הזרמת הענק של המדינה, בסכום של 130 מיליארד שקלים, הזרמה של בנק ישראל לרכישת אג"ח בסכום של 50 מיליארד שקלים, 30 מיליארד שקלים באשראי ודחיית תשלומים למדינה ומוסדותיה ועוד 50 מיליארד שקלים לעידוד הפעילות המשקית וחיזוק מערכת הבריאות. פעולה אגרסיבית זו תצליח אולי לשמור על התנהלותו הדועכת של המשק - שייכנס למיתון בטוח ברבע השני של השנה ואולי גם ברבע השלישי - אבל אינה מבטיחה המשך חידוש צמיחה בריאה על יסודות חדשים המתאימים לסדר העולמי החדש, שממנו תהיה חובה לגזור סדר ישראלי חדש.
כדי לרדות דבש ולהתאים את המשק לתקופה שאחרי המשבר האדיר, שכמוהו לא ידע העולם כבר קרוב למאה שנה (כלומר משבר שאינו מעשה ידי אדם), חייבים לבצע שינויים. שינויים שיכאבו לטווח הקצר, אך יביאו לשינוי במבנה חלוקת ההון וההזדמנויות במשק. זה הזמן לחפור, לחרוש ולנפץ את הסדרי האתמול לטובת הזריעה והנביטה הצעירה של המחר. ההון שהממשלה שופכת ללא הכרה יזרום ויביא לביקוש של סחורות ושירותים שכמעט ולא קיימים עוד בעקבות הסגר האדיר על המשק, סגר שלא היה אפילו במלחמת העצמאות או במלחמת יום הכיפורים, המלחמות הקשות מכולן.
במילים אחרות: אין משמעות לכסף שאינו יכול לפגוש סחורות ושרותים מעבר למינימום ההכרחי של מזון או שירותי בידור הכוללים טלוויזיה רב־ערוצית, תקשורת ואינטרנט, המבוססים על קווי קיבולת סייבר, שהיא מוגבלת לפי שעה. זו ההזדמנות גם לעשות סדר בתחום חלוקת ההכנסות במשק כדי להפחית העדפות מבניות שאינן נובעות מהכישרון העסקי והיזמי של מאן דהוא, אלא מיכולתן של קבוצות לשים יד על נתח עסיסי מהכספים שבקופה הציבורית.
בכל פעולה משקית בסדרי גדול כזה צריך הון ועבודה, כלומר מקורות כספיים וכוח אדם. ההון יבוא משיתוף פעולה בין הממשלה לסקטור העסקי, שיהיו כרוכים אחד בשני, הראשון מבקש למנוע מיתון והשני מבקש להמשיך להתקיים. בנוגע לכוח העבודה, אם לפנינו עלייה בשיעור האבטלה מכ־3.5% לכ־7%־10%, הרי שלמעשה מאות אלפי מבקשי דמי אבטלה בגין החל"ת יחזרו לעבודה, הם רק נעדרים זמנית ממקום העבודה ולא ייכללו לאורך זמן במניין המובטלים. ועדיין צפוי היצע אדיר של כוח עבודה בעלויות סבירות הנובעות מ"שוק של מעסיקים", כלומר הם שקובעים את תנאי העבודה לפי יכולתם לשלם ולא "שוק של עובדים", כפי שהיה עד לפני חודש, עת עובדים ראיינו מעסיקים בדבר כדאיותם להצטרף לארגון שביקש להעסיקם.
זה הזמן לסלול מסילת ברזל למטענים ונוסעים לאילת בשיתוף המגזר העסקי, העלות תהיה נמוכה מאתמול, הן בשל עלות העבודה והן בשל הירידה בעלות חומרי הגלם המיובאים מחברות בינלאומיות, שיחפשו הזדמנות לחזור ולפעול לאחר שהביקוש לשירותיהן ולמוצריהן ירד בשל המשבר העולמי. זאת ההזדמנות לסלול כבישים, להניח עוד הרבה מסילות ברזל, לבנות גשרים, מנהרות, תעלות מים, מערכות ניקוז, מפעלי התפלה לימי בצורת שעוד יחזרו, לבנות כיתות לימוד, גני ילדים, מעונות סטודנטים, נמלי קיט, והעיקר - להניח קווי תקשורת עם פס רחב שהמשבר הנוכחי רק הבליט, כי הפס הקיים אינו יכול לשאת את הפעילות המשקית, שחלקה עבר לעבודה מהבית. החלטות אלה חייבות להיעשות מיד, כי אנחנו לא לבד בעולם, גם ממשלות אחרות יבקשו שהמשק שלהן לא יהיה תלוי רק בפעילות המשקית הבינלאומית שתצטמצם, ולכן ינסו לאזן את הכלכלה באמצעות פעילות מקומית שאינה תלויה בשאר העולם.
סעיפים חשובים אחרים בתוכנית, בשיעור מזערי (למרבה הצער), אך בכיוון הנכון, הם הקצאה של 200 מיליון שקלים להכשרה מקצועית ועוד 300 מיליון שקלים לשיפור השירות לאזרח, כולל למידה מרחוק, באמצעות דיגיטציה, בהיקף השקעה של כ־300 מיליון שקלים מתקציב המדינה. זאת כדי לייעל ולהביא לגידול בפריון העבודה, תחום שבו ישראל נשרכת מאחור לעומת המדינות המפותחות, למרות הישגיה המשקיים האדירים בשני העשורים האחרונים. חייבים להשקיע עוד יותר בהכשרה מקצועית.
ללא דחיפה להשקעה בדור החמישי 5G של מהפכת הטלפון הסלולרי, אין משמעות של ממש לכוונה הטובה של שיפור השירות לאזרח ולימוד מרחוק או העלאת פריון העבודה. הנושא תקוע, הן בגלל משרד התקשורת והן בגלל החברות הפועלות בתחום, שחוששות שלא יעמדו בהשקעה הנדרשת. אם מסתכלים על העתיד, חייבים לשמור על היתרון היחסי של ישראל, לכן ההחלטה לתת מענה תזרימי לחברות הייטק בעלות של 1.5 מיליארד שקלים היא במקומה. בכל מקרה, חייבים לעודד לא רק חברות וסטארט־אפים קיימים אלא דווקא חדשים, שייטלו סיכונים יחד עם הכסף הפרטי.
בחסות היסטריית הקורונה נעשות שגיאות בסכומי עתק. האפשרות לתת למעסיקים, גם לחזקים ולאיתנים בהם, להוציא עובדים לחופשה ללא תשלום, רק כדי שהמעסיקים האלה לא יישאו בנטל, תעלה למשלם המסים 14 מיליארד שקלים. זהו סכום עתק שאינו מוצדק. הוא למעשה מועבר לחברות, גם לחברות חזקות שמנצלות בצורה מחפירה את קופת המדינה, בלי שנערכו להן מבחנים שיבדקו אם זהו באמת כורח עבורן.
הכסף הוא לטובת החברות - ולא כפי שזה מצטייר - לטובת העובד שיצא לחל"ת. פה נכנס עניין נוסף שהוא בבחינת לעג לרש. את הכסף לעזור לשבעים והמדושנים הממשלה לוקחת מהגבלת העצמאים הזכאים למענקים בשווי של כ־14,000 שקלים בחודשים מרץ־אפריל. בסך הכל יקבלו העצמאים, מהמדינה 2.6 מיליארד שקלים. אגב, ההחלטה לאפשר קבלת דמי אבטלה גם לבני 67 ומעלה שהיו בשוק העבודה היא מוצדקת, שכן בישראל שיעור העובדים בני יותר מ־65 הוא בין הגבוהים בעולם, בשל הכניסה המאוחרת למעגל העבודה (בגלל השירות הצבאי).
תבהלת הקורונה הביאה ממשלות רבות, ובראשן ארה"ב בהנהגתו של הנשיא טראמפ, להתפכח. בתחום הרפואי, עם אספקת ציוד רפואי לכל מדינה, נזנחה הגלובליזציה בתחום, והפוקוס עבר להתרכזות במפעלים וביכולות מקומיות. מתברר כי גם באיחוד האירופי נסגרו גבולות להעברת ציוד ממדינה לרעותה. האיחוד, מתברר, סדוק. בארה"ב כל מדינה התחרתה עם האחרת על הציוד הדרוש לבלימת המגיפה, מה שהביא לנסיקת המחירים של מכונות הנשמה ומסיכות, עד שהנשיא טרמפ התערב.
אני, שתומך בסחר חופשי ובגלובליזציה כדרך להעלות את רמת החיים של הציבור בעולם (כל אחד מייצר ונותן שירות במה שהוא מתמחה בו - ושיש לו בו יתרון יחסי - במחיר המיטבי לצרכן העולמי), חושב שגם ישראל צריכה לפעול בתחום, כפי שכל מדינה תעשה מעתה. לכן מוזר כי הממשלה שמקציבה 13 מיליארד שקלים לצורכי בריאות, רכישת ציוד ועוד, לא דוחפת יחד עם האוצר ומשרד הכלכלה את החברות הישראליות לייצר את הנדרש עתה בשעת חירום ואינה יוזמת הקמת מפעלים בתחום, שיגובו בהזמנות ממשלתיות עתידיות.
לכל סכומי העתק האמורים דרושים מקורות. אולי לא כיום, אבל לבטח בתחילת השנה הבאה, אחרת הגירעון התקציבי והעלייה בחוב־לתוצר עלולים להביא להפחתת דירוג האשראי ולסחוף אותנו לקיפאון משקי ואולי אף לסטגפלציה (שכרגע אינה נראית באופק), כלומר קיפאון מלווה באינפלציה. אפשרות זאת קיימת, אם במקביל להמשך הדפסת הכסף ולעלייה בגירעון יהיה קיפאון ביצוא של חברות הייטק וירידה דרסטית באקזיטים של חברות סטארט־אפ.
לכן עלינו לעשות כבר כיום צעדים המצריכים אומץ מלווה בחקיקה של ממשלת בנימין נתניהו החדשה, שאולי תלווה במצטרפים מרסיסי כחול לבן. בין הצעדים הדרושים לחיסכון; צמצום הדרגתי תוך שנתיים של השכר בשירות הציבורי, כך שאף אחד לא יהיה זכאי, כולל גופים נתמכים, להשתכר מעל שכרו של ראש הממשלה, כלומר כ־50,000 שקלים לחודש. מי שירצה לפרוש, מוזמן לעשות זאת בתוך שנתיים, כולל שופטים ופרקליטים המשתכרים סכומי עתק, ללא הצדקה, או בעלי עמדות באוניברסיטאות, עובדים בנמלים, בחברת החשמל וקצינים בצבא. גם את הפנסיות המנופחות, המעוגנות בהסכמים כתובים ורשומים כחוק, יש לקצץ בשיעור חד בהתאם.
אם יטענו מנגד כי אלו התחייבויות חוזיות, אטען מראש כי סגר על מיליוני ישראלים ואילוץ עסקים לסגור את שעריהם - אף הוא מנוגד לחוזה הלא כתוב בין הריבון לנתיניו, אזרחיו, במקרה שלנו. לא צריך לחשוב שמישהו ימהר לאמץ את ההצעות הכתובות פה, שכן השכבה השלטת תדאג למצוא דרכים להשאיר את הפריבילגיות שלה על כנן ותחפש דרכים לנגוס בחלשים והצעירים, עם גזירות כגון העלאת מע"מ, העלאת מכס על יבוא אישי והעלאת בלו על הדלק, במקביל לצמצום השירותים בחינוך ולשכבות הנזקקות.
היקף הפטורים ממס של משלם המסים מגיע לכ־80 מיליארד שקלים בשנה, בעת שעיקר הפטורים הם לשכבות חזקות ומבוססות. גם אם נבטל רק רבע מהפטורים, ובהמשך עוד רבע, נוכל להגיע לחיסכון של 40 מיליארד שקל בשנה לטובת הקופה הציבורית. בין הפטורים הזועקים לשמיים, הפטור ממס על הפירות וההפרשה של המעביד לקרן השתלמות, שלה זכאים דווקא 40% מבעלי השכר הגבוה. עוד פטור מטורף הוא על ההכנסה משכר דירה, הפסד של 7 מיליארד שקל בשנה למשלם המסים, לטובת קבוצה פריבילגית של אספני דירות.
אם בחסות נגיף הקורונה, שמביא למשבר הבריאות החמור ביותר זה מאה שנים, לא נוכל לעשות שינויים מבניים לטובת שוויון והקצאה רציונלית וצודקת של המשאבים, אזי לא נעשה זאת לעולם.
התרעות פיקוד העורף