במהלך ערב החג, גובשה בזריזות ראויה לציון אסטרטגיית היציאה הכלכלית ממשבר הקורונה. יש לקוות שהיא תהיה מוצלחת מאסטרטגיית הכניסה לכאוס, שכללה אי סדרים בתחומי הטיסות הנכנסות, פשלות בבדיקות הנשאים, הקרב המלוכלך על מכונות ההנשמה, האכיפה הסלקטיבית שמקורה בשיקולים פוליטיים ציניים והמחלוקות המביכות בצמרת משרד הבריאות על שאלות האם ללכת עם או בלי המסכה.
לפי דו"ח "היציאה" שגובש על ידי המל"ל, אם האסטרטגיה לא תצא מיד אחרי החג לדרך - הכלכלה תיקלע למצב של אל חזור ומאות אלפי עסקים ברמת סיכון גבוהה יתמוטטו. בעקבות זאת, הוחלט במסגרת התכנית לפלח את הסקטורים המשק לפי תרומתם לתוצר ולתעסוקה עם רמת סיכון בריאותית תהיה נמוכה.
הצוות הממשלתי ממליץ להחיות בהדרגה ענפים עם רמת הסיכון נמוכה שתרומתה לתוצר העסקי גבוהה. בראש הרשימה כלולים ענפי ההייטק, הפיננסים ומקצועות חופשיים כמו רואי חשבון ועורכי דין. למרות הסיכון הבריאותי ממליצים חברי הצוות לפתוח חנויות וקניונים בזכות מספר המועסקים הגבוה (350 אלף) בסקטור זה. מי שמשתרכים בסוף התור נמצאים ענפי הלייף סטייל שתרומתם לתוצר נמוכה, מספר המועסקים קטן יחסית והסיכון לתחלואה גבוה. המדובר בענפי התיירות, המלונאות והטיסות, ואיתם נותני שירותים כמו ספרים וקוסמטיקאים.
עם כל הכבוד למצוקה, אסור עדיין לפנטז על פתיחת מחודשת של המשק לפעילות ביום ראשון ה-19 לחודש כאילו לא הייתה קורונה בעולמנו וכי היא בגדר שמועה בלבד. כדי הדבר יקרה חובה לקיים מספר תנאי יסוד. ראשית, אפילו חברי הצוות מודים ששני התחומים שעלולים להוות אבן נגף להתנעת המשק הם החינוך והתחבורה הציבורית - בחינוך יש 384 אלף משקי בית עם ילדים עד גיל תשע, אשר הסיכוי שיעזבו את הבית בהיעדר מסגרת חינוכית (גן, או בתי ספר עד כיתות ג'-ד') הוא אפסי.
איך ניתן בכלל לחשוב על חזרת עובדים לענף ההיי-טק, שחלק ניכר מתוכו עם צעירים עם ילדים קטנים. מי יישאר לשמור כל עוד הגן סגור? אותה דילמה קיימת גם לגבי התחבורה הציבורית, שכן 20% מהעובדים מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית. מסיבה זו, כל עוד היא אינה מתגלגלת - אין מה לדבר על חזרה למקומות עבודה. התחבורה הציבורית, מסגרות החינוך ומקומות שהינם הומי אדם לא יחזרו לתפקד כל עוד לא ניתן לקבוע חד משמעית שקצב ההדבקות היומי יורד למספר דו ספרתי נמוך, שנמצאה תרופה מוכחת למחלה ושמנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב יתחיל לחייך למשמע התוצאות.
תנאי יסוד לדברים הללו, הוא אמון טוטאלי של הציבור במקבלי ההחלטות, ועם כל הרצון הטוב, הוא עדין רחוק מלהיות משביע רצון. כל עוד האכיפה בררנית לגבי אזורי גיאוגרפיים שונים (ירושלים) וטסים ממדינות שונות (ארה"ב) זוכים ליחס מועדף - אין מה לדבר על אמון. כמו כן, כל עוד אורח החיים של מקבלי ההחלטות (ראש הממשלה והנשיא בערב פסח) הפוך בדיוק למה שהם מטיפים - לא יקשיבו לקריאה לשמור על משמעת.
החשש מההשלכות החברתית של סגירת מאות אלפי בתי עסק הוא במקומו, אבל האיומים הכלכליים הנלווים לכך מוגזמים. הציבור מספיק חכם כדי שלא להכריז על מרד של הפרות משמעת סיטונאית הכרוך בסיכון בריאותו. אז נכון שמצב הכלכלה מאתגר יותר ממי פעם ו-400 אלף מובטלים אינם הולכים ברגל. רבים יתקשו בתשלום המשכנתאות, כמו גם בסיפוק צרכי קיום בסיסיים יותר. נכון גם שכל עולם "החיים הטובים" והכיף ישפיל מבט. זה כולל את עולם התרבות, הצגות וקונצרטים, טיסות לחו"ל ובתי מלון. גם הטיפול במספרות וטיפולי קוסמטיקה יידחו לימים טובים יותר. ענפים אלה יאלצו לעבור שינוי ולהמציא את עצמם מחדש ובסוף זה יקרה.
במקרו כלכלה צפויה צניחה של עשרות מיליארדי שקלים בהכנסות ממיסים, מה שיגדיל משמעותית את הגרעון. זה יחייב שינוי דרסטי בסדרי העדיפויות בתחום המס, וקיצוץ אכזרי בתקציבים שתרומתם למשק המדינה אפסית. עדיין, הענפי הבסיסים במשק שמספקים כ-75%-80% מהתוצר ימשיכו לפעול ולהתקיים. המדובר במפעלי התעשייה כמו יצרני מזון ומשקאות, ענפי הביטחון והחקלאות, תחומי הקמעונאות וההיי-טק וגם תחומי פיננסים כמו בנקאות וחברות ביטוח.
לב ליבו של המשק ימשיך לפעום, אבל הממשלה תחויב לעבור ניתוח לקיצור קיבה (דיאטה הוכחה כלא מוצלחת) בענפי השירותים תוך חסכון בעשרות אלפי משרות. אסור שמקבלי החלטות ירימו ידיים אחרי סגר שנמשך כבר חודש ימים. כשממליצים לחזור לפעילות הדרגתית הם משדרים פאניקה ואם הקניונים ייפתחו מוקדם מדי מבלי שבוצעו שינוי הבסיס המחייבים זאת נצטער על כך. במקרה זו צמד המילים החיפזון מהשטן יהיה נכון מתמיד.