכנע. באב"ד נלחם את מלחמתה של הכלכלה הישראלית. ביבי תקוע באמצע.

אנשים שישבו איתו בדיונים השבוע מתארים זאת כך: האיש מוכשר. מבין. חד. מקשיב שעות לכולם. שואל את השאלות הכי טובות. מנתח ניתוחים מבריקים. משכמו ומעלה. הבעיה צצה כשמגיעה שעת ההחלטה. באותו רגע הוא מתפוגג. זו התפזרות אנרגיה שאפשר ממש לראות בעין בלתי מזוינת. כאילו המפץ הגדול נשאב לתוך חור שחור ונעלם. הוא בוחר באפשרות הכי לא מחייבת, כשהוא מקפיד להגיד לפרוטוקול כל מה שצריך כדי להוכיח אחר כך שדאג גם לאפשרות השנייה. כל מה שמעניין אותו באמת זה שלא יהיה אפשר להאשים אותו בשום דבר, אף פעם.

ברח"ל בתך הקטנה

המחדל האמיתי הוא מחדל הבדיקות. אם היינו משכילים ללמוד על המשבר הסיני בזמן אמת, היינו אמורים להבין שהכושר לבצע מספר גדול של בדיקות קורונה בזמן אמת יכול לעשות את ההבדל. הדרום קוריאנים הבינו את זה. השבוע התברר שאנחנו תקועים בגלל השטות של הערכות והמטושים. האימפריה הישראלית שבה מתפאר נתניהו השכם והערב נופלת בגלל מקלות שצמר גפן תחוב בקצה שלהם והמוסד המהולל נשלח להושיע.

אז תכירו את רח"ל. רשות החירום הלאומית של מדינת ישראל. הוקמה ב־2007 כחלק ממסקנות הוועדה שבדקה את כשלי מלחמת לבנון השנייה. התקציב: בסביבות 100 מיליון שקל בשנה. עד היום הושקעו בה למעלה ממיליארד שקל. הקים אותה תא"ל במילואים זאב צוק־רם, המכונה "וובה", אחר כך עבר להיות סגן ראש המטה לביטחון לאומי ואז שוב חזר לרח"ל, לבקשת השר אביגדור ליברמן, כדי להרים אותה.

נפתלי בנט בדן פנורמה (צילום: פול/ קוקו)נפתלי בנט בדן פנורמה (צילום: פול/ קוקו)


צריך להבין: רח"ל היא הגוף המופקד, בין היתר, על מוכנות המדינה למגיפות. רח"ל היא המקום שבו יושבים המקצוענים שאספו חומרים, הכינו תורת לחימה, יודעים להפעיל כל מה שצריך להפעיל בשעת חירום מול הציבור, מול המשק, מול המגיפה עצמה. הבעיה היא שבכל מקום שיש יהודים, יש גם מלחמות יהודים.

רח"ל לא כפופה למנכ"ל משרד הביטחון, אלא ישירות לשר. המנכ"ל לא אהב את זה במיוחד. הוקמה ועדה בראשות האלוף במילואים אבי מזרחי לבדוק את רח"ל. מסקנותיה הוגשו. וובה הגיע עם השר ליברמן לסוג של פשרה על מה שצריך לעשות, אבל דקה אחר כך ליברמן התפטר. הגיע בנט. ניצל מי שניצל את פרק הזמן בין שני השרים כדי ליישם את מסקנות הוועדה ככתבן וכלשונן.

רח"ל סורסה, מחצית מכוח האדם פוטר, החיבור שלה עם המחוזות שלה ועם השלטון המקומי בוטל, שונו סדרים ונהלים, והרשות הלאומית הזו, שעלתה לנו מעל מיליארד שקל, בעצם התרוקנה והתייבשה. כל זה קרה דקה אחת לפני שהקורונה הגיעה לכאן. זאב צוק־רם שם את המפתחות ועזב בטריקת דלת כשהבין שמפרקים את מפעל חייו. זה קרה בסוף נובמבר 2019.

הראשון והיחיד שזיהה את כל זה בזמן אמת היה ח"כ צבי האוזר. האיש הוא טרחן מדופלם, או לפחות כך זה נראה מבחוץ. במציאות הוא האדם שהכי מבין בהפעלת ממשלה בכל כחול לבן ולא אתפלא אם גם בכנסת. עוד בינואר הוא התחיל לשגר מכתבים לכל נמען אפשרי. ליו"ר ועדת הכנסת, לשר הביטחון, לוועדת חוץ וביטחון, למי שתרצו. האוזר הבין שהקורונה בדרך לכאן וידע בדיוק מה הולך לקרות. אבל אף אחד לא לקח אותו ברצינות יתרה. בעיקר לא במשרד הביטחון. "במקום שבו חוטבים שבבים, עפים עצים", אמר האוזר למי שאמר והמשיך לנדנד. אבל השיירה המשיכה. רח"ל הפכה לחלטורה צדדית. ככה בדיוק זה נראה.

מי אמור לחשוב מראש על ערכות, מטושים, בדיקות, ציוד מיגון לצוותים רפואיים ואזרחים, מכונות הנשמה, הפעלת מל"ח, גיוס השלטון המקומי, ארגון בתי חולים לקורונה? התשובה: רח"ל. אבל רח"ל התייבשה ונחלשה. נותרו 29 מתוך 62 עובדים. מומחי המגיפות הלכו הביתה. העסק היה גמור בעוד הקורונה מתקדמת לכאן.

שאלתי השבוע את וובה מה הוא היה עושה אל מול הקורונה אילו נשאר בתפקיד. "מי שהיה צריך לכתוב את תרחיש הייחוס לפנדמיה הזו, זה אני", אמר, "הייתי בודק מיד את מלאי החירום הרלוונטיים, לא רק ערכות בדיקה אלא גם ציוד ובגדים ממוגנים לצוותים וכל מה שנדרש, הייתי מארגן חללי אשפוז, מייצר חדר מלחמה, כל התרגולת וכל מה שצריך". לא יודע אם הוא באמת היה עושה את זה. כן יודע שאף אחד לא עשה את זה.

משרד הביטחון בתגובה: "רח"ל לא פורקה, ועדת מומחים הוקמה במטרה להסדיר את יחסי הגומלין, תחומי האחריות והסמכות בינה לבין פיקוד העורף. הוועדה שזאב צוק־רם היה מחבריה וחתום על המלצותיה המליצה כי רח"ל תשמש גוף מטה לאומי אסטרטגי למוכנות העורף תחת שר הביטחון ותעסוק בתכנון והתוויית המדיניות... בניגוד לנטען, מפרוץ המשבר רח"ל מבצעת היטב את תפקידה בריכוז פעילות משרדי הממשלה תוך סינרגיה מלאה עם פקע"ר. צר לנו על הניסיון לעוות את המציאות".

כמי שעקב השבוע אחרי המציאות, נדמה לי שמשרד הביטחון די מנותק ממנה. אגב, צריך היה להפעיל את המשרד ואת מל"ח ואת כל שאר האמצעים של הגוף החזק במדינה הרבה לפני שזה קרה, בסוף השבוע הנוכחי.

bencaspit5@gmail.com