1.מה יקרה למומחים?
ביום ראשון השבוע פורסם מכתבם של כמה רופאים ומדענים חשובים לראש הממשלה. ״עם כל החשיבות שישנה למאבק הכולל נגד התפשטות הנגיף״, כתבו, ״הגיעה השעה לאזן בין מאבק זה לבין המאמצים להצלת הכלכלה והמשק והקטנת הפגיעה המתמשכת בחולים האחרים שלא נדבקו בקורונה, הנזקקים למערכת הבריאות״. ראוי לקרוא ברצינות את המכתב הזה, שהחתומים עליו הם אנשים רציניים. ראוי לזכור, בצד זאת, שזהו מכתב של משיאי עצות, לא של מקבלי החלטות. עצתם מושפעת מהפוזיציה. אם יטעו, יטעו. האחריות תיפול בכל מקרה על מקבלי ההחלטות.

מגיפת הקורונה מחוללת מגיפה מקבילה של עצות. מבול של עצות. כל רופא והשקל שלו. כל כלכלנית והחמישה שקלים שלה. אין הבדל גדול בין מה שעושים אלה לבין מה שעושה כל צופה כדורגל, שתמיד יודע יותר טוב מה המאמן צריך לעשות. ואם לא צופה - פרשן. מאמן לשעבר, שחקן לשעבר. כולם אלופים בזיהוי הטעויות של מקבלי ההחלטות על המגרש. וכשיבוא תורם לעלות על המגרש, יזהו אחרים את טעויותיהם.

כל זה לא בא לומר שאין טעויות. בוודאי שיש טעויות. רק שלא תמיד ברור של מי הן. האם שוגה המאמן, או שוגה המאמן לשעבר. האם שוגה מנכ״ל משרד הבריאות, או שוגה מנכ״ל משרד הבריאות לשעבר. כולם חמושים באותן עובדות. כולם מייצרים הערכות. אלה הערכות שונות בתכלית. לא רק אצלנו, בכל העולם. צירפתי דוגמה, באדיבותו של ג׳י בוייס, אחד מאנשי הסטטיסטיקה המצוינים של האתר FiveThirtyEight. הוא מלקט הערכות של מומחים, מסוג המומחים שחתמו על המכתב לראש הממשלה, על מספר המתים הצפוי בארה"ב ב־2020 כתוצאה מנגיף הקורונה.

הבית הלבן העריך את המספר הצפוי של מתים ב־100 אלף עד 250 אלף בני אדם. המומחים... ובכן, המומחים היו חלוקים בדעתם. יש שהלכו על בטוח ואמרו 100 אלף עד מיליון. היו שהגיעו עד שני מיליון. יש מי שהסתפקו בטווח תחזית צר, כלומר, לקחו הימור גדול יותר. היו שהעדיפו ללכת על בטוח (אחד, שהגיע עד עשרה מיליון, הושמט מהסקירה). הסיכום היה תחזית משוקללת של כולם. בערך 260 אלף מתים בארה״ב.

אבל, כפי שכותב המחבר, כל מספר של מתים מ־70 אלף ועד 1.7 מיליון יהיה בגדר ״הערכה סבירה״ על בסיס הערכות המומחים.
לא קל לקבוע מדיניות נכונה על סמך הערכות שמשתרעות על טווח רחב כל כך. ולא שיש למישהו טענות למומחים. ברור שלמומחים אין מושג, לא משום שאינם מתאמצים, אלא משום שקשה מאוד לקבל מושג. למי באים בטענות? למקבלי ההחלטות. שהרי הם אלה שקובעים מדיניות בלי שיש להם מושג.

קורונה בארה''ב (צילום: רויטרס)קורונה בארה''ב (צילום: רויטרס)

2.מה יקרה לתוחלת החיים?
כמה שנים נחיה אנחנו? כמה יחיו ילדינו וילדיהם? מגיפות הן תופעה מקצרת חיים, שמעלה מחשבות מורבידיות. ככל שיתארך משך המגיפות, כך יקצרו את תוחלת החיים לזמן ארוך יותר. הפגיעה באוכלוסייה מבוגרת מדגישה את העובדה הזאת. היא מייצרת חומה נוספת שהמבוגרים צריכים לחצות בשלום. אלא אם יימצא חיסון, ואם החיסון יסייע באותה מידה לבני כל הגילים. או במקרה שהמגיפה תיעצר.

בשנת 2012 חזתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שתוחלת החיים של נשים בישראל בשנת 2020 תהיה יותר מ־87 שנים. זה לא קרה. בשנת 2030, קבעה התחזית ההיא, גיל הנשים בישראל יגיע עד למעלה מ־89. האם זה יקרה? ספק רב. תחזית צנועה יותר בכמה שנים של האו״ם כנראה קרובה יותר למציאות. ולא משום שהאו״ם נגדנו.

שלוש פעמים במאה השנים האחרונות ירדה תוחלת החיים באמריקה. פעם בשנות ה־20 של המאה ה־20, בעקבות מגיפה: השפעת הספרדית. פעם בשנות ה־80, בעקבות מגיפה: האיידס. פעם בשנתיים האחרונות, עוד לפני הקורונה, בגלל מגיפה מתוצרת עצמית: נטילת יתר של משככי כאבים.

בפעמיים הראשונות ההתאוששות הייתה מהירה למדי. מגיפת האיידס הזיזה את שעון תוחלת החיים לאחור לשנה אחת בלבד. אבל הפעם השלישית מסובכת, כי על מגיפת משככי הכאבים נוספת כעת גם הקורונה, ואיתה גם משבר כלכלי. הניסיון מלמד שכלכלה מקרטעת, בגבולות הנסבל, משפיעה דווקא לטובה על תוחלת החיים.

קראתם נכון: לטובה. ובעצם, זה אפילו יותר מסובך. במדינות עשירות יותר תוחלת החיים גבוהה יותר. כך שעושר תורם לאריכות חיים. אבל - וכאן נכנס הגורם המערפל - כאשר הצמיחה מהירה מאוד, תוחלת החיים יורדת. ובמילים אחרות: כשמדובר בבריאות הציבור, טוב להיות עשיר, פחות טוב להתעשר מהר מדי.

קורונה בישראל - חברה קדישא. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)קורונה בישראל - חברה קדישא. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)


3.מה יקרה לחרדים?
נישאר עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת היא חזתה שבשנת 2000 יהיו בישראל קצת יותר מ־5.5 מיליון בני אדם. זו הייתה שגיאה של יותר מחצי מיליון. שגיאה נסלחת. בלמ״ס יושבים מומחים מצוינים, אך גם הם לא יכלו לשער שהאימפריה הסובייטית תקרוס וכמה מאות אלפים מתושביה יבחרו לבוא דווקא לכאן.

עכשיו ננסה לחשוב על תקלה דומה בהקשר אחר: תחזית אוכלוסיית ישראל של הלמ״ס מלפני שלוש שנים הייתה שעד שנת 2020 חמישית מתושבי ישראל יהיו חרדים. בשנת 2065 הם יהיו כמעט שליש מהאוכלוסייה (32%). ומה עם הקורונה? החזאים לא ידעו כמובן שתהיה קורונה.

הם לא ידעו שהחברה החרדית תקבל חבטה תודעתית כואבת. מה יקרה בעקבות החבטה, מי יודע? אולי שום דבר לא יקרה. המגיפה תישכח, והחיים יחזרו להיות מה שהיו. ההיסטוריונית ברברה טוכמן כתבה על מגיפת המוות השחור כך: ״מה היה מצבם של בני האדם לאחר חלוף המגיפה?... תמורה קיצונית ומיידית לא נראתה לעין״.

ומצד שני, אולי הקורונה תבשר על נפילת חומת ברלין של החברה החרדית. מגיפה שהחרדים שאחריה כבר אינם אותם חרדים שהיו לפניה. וכמובן, זו נשמעת תחזית לא ריאלית. אבל השוו אותה לתחזית לא ריאלית מלפני חצי שנה: בקרוב תשבו חודשיים בבית, תאגרו נייר טואלט, תצאו לרחוב עם מסיכה, תעשו ליל סדר לבד - וכל זה בלי שפרצה מלחמה. הייתם מאמינים? המגיפה היא תזכורת טובה לכך שהעולם יכול להשתנות במהירות. לאמריקאים יש ביטוי יפה לרגע כזה: Turn on a dime. הדיים הוא מטבע קטן מאוד. סיבוב אחד שלו נמשך שבריר של רגע. זה פרק הזמן שלוקח לעולם להשתנות.

חרדים עם מסכה בניו יורק (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: ANGELA WEISS/AFP via Getty Images)חרדים עם מסכה בניו יורק (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: ANGELA WEISS/AFP via Getty Images)


4. מה יקרה לכלכלה?
לקראת סוף העשור הקודם התרסקה כלכלת יוון. המדינה נכנסה למיתון ממושך, האבטלה גאתה, החוב תפח. מוסדות אירופיים ובינלאומיים הציעו עזרה בתמורה לרפורמות. במקביל, סיפקו תחזיות קדימה. שהרי אי אפשר לדעת מה להציע בלי לדעת למה לצפות. אז הציעו, וציפו.

קרן המטבע הבינלאומית חזתה לא נכון ב־2009, אחר כך ב־2010, אחר כך ב־2011, אחר כך ב־2012. כל השנים הללו הייתה אופטימית מדי ביחס לעתיד של יוון. כשפרץ משבר חוב באירלנד, קרן המטבע שוב סיפקה תחזיות, ושוב לא ממש מדויקות. הפעם הייתה פסימית מדי. הקרן מפספסת לא פעם ולא תמיד במעט גם בתחזיותיה ביחס לישראל (ראו גרף).
תחזית קרן המטבע הבינ''ל (צילום: ללא קרדיט)תחזית קרן המטבע הבינ''ל (צילום: ללא קרדיט)

מה יקרה עכשיו? מה שקורה תמיד. ״תקופה ארוכה של כאב, בלי התאוששות מהירה״, כתבו השבוע שני מומחים. ״יש הגזמה בהנחות על מידת ההפרעה לכלכלה לטווח ארוך״, כתבו שניים אחרים, מומחים לא פחות. עכשיו תגדירו ״ארוכה״, תגדירו ״הגזמה״, תגדירו ״טווח ארוך״, תגדירו ״מהירה״ - ותגלו מי צודק. אולי הם כולם אומרים אותו דבר. הכלכלה תתאושש, זה ייקח זמן. את זה כולנו מבינים. וממילא, אם לא תתאושש, התבדות התחזית שלהם תהיה הצרה הכי קטנה שלנו.

סטיית תקן
1. בקרב בין אנשי רפואה לבין אנשי כלכלה על האיזון הנדרש בין התחומים, יש לרופאים ולאנשי משרד הבריאות יתרון אחד ברור: הציבור סומך עליהם יותר. דוגמה: מקרב מצביעי הליכוד 79% סומכים על אנשי המקצוע בתחום הבריאות, לעומת 64% שסומכים על אנשי המקצוע בתחום הכלכלה.
 
2. רק מעט דברים מעצבנים את בעל הטור האמריקאי הממוצע יותר מהפער בין מה שהוא או היא חושבים על תפקודו של הנשיא טראמפ במשבר לבין מה שחושב הציבור. הנה הנתון: 83% מהרפובליקנים סבורים שטראמפ מטפל במשבר ״מצוין״ או ״טוב״.
 
3. בכל פעם שנדמה לכם שקשה בהסגר, חפשו חדשות ממזרח אפריקה. שם מגיפת הקורונה משפיעה על הקרב הקשה נגד מכת ארבה, שמחסלת יבולים ומזון. שבעה מכל עשרה קנייתים דיווחו שלא היה להם כסף לרכישת מזון בשנה האחרונה, כך גם שישה מכל עשרה אתיופים וחמישה מכל עשרה טנזנים.

השבוע עשינו שימוש בנתונים ובמידע מתוך סקרים, מאמרים, כתבות ומחקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קרן המטבע הבינלאומית, אלכס מקינטייר, סדריק סם, ברט ואן ארק, פרסטון קולדוול, קארן אנדרסון, כריסטופר רום, יצחק ששון, תמר הרמן ואור ענבי מהמכון לדמוקרטיה, אנדרו נויימר, מישל גרין, ג׳י בוייס, פיו, גאלופ, הציטוט של ברברה טוכמן מתוך הספר ״ראי רחוק״. תודתנו לכולם.

[email protected]