העובדה שנשיא המדינה הסכים להאריך את המנדט של שני הבנימינים (גנץ ונתניהו) ביומיים נוספים, 48 שעות בסך הכל, מלמדת על האמון הנשיאותי, אבל גם הציבורי, של שני אלה. אם נתעקש, הרי שמדובר באמון בנתניהו. נכון, בלהטוט נוסף, של הרגע ה(כמעט) אחרון, הצטרף ביום שני בלילה נתניהו לגנץ בבקשה הנואשת מריבלין לקבל עוד זמן. אז ריבלין נתן יומיים. נגמרה לו הסבלנות. האמת היא, שגם לנו. אם מישהו מוכן להמר איך ייגמרו היומיים האלה, הוא מוזמן לשים את כספו על כיסאות וקרני עור הצבי.

אם נתעלם מתוכן הדברים, לבני גנץ הייתה אתמול הופעה טלוויזיונית לא רעה. הוא נשמע אמין, נמרץ, חדור אמונה בצדקת דרכו. אם היינו מאזינים לו בלי ווליום, היינו עלולים לחשוב שמדובר בהופעת מנצח. צ'רצ'יל מתהפך בקברו. כשעוברים על הטקסט, מבינים שגנץ הודיע אתמול על פשיטת רגל וכינוס נכסים מרצון. הוא מצפה מנתניהו לקיים את הסיכומים שהושגו בין הליכוד לכחול-לבן! אם זה לא היה כל כך מגוחך, זה יכול היה להצחיק. נתניהו, מר גנץ, מעולם לא קיים סיכומים כלשהם. אצל נתניהו כל סיכום הוא שלב נוסף במו"מ, לקראת הסיכום הבא, וזה שיבוא אחריו. כל הבטחה מועדת להפרה, כל תקיעת כף תיגמר בתקיעת סכין. זה לא אני טוען, זו הסטטיסטיקה, זו ההיסטוריה, אלה הקברים הפוליטיים של כל מי שניסה לעשות עסקים עם האיש. עכשיו תורך.

אני מאמין וגם יודע שמניעיו של גנץ בהליכה לאחדות עם נתניהו היו מניעי אמת. גם שותפו, גבי אשכנזי, משוכנע עד רגע זה שמה שישראל צריכה עכשיו זה ממשלת אחדות ואם צריך לבלוע כמה צפרדעים כדי להקים אותה, אז נבלע. בניגוד לרבים מעמיתי הפרשנים, אני לא בטוח שהם טועים טעות עקרונית. מכיוון שלא הייתה להם ממשלת מיעוט ביד (הפרחים להאוזר והנדל), האופציה הנוספת היחידה היא בחירות רביעיות. כלומר, התאבדות המונית. במצב הדברים, עדיף לנסות להגיע לעסקה עם נתניהו, שתנפק שני הישגים: הראשון - תאריך תפוגה לכהונתו של ראש הממשלה, והשני - הקמת מצודה מבוצרת סביב מערכת המשפט ושלטון החוק.

אז איפה השגיאה שלהם ומדוע אשפתו של גנץ ריקה מחיצים ונתניהו מחכך ידיו בהנאה? בגלל הדרך. ההתעקשות המטופשת לא לבחור את מאיר כהן ליו"ר הכנסת עולה עכשיו לגנץ בממלכה כולה. הוא אילץ את לפיד ויעלון לפרק את כחול-לבן, עצר את המהלך שתכנן בקפידה אביגדור ליברמן והאמין לנתניהו. "כל מה שנשאר זה להדפיס ארבעה עותקים ולמזוג שתי כוסות יין" (דברים שגנץ אמר לכמה אנשים באותו ערב, וגם ביום שלמחרת). אלא שאז הועלה בסביבת גנץ החשש שממשלת האחדות העתידית "תתקע" עם יו"ר כנסת לעומתי של יש עתיד. נו, אז מה? זה המקרה הכי גרוע, והוא לא באמת גרוע. ממשלה עם רוב קואליציוני יציב יכולה לשרוד יו"ר כנסת לעומתי. המקרה הגרוע באמת הוא שכחול-לבן תתפרק, ביבי יתחרט, הסיכומים לא יקוימו, הצפרדעים ייבלעו, הדגים הסרוחים גם ובסופו של יום יגורשו שני הרמטכ"לים מהעיר במקלות וייגררו משוחים בזפת ונוצות. אז שם אנחנו נמצאים עכשיו.

מאיר כהן (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)מאיר כהן (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)

הערת אזהרה קבועה: זה לא נגמר. זה אפילו לא מתחיל להיגמר. אם יושג הסכם ביומיים הקרובים, אפשר יהיה לברך על המוגמר. ספוילר: גם אם הוא יושג, וייקבע תאריך להשבעת הממשלה החדשה בכנסת, עוד נראה דרמות וזיגזוגים ומהפכים של השניה האחרונה בדרך להצבעה. ואם לא יושג הסכם? אז המנדט יחזור לכנסת ויהיו לפנינו 21 ימים ולילות של שכרון חושים, ספינים, מזימות ותככים. מכיוון שגנץ עשה לעצמו השמדת ערך עצמית טוטאלית, ההחלטה נמצאת לפתחו של נתניהו. הסקרים מנבאים לו 40 מנדטים. זה מפתה. הוא צריך להחליט בין שנה וחצי בטוחות ביד, לארבע שנים על הקרח. הוא אדם מפוכח. הוא יודע שאולמרט נכנס למלחמת לבנון השניה עם 76% תמיכה ויצא ממנה עם תמיכת המשפחה הגרעינית. הוא יודע שבמלחמת לבנון הראשונה (שנקראה אז "שלום הגליל") היו בגין ושרון פופולריים מאוד בשבועות הראשונים ולא היו בכלל זמן לא רב אחר-כך (שרון הודח, בגין נשפך). ויש דוגמאות רבות נוספות. הוא גם מבין שביולי-אוגוסט, מועד הבחירות הרביעיות, יהיו בציון מיליוני ישראלים מיואשים, מרוששים, מרוגזים ותאבי נקם במישהו. נתניהו יביט שמאלה וימינה, ינסה להפיל את התיק על משה ברסימנטוב, או על ליצמן, או על ביש גדא אחר כלשהו. אבל זה לא יילך לו (או שכן). ולכן הוא יחליט רק ברגע האחרון. למה? כי הוא תמיד מחליט ברגע האחרון.

על מה תקוע המו"מ? אף אחד לא באמת יודע. בשני הצדדים טוענים שהכל כבר סגור, אבל הצד השני מקלקל הכל.  ככל הידוע, יש שני סעיפי מחלוקת. הראשון, הוויכוח על הוועדה למינוי שופטים. יש לזה כמה פתרונות יצירתיים. השני, הדרישה של נתניהו, שאינה נטולת הגיון, שאם המבנה המפואר שיקים עם גנץ יופל ע"י החלטת בג"ץ מפתיעה שאי אפשר להטיל הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים, אז ההסכם כולו מבוטל והולכים לבחירות. לטעמי, זו דרישה הגיונית. אי אפשר לצפות מנתניהו לכרות את הקבר הפוליטי של עצמו. אם בג"ץ מפיל את ההסכם, לא יתכן שגנץ יהיה ראש ממשלה לשלוש שנים, מתוקף ההסכם עם נתניהו. גם לזה יש פתרון. אז למה בסופו של דבר אין פתרון? לאלוהים הפתרונים. את הצדדים מייצגים עו"ד מיכאל ראבילו (נתניהו) ועו"ד אבי ליכט (גנץ). הם מדברים באמצעות הזום, שנופל מדי פעם, וקם בחזרה. הם הכריזו אתמול על כמה פיצוצים מבוקרים שאף אחד לא יודע להסביר עד רגע זה. אבל רוב הפיצוצים עוד לפנינו.

אורלי לוי אבקסיס (צילום: אבשלום ששוני)אורלי לוי אבקסיס (צילום: אבשלום ששוני)

אי אפשר בלי מילה על ח"כ אורלי לוי-אבקסיס שהפציעה אתמול, ככדור פורח ממולא הליום נרקיסיסטי, אצל יונית לוי בערוץ 12. הפוליטיקה הישראלית ידעה כבר לא מעט תרגילי עוקץ, גניבת קולות, עריקות מהדהדות ומעשי נבלה נכלוליים. נדמה לי שהיא מעולם לא ידעה מישהי שביצעה גרסה משודרגת במיוחד של כל מה שמתואר כאן, מבלי לאבד ולו טיפה אחת מנפיחותה וחשיבותה העצמית. מכיוון שהארכיון גדוש בהבטחות שניתזו מפיה בקצב של מכונת ירייה לפני שבועות ספורים, טוב תעשה הגברת אם תסתתר בדירת מסתור כלשהי עד יעבור זעם, או עד שבוחריה ישכחו את מה שעוללה להם. במקום זה, היא ממשיכה לפזר אוויר חם על סביבתה תוך התעקשות בלתי מובנת להפוך בשידור חי מקריקטורה לגרוטסקה.