ברגע שמנכ"ל האוצר שי באב"ד מטיח ביקורת קשה במנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב על מדיניות ההסגר, נשאלת השאלה אם המאבק בנגיף מתנהל עניינית. חודש חלף מתחילת המשבר, והממשלה התכנסה אתמול לדיון באסטרטגיית החזרה לשגרה. לוחות הזמנים ליציאה מהמשבר עדיין לא נקבעו, כי הכל נזיל וקיימות מחלוקות.
כולנו, ובמיוחד המגזר העסקי, כבר משתוקקים להיות שם, אבל איזה הורה יהיה מוכן לשלוח את הילד לגן או לבית הספר בידיעה שהנגיף לא הודבר לחלוטין ושסכנת התחלואה גבוהה? איזו אמא ואיזה אבא יהיו מוכנים לעזוב את הבית ולצאת לעבודה, וכיצד תנוהל המלחמה בנגיף במקומות כמו קניונים (השבוע הומלץ לפתוח אותם מחדש), כשאין עדיין תרופה, שלא לדבר על חיסון?
כל עוד תחושת אי־הוודאות וחוסר האמון במקבלי ההחלטות בקרב הציבור לא ישתקמו, הדיבורים על חזרה לנורמליות יהיו לא יותר ממשאלות לב. ובכלל, מהי נורמליות במצב שבו אל־על עלולה לקרוס אם בתוך שבועיים לא יוגש לה סיוע חירום (דוחותיה הכספיים לשנת 2019 יפורסמו בסוף החודש)? על איזו שגרה מדברים כשהעולם בשיא המשבר, המשחקים האולימפיים ביפן בוטלו, האירוויזיון בהולנד נדחה, וליגת האלופות בכדורגל הוצאה לפגרה?
המנהיגים שלנו חייבים לקום ולהודות ביושר שהמשק עומד בפני תקופה מאתגרת, שהמשבר לא ייפתר בסיום חג הפסח וששום דבר לא יחזור לקדמותו. עובדה שהשבוע נחתם הסכם קיבוצי במגזר הציבורי המשאיר את מאות אלפי העובדים בחל"ת עד 30 באפריל. אבל אין סיכוי שצדיק כזה יקום, כי אף פוליטיקאי לא אוהב להסתכן בבשורות איוב, כשעל הפרק עומדת אפשרות ההליכה לבחירות מועד ד'.
הפגיעה הקשה ביותר היא ברמת הפרט. מאות אלפי שכירים ועצמאים יישארו ללא עבודה, ועם הצרה המיידית של איך מחזירים את המשכנתה. אם עד הקיץ נישאר עם 400 אלף מפוטרים בלבד, כפי שחוזים בשירות התעסוקה, מצבנו מצוין.
למרות המכה ברמת הפרט, המדינה מסוגלת להתגבר על המשבר. נכון ש־2020 תסתיים בצמיחה שלילית של 5%, אבל 80% מהמשק ממשיכים לתפקד. מניין יבוא הכסף לתוכניות הסיוע היומרניות? נקווה שהמסים לא יעלו, אבל זאת ההזדמנות לביטול של פטורים אנכרוניסטיים ממס.
נכון שתקציבי הבריאות והחינוך לא יקוצצו, אבל הקורונה היא הזדמנות של אחת למאה שנה לקיצוץ אלפי משרות מיותרות במגזר הציבורי וגם הפרטי, הכל בתיאום עם ההסתדרות. המשק עוד יחזור לתפקד במלוא הקיטור, אך לפי תחזיות בנק ישראל זה כבר לא יקרה השנה, אלא ב־2021.
2. מחקרים למגירה: הקורונה מעודדת חוקרים ממדעי הרפואה והביולוגיה למציאת חיסון לקורונה, אבל עוד קודם לכן - לאיתור תרופה לנדבקים. הזוכה יקבל את הגביע הקדוש ויזכה לתהילת עולם.
במקביל - וכפי שנהוג לומר - בימים האחרונים נרשם זינוק אקספוננציאלי במספר המחקרים המתכתבים עם הווירוס ותוצאות הלוואי של המגיפה על חיי החברה, הכלכלה והמשק. אלו הם הימים היפים של החוקרים, שמנסים בכל יכולתם לחזות מה יקרה ומה צריך לעשות. תוצאות המחקרים נועדו לסייע למקבלי ההחלטות להגיע למדיניות מושכלת ואפקטיבית יותר בהתייחסות לווירוס הקטלני.
הנושא האקטואלי ביותר שנדון בשבוע האחרון נגע לאסטרטגיית היציאה מההסגר והתנאים להחזרת המשק לפעילות הדרגתית. מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות מנה את התנאים ההכרחיים המוקדמים לניטור המגיפה כדי שניתן יהיה להחזיר את המשק לפעילות; ואילו פרופ' יצחק בן ישראל, ראש מחקר הסייבר באוניברסיטת תל אביב, ביקר קשות את מדיניות ההסגר וטען שקיימת פאניקה מוגזמת. בנייר עמדה שהכין עם שניים מעמיתיו ממליץ בן ישראל לבטל את המגבלות ולפתוח מיידית 50% מהמשק לפעילות סדירה.
הוא מתריע מפני נזק מצטבר של 100 מיליארד שקל שגורם ההסגר למשק. בנוסף למחקר, הוא גם חתם על מודעה שפורסמה ערב החג מטעם ראשי הארגונים העסקיים, הקוראים להחזרת המשק לשגרה. מיד נרחיב עליה את הדברים.
חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מנו את השפעות הווירוס על היקף השחיקה בחיסכון ערב יציאה לפנסיה. באותה הזדמנות המליצו למדינה חוקרי המכון להעניק ליוצאים רשת ביטחון כדי להקהות את עוצמת הפגיעה.
עבודות מחקר חשובות אלה הן אובייקטיביות ואמורות לתת למקבלי ההחלטות כלים חשובים. המסקנות אינן בגדר משאלות או רחשי לב, אלא מבוססות על מחקרים שנמשכים לעתים שבועות. חבל מאוד שנכון לעכשיו עדיין מתעלמים מהן.
בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות בדלתיים סגורות על ידי קומץ יועצים ומתפרסמות מהרגע להרגע. כשההוראות מופרות על ידי מקבלי ההחלטות עצמם, אמון הציבור מתערער, והסדר הציבורי מתדרדר.
יש גם גורמים אינטרסנטיים, שמבחינתם חשוב להחזיר את המשק לפעילות עוד אתמול. גם הארגונים העסקיים התומכים בגישה זו נסמכים על מספרים. אנשי מחלקת המחקר של התאחדות התעשיינים מעריכים כי לפי התסריט האופטימי, עד סוף 2020 מספר המובטלים יגיע ל־430 אלף, בתנאי שהמשק יחזור לפעילות אחרי פסח. במקרה של עיכובים בחזרה לשגרה, מספר המובטלים יזנק ל־800 אלף.
ההתאחדות, בראשות ד"ר רון תומר, אינה שומרת את עמדותיה במגזר. ערב החג אנשיה פרסמו עם איגוד לשכות המסחר בראשות אוריאל לין מודעות ענק שקוראות "לסגור את הבור ולצאת מההסגר", ומאיצות בממשלה לשחרר את ההסגר. העיתוי אינו חף ממקריות, שכן הממשלה אמורה הייתה להחליט אתמול באיזה קצב ותנאים מחזירים את המשק לפעילות.
בפרסום מופיעים שמות שבדרך כלל לא חתומים על מודעות מסוג זה. את שוק ההון מייצגים ראובן אבלגון, אלדד תמיר ואלה אלקלעי. ענף כרטיסי האשראי מיוצג דרך מנכ"ל מקס, רון פינארו. שמות מסקרנים נוספים הם מודי כידון, איש פרסום בעברו וכיום משקיע נדל"ן; יו"ר בנק הפועלים לשעבר יאיר סרוסי; ופרופ' שמואל האוזר, לשעבר יו"ר רשות ני"ע וכיום דירקטור בחברות ציבוריות כמו סלקום ואלרוב.
השם המעניין ביותר לטעמי הוא פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה עין כרם. הפרופסור אתגר בשבועות האחרונים את החשיבה השבלונית של מערכת הבריאות ואת אופן הטיפול במשבר, וטען שממצאי הבדיקות אינם מהימנים.
רוטשטיין הוא חריג מרענן בנוף הקורונה הצחיח. כמנכ"ל הדסה הוא נקט מהלכים פורצי דרך כמו בדיקת קורונה יזומה לכל הרופאים בבית החולים. עד היום הוא זכה לגיבוי מלא משר הבריאות יעקב ליצמן וממנכ"ל המשרד בר סימן טוב. אלא שאת המשנה למנכ"ל, פרופ' איתמר גרוטו, חריג בפני עצמו, הוא הצליח להטריף. המשך יבוא.
3. הקורונה והפנסיה: על רקע משבר הנזילות שפקד רבים מאיתנו אני שב ונשאל בימים האחרונים על נושאי פנסיה, גמל ואפשרויות משיכת כסף. מצב ההשקעות בקרנות הפנסיה מטריד במיוחד, ולא ברור כמה נקבל כשנפרוש.
נתחיל בקיצוץ הזכויות בקרנות הפנסיה הוותיקות, שנסגרו למצטרפים חדשים בהוראת האוצר באפריל 1995. בדוחות הפנסיה ששוגרו בימים האחרונים נכתב במפורש שהנתונים מוצגים לאחר קיצוץ של 1.274% בזכויות.
הקיצוץ מוסבר בצורך באיזון אקטוארי של הקרנות עקב אי־העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. אלא שבתחילת החודש הצליח יו"ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן להגיע לסיכום עם משה ברקת, הממונה על החיסכון באוצר, שלפיו הקיצוץ לא יבוצע כעת אלא יידחה לינואר 2021.
הקיצוץ יבוטל מעשית, לאחר שההחלטה על דחיית גיל הפרישה לנשים מ־62 ל־64 ובהמשך לגיל 67 תיכנס לתוקף. זאת כבר הפעם השלישית שבה קיצוץ הזכויות נדחה "עד שיוחלט על העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים". אלא שמפעם לפעם הדחייה מעלה את מפלס החרדה, ועדיין זה לא מפריע להנהלת הקרנות להמשיך ולשגר את אזהרות הקיצוץ. בחוסר הוודאות הנוכחי, שבו האזרחים הוותיקים חווים טלטלה רבתי, הגיע הזמן להפסיק לצרף לדוחות את אזהרות המסע הפיננסיות.
הלאה. עקב הנפילות בבורסה, קרנות הפנסיה החדשות איבדו עד 10% מערך השקעותיהן. באוצר הוחלט להכין תוכנית חילוץ שתופעל אם טלטלת הקורונה תימשך ושווי החסכונות ימשיך לרדת. באוצר לא רואים סיבה לפיצוי מיידי, שכן התשואה בחמש השנים האחרונות הייתה גבוהה מ־4% לשנה - השיעור הנורמלי לאורך זמן.
עוד נשאלתי אם עצמאים יוכלו למשוך עד שליש מהכספים שצברו בקרנות הפנסיה (שנפתחו לראשונה ב־2008) ללא תשלום קנס. התשובה חיובית: שר האוצר שינה את התקנות כך שעצמאי (לא שכיר) רשאי למשוך עד שליש מהכסף שצבר ללא מס או "קנס שבירה". התקנות עדיין לא הובאו לאישור הכנסת, ולכן מי שיבקש מסוכן הביטוח למשוך חלק מהפנסיה ייענה בשלילה. התקנות אמורות להיכנס לתוקף בימים הקרובים.
בניגוד לעצמאים, שכירים שישברו את קרן הפנסיה ייאלצו לשלם מס, ורצוי לא לעשות זאת. מי שזקוק למזומן רשאי לקבל הלוואה על חשבון החיסכון בקרן ההשתלמות. זאת ועוד: אם מדובר בקרן נזילה (אחרי שש שנות חיסכון), ניתן למשוך את הכסף ללא קנס.
4. הקורונה והמכונית: ענף הרכב הוא אחד התחומים המתכתבים במישרין עם המשבר והכיס. סביר שהווירוס יוריד מהכביש את מספר המכוניות החדשות הנמכרות. גם מצבו של ענף הליסינג המשגשג לוט בערפל.
כבעלי מכוניות, עדיין לא הפנמנו עד תום את המשמעויות הצרכניות של הדרמה. כך למשל, מי שנהנה עד היום מאחזקת רכב, חויב במשכורתו בעלות שווי השימוש, והדבר נחשב לחלק מההכנסה החייבת.
החיוב, בגובה אלפי שקלים לחודש, ממשיך להיגבות אף על פי שבמרץ ובמחצית הראשונה של אפריל חויבנו להשבית את הרכב. המכונית נשארה בחניה לא משום שנמאס לנו לנהוג, אלא בגלל ההסגר שנכפה עלינו.
על רקע זה הגיש השבוע רו"ח עופר מנירב, נשיא לשכת רואי החשבון לשעבר, תביעה ייצוגית נגד רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי בהיקף 700 מיליון שקל. הוא דורש לקבל בחזרה את תשלומי המס המיותרים.
עניין צרכני נוסף בנושא אחזקת הרכב מתקשר לחברות הביטוח, וכאן יש הרבה מה לעשות. חברות הביטוח ממשיכות לגבות על הביטוח המקיף (והחובה) את אותם תעריפים של ערב המשבר. אלא שבעקבות עוצר הנסיעה אנחנו משלמים ביטוח לחינם. מי שמרוויחות מכך הן חברות הביטוח, שמשלמות הרבה פחות בגין תביעות נזק למכוניות מתאונות או גניבות.
המפסידים הם אנחנו הנהגים, וגם מוסכי הרכב והפחחות, שהפכו לחסרי תעסוקה. אגב, אל תופתעו אם תקבלו מהמוסך הצעה לטיפול במחירים מיוחדים. חלק מהמוסכניקים יגיעו עד אליכם הביתה כדי לקחת את המכונית ולהחזירה מהטיפול.
חזרה לעניין הביטוח, שהוא קריטי הרבה יותר. מדוע שנשלם תעריפי טרום קורונה כשסיכון הביטוח ירד עקב מיעוט הנסיעות? מכיוון שהחברות לא יתנדבו לתת לכם הנחה, אתם מוזמנים להתקשר ולבקש אותה. תתפלאו - אבל זה עובד. אם פוליסת הביטוח לרכב מתחדשת בעיתוי הנוכחי, זה הזמן הטוב ביותר להתמקח ולדרוש הנחה.
אני ניסיתי ויצאתי עם חיסכון של מאות שקלים. אם בכוונתכם להשבית את המכונית כי ממילא אינכם נוסעים, אתם רשאים לבטל את הביטוח המקיף או להקפיא את הפוליסה. חברות הביטוח, בהנחיית הממונה משה ברקת, מחויבות להיענות לבקשתכם. עם פוליסות ביטוח החובה המצב יותר מורכב, כי חייבים לשלוח פיזית את הפוליסות לחברה. אבל רוכבי אופנוע או נהגים שעשו ביטוח דרך "פול" חברות הביטוח, רשאים לבטל גם את החובה.
ופן נוסף ואחרון - מחירי הבנזין. צניחת מחירי הדלק בעולם הורידה בתחילת אפריל את מחירו של ליטר בנזין בשירות עצמי ב־1.03 שקלים לליטר, ל־4.89 שקלים. בלי קשר לכך, המסים הנגבים (מס בלו ומע"מ) נסקו לשיא עולמי של 77% מהמחיר לליטר. מי ששכח לתדלק, כדאי לו לעשות זאת כעת. תדלוק של 40 ליטר יחסוך 40 שקלים וזה הרבה כסף. אומנם ייתכן שבתחילת מאי נשלם עוד פחות (והפעם בגלל ירידת הדולר) אבל זה כבר הבונוס.
תחנות הדלק ריקות בימים אלה כמו מגרש חנייה ביום כיפור, כך שאין תורים. משיקולי היגיינה מומלץ שתגהצו בעצמכם את הכרטיס ולא תפקידו אותו בידי המתדלק.
מחירי ההלבשה וההנעלה ומוצרי מזון המשיכו לעלות, אך בסעיף הירקות נרשמה ירידה של 1.9%. המדד מביא לידי ביטוי חלקי את השפעת הקורונה, בין השאר כי נטרלו ממנו את מחירי הטיסות והנופש.
המדידה נעשתה חלקית והסתמכה בעיקר על המחצית הראשונה של מרץ. אבל כבר ניתן ללמוד ממנו על הצפוי באפריל, אז המצב ישתנה לחלוטין. הקניונים נסגרו ואין ביגוד, הנעלה ומוצרי צריכה אחרים.
ביום שישי שעבר שודרה בחדשות 12 כתבה מוזרה שבמהלכה ביקר דני קושמרו במרתפי הכסף של בנק ישראל. אם הכתבה נועדה לתת זריקת עידוד לשדר את המסר שהכל בסדר, המטרה הוחטאה. הציבור אינו צריך להיווכח במו עיניו שיש מספיק כסף, ובנק ישראל לא צריך להפגין זאת במזוודות מלאות במזומנים.
גם בכספומטים אין בעיית מזומנים, וזאת מסיבה פשוטה: הציבור כמעט אינו מושך כסף. את הקניות עושים בכרטיסי אשראי, בעיקר בעסקאות אונליין. גם הנגיד פרופ' אמיר ירון השתלב בכתבה, אך הוא שמר על זכות השתיקה הרבה יותר מאשר דיבר, וכשכבר ענה, לתשובות לא היה קשר לשאלות.
אם לנגיד יש מסרים כלשהם שנועדו לשפר את מצב הרוח העגמומי, הוא מוזמן לומר אותם בקול רם וצלול. הוא רשאי לעודד אנשים לצרוך יותר ולפתוח את הארנק. כיועץ הכלכלי לממשלה הוא מוזמן למשל להמליץ לשר האוצר לצאת בקמפיין טלוויזיוני לעידוד קניית תוצרת כחול לבן.
המדיניות המוניטרית הנוכחית די מיצתה את עצמה. הורדת ריבית נוספת בעיתוי הנוכחי ב־0.1% או המעבר לקידומת שלילית כבר לא יועילו.
6. עצמאי בשטח: אין רגע דל אצל עו"ד רועי כהן, נשיא ארגוני העצמאים להב. הוא אינו מפסיק להפתיע ברעיונותיו היצירתיים שנועדו לקדם את המטרות של 475 אלף חברי הארגון. לאחר שלקח פסק זמן של ימים אחדים, הפציע כהן השבוע בהפגנה שכותרתה "בנק ישראל ומשרד האוצר, תתעוררו".
ההפגנה תוזמנה לקידום הדרישה לניצול קרן מס רכוש לפיצוי העצמאים על הפסדי המשבר. הדרישה הייתה שמתכונת הפיצוי תהיה דומה לזו שהופעלה אחרי מלחמת לבנון השנייה.
בשבוע האחרון הצליח כהן לסחוט מאנשי האוצר את ההתחייבות לשלם דמי אבטלה לעצמאים, לפי התנאים ששולמו לשכירים. אלמלא משבר הקורונה, הוא היה יכול רק לחלום על הישג כזה.
בימים שלפני המשבר ניסה, אבל ההבטחות שקיבל נותרו על הקרח. הפעם החליט כהן לשבור את הכלים והצליח. ההפגנות הוציאו מאדישותם את מקבלי ההחלטות, ובראשם שר האוצר וראש הממשלה, שחששו לפיגוע פוליטי. מעטים מעיזים להפגין בימים אלה, שכן מדובר במהלך לא בריא שאינו פוליטיקלי קורקט. כהן התגבר על הבושה וניצח.
השיא היה ערב ליל הסדר, כשפתח שולחן סדר אלטרנטיבי למאות מוזמנים במחאה על האפליה. זה כבר היה יותר מדי עבור מקבלי ההחלטות, שנשברו והשוו את תנאי הפיטורים לאלה של השכירים. האוצר יפתח את הכיס ויפנה כמיליארד שקל נוספים לעצמאים.
ביקשתי ממנו להסביר לי על מה בעצם המאבק. "הצלחנו להגיע להישג שבו יותר מ־600 אלף עצמאים (כולל שכירים שהם בעלי שליטה) יקבלו מענק של עד 10,500 שקל עבור אפריל.
המחאה והתחושות שעלו מהשטח כאילו העצמאים הם השקופים החדשים של המדינה עשו את שלהן. עצמאים שנפלו בין הכיסאות יזכו לקבל פיצוי ראוי השווה לדמי האבטלה של השכירים. ארגון להב ממשיך לדרוש שקרן הסיוע שהוקמה, בסך 6 מיליארד שקל, תיתן פיצוי לעסקים וחברות לפי הירידה במחזור העסקים כמו במודל צוק איתן ומלחמת לבנון השנייה. הפסקנו להיות אזרחים סוג ב'".
"אמשיך במאבק בכל הכוח, ואם הדרישות לא ייענו, נשבש את סדרי החיים של מקבלי ההחלטות. בכוונתי לרדת ברמה אישית על הפקידים במערכת הציבורית, ולחשוף את משכורותיהם בזמן שהם משאירים בצד את העצמאים ללא מענה".
אם זה לא יקרה, אני צופה תמונת מצב עתידית עגומה מאוד. בשלב הראשוני ל־30% מאלה שהוצאו לחל"ת לא יהיה לאן לחזור. עסקים רבים לא יחזרו לשגרה. המפוטרים ימשיכו לקבל דמי אבטלה ועלולים להפוך למובטלים כרוניים. המדינה לא תוכל לעמוד במספר כזה של מובטלים. הביטוח הלאומי יקרוס. הדבר הכי נכון לעשות כרגע הוא להשאיר לעצמאים שלד עסקי קטן, כדי שבבוא העת יהיה לאן לחזור. נכון להיום זה לא המצב. לפי מה שהבטיחו, ב־19 באפריל יתחילו הקלות בהסגר והמשרדים יתחילו לתפקד. מקווה שזה באמת יקרה".
התרעות פיקוד העורף