את ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות של 2016 אפשרו 80 אלף קולות, שהם כ־0.5% מכלל הקולות. 80 אלף קולות בשלוש מדינות ביחד: מישיגן, ויסקונסין, פנסילבניה. אם השלוש האלה יחזרו לטור הדמוקרטי, כפי שהילרי קלינטון ציפתה שיהיה, טראמפ יפסיד. כך ששלושתן מדינות מפתח, גם אם לא מדינות המפתח, לקראת הקרב הגדול של נובמבר: טראמפ נגד ג׳ו ביידן. 

מדינת המפתח בה"א הידיעה היא פלורידה. לביידן יש קשר לפנסילבניה. הוא נולד בסקרנטון. לטראמפ יש קשר לפלורידה. לפני חצי שנה הודיע שפאלם ביץ׳, משכן בית הנופש שלו, היא מעתה מקום מגוריו הקבוע.

שניהם נולדו בשנות ה־40 של המאה הקודמת. ביידן בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, טראמפ מעט לאחריה. ביידן איש ציבור כבר יותר מ־40 שנה. טראמפ לא היה איש ציבור - עד היום שבו נבחר לנשיא. 

משונה ככל שזה יישמע, בבחירות הקרובות הנשיא יתמודד כאאוטסיידר מול איש הממסד שכבר היה סנאטור כשהחלה מלחמת יום כיפור, ונפרד מהתפקיד כאשר נבחר לסגן הנשיא, בערך בתקופת מבצע עופרת יצוקה. 

יש עוד זמן רב עד הבחירות בתחילת נובמבר, ומשבר קורונה, שעדיין בעיצומו, צריך לעבור או להירגע. אבל השבוע הובהר סופית - אם בריאותם תעמוד להם - מי יהיו שני המועמדים. ממוצע הסקרים בפלורידה מלמד שביידן מוביל ב־0.5%. מעט מאוד.

 אם לא ינצח בפלורידה, יצטרך את כל השלוש שהזכרנו בחגורת החלודה. כרגע הוא גם מוביל בשלושתן, כך שלא בלתי אפשרי לדמיין גם ניצחון כזה. מה שבטוח, הוא לא יחזור על הטעות של קלינטון, שמרוב ביטחון עצמי החליטה לא להשקיע בקמפיין בוויסקונסין.

מדינות נוספות על הכוונת: אריזונה בדרום־מערב, קרוליינה הצפונית בדרום־מזרח. ויש עוד. 270 אלקטורים הם המפתח לניצחון. כל מדינה ומספר האלקטורים שלה, כל חזאי פוליטי והשיטה שלו והמדינות המתנדנדות שלו.

טיגן גודרד מונה 86 אלקטורים מתנדנדים בחמש מדינות. רייצ׳ל ביטקופר כבר מכריזה על מנצח, ביידן, ומותירה הרבה פחות אלקטורים מתנדנדים, 68. על פי המודל שלה, ג׳ורג׳יה מתנדנדת, אבל לא ויסקונסין. איווה מתנדנדת, אבל לא פנסילבניה. לארי סבטו מונה 57 מתנדנדים בארבע מדינות. פלורידה שלו לא מתנדנדת. טראמפ ינצח בה.

תוכלו לראות עוד מודלים על הגרף. כמה מהחזאים החשובים והמוכרים עוד לא השיקו את התחזית שלהם. מוקדם מדי. רק עכשיו התבהר המרוץ.

המודלים שיש עכשיו נותנים יתרון לביידן. גם הסקרים הארציים והמדינתיים. אוהדיו של טראמפ יאמרו שזה לא חשוב. כך היה גם נגד קלינטון. מה שנכון. כמו ב־2016, גם הפעם טראמפ כנראה לא מצפה לזכות במרב הקולות באמריקה. זה יהיה קשה מאוד. הוא מצפה לזכות במרב האלקטורים. גם זה יהיה קשה. אבל הוא כבר הוכיח שאפשרי. כל מה שצריך זה ניצחון בכמה מדינות על חוט השערה. בפער הקולות הכללי זה לא מוסיף הרבה, בפער האלקטורים זה מוסיף המון.

בחירות בארה''ב: מודלים שונים של חיזוי (צילום: צילום מסך)בחירות בארה''ב: מודלים שונים של חיזוי (צילום: צילום מסך)

# # #

שיטת האלקטורים היא נושא לוויכוח מתמיד באמריקה. הדמוקרטים, בשם הדמוקרטיה, רוצים לבטל את השיטה. הם רוצים שמי שיש לו רוב יהיה הנשיא. הרפובליקנים, בשם החוקה והמסורת, לא רוצים לבטל את השיטה. נשיאים כמו לינקולן, רוזוולט ורייגן נבחרו בשיטה הזאת.

אין סיבה להחליף אותה בשביל ביידן. וכמובן, הוויכוח צבוע בצבעי כדאיות. כל אחד תומך, במקרה כמובן, ומסיבות עקרוניות בלבד, בשיטה שמקילה עליו לנצח. כך או כך, לא יהיה קל לשנות. קודם כל, משום שזו החוקה, ומשום שמדינות קטנות, דלילות אוכלוסייה, לא יסכימו לשנות את החוקה. ועוד: בחירות המתבססות על רוב קולות צריכות להיות אחידות. אבל באמריקה הבחירות אינן אחידות. מדינה ומדינה וחוקיה.
 
עכשיו נוספת המגיפה למבול הטיעונים בעד ונגד. בעד - משום שבדיוק בגלל אירועים כמו הקורונה טוב שלכל מדינה יש יכולת לקבוע כיצד יצביעו אזרחיה, על פי המצב הבריאותי, על פי הצורך הכלכלי, על פי האפשרויות הטכניות. 

יש מדינות שיצביעו בעיקר בדואר. יש שימצאו מנגנונים אחרים. נגד - משום שאם כבר מסתמכים על החוקה, אפשר לוותר על ההצבעה. לא, הנשיא עצמו לא יכול להחליט לדחות את הבחירות. החוקה לא מאפשרת מהלך כזה. ואם יעשה זאת, החוקה קובעת שבכל מקרה כהונתו תמה בצהרי 20 בינואר.

 ואם תסתיים, יו״ר בית הנבחרים יהיה הנשיא. אלא שאם לא יהיו בחירות, לא יהיה גם יו״ר בית נבחרים (כי כהונת בית הנבחרים פוקעת בתחילת ינואר). זקן חברי הסנאט הוא שיהיה הנשיא. וגם במקרה כזה צפויים כמה סיבוכים משפטיים לא פשוטים להתרה. 

בכל מקרה, לא סביר שטראמפ יבטל, מה שלא מרגיע את החששות של מתנגדיו, כי יש מהלכים אחרים שעשויים לעלות על הדעת, כמו השתמטות של מדינות, כמו פלורידה, ויסקונסין או אריזונה, מקיום ההצבעה. 

כמובן, למדינות יש חובה להציב אלקטורים, שהם הבוחרים את הנשיא וסגנו. אך החובה לקיים בחירות של אלקטורים פחות ברורה. וכבר עלתה האפשרות - כמובן, בעיקר מפי דמוקרטים - שכוונתו של הנשיא היא להיעזר בחבריו במדינות השונות כדי לנצל את המגיפה ולמנוע את ההצבעה.

נאמר, בג׳ורג׳יה, מדינה מתנדנדת על פי כמה מודלים, הנשלטת על ידי מחוקקים רפובליקנים, אפשר יהיה להחליט שמצב המגיפה לא מאפשר הצבעה ועל כן בית המחוקקים הוא שיקבע מי האלקטורים הבוחרים את הנשיא. בית המחוקקים הרפובליקני ימנה כמובן אלקטורים שתמיכתם בטראמפ מובטחת. 

ג׳פרי דיוויס, פרופסור באוניברסיטת מרילנד, הציג את האפשרות הזאת בפירוט מעט מייגע במאמר ב"אטלנטיק". הוא מזכיר שהרפובליקנים שולטים בבתי המחוקקים של הרבה יותר מדינות.

הוא מזכיר שבית המשפט העליון כבר העלה את האפשרות שמדינה תחליט בעצמה מי יהיו האלקטורים, בלי להסתמך על ההצבעה. כך היה בעבר, עד שהונהגו בחירות של האלקטורים. כך יכול להיות גם בעתיד, לפי פרשנות זו של החוקה. פסק הדין שהוזכר במאמרו של דיוויס מוכר ושנוי במחלוקת. ״בוש נגד גור״. 

מדינת פלורידה הייתה גם אז מדינת מפתח, ולא הצליחה לספור כראוי את הקולות בגלל תקלות בהצבעה. בית המשפט למעשה אפשר לבית המחוקקים של המדינה לקבוע מי המנצח - והנשיא. 

האם מדינות עשויות לנהוג כך? משנות ה־30 של המאה ה־19 כל המדינות בארה״ב מקיימות בחירות, למעט אחת. קרוליינה הצפונית, המאחרת לנשף, שהחלה לקיים בחירות בשנות ה־60 של המאה ה־19. כלומר, זו מסורת של קרוב ל־200 שנה, שלא בטוח שמחוקקי המדינות, גם אם אהדתם לטראמפ גדולה, ירצו לבטל.

תומכים לעומת מתנגדים לטראמפ מכניסתו לתפקיד (צילום: צילום מסך)תומכים לעומת מתנגדים לטראמפ מכניסתו לתפקיד (צילום: צילום מסך)

סטיית תקן
1. ב־2012 בזבז כל אדם בממוצע (כן – בזבז!) כ־90 דקות ביום ברשתות חברתיות. גרף העלייה הביא את הממוצע בשנת 2019 ל־153 דקות. מישהו רוצה לנחש לאן נגיע ב־2020?

2. כדאי מאוד לקרוא את מאמרו של יצחק בן ישראל מ־8 באפריל על התפשטות הקורונה (חפשו ברשת). כדאי מאוד שגם ראש הממשלה, לאחר שיוודא שיש לו קואליציה, יקרא את המאמר (ברור לגמרי שכל עוד אין קואליציה, לראש הממשלה יש דחף פחות חזק לסיים את המשבר). השורה החשובה במאמר מגובה במספרים משכנעים: ״ההתפשטות מתחילה בעלייה אקספוננציאלית, אך מתמתנת ודועכת מהר לאחר כשמונה שבועות מפריצתה״. 

3. קרוב ל־40% מהאמריקאים מפחדים להידבק בקורונה, אבל שיעור גבוה בהרבה, קרוב ל־60%, מודאגים מהשפעת הקורונה על המצב הכלכלי. 

4. סקרים שנערכו השבוע רק מחזקים את התחושה שעליית הליכוד, ל־38, 40 או 42 מנדטים, היא ההתפתחות הפוליטית הפחות חשובה. ההתפתחות היותר חשובה היא שאין אלטרנטיבה. המפלגות האחרות כולן די הרבה מתחת ל־20. אם אף אחת לא תתרומם, ובהרבה, ברור לגמרי מי המפלגה המנצחת בבחירות הבאות.

*השבוע עשינו שימוש במקורות הבאים: ריל קליר פוליטיקס, 538, ווקס, סבטו קריסטל בול, טיגן גודרד, ביטקופר מודל, קוק פוליטיקל רפורט, אטלנטיק, אינסייד אלקשנס, קורנל לאו רוויו, יצחק בן ישראל.
 
[email protected]