שמחה מוקדמת: הממשלה טרם קמה, המגעים נמשכים, הקרב המסורתי על התיקים נמצא בעיצומו, ובמקביל - גם הצהלות בימין התחילו להתפוגג בהדרגה.

לפני הבחירות (נצח במונחי הקורונה) חלמו בימין על תסריט אחר, שונה לגמרי. חלמו לחזור לימי הזוהר של ממשלות נתניהו הקודמות, מלפני עשור, כאשר המושג "הרכבת הקואליציה" עוד לא השתייך לתחום המדע הבדיוני. בימין האמינו כי הפעם הבוחר ייתן לראש הממשלה בנימין נתניהו את הרוב הנכסף, או לחלופין גנץ ושות' יקימו ממשלת מיעוט, ייכשלו, תוך שנה שוב נלך לבחירות, הליכוד יקבל 40 מנדטים בהליכה וירקוד על הקבר של "האלטרנטיבה השלטונית". 

גנץ ואשכנזי  (צילום: גיל יערי, פלאש 90)גנץ ואשכנזי (צילום: גיל יערי, פלאש 90)


אלא שהמציאות, מתברר, יותר מורכבת. נתניהו "הקוסם" אכן הצליח לעשות את הבלתי ייאמן: אחרי שכשל בהשגת 61 מנדטים בפעם השלישית תוך שנה, הוא ניצל את בהלת משבר הקורונה והצליח לסכל את האיום הגדול של מפלגת האלטרנטיבה. כחול לבן התפרקה לארבע סיעות. העומד בראשה, שהבטיח לבוחריו "לא לשבת תחת נתניהו בשום ממשלה באשר היא", מנהל עמו כעת מו"מ על איך הוא יישב "בממשלת ביבי". יתרה מזאת, בני גנץ כבר מוכן להיות שותף לחקיקה עוקפת בג"ץ, שתאפשר לנתניהו להיות חבר ממשלה גם כשכבר לא יהיה ראש ממשלה, אחרי הרוטציה.

עד כאן בהחלט סיבה למסיבה בימין. ובכל זאת, ישנה גם חצי הכוס הריקה. בגוש הימין ייאלצו כנראה להשלים עם העובדה כי ממשלת אחדות אינה נחלת הימין, כאשר גנץ ואנשיו מצטרפים אליה כאורחים נטולי השפעה וחסרי אידיאולוגיה, שבאו רק לעשות טובה לנתניהו ולהשלים לו מניין. 

ובחלוקת התיקים המסתמנת רואים זאת היטב. שר המשפטים לא יהיה "אחד משלנו", לא אמיר אוחנה ולא איילת שקד. לגנץ תישמר זכות וטו על החלת הריבונות ביהודה ושומרון, נפתלי בנט לא יישב בקריה, ועוד ועוד. זו לא תהיה עוד ממשלת אחדות בראשות נתניהו. זו עובדה, ועל הימין להשלים עמה. האפשרות השניה היא להילחם בה ולהסתכן בהחזרת המדינה כולה לכאוס, שממנו התחלנו לצאת בזכות אותו גנץ, שהפר את הבטחותיו לחלק מהציבור וכך הציל את הציבור כולו.