סיפור חשוב המתחולל בימים אלה ברצועת עזה חמק מעינינו בשל העיסוק הנמרץ במשבר הקורונה. ביום שני שעבר, 3 באפריל, נקראו גולשי פייסבוק ישראלים למה שמכונה איוונט, אירוע ברשת החברתית. יהב ארז, פעילה חברתית, קראה לחבריה להצטרף בערבו של אותו יום למפגש ברשת עם מכרים בעזה. בשבע בערב התייצבו יותר מ־20 סקרנים למפגש המקוון באמצעות תוכנת זום. 

על המסך, מצדה השני של הגדר, חיכו להם שישה גברים ואישה. בראשם בחור נמרץ בשם ראמי אמאן, עיתונאי עצמאי ופעיל חברתי, המקיים זה עשור מגעים עם ישראלים במסגרת עמותה שהקים ושמה "ועדת צעירי עזה".

אמאן, תומך נלהב של מגע עם החברה האזרחית בישראל, אף ביקר בתל אביב לפני חמש שנים. בשנה שעברה הוא נעצר בעקבות פעילותו הגלויה, ושוחרר אחרי 17 ימים ללא אשמה. "הם חשדו שאני מרגל", סיפר. שניים נוספים מחבריו לשיחה הזדהו בשמותיהם. מוחמד מוראד, חייט, ומנאר אלשריף, עיתונאית עצמאית. השאר נראו בפנים גלויות, אבל לא נקבו בשמם המלא. 

שני הצדדים מצאו פתע כי הם מצויים תחת סגר, אף שכאן אצלנו, יש להודות, הייאוש הרבה יותר נוח. זו הייתה שיחה חמה ולבבית, שארכה כמעט שעתיים, רובה באנגלית. הישראלים הציגו שאלות, והעזתים השיבו כפי יכולתם. ביקשו שקולם יישמע, אמרו כי גם להם, כמו ליתר אזרחי העולם, מותר לחיות ולממש שאיפות. הם רמזו כי שאלות על ממשל חמאס ואופיו עלולות להיות בלתי נוחות עבורם, וסיפרו כי רבים שואלים אותם מדוע לבוא במגע עם ישראלים, שהרי כולם כאן אנשי מוסד או שב"כ. 

"כן, זה מסוכן", השיב ראמי אמאן על שאלת אחד הישראלים, "אבל אין לנו מה להפסיד. נוסף על כך, מצאנו אצל הישראלים סימפטיה רבה, שמעניקה לנו כוח". אמאן האיץ בשומעיו להצמיח מתוכם מנהיגים שיחוללו שינוי. "בואו ניצור אבו מאזן חדש, נתניהו חדש, ליברמן חדש". 

קורונה ברשות הפלסטינית (צילום: רויטרס)קורונה ברשות הפלסטינית (צילום: רויטרס)

 
מגע עם הכיבוש
זום מאפשרת להקליט את השיחה. מישהו אכן הקליט אותה, ובצדק. מפגש כזה אינו מתקיים כל יום, והתיעוד הוא צעד מתבקש. אלא שהתיעוד המלא הועלה לרשת, ומשם הייתה הדרך לעזה קצרה. סערה פרצה שם בין גולשים. מתנגדי ישראל האשימו את אמאן וחבריו במגע אסור עם הכיבוש, וטענו כי המפגש עם יהב ארז וחבריה עולה כדי בגידה. 

ביום חמישי שעבר, שלושה ימים אחרי המפגש, נקרא אמאן למשרד הפנים מעזה, ואיתו כמה משותפיו לשיחה. הם נעצרו, ומאז לא נודע עליהם דבר. משרד הפנים בעזה לא הסתיר את מעצרם. "הם הועברו לחקירה, ובסיומה יינקטו נגדם הליכים משפטיים", נאמר בהודעה, "כינון פעילות או אינטראקציה עם האויב הישראלי, בכל כסות שהיא, הוא בגידה בעם ופשע שעליו קבוע עונש בחוק".

בזה אחר זה בירכו הגורמים הפוליטיים בעזה את חמאס על המעצר. החזית העממית, החזית הדמוקרטית, הפלגים החמושים. כולם כמקהלה מחאו כף, כמו היו אמאן וחבריו חבורת מרגלים נפשעת. 

המעצר לווה בתמיכה קולנית, אומנם לא רחבה מדי, של גולשים ופעילים חברתיים. הבולט שבהם, מחמוד סרסור, קרא להעמיד את אמאן וחבריו למשפט, ועקץ את חמאס. "מה שראינו הוא היעדר אחריות לאומית, ומן הראוי לשים לזה סוף", כתב בעמוד הפייסבוק שלו.  

אין להתפלא מדוע צמחו לישראל שונאים בעזה. הרצועה מצויה כבר 14 שנה תחת אחיזת מלקחיים ישראלית, המגבילה את תנועת אזרחיה באוויר, ביבשה ובים. האוכלוסייה יודעת כי גם קברניטיה אחראים לעימות המתמשך, ועדיין, היא הנושאת במחיר הכבד. לא רק חמושים נהרגו מאש צה"ל, אלא גם חפים מפשע. משפחות רבות איבדו יקירים, אף שלא השתייכו לאף ארגון ולא נשאו נשק. 

הסיפור הזה הוא תמונת ראי לעימות הפוליטי בישראל בין תומכי שלום למתנגדיו. בין אלה הסבורים כי כולם שם, מעבר לגדר, אותו הדבר, לאלה הטוענים שכולם שונים. ראמי אמאן ותומכיו סבורים כי החיפוש אחר ישראלים הרוחשים אמפתיה לאוכלוסיית עזה איננו רק מותר, הוא חובה. כשיראו העזתים שיש ישראלים טובים, הוא סבור, הם לא יאבדו את התקווה. אולי בכך גם יזורז הרגע המיוחל שבו יוסר הסגר. 

חוקריו של ראמי אמאן יודעים כי הוא וחבריו אינם מהווים איום על הביטחון. תורת המודיעין אומנם מחייבת לפקח עליהם, שמא ייפלו בפח ויתפתו להצעות עבודה מן השב"כ, אבל הסיכוי שהדבר קרה הוא פעוט. הנהגת חמאס, אף שהיא חזקה, איננה כל־יכולה. כמו ממשלת ישראל, היא אינה רשאית להתעלם מתביעות הרחוב. מעצרם של חברי "ועדת צעירי עזה", אם כן, נועד לרצות את קולות המחאה. אבל הנהגה חכמה נבחנת לא רק בהקשבתה להמיית לבו של הציבור, אלא גם בכושרה להציב לו גבולות. 

קורונה ברשות (צילום: REUTERS/Raneen Sawafta)קורונה ברשות (צילום: REUTERS/Raneen Sawafta)

תיאום נגד הג'יהאד
צמרת חמאס יודעת את כל זה, ולכן האינטרס שלה הוא לשחררם ללא משפט ולמוסס את הפרשה. סרסור וחבריו כבר קיבלו את ליטרת הבשר שלהם. לעומת זאת, אם תחליט למצות את הדין עם העצורים ולהוליכם למשפט מתוקשר, תסתכן חמאס בשני פלונטרים שמהם מנסים משטרים ערביים להתרחק בדרך כלל. האחד הוא מוסר כפול, והשני הוא לחצים בינלאומיים.

בשבוע האחרון כבר החלו ארגוני זכויות אדם בעולם להביע את מורת רוחם מן המעצר. עזה זקוקה תמיד לתמיכה בינלאומית, וספק אם תרצה לערער אותה בגלל שבעה צעירים נחמדים שרצו להכיר את שכניהם מעבר לגדר.

הבעיה השנייה סבוכה יותר. מה פשעם של השבעה? נורמליזציה? ובכן, הבה נבחן את ביטויי הנורמליזציה בין ישראל לעזה בימי שגרה. השבוע חשף טל לב־רם, הפרשן לענייני צבא של עיתון זה, כי מעבדות צה"ל קיבלו לידן בדיקות קורונה שנעשו ברצועה. כבר שנים מטופלים אזרחים מהרצועה בישראל. אלפים עובדים בישראל, וחקלאים מייצאים אליה פירות וירקות. נכון שהכל תוצאה של אילוץ חריף, ועדיין, אם החרם סלקטיבי, יש להודות בזה. 

חבר עזתי הפנה את תשומת לבי השבוע לעובדה הידועה, שהשקל הוא המטבע החוקי ברצועה. בארנקיהם של בכירי חמאס מונחים שטרות עבריים ובהם דיוקנאות שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג ורחל המשוררת. לזאת יש להוסיף אינסוף מגעים בתחומים מדיניים וביטחוניים. תיאום לצורכי רכישת סולר לחשמל, תיאום לצורכי העברת דולרים קטאריים, תיאומים להפסקת אש, והגדול מכולם - פעמיים לפחות במרוצת 2019 תיאמו לכאורה ישראל וחמאס, באמצעות מתווכים, תקיפה ישראלית נגד מטרות של הג'יהאד האסלאמי, בלי שחמאס יתערבו. 

העיקר, מצאו את הבוגד.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל 
[email protected]