עד אחרי חגי תשרי נהיה אחרי: עד אז נחכה למשיח, כמו החרדים

מחכים למשיח

אני סתגלן, כנראה שתמיד הייתי. גם כשגיאצ'ו מעיר אותי בבוקר, כשהוא משתמש בי כשק אגרוף - חמוש בכפפות ורודות שהבאתי לו מאירוע למאבק בסרטן השד - אני אומר לו: "גיא, בעדינות, אתה תפרק את אבא, אני עוד ישן". זה לא בדיוק מעניין אותו, והוא ממשיך עם הג'אב לפרצוף וסדרת חבטות לבטן ולכליות. חבל שלימדתי אותו, אני באמת סתום־על־מלא.

"קום, אבא, תתעורר, צריך להילחם בקורונה, ואתה ישן כמו דוב", הוא אומר. והוא לא בא לבד, הוא חמוש בשרי הכלבה, שמחפשת צומי, שאלטף אותה, אז היא עליי. ברגע שאני מפסיק, היא שורטת את היד שאמשיך.

בחיי שפעם הייתי צ'מפיון בשינה. קבעתי שיאים שהדהימו גם אותי. אבל נגמרה התקופה. היום אני סובל בשקט, מחכה שכיפוש תיקח את הילד לפעילות שארגנה לו, וממתין לאספרסו כפול ולכוס מיץ תפוזים. את ההמתנה אני מנצל כדי לסחוט שני לימונים לכוס מים קרים, ולהודות בלב לכיפוש שסירבה לקנות מכונת אספרסו הביתה. אם הייתה לי כזו, הייתי שותה 20 ספלים ביום, קל. כן, ככה זה איתי, שאף פעם אין לי גבולות לכלום. אבל לפעמים יש תקלות בשיטה.

לה ולאבישי בעלה יש שבעה נכדים שהם לא יכולים לראות בגלל חשש מהידבקות בנגיף. הלב שלה בוער, אבל כרגיל, לא רואים עליה. היא שרה, מספרת בדיחות וחיה את החיים. אני גדלתי עליה. אמא שלי, שלקחה אותי בילדותי לכל הפסטיבלים והצגות הילדים (היא ואבא חשבו אז שעוד ייצא ממני משהו. בסדר, טעו, לא קרה כלום. הם עשו את המקסימום), חשפה אותי גם לציפי שביט. אז חלפו יובל שנים לפחות, ואני עדיין זוכר את הפזמון: "כולם הלכו לג'מבו".

המשכתי הלאה. מהאוטו טלפנתי לאברמל'ה. "נו, מה קורה, מאוס? כבר צעדת היום עשרה ק"מ?"

אבל הוא היה עצבני עליי בגלל העיקול שהוא ראה בוואטסאפ. "תגיד לי, קוף, תגיד לי שאתה סתום, ואני אפסיק לנסות לחנך אותך. מה אנחנו רוצים? רק שתהיה בנאדם, אתה מביא לי את הסעיף". לא היה לי כוח לעוד הטפת מוסר, אז שאלתי אותו איך הוא שומר על שגרה.

"אני מתעורר רגיל בארבע וחצי בבוקר, כי אני נרדם בחדשות", הוא הסביר לי. "יורד לחדר כושר, מנקה עם מגבונים את מכשיר ההליכה, וצועד שעה לבד. אין אף אחד שם. אחרי זה אני מחכה לזריחה, וצועד קצת ברחוב. בשאר הזמן אני בנטפליקס. ראיתי 20 פרקים של 'אוזרק'. נדפקה לי הקופסה בראש, זה בטוח".

הוא הביט בי והתחיל לצרוח. "גרוש, גרוש אנחנו לא נותנים. שמעת אותי? זה לא זמן עכשיו לספרי תורה. אנחנו נמחקים, רק אותך ואת השטויות שלך אני צריך על הראש. תעזוב אותי". נחנקתי מהצחוק. "תגיד, למה אתה כועס? בוא נזרוק להם 50 שקל לכל המשפחה, ונקבל זיכיון על החיים. אני לא יודע לבצע את הפעולה, ואם אבקש מכיפוש, היא תתנמר עליי. אתה יודע, אז יאללה בוא נתקדם".

הוא חייך וענה לי: "קוף, אתה יורד מהפסים, באמשלי. אני מתגעגע לימים שהיית מסטול, כי היית משעשע. אפילו לתקופה של גהה אני מתגעגע, כי אז ידענו שאתה סגור ולא מחפש פארטיות. אני חוזר ואומר: גרוש אנחנו לא נותנים".

הדיווחים מבני ברק הגדירו מצב שבו שליש מהחולים בקורונה מגיעים מהעיר הזו, וחלק מהם ישתלטו על כל מכונות ההנשמה בבתי חולים באזור. נכון, הרוב המוחלט של תושבי העיר שומר על שגרת הסגר, אבל אלו שלומדים עדיין בחברותא, מדביקים אלפי אנשים. גם הרב יעקב ליצמן ורעייתו נדבקו בנגיף, ובעטיה של ההידבקות, כל חברי שדרת הניהול של המדינה כרגע, נכנסו לבידוד.

הם מנהלים את העייסק דיגיטלית. באנלוגית הם לא הצטיינו, אז עכשיו אנחנו על הגבות. אני מקווה, באמת, שליצמן לא נפגש עם האדמו"ר מגור, ואני מאחל לו רק בריאות ואריכות ימים. איני רוצה לחשוב אפילו שהאדמו"ר יחלה, כי העצרות שחסידיו יקיימו ליד ביתו לצורך אמירת פסוקי תהילים לבריאותו, יהיו של עשרות אלפי גברים. גם ימ"מ וסיירת מטכ"ל לא יצליחו לפזר את העצרת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח 80 מיליארד שקל לסיוע לציבור. גרוש עוד לא ראיתי מהסכום. במקום לבלבל לנו ת'מוח על 80 מיליארד זוזים, אפשר היה לבטל את כל המסים שצריך לשלם הציבור לשלושה חודשים לפחות. כך עושים במדינות אחרות. אצלנו מבטיחים 6,000 שקל, שהם 3,071 בנטו. נקבל את זה במאי. או שכן, או שלא, מה שבטוח - אולי.

מסבירים לנו שהמדינה לא יכולה לתת כסף בלי למסות אותו, כל עוד אין שינוי חקיקה. אז בשביל מה יש לנו את אגם הדרעק? נכון שדייריו קיבלו עכשיו תוספת שכר קטנה של כמה אלפי שקלים בחודש (רק 15 דיירים ויתרו על התוספת), אז מדוע הם לא מתכנסים לשנות חוקים?

ממה בדיוק יחיה הציבור? השבוע גובות חברות האשראי את התשלומים שביצע העם בחודש שעבר. כל אורגיית הקניות צריכה להיות משולמת עד ל־10 בחודש. ומה הלאה? הבנקים יפחיתו ריביות? מה פתאום! ביבי סיפר לנו שהמדינה לוותה 100 מיליארד שקל, סכום שייפרע ב־100 שנים. אז מדוע לא אפשרו לקרנות הפנסיה שלנו ללוות בתנאים כאלה? ואם זה כל כך טוב, אז מדוע המצב בכי רע? ומה עם התגמולים מהסכם מכירת הגז? איפה ה־100 מיליארד שקל שהבטיחו ביבי ויובל שטייניץ? מתי אראה לירה סורית דפוקה מהדיווידנד? התחושה היא שכולם מרמים את כולם, ואין אסטרטגיית יציאה מהרמאות הכללית.

הגעתי למתחם, הוא היה שומם לגמרי. הצוות של מד"א יעיל מאוד, הבדיקה אורכת שתי דקות, מקסימום. מדוע לא שולחים את הציבור להיבדק, ומתבצעות רק כששת אלפים בדיקות ביום? מה הסוד הגדול שקולקציית האפסים שמנהלת אותנו מסתירה מהציבור? יצאתי שלילי, כמו תמיד.

עכשיו חזרנו למסיכות. חודשים אחרי שסמנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, טען מול כל מיקרופון שמסיכה היא פארש, חזרנו לזה. אבל אין מסיכות, אז "ברסי" המנכ"ל אמר שנכין לבד. עוד רגע גם נצטרך להדליק אש בבית לבד, כדי שנוכל לבשל. מזל שלימדו אותי בצבא איך עושים את זה. אבל אני כבר רואה איך כיפוש תתפוצץ מצחוק, כאשר איאלץ לקושש עשבים יבשים ולהשתמש בזכוכית מול השמש.