"חמסין" בערבית, משמעותו חמישים. במרוצת השנים, ה־"ן" התחלפה ל־"ם" בשפה העברית (כמו ב"גירושין" ו"גירושים"). מקור המילה הוא בערבית המצרית, שייתכן שנטלה אותה מהמצרית הקדומה הטרום־מוסלמית, משם התגלגלה לארץ ישראל. כך זנחו ערביי ארץ ישראל את המילה "שרקיה", כלומר רוחות מזרחיות, והיהודים זנחו לטובת החמסין את "רוח קדים".
השקע השרבי החמסיני בא מדרום, מדרום־מערב ועד לדרום־מזרח. הוא מגיע אלינו ממדבר סהרה, ממצרים ומסעודיה, בואך ירדן. תקופת החמסין, כספירת העומר, נמשכת מפסח ועד לשבועות, כלומר מחודש מרץ ועד לחודש מאי. כל מתקפה של חום לוהט נמשכת כיומיים־שלושה, ואנו חווים בממוצע שלוש מתקפות חמסין במרץ, חמש מתקפות באפריל ושתיים בחודש מאי, כך לפי מחקרו של המטאורולוג ד"ר ברוך זיו.
הצירוף של חום החמסין הכבד - הגבוה בימים מסוימים מ־40־42 מעלות - עם עלייה תלולה בשיעור האבטלה בקרב ערביי הגדה המערבית וצמצום מספרם של המועסקים בישראל (לפי שעה, בשני שלישים), בשילוב חוסר הוודאות מתי יוכלו לחזור לעבודה בישראל (או לסחור בהיקף מלא עם ישראל), הוא מתכון מסוכן. ערביי הגדה המערבית חיים לעתים מהיד לפה, כאשר יש עובדים שהצליחו להביא הביתה 400 שקלים ליום, ואילו עתה כסף אין.
החשש המוצדק של ערביי הגדה מנגיף הקורונה, יכולת האשפוז המוגבלת בבתי החולים ברשות הפלסטינית והתעלמות, לפי שעה, של ישראל ממה שקורה בגדה, כולם יחדיו עלולים להצית את "האינתיפאדה השלישית", שתגרור אסון כלכלי והומניטרי בקרב הפלסטינים ותעמיק את המיתון בישראל, שאליו נכנסנו בעל כורחנו בשל המשבר העולמי. הסיבה הרשמית למהומות יכולה להיות (למשל) קבלת חוקים להחלת ריבונות ישראלית על יישובים יהודיים ביהודה ושומרון, ממש כשם שהאינתיפאדה הראשונה החלה לאחר תאונת דרכים שבה נהרגו ארבעה פועלים מג'באליה, בדרכם לעבוד בישראל, ב־8 בדצמבר 1987. כך תיכרך האינתיפאדה השלישית במגיפת הקורונה העולמית.
הצלילה של ישראל למיתון מתמשך עלולה להעמיק גם בגלל העצמת הפגיעה בענף הבנייה, שזקוק לפועלי הבניין מהגדה המערבית. הפגיעה תבוא לאחר פריחה אדירה ורצופה של יותר מ־17 שנים, שבמהלכן הפכה ישראל למעצמה כלכלית. האינתיפאדה השנייה, שאף היא נכרכה באירוע עולמי חיצוני - התרסקות חברות הדוט.קום בעולם והתרסקות שערי ני"ע בעולם ובישראל - גררה את המשק למיתון שממנו נחלץ סופית רק בשנת 2004, לאחר שהממשלה, בראשותו של אריאל שרון ושר האוצר בנימין נתניהו, ערכה רפורמות מבניות אדירות במשק, תוך חיתוך חד ומכאיב בהוצאות הממשלה, כולל בהוצאות החברתיות לקצבאות ילדים וקשישים.
שעור האבטלה בקרב ערביי הגדה ערב משבר נגיף הקורונה היה כ־24%, ירידה מאז השיא של יותר מ־32% ביולי אשתקד. ככלל, שיעור האבטלה בקרב ערביי הגדה לאורך כל הפריחה האמורה בישראל נע בין 20%־27%, לאחר שהגיע לשיא של יותר מ־35% בימי האינתיפאדה השנייה, שפרצה בסוף חודש ספטמבר 2000, לאחר כישלון ועידת קמפ־דיוויד. ערב האינתיפאדה השנייה, שיעור האבטלה בקרב ערביי הגדה היה בשפל אדיר של כ־7.5%.
תלות מוחלטת
המשק הפלסטיני תלוי בישראל כמעט לחלוטין; שני שלישים מהיבוא של הרשות, מקורו בישראל, והיצוא של הרשות הפלסטינית לישראל הוא יותר מ־80% מהיצוא הפלסטיני הכולל. לכאורה הרשות יכולה לייצא לירדן ומשם למדינות המפרץ, אבל כוח הקנייה של ישראל גדול הרבה יותר מזה של הירדנים, ומדינות המפרץ רחוקות, לעומת הצרכנים הקרובים בישראל. ההכנסות מיצוא משטחי הרשות לישראל הוא כ־3 מיליארד דולר בשנה. לנתון הזה יש להוסיף הכנסות ממכירת שירותי עבודה, המוערכים בסכום של כ־1.5־2 מיליארד דולר בגין הכנסה של כ־150,000 עובדים בישראל. כ־100,000 מהפועלים הפלסטינים מועסקים באישור המינהל האזרחי והיתר הם שוהים בלתי־חוקיים, שישראל מעלימה מהם עין, כל זמן שאינם עוסקים בטרור.
למרות גדר ההפרדה, הגבולות בין ישראל ליהודה ושומרון פרוצים, וכל החפץ עובר בקלות יחסית, בנקודות שידועות לשלטון הישראלי. כ־67,000 פלסטינים נהגו לעבור לישראל ולעבוד בה באישור הממשל הישראלי, רובם נכנסו מדי בוקר לעבוד בענף הבניין. בתחילת תבהלת הקורונה אישרו לעשרות אלפים מפועלי הגדה ללון בישראל, אבל עם עליית שיעור הנדבקים, נקרא חלקם לחזור לשטחי הרשות. אף על פי שענף הבנייה המשיך לעבוד, חלה ירידה במספר הפועלים, מחמת כללי הזהירות שנאכפו על אתרי הבנייה.
לא זאת בלבד, בחלק מהפרויקטים של התחדשות עירונית, המצויים בלב ערי ישראל (בניגוד לחלק גדול מפרויקטים של תשתית), חששו הן היהודים והן הערבים מהדבקה הדדית. ויש עוד פנים לירידה בהכנסות, למשל צניחה של ביקורים למטרות רכישה של ערביי ישראל, שנהגו לקנות מוצרים בשטחי הרשות. כך גם בקרב חלק מהיהודים הגרים ביהודה ושומרון או בסמוך לגבול המטושטש. ההסגר שהוטל על מרבית תושבי ישראל, הפחד מהקורונה ואי־הוודאות בקשר לפרנסה בעתיד, מחקו כמעט באחת את הקניות שערכו בעלי תעודת זהות כחולה אצל בעלי תעודת הזהות הכתומה, שהיו רכיב בהפחתת המוטיבציה לטרור נגד ישראלים.
התלות הכלכלית הקריטית של הרשות הפלסטינית בישראל מתבטאת גם בכספי המסים שמעבירה ישראל לפלסטינים לפי הסכמי פריז (הנספחים להסכמי אוסלו). ישראל מעבירה כ־10 מיליארד שקל בשנה, כסף שנגבה עבור הרשות ממכסים המוטלים על היבוא דרך ישראל של סחורות המיועדות לגדה, או מבלו על דלק וסיגריות. צמצום הצריכה בגדה יפחית עוד יותר את ההכנסות ממסים שממשלת ישראל גובה עבור הרשות. הרשות טוענת כי העמלה שישראל גובה בגין איסוף המסים על ידה היא גבוהה מדי, והם הפכו רגישים עוד יותר לסוגיה לאחר שנשיא ארה"ב החליט לסגור בשנת 2019 את הברז של הסיוע הכלכלי לרשות (בשני שלבים ובהיקף כולל של 260 מיליון דולר). בשנת 2017 עמד היקף הסיוע על 370 מיליון דולר. נוסף על כך: צניחת מחירי הנפט, ובעקבותיהם הבלו והמע"מ שמיועדים לגדה, יורידו באופן טבעי את הסכומים שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית.
רפלקס פבלובי
ממצאי מחקר שנערך בבנק ישראל "מרמזים" (כלשון הכותבים), כי רווחה של פלסטינים, שתושג באמצעות מתן הגדלת האפשרות לעבוד בישראל, עשויה להפחית את הנטייה להיות מעורבים בעימות מול ישראל. המחקר, שפרסמו בשנת 2012 אסף זוסמן, נעם זוסמן וסאמי מיעארי, בחן את ההשפעות שהיו להטלת מגבלות על פלסטינים לעבוד בישראל לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה. הממצא העיקרי היה כי ככל שהירידה בשיעור התעסוקה בישראל נבלמה וירדה, כך מעורבות תושבי הגדה בעימות מול ישראל הייתה גדולה יותר. בעיקר בקרב הצעירים: ככל שתעסוקת צעירים נבלמה, התעצם העימות והביא לעלייה בנפגעים.
כשפרצה האינתיפאדה השנייה, החליטה ישראל, ברפלקס פבלובי, לסגור את אפשרות העבודה בישראל. ממצאי המחקר מצאו כי כל ירידה של 1% בתעסוקה בישראל הביאה לעלייה של 0.12 הרוגים מהיישוב הערבי המסוים שעבורו נחסמה העבודה בישראל. נציין כי ערב האינתיפאדה השנייה עבדו בישראל וביישובים יהודיים ביהודה ושומרון כ־146,000 איש, כ־22% מכלל המועסקים בגדה, שהכניסו שישית מהתוצר הפלסטיני. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, ישראל הפחיתה את מספר המורשים מקרב ערביי הגדה לעבוד בישראל ל־13,000 בלבד.
בין תחילת האינתיפאדה השנייה למבצע חומת מגן במרץ 2002, נהרגו 831 פלסטינים ו־148 ישראלים. מה שהביא ליציאה למבצע היה רציחתם של 30 ישראלים בליל הסדר במלון פארק בנתניה. באמצע של אותה שנה החלה בניית חומת המגן בין הישויות. מאז מקבלי ההחלטות בישראל כבר אינם ממהרים לסגור את שערי המשק הישראלי לעבודה של פלסטינים, גם בימים של פיגועים או הסלמה. השלטון הישראלי הבין כי חסימת האוויר לנשימה, כלומר של ההכנסה והפרנסה, מובילה להתגברות האלימות, ובעקבות כך גובר הצורך בהגדלת הוצאות הביטחון, שלא לדבר על אובדן תוצר.
עם שוך הסגר והבידוד כתוצאה ממתקפת הקורונה, אולי בעוד חודש או חודשיים, ייכנסו למעגל המובטלים בישראל עוד כ־200,000 עובדים, לאחר ששאר מבקשי דמי אבטלה בגין חל"ת יחזרו למקום עבודתם (כך יש לקוות, על רקע הסיוע שממשלת ישראל מפזרת ללא הכרה) ולאחר סיום תקופת קבלת דמי האבטלה מהביטוח הלאומי. ישראלים אלו יצטרכו לחזור ולחפש, בתנאים מופחתים, מקום עבודה שיפרנס את משפחתם, לשלם חשבונות, לעמוד בהתחייבויות, ובעיקר - לשלם משכנתה לאחר הגאות בשוק הנדל"ן בעשור האחרון. עובדים אלו (לא כולם, תמיד יהיו מי שיתעקשו לא לעבוד במקצועות הבנייה או השירותים) יתחרו עם הפלסטינים על מקומות עבודה, הן בענף הבנייה והן בחלק מענפי השירותים. כך שחלק מהפלסטינים לא יוכל לחזור בקלות למקום עבודתו קודם למשבר. גם הפלסטינים שכן ימצאו עבודה, ייאלצו להסתפק בשכר מופחת.
כמו כן, הפועלים הערבים מהגדה ייכנסו לשוק העבודה לאחר חודש־חודשיים של הכנסה אפס משכר עבודה, בניגוד לישראלים, שבלחץ תבהלת הקורונה הסכימה, נאלצה או התנדבה ממשלתם להעניק רשת ביטחון כמעט לכולם, לחודשיים לפחות. גם הישראלים שייצאו ממשבר הקורונה, לא ימהרו להיכנס, כפי שנהגו לעשות מדי פעם, אל שטחי הרשות כדי לרכוש מוצר זול זה או אחר, מהסיבה הפשוטה שאף הם יחששו מהשפעת הירידה בהכנסה הקיימת והביטחון בהכנסה עתידית, שיגבירו את החיסכון של משקי הבית בישראל.
כשהעוני מתדפק על דלתם של הפלסטינים ופוגע הן בבעלי העסקים - מבעלי דוכנים בשוק ועד ליזמים ולעובדים בענף האירוח והתיירות - והן בפועלים בישראל, הם יחפשו דרכים יצירתיות לעמוד בהתחייבויותיהם למשפחותיהם האומללות. גם מי שמועסק אצל הרשות הפלסטינית המתרוששת, לא יוכל לסמוך על זרם משכורות כתמול שלשום.
הא לחמא עניא
לכן אין מקום לגירושים בין שני המשקים, הפלסטיני והישראלי. ישראל צריכה להיות נדיבה ולהעביר לרשות הפלסטינים מענק, כן מענק, של 3 מיליארד שקל כדי שזו תוכל לעזור לעניי הגדה, לעסקים, לעסקים קטנים, וגם, כמובן, למערכת הבריאות של הרשות הפלסטינית, שברור שלא תוכל לעמוד ולהתמודד לבדה עם הקורונה.
העברת סיוע לרשות הפלסטינית היא קודם כל מעשה אנושי ראוי, אפילו אם מדובר באויב מר. שנית, גם המישור התועלתני הזה חסכוני הרבה יותר מעלותה של "אינתיפאדה שלישית", שאת עלותה למשק מי ישער? 3 מיליארד שקל הם רק 0.2% מהתוצר בישראל, בעוד אינתיפאדה עלולה לעלות 1%־2% מהתוצר, מי יודע?.הכסף יבוא מתוך המסגרת שהממשלה הקציבה לשיקום המשק, שבמסגרתו זרקה כסף ללא הכרה גם לשכבות החזקות. נשמע פנטסטי? זה אולי המקום להזכיר שתוכנית מרשל האמריקאית לשיקום אירופה בתום מלחמת העולם השנייה עוררה ביקורת - עד שהייתה להצלחה גאונית.
בימי שרב עמוסי רוחות ואבק שבא ממדבריות מצרים, אנשים נוטים להיות עצבנים יותר, בייחוד אם בטנם ריקה. על כן ראוי שניזכר בלחם העוני שאכלו אבותינו במצרים ובמצווה להציע ממנו לאחר. "הא לחמא עניא, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין יתי ויכל, כל דצריך ייתי ויפסח" (נוסח מנהג ק"ק בגדאד, תרנ"ז).
סיוע כלכלי לפלסטינים בגדה ימנע את המשבר הבטחוני ביום שאחרי הקורונה
משבר הקורונה, שמזיק גם למעצמות, פוגע קשות בכלכלת הרשות הפלסטינית. האינטרס הישראלי ברור, והמענק שתידרש המדינה להעביר כסיוע חירום לרשות עשוי למנוע אינתיפאדה שלישית
