גורמי המקצוע במערכת הביטחון מעריכים שרק בעוד שנה או שנתיים יימצא חיסון, ועד אז צפוי גל שני של המחלה, שאף אחד לא מבטיח שיהיה אלים פחות מהנוכחי. בצבא סבורים שמטה החירום הלאומי צריך להמשיך בתקופה הזו בתפקידו, לנהל את המשבר ולהתכונן לבאות.
ביציאה משלב הבלימה אל שלב החיים בנוכחות הקורונה, מדינות תוכלנה להעריך איך הן צלחו את המשבר מבחינה רפואית, בהיבט הכלכלי ומול המחיר החברתי שנדרש מהן. כרגע, ללא מעצמה שעומדת בעמדת השוטר העולמי, נראה כי כל מדינה פועלת לטובת עצמה, מתכנסת לתוך הצרות שלה ומנהלת את המשבר בתוך גבולותיה. הבריתות והערבויות ההדדיות חשובות פחות כיום מעוצמתה ומחוסנה של כל מדינה.
# # #
הקרב מול הקורונה צפוי להיות ארוך ולדרוש משאבים לאומיים רבים. החלטות נכונות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחילת הדרך, שכללו את סגירת השמיים ואת מערכת החינוך לצד פעולות נוספות, מציבות את ישראל במצב טוב יותר מהרבה מדינות מתקדמות. אולם לצד הצדדים החיוביים התגלו בעיות בשיטת ניהול החירום הלאומי, שהקשו על השגת תוצאות טובות יותר.
השיפור שחל בשבועיים האחרונים בהתנהלות המדינה התרחש בעקבות כניסה משמעותית יותר של צה"ל למאמץ הסיוע בעורף ועלייה בגרף הלימוד של משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו. אבל ריכוז המאמצים והתנהלות בצורה של כיבוי שריפות אינם תחליף לשיטת חירום סדורה. בכירים רבים שאיתם שוחחנו בשבוע האחרון מפנים את האצבע לבעיה העיקרית: אין גוף אחד שמנהל את המשבר הזה.
מספר אירועים חריגים שמבטאים את חוסר התיאום בין המשרדים התרחשו גם השבוע, למשל הנוסעים שנחתו בשדה התעופה בן־גוריון והמשיכו ליעדם ללא הנחיות מסודרות, עיכוב בהגדלת מספר בדיקות הקורונה בגלל קרבות על סמכויות, והטיפול הכושל בבתי האבות, שגבה חיי אדם.
גורמים במערכת הביטחון מספרים כי בחודש האחרון הם מנסים להבין מהו מנגנון הפיקוד והשליטה במשבר הקורונה ואיך הוא מנוהל ברמה הלאומית. הכוונה היא למערכת שאמורה לפעול תחת הנחייתו של ראש הממשלה ושריו, שקובעים את המדיניות. בחדרי חדרים נאמר כי האירוע הזה גדול על המל"ל ולא מתאים למבנה הנוכחי שלו וכי גם המרכז לניהול משברים לאומי רחוק מלהיות כשיר לטיפול באירוע הזה.
עוד הם אומרים שמשום שההתמודדות עם הקורונה צפויה להיות ארוכה, יש חשיבות רבה להקמת מוצב שליטה שיהיה מאויש כל יום, כל היום. ירכז את המודיעין הרלוונטי, ידע להתריע על התפרצות מחודשת של המחלה, יזהה צרכים לוגיסטיים ויתאם את עבודת משרדי הממשלה השונים. לכאורה לישראל יש חדר מצב כזה, אבל בפועל הברדק חוגג. לנוכח הבעיות בהתנהלות החירום, נשמעת פעם אחר פעם ההצעה להעביר את האחריות הכוללת לניהול המשבר למשרד הביטחון.
לכאורה זה הפתרון הקל. למערכת הביטחון ולצה"ל יש היכולת הטובה ביותר לנהל אירוע כזה לאורך זמן. הפעלת חדר מצב בשעת חירום לאורך כל היממה תוך קבלת החלטות ומעקב אחר יישומן, גיבוש תמונת מצב ועבודת מטה מסודרת הם משימות שהצבא יודע לבצע טוב יותר מכל גוף אחר במדינה. אבל משבר הקורונה הוא קודם כל אזרחי, ולא יהיה נכון להטיל על מערכת הביטחון את משימת ניהולו רק משום שקיים ואקום תפקודי ברמה הלאומית.
בנוסף, המשבר צפוי להימשך עוד זמן רב ובמהלכו עלולים לצוץ אתגרים ביטחוניים בזירה הפלסטינית בכלל וברצועת עזה בפרט. מערכת הביטחון תידרש להיות מממוקדת שם. היא תוכל להמשיך להעניק סיוע משמעותי לעורף האזרחי, אבל לא תוכל לקחת על עצמה גם את ניהול הקורונה.
זה הזמן למנות מנהל אחראי מטעם הממשלה. דמות מוכרת, בעלת ניסיון ציבורי מוכח, שתוכל לפקד על אירוע כזה לאורך זמן. אין הכרח כי גנרל לשעבר יעמוד בראש מטה החירום הלאומי, אבל על מערכת הביטחון לסייע באופרציה הנדרשת. למשל להקים את חדר המצב ולצייד אותו כנדרש, להקצות תשתיות ולכתוב את תורת ההפעלה למנגנון הפיקוד והשליטה הלאומי. מעבר לכך צה"ל יכול לתמוך בכוח אדם, בהשאלת קציני מילואים בעלי ניסיון של שנים בעבודת מטה. התחושה היא כי עד עכשיו הניסיונות של הצבא לסייע בתחום הזה נבלמים, ולא משיקולים ענייניים.
התפרצות בלתי מבוקרת של הקורונה בשטחי הרשות תשפיע על ישראל באופן ישיר, ולכן סיוע משמעותי לפלסטינים על פי עמדת הצבא אינו בגדר פריבילגיה אלא בעל חשיבות רבה לאינטרס הישראלי להתמודדות עם הנגיף ולשמירת היציבות הביטחונית בתקופה הזו.
השקט מכיוון רצועת עזה לא מבלבל את ראשי הצבא. צה"ל נערך לתרחישים שונים של הסלמה. גם קידום עסקת השבויים והנעדרים מול חמאס, הכולל פעולות שלא התבצעו כאן בשנים האחרונות, לא מטשטש את הסכנה האפשרית.
בצבא יודעים שלהתפרצות של הקורונה בעזה יהיו השלכות ביטחוניות, זו הסיבה לכך שהרמטכ"ל אביב כוכבי מינה את סגנו אייל זמיר לעמוד בראש צוות שיעסוק בזירה הפלסטינית. הגישה של הרמטכ"ל היא שמדיניות הסיוע לרשות הפלסטינית ולעזה צריכה להיות רחבה וקבועה ולא בשיטת הפירורים שנותרו בישראל.
התרעות פיקוד העורף