מטרת המחקר: לנתח את התהליך החשמלי או הכימי שגרם להם להאמין לו, אף על פי שאיפשהו במעמקי התודעה הם ידעו שהוא מוליך אותם שולל. לנסות להבין מה סימא את עיניהם, אף על פי שהסטטיסטיקה, בניגוד לנתניהו, לא משקרת: האיש מעולם לא קיים הבטחה. לנסות למפות במדויק את הרגע שבו הם הבינו שהוא לא מתכוון לקיים שום דבר ממה שהבטיח. רגע ההארה, ה"אאוריקה" של כל אחד מהנפשות התועות הללו, כשפתאום התברר להן שכל המבנה המפואר שבנו עומד בעצם על ביצה טובענית שפוערת את פיה ובולעת אותו, בלי לדעת שבא אל קרבה.
איתן הסכים. במקום עוד שנה וחצי עם לבני, להבטיח ארבע שנים נוספות אצל נתניהו. דיל לא רע. משניהם, דווקא נתניהו לא היה רגוע. הוא לא היה בטוח שאיתן יקיים את ההבטחה (!!!). בוקר אחד התדפק נתניהו בשעת בוקר מוקדמת על דלתו של איתן בצהלה. איתן המנומנם, יהודי לא צעיר ודי חירש, פתח את הדלת ונדהם. מה אתה עושה כאן, שאל את נתניהו. הבאתי את ההסכם, ענה נתניהו. מתברר שנתניהו העלה את הסיכום עם איתן על הכתב, החתים עורך דין ונוטריון ובא לביתו של איתן לחתום על המוגמר, כדי שאיתן ירגיש בטוח שאין סכנה שירמו אותו. נחשו מה? רימו אותו. וזה לא שאיתן דרש סיכום כתוב. הוא האמין לנתניהו גם בלי זה. אבל נתניהו כנראה לא מאמין לעצמו, אז הוא עיגן את הכל במסמך.
התרעות פיקוד העורף