לוח השחמט
יש סיפור שקראתי בילדות ואני לא שוכח. הוא מזכיר לי את עצמו בימי איומי הכפלות הקורונה האלה. מלך שיחק שחמט עם אדם פשוט, והפסיד. שאל המלך: “מה תרצה כפרס?", אמר האיש: “רק גרגיר חיטה אחד על המשבצת הראשונה של הלוח, שני גרגירים על השנייה, ארבעה על השלישית וכן הלאה עד סוף הלוח". “זה הכל?", תמה המלך. “כן, לא אבקש יותר מזה", אמר האיש. “טוב", אמר המלך. עוד לפני שהגיעו למשבצות האחרונות של הלוח לא הייתה מספיק חיטה בכל הממלכה ובכל הממלכות השכנות כדי למלא את המכסה.
הוויקינגים והיהודים
נטפליקס עובדת קשה בימי הקורונה האלה, לכן לא רציתי להכביד עם צפייה שלי בסדרה לא חיונית. בכל זאת, גזלתי זמן אינטרנטי וסיימתי לראות את העונה השישית של “ויקינגים". מיד בפרק הראשון בעונה 6 קפצתי. אייבר חסר העצמות, גיבור ויקינגי מוכר בבתי ישראל, מגיע אל הוויקינגים המכונים רוס. העלילה עוברת אל קייב. גיאוגרפית, באוקראינה של היום. נהדר, אמרתי לעצמי, אנחנו בין הוויקינגים המכונים רוס, תכף נפגוש את היהודים.
עד סוף הסדרה לא מופיע יהודי. זה לא טבעי, ולא תיאור היסטורי נכון. הוויקינגים והיהודים היו בקשר עמוק במשך דורות רבים, אף על פי שאיש לא מלמד אותנו על זה בבית הספר, ואפילו לא באוניברסיטה בחוגים להיסטוריה. עלילת “ויקינגים" עונה 6 מתרחשת בתקופה שבה במרחבים שבהם סובב אייבר שלטו הכוזרים היהודים. הם היו אימפריה יהודית כל כך ענקית וכל כך חזקה מבחינה צבאית, שכאשר הוויקינגים הגיעו לגבולם בהפלגה על הנהרות הגדולים, בעיקר על הוולגה והדון, הוויקינגים הרכינו ראשם, שילמו מס מעבר ולא העזו להתקיף. כך לפחות 200 שנה. בכל אופן, בתקופה שבה עלילת הסדרה “ויקינגים" מתרחשת, כזריה היהודית הייתה במלוא כוחה. הוויקינגים ששכנו בקייב חיו בתקופה הזו בחסות כזריה ממש. הצבא היהודי, ושליטי כזריה היהודים היו מעורבים בכל שטחי החיים של הוויקינגים האלה המכונים רוס.
בימי פסח קרבים אלה הייתי שמח לראות את גיבורי הסדרה מתארחים בסדר פסח המרכזי של הצבא הכוזרי. מה רע? גיליתי די מהר שמתרגמי הסדרה הזו לעברית יודעים פחות מדי על התקופה הזו. מה שהקפיץ אותי היה כשראיתי בתרגום לעברית את המילה "רוסים". לא רוסים, מתרגמים יקרים. באנגלית, בסדרה, הם לא אומרים רוסים, תקשיבו, הם אומרים "רוס". זה לא אותו דבר. אכן מאות שנים אחר כך אותם ויקינגים מהשבט המכונה רוס התמזגו בסלאבים שוכני אותם אזורים והעניקו את שמם רוס לעם המכונה רוסי ולארצות שנקראו רוסיה. באותה תקופה זה לא היה קיים. מי שמקשיב לסדרה באנגלית מבחין שאיש לא אומר שם רוסי אלא רוס. דוגמאות: כאשר בסדרה המשודרת בישראל כתוב בתרגום “הרוסים באים", בסרט אומרים: “הרוס באים". כאשר בתרגום מופיעות המילים “במה הרוסים מאמינים?", הוויקינג בסדרה שואל: “במה הרוס מאמינים?".
המתואר בסדרה “ויקינגים" מתחיל בשנת 793 וממשיך לאורך כ־70 שנה. באותה תקופה האימפריה היהודית הכוזרית השתרעה מהים השחור עד הים הכספי, בשטח גדול מצרפת וגרמניה גם יחד. הרשו לי לצטט מרומן דמיוני על אותה תקופה (“מקום קטן עם דבי", הוצאת מודן, מעמוד 246): “השנה היא ד׳תרכ"א, 863 לפי הספירה הנהוגה ברומא. האימפריה הכוזרית בשיא כוחה, מרחביה, עושרה, כבודה. ויקינגים נכנסים בנהרות מן הצפון והם משועבדים לכוזרים". כשכתבתי זאת, לא העליתי על דעתי שיום אחד תהיה סדרה פופולרית בשם “ויקינגים" שכולם יצפו בה, אבל לא יראו בה אפילו יהודי אחד.
מקובל שתחילת קצה של כזריה הגיע כמאה שנים אחרי תקופת הסדרה, בשנת 965, כאשר סוויאטוסלאב, נסיך קייב ממוצא ויקינגי, תקף וכבש את הבירה הכוזרית איטיל.
יש פה ושם שיבושים עובדתיים בסדרה. מקובל. זו טלוויזיה בידורית (אף שהסדרה נוצרה עבור ערוץ ההיסטוריה). יוצר הסדרה “ויקינגים", מייקל הירסט, אמר בתגובה לטענות על אי־דיוקים היסטוריים ש"אף אחד לא יודע בוודאות מה קרה בימי הביניים". נכון, אבל יש דברים ידועים שלא רוצים שנדע. כנראה גם אנחנו לא רוצים לדעת על עצמנו.
יש לנו הרבה מה ללמוד על הסיפור שלנו, היהודים, באותו זמן ובאותה סביבה שבהם מתרחשת הסדרה. יש לנו ממה להתפעל. עד שמישהו יעשה את הסדרה “כוזרים", כנראה נישאר בלי ידע. נכון, צריך לצורך כך תקציב לסרט על לוחמים ועל שליטים, ולא לסרט על חייטים ועל רבנים ועל טוביה החולב, אבל זו תהיה סדרה דרמטית באמת, מערערת מוסכמות, ולכן מצוינת.
איה פסק הדין?
פסק הדין המוכן מראש של ביבי הלך לאיבוד. במערכת בתי המשפט לא יודעים איפה הוא. היו כמעט מאתיים עמודים מנוסחים מבריק, מוכנים אחרי הגהה, ופתאום לא יודעים איפה הם. הפקידה שתייקה את פסק הדין וידעה את הססמה נמצאת בבידוד, ולא זוכרת את הססמה. היו, כמובן, גם עותקים מודפסים, כרוכים ומוכנים, אבל כשהוציאו את פסק הדין המוכן מראש של יולי אדלשטיין, עשו את זה בבהילות מהרגיל, ומישהו כנראה הזיז דברים בארון פסקי הדין המוכנים מראש, ולא מוצאים עוד את פסק הדין של נתניהו. חייבים לפרסם נוהל שפסקי דין מוכנים מראש יהיו מגובים לפחות בדיסק־און־קי אחד, שיהיה אצל אחד משופטי העליון תמיד בכיס.
פינת השלולית
אני נסיכה בבידוד. אני בכיתה י"ב. בחופש הגדול, בכנס משחקי אסטרטגיה פגשתי צפרדע. ניצחתי אותו פעמיים ב"מג׳יק". ניסיתי מאוד להפסיד בפעם השלישית. בקושי הצלחתי, והתחלתי לחשוד שהוא נתן לי בכוונה לנצח בפעמיים הראשונות. הוא קרקר שלא. חיכיתי כל כך לכנס שהיה אמור להיערך בפסח הזה. חברה אמרה לי שהוא שאל אם אגיע. ואללה, אז הוא לא ביישן וחנון כמו שחשבתי. אבל מי יגיע? מה יגיע? בימים האלה נסיכות סגורות בבתים שלהן, וצפרדעים בשלוליות שלהם. בצורה כזאת יש סכנה שבסוף נחיה בעולם ללא ראשנים.