לאחר שלוש מערכות בחירות שבהן בזבזו את כספנו על תעמולה רעילה, אנחנו כנראה אמורים לכרוע ברך בהכרת תודה אינסופית מול נבחרי הציבור שלנו. בכל זאת, בזכות הקורונה שגרמה לחיי כולנו לצאת ממסלולם, זכינו גם לנס משמיים: הם הצליחו להתפשר פה ושם על עקרונותיהם הנעלים ואשכרה הקימו ממשלה.
השאלה היא אם הכרת התודה שלנו אמורה להיות עד כדי כך עמוקה, שגם תגרום לנו לשכוח שהם כבר לגמרי רואים את עצמם כמורמים מעם. שר הבריאות ליצמן, למשל, הודיע שהחלים מקורונה וישוב לתפקידו, ומיד קרא לציבור להישמע להנחיות משרד הבריאות אחרי שהוא עצמו הפר אותן, וכך חלה מלכתחילה. עד לא מזמן, שר שהיה נוהג כך לא היה נשאר בתפקידו עוד יום אחד, ואילו הוא משום מה חושב שאין צורך להכביר מילים בעניין ושכולם עדיין צריכים להישמע להנחיותיו.
צריך כמובן לשמוח שקצב ההדבקה ירד באופן משמעותי, וזה אכן קורה הודות למדיניות של סגר והישמעות להנחיות. המדיניות גוררת תופעות לוואי קשות, אבל לפי מה שרואים במדינות אחרות בעולם אין כנראה דרך אחרת להתמודד באופן יעיל עם המגיפה. מה שכן, ההתנהלות, כמו גם הדוגמה האישית הנעדרת, היא בלתי נסבלת. יהיה נחמד אם נושאי המשרות ינוחו קצת מהפצת דירוגים מזויפים ש”מכתירים” אותם כטובים מכולם, ויתרכזו לכמה דקות בהשפעת הדוגמה האישית שלהם ובצורה המכוערת שבה הם תופסים את עצמם.
בתקופה שבה יש למעלה ממיליון מובטלים שחרב העוני מונפת מעל ראשם, הכנסת אפילו לא מסוגלת להתאחד סביב הצעת חוק לקיצוץ בשכר המגזר הציבורי, כולל השרים וחברי הכנסת. פה ושם נשמעות קריאות לעשות זאת – בנט ויתר על 20% משכרו, עמיר פרץ ויתר על 10% משכרו, וחברי ישראל ביתנו, כמו גם חלק מחברי כחול לבן, ויתרו על העלאה של 3%, ששאר חברי הכנסת פשוט לקחו בשמחה. בניו זילנד, לדוגמה, הודיעה ראש הממשלה ג’סינדה ארדרן שתקצץ 20% משכרה ומשכר השרים בממשלתה למשך חצי שנה, מתוך הזדהות עם נפגעי המשבר.
כמה קשה להתמודד אצלנו עם מהלך כזה מבחינה חוקית? מותר להניח שעל הקושי אפשר היה להתגבר אילו היו באמת רוצים. אבל על דברים אחרים באמת קשה להתגבר. מאז שגילו שאפשר להתחמק מתשלום מחיר על דוגמה אישית לקויה, בין אם בצורת התבטאות דוחה או שקרים והפרת הבטחות, אולי נדמה להם שהדוגמה האישית שנדרשת מנבחרי ציבור פשוט הלכה לעולמה.
מצד אחד, מרביתנו שומרי חוק, ולכן קשה לנו לראות אזרחים שמפירים את החוק בבוז, בין אם קבוצות חרדים שהמשטרה היא בעיניהם בגדר המלצה שעדיף לא להקשיב לה, ובין אם ישראלים מהזן התחמן שממציאים תירוצים הזויים להפרת בידוד. מצד שני, הזוי לחשוב שגם האזרחים המעצבנים ביותר שקיבלו דוחות על הפרת הנחיות, יצטרכו לשלם אותם. כרגע, יש 44 אלף נקנסים. ההיקף הזה בלתי מתקבל על הדעת במציאות שבה נבחרי הציבור הפרו את ההנחיות בהמוניהם במהלך החגים, לא חלמו להתפטר, רובם גם לא חלמו להתנצל, ואף אחד מהם לא קיבל דוח כמובן.
פרופ’ אסא כשר ובתו עו”ד שירית כשר יצרו תנועת פייסבוק שקוראת לנקנסים לבקש להישפט במקום לשלם את הקנס, ובשעת המשפט לטעון שהקנס מבטא אכיפה בררנית של החוקים. הם אפילו ניסחו משהו עבור הנשפטים: “הייתכן שאני, האזרח מן השורה, חייב לשלם קנס על התנהגות בניגוד לחוק, כשבעלי התפקידים, שפגעו באותו חוק בדיוק כמוני, פטורים מכל עונש?”. נקווה שהתנועה שלהם תתפוס תאוצה ותצליח. אחרת, מן הסתם גם התביעה הייצוגית תגיע.