הייתי ילד בשנות ה־80 המחוספסות. כשהגעתי ארצה מניו יורק, שהייתה בזמנו ענייה ומרוטה, ראיתי כאן מדינה חבוטה ובחזיתות רבות לא מתקדמת. אנשים חיו במציאות מייאשת. יש רגעים שנשארו איתי עד היום: נסיעה באוטובוס דחוק ושבור בלי מזגן, חולצות טריקו נוטפות זיעה וצמודות לגוף, כעס, אוברדראפט תמידי, פחד מהמחר וסיגריות ישראליות זולות, שאת חלקן הכרתי גם באופן אישי בצבא, ושלא בטובתי נשרפות בזו אחר זו מתוך ייאוש בציפייה לעתיד טוב יותר.
אחרי שהבורסה נפלה ואנשים, כדברי שלום חנוך, קפצו מהגג - היה קשה להרים את הראש. חיינו כאן בהוויה שאפשר לתאר אותה כעירוב בין מדינת עולם שלישי לשאיפות ואגו של עושר מערבי, מה שרק העצים את התסכול והדכדוך. נדרש הרבה זמן כדי לקום מהתקופה האפלה ההיא. נדרשו אומץ פוליטי ומהלכים כואבים. בסוף הצליחו.
אחרי "לא גומר את החודש", "מחכים למשיח" ו"איזו מדינה?" השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא: מה יהיה שיר המשבר הנוכחי שיקליטו הזמרים הגדולים, אחרי שיתעשתו ויבינו שחינגות ורולקסים הם אאוט ומצוקה אמיתית היא אין.
אצטט כמה אנשים מהזירה העיתונאית שאני מאוד מעריך. הם, שלא נודעים כמעריצי בנימין נתניהו ושידעו שלדבריהם יתלוו קולות רקע צורמים והררי ביקורת - ציינו שראש הממשלה הציל את ישראל מאסון. חד וחלק.
לדבריהם, זה קרה בזכות שלוש החלטות דרמטיות: סגירה מוקדמת של השמיים, בניגוד להערכות רבות שעל פיהן מדובר בהיסטריה מיותרת ובאסון דיפלומטי; סגירת מערכת החינוך; והגבלת התנועה.
פעם נתניהו אמר שהוא מקבל החלטות מול לחצים כבדים, שלעתים מופעלים אפילו על ידי בכירי מנהיגי העולם. זהו תפקידו של ראש הממשלה: להחליט, גם אם יש אחרים הסותרים את דבריו ומערערים על סמכותו. גם אם המשקל המוטל על כתפיו בלתי נתפס.
לא משנה איך תערבבו את הנתונים ועל אילו מחדלים תצביעו. בוודאי שקיימים מחדלים. כואבים וקשים. כמו בכל מערכה גדולה ומורכבת. אבל התמונה הגדולה נכונה ומדויקת.
ועכשיו נדלג לתחום הספורט. נאמר שהתמזל מזלך והקבוצה שאתה אוהד הצליחה לשים את ידיה על גאון כדורגל כדוגמת ליאו מסי. אבל בניגוד למסי הנוח והמופנם, לכוכב שלך יש אופי מורכב, מאתגר ומעניין יותר, שלא כולם רווים ממנו נחת. אבל ביום פקודה הוא עושה את העבודה מעל ומעבר ומסב נחת לאוהדים ולמועדון. מנג'ר או בעל מועדון שייפטר משחקן כזה יהיה משול למשוגע. לאדם שעשה צעד אסטרטגי בלתי נתפס. הנמשל ברור. ההבדל הוא שבמציאות שלנו לא מדובר בגולים אלא בחיי אדם. החיים שלנו.
התרעות פיקוד העורף