זו לא הסיבה: שאלת הלגיטימיות של המפלגות הערביות חדרה לחברה הישראלית בבחירות האחרונות. השאלה הזו לא מתכוונת לעזוב. מעט אחרי הבחירות האחרונות, בתקופה המסוכנת שבה כחול לבן, המאוחדת עדיין, ומפלגות הפתק “אמת” המחוברות עדיין, פנטזו על התחברות לרשימה המשותפת, כל מי שהתנגד לממשלה בתמיכת המשותפת הוגדר כגזען במהירות האור.

האם התרחקות מחבירה למשותפת היא רק מפני שהם ערבים? אם כן, זו אכן גזענות, אבל לא זו הסיבה. לא בגלל שהם ערבים אסור לאדם הגון לחבור אל המשותפת. כדי לנקות את עצמנו מהצנזורה העצמית המקפיאה שאנו מפעילים על עצמנו כשאנחנו מתנגדים להתחברות עם הרשימה המשותפת, שמא יחשבו אותנו לגזענים, או גרוע מכך, שמא אנחנו נחשוב בעצמנו על עצמנו שאנחנו גזענים, הנה חומר למחשבה: נניח שיש בישראל מפלגה שרוצה להשמיד את ישראל היהודית, והיא לא מפלגה של ערבים אלא דווקא מפלגה של אירופים בהירי עור ועיניים, ארים מפיצי גנים של בלונד. האם התנגדות להתחברות עם מפלגה כזו הייתה מוגדרת כגזענות?

נציגי הרשימה המשותפת בתום הפגישה עם אנשי כחול לבן (צילום: אריק בנדר)נציגי הרשימה המשותפת בתום הפגישה עם אנשי כחול לבן (צילום: אריק בנדר)


זה לא מופרך ודמיוני. הנה תסריט אפשרי: נניח הנחה סבירה לחלוטין. נניח שהגרמנים הטמפלרים שחיו בארץ ישראל לא היו מגורשים מכאן על ידי הבריטים עד האחרון בהם, אלא נשארים פה. הם היו מתרבים, כמובן. ייתכן שהיום היו להם 15 מנדטים. בחיי היומיום היינו פוגשים בהם לא מעט. אנשים נחמדים. הקונצרטים שלהם מופלאים, הפרופסורים לפיזיקה ולהנדסה שלהם מעולים, הטיפוח ברחובותיהם עילאי, הרופאים והבנאים שלהם מצוינים וגם העוגות ובתי הקפה. אבל יש להם מפלגה ברוח המסורת של אבותיהם, מפלגה אנטישמית שונאת יהודים. בהתכנסויות הפוליטיות שלהם אומרים המנהיגים שלהם דברים מחרידים שאנחנו לא מודעים להם כי לא כולנו דוברים גרמנית. מנהיגי הטמפלרים האלה לא מוכנים שבניהם ישרתו בצבא ישראל או בשירות לאומי, והם תומכים בכל אויבי ישראל ובכל מי שרוצה להשמיד את היהודים. האם התנגדות לצרף אותם לממשלה תיחשב לגזענות? האם יש פסול מוסרי בהתנגדות לתת להם שליטה בעתיד שלנו? אפשר לחשוב גם על תסריט שונה: נניח שהיו בישראל מפלגות של ערבים שתומכות בגיוס לצה”ל, באהבה ליהודים, בדאגה לקידום ישראל, בשירות לאומי ובשירות בצה”ל, האם מישהו היה מתנגד לשילוב המפלגות האלה בממשלות ישראליות רק כי הם ערבים? לא.

ההשוואה איננה מופרכת. לא צריך טמפלרים. התנועה הלאומית הפלסטינית היא בעלת שורשים נאציים עמוקים שאני לא מבין מדוע אנחנו מתעלמים מהם. בזמן הנכבה, שיהודים רבים סובלים בגללה מרגשי אשמה, ומפלגות המשותפת מזדהות עם העוול לכאורה שהיא גרמה, עמד נאצי פעיל בראש התנועה הפלסטינית שהתקיפה את ישראל: אמין אל־חוסייני. גם מנהיגים אחרים של התנועה הפלסטינית שלחמו אז נגד יהודי ישראל היו נאצים, שחיו בתוככי המפקדות הנאציות בברלין בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה, וסייעו לנאצים. למשל פאוזי קאוקג'י, מפקד הכוחות הצבאיים הפלסטיניים בתקופת הנכבה, מפקד “צבא ההצלה”, שרק בזכות גבורה של קיבוצניקים ופלמ”חניקים ספורים לא כבש את משמר העמק ואת צפון ישראל. קאוקג’י שאף להגשים כאן את ההשמדה בנוסח שראה בשנים שבהן פעל כנאצי בגרמניה הנאצית. הוא חי בברלין הנאצית מ־1941. כעבור יותר מארבע שנים, רק אחרי שהנאצים הוכנעו, הוא ואשתו הגרמנייה נמלטו מברלין המובסת. אומנם בזיכרונותיו הוא ניסה לטהר את עצמו וטען שלא הסכים להישבע אמונים להיטלר, אבל טיהור עצמי כזה לא שווה, במיוחד כי הוא אמר, בארץ ישראל, ב־1947: “הקרב בין היהודים לבין הערבים הוא טוטאלי, ג’יהאד, האפשרות היחידה היא השמדה של כל יהודי, הן בארץ והן בכל ארצות ערב”. הנכבה הייתה, אם כן, אנא זכרו זאת, מאבק הגנה של יהודים ניצולי שואה, שלוש שנים אחרי השואה, נגד כוחות פלסטיניים נאציים.

האם קיימת עדיין בימינו הזדהות פלסטינית עם אל־חוסייני? אם יש, היא מוסתרת. ההזדהות עם קאוקג’י גלויה. אשמח לתיקון. נכון, היום חברי הכנסת של המשותפת לא מזדהים עם הנאצים, ויביעו צער על השואה, אבל גיבוריהם הנאצים עדיין מאירים את דרכם, והם עדיין שואפים שהערבים יכבשו את ישראל. התנגדות לכך מצדנו איננה גזענות אלא מלחמה בגזענים. התחברות למשותפת, שבקושי ניצלנו ממנה, הייתה גם בגידה בערבים הישראלים הרוצים יחסי אהבה ושותפות אמת איתנו.