נטו ריכוזיות: ככל שנגיף הקורונה מתפשט והמשבר הבריאותי והכלכלי מחריף, בולט יותר היעדרו של גוף לניהול המשק בשעת חירום. הבעיות בתיאום בין משרדי הממשלה והחיכוכים המיותרים המחישו זאת ביתר שאת.
במצב האופטימלי אמור היה להתקיים חדר מצב ובו יושבים נציגים מכל משרדי הממשלה ומגופי הביטחון וההצלה, שמנהלים ביחד את המשבר. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. פותרים בעיות מיידיות ומתכננים תוכניות להמשך תוך חלוקת גבולות גזרה ומשימות לביצוע.
עם גוף מטה כזה אין צורך שראש הממשלה יודיע כי הנחה להקים חמ"ל לאומי בראשות ראש המוסד, כדי לקדם את הרכש הרפואי או שיפרסם הנחיה להחזיר לפעילות את הלמידה מרחוק לתלמידי ישראל. את כל הבעיות הללו אפשר לנהל במטה החירום בכפוף להוראותיהם של ראש הממשלה ושרי הקבינט.
במצב הנוכחי ראש הממשלה מנהל את המשבר באופן ריכוזי, כך שאפילו עדכון שולי לכך שיתאפשרו משלוחי מזון לבעלי חיים יוצא מטעמו. מתחתיו אין גוף מטה לחירום שמנהל את העניינים ומיישם בפועל את המדיניות של הדרג המדיני. כמעט כל ההחלטות, מגדולות עד קטנות, מתקבלות על שולחנו של בנימין נתניהו. זהו אינו המצב הרצוי. מטה שפועל ליישום המדיניות וההחלטות של הדרג המדיני, תוך התיאום הנדרש בין הגופים השונים, היה מייעל בהרבה את תפקודה של המדינה בעת חירום זו.
הבחירה במטה לביטחון לאומי לעסוק בתיאום הבין־משרדי הייתה לא אופטימלית. זה אינו הגוף שמתאים לכך, ואין במבנה כוח האדם ובכשירותו לעמוד במשימה זו. היה עליו להקים מיד את המרכז הלאומי לניהול משברים, ולתת לו לעשות את תפקידו. אלא שרק אתמול נפתח המרכז. מה שיכול להצביע על מידת החשיבות שמייחסים לו הוא הודעת משרד ראש הממשלה שהוא "עוד כלי לניהול, שליטה, בקרה ומעקב".
על הקמת המרכז הוחלט בדוח ועדת וינוגרד, כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה. תפקיד המרכז - שבראשו נבחר לעמוד תא"ל (במיל') יגאל סלוביק, ראש אגף ביטחון פנים ועורף במטה לביטחון לאומי - להיות אחראי לניהול סביבת העבודה של ראש הממשלה ולהפעיל חדר מצב. המנ"ל אמור לנתח את תמונת המצב הכוללת, להציג אותה לדרג המדיני ולהפיץ את המדיניות לגורמים הרלוונטיים. בנוסף, על המרכז לחלק הוראות והנחיות לביצוע ומעקב אחר ביצוע הנחיות הדרג המדיני, ראש הממשלה והקבינט.
לא ברור עדיין אם המרכז יהיה גורם משמעותי בניהול המשבר ובכלל, מה רמת כשירותו ומוכנותו לעמוד במשימה. במידה שהגוף הזה היה פועל בצורה סדירה מתחילת המשבר, אפשר היה להקים בו גופי משנה שתפקידם לבחון את ההשלכות של המשבר גם על הביטחון הלאומי.
אלא שעד כה ההתנהלות הייתה מאולתרת ומבולבלת, והיא עומדת בסימן מאבקי כוח והאשמות הדדיות בין משרדי הממשלה השונים: משרד האוצר מול משרד הבריאות, ומשרד הביטחון שטוען כי יזם לרכוש מכונות הנשמה אך משרד הבריאות בלם זאת. לא פעם עלתה התחושה שחלק מבעלי התפקידים מתכתבים עם ועדת חקירה עתידית בסוגיית ההתמודדות של ישראל עם נגיף הקורונה.
בתוך כך בולט גם מחדל ההסברה. זה לא עניין של יחסי ציבור, זהו משבר לאומי בעל השלכות כלכליות וחברתיות אדירות. לדוברות יש תפקיד חשוב בהסברה לאזרחים ובמתן תחושת הביטחון לציבור. בזמן מלחמות ומבצעים גדולים נכנס לתפקיד דובר צה"ל, אבל באירועים שאינם ביטחוניים מתגלה הפער. את הוואקום הזה ממלאים כרגע גופי התקשורת, שמנסים לתווך לציבור את המדיניות המבולבלת של משרדי הממשלה השונים. מדינת ישראל זקוקה להסברה לאומית ומסביר אחד מרכזי, שאינו ראש הממשלה וגם לא מנכ"ל משרד הבריאות, שצריך לעסוק רק בנושא שעליו הוא אמון ולא בתדרוכים לעיתונות.
הגוף שאמור היה לקחת את הנושא תחת חסותו הוא מערך ההסברה הלאומי, שפועל תחת משרד ראש הממשלה. תפקידו בין השאר לתאם בין כל גופי הדוברות של המדינה ולגבש מסרים ומדיניות אחידה לכלל הדוברים בעת המשבר. כאשר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו אומר לציבור כי אם זה היה תלוי בו הוא היה סוגר את הסופרמרקטים ומחלק לאנשים מנות קרב, האם הוא מתודרך על ידי גורמי מקצוע בתחום התקשורת? האם הוא פועל על פי מסרים מתואמים? האם השפעת הדברים שהוא אומר על מורל הציבור מובאת בחשבון? התשובה היא שלא. אין דוברות לאומית, ובפועל אין גם מי שמאייש את תפקיד ראש מערך ההסברה הלאומית וראש מטה ההסברה הלאומית.
רק לא צה"ל
גוף נוסף שאמור היה לפעול בשעת חירום הוא רשות החירום הלאומית (רח"ל), שהוקמה ב־2007 כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה. זוהי רשות ממשלתית שפועלת במסגרת משרד הביטחון ותפקידה לשמש גורם מתאם בין הארגונים המטפלים בעורף בשעת חירום.
אלא שגם כאן נחשפת האמת עגומה. שני ראשי רח"ל לשעבר, תא"ל (במיל') בצלאל טרייבר ותא"ל (במיל') זאב צוק־רם טענו השבוע ב"מעריב" שאסור להעביר את הטיפול במשבר לידי מערכת הביטחון. "אותם אלה שהשמידו את רח"ל הם אלה שעכשיו מבקשים להעביר את האחריות למשרד הביטחון", אמרו. לדברי השניים לרח"ל אין כיום הכשירות הנדרשת, תקנים רבים חסרים, ולמעשה לאחר שנים של מאבקי כוח על סמכויות בין משרדי הממשלה לפיקוד העורף נותרה רח"ל ריקה מתוכן.
לכאורה הפתרון הקל במצב הזה הוא לפנות לצבא ולמערכת הביטחון שינהלו את המשבר. אלא שלדברי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט - כפי שכתב השבוע במאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי יחד עם מאיר אלרן וכרמית פד"ן - "מעורבות צה"ל בניהול מצב החירום עיקרו מקסימום סיוע למערכת האזרחית - מינימום אחריות ישירה". כלומר, לפי הרמטכ"ל לשעבר, אם מערכת הביטחון וצה"ל ייקחו אחריות על אירוע שאינו צבאי במהותו, המשמעות היא שהמערכת האזרחית קרסה.
ועדיין, אף על פי שמשימתו של הצבא היא לעסוק בביטחון ישראל ולשמור על כשירות מבצעית, ואף על פי שמעורבות של צבא במרחב האזרחי במשטר דמוקרטי היא לעולם בעייתית ולא מומלצת - הצבא צריך לקחת חלק גדול יותר בטיפול במשבר ולא באחריות ישירה על ניהולו, ולו בשל העובדה שאין עוד גוף בעל יכולות לוגיסטיות ותכנון כמו צה"ל.
למרות הבעיות הקשות שעולות לאחרונה, אין ספק שישראל מנוסה במצבי חירום. התעשיות הביטחוניות וסטארטאפים מסוגלים לייצר בזמן קצר פתרונות יצירתיים, והצבא יכול לסייע לעורף האזרחי במגוון של פתרונות לוגיסטיים וטכנולוגיים.
כמו לאחר שמתברברים בניווט ומאבדים את הדרך, זה הזמן לחזור לנקודה הגבוהה האחרונה ולחפש את הנתיב הנכון. את המרכז הלאומי לניהול משברים צריך להכניס מהר לתפקוד, גם אם הוא לא בכשירות מלאה כעת. יחד עם זאת יש לגייס בחירום אנשים מצה"ל וממערכת הביטחון בסדיר ובמילואים לצד אנשי מקצוע מתחום הרפואה, הכלכלה והחינוך. במקביל יש לבנות מערך הסברה אחד שיטפל במשבר. לצורך המשימה הזו אפשר לגייס אנשים מקצועיים ובעלי ניסיון שכמותם יש לא מעט.
הפערים במוכנות של ישראל מטרידים מאוד, עוד יגיע הזמן הנכון לעסוק בתנאים שהובילו להיווצרותם. כרגע יש להודות בקיומם, ללמוד אותם ולמהר לסדר את מערכת החירום בישראל. זה משבר שעוד יימשך זמן רב. יש זמן לשפר, יש זמן לסדר - אבל צריך לרצות.
[email protected]
משבר הקורונה: ישראל לא מממשת את מסקנות ועדת וינוגרד
רק אתמול נפתח המרכז הלאומי לניהול משברים, אבל על החשיבות שמייחס לו ראש הממשלה אפשר ללמוד בהודעה שמתארת אותו כ"עוד כלי"
