השבוע האחרון עמד בסימן של חזרה מדורגת לשגרה הביטחונית המוכרת לנו מהשנים האחרונות. אחרי שקט יחסי ששרר כאן עם התפשטות הקורונה, והזדמנויות חדשות לשיתופי פעולה שנוצרו עם מדינות מהאזור, צצו שוב האתגרים הישנים.
מרבית תשומת הלב של צה"ל מופנית בימים האחרונים לגזרה הצפונית. בתגובה על הפעולה המיוחסת לישראל בסוריה, ביצעו לוחמי חיזבאללה בשבת פעולה משולשת בגדר המערכת. המסר של מזכ"ל הארגון חסן נסראללה במעשה זה הוא שגם בתקופה הקשה שעוברת על לבנון, הוא לא יהסס להגיב על פגיעה בארגון, גם במחיר של הסלמה.
כמו באירוע הירי לעבר האמבולנס הצבאי באביבים בספטמבר, נסראללה מבהיר שתגובה מצדו יכולה להתרחש לכל אורך גבול הצפון, ולא רק באזור הר דב כפי שהיה בעבר. בישראל מוטרדים מכך שבחיזבאללה מנסים לעצב משוואת תגובה חדשה וחריפה יותר, ובצה"ל סבורים שאסור לתת לזה לקרות. בדרך עשויים להיות כיפופי ידיים נוספים בין הצדדים.
פעולה שנמצאת צעד אחד מחדירה לשטח ישראל ומפיגוע משמעותי בשלושה אזורים שונים היא מסר שבצה"ל לא יכולים להתעלם ממנו. נסראללה כיוון לבטן הרכה של צה"ל וניצל נקודות תורפה מבצעיות, שטחים מתים לתצפית ואזורים סבוכים בשיחים שאפשרו להם להסתתר כל הדרך לגדר.
הנקודה החיובית מבחינת הצבא היא שלאחר הפעלת ההתרעה הגיעו הכוחות לשטח תוך שלוש עד ארבע דקות, ופעלו כאילו התבצעה חדירה לישראל. הבעיה הייתה בזיהוי המקדים ובעובדה שחיזבאללה ידעו לנתח את השטח היטב.
כמו שחיזבאללה מעביר מסר בפעולותיו, כך גם ישראל. התקיפה המיוחסת לישראל של רכב הארגון בסוריה, סמוך לגבול עם לבנון לפני כעשרה ימים, לא התבצעה במטרה לחסל את פעילי חיזבאללה שנסעו בו. אפשר להניח שאם ברכב היו שכירי חרב המשרתים במשמרות המהפכה האיראנית, הם היו מוצאים את מותם. אבל במקרה הזה הטיל הראשון שנורה לעבר הרכב לא פגע במטרה, ולא במקרה. בשנים האחרונות נמנעת ישראל מחיסול פעילי חיזבאללה לבנונים על אדמת סוריה.
ההחלטה תשתנה רק במקרה של צורך לבלום פיגוע מתגלגל, או לעצור תשתית טרור. כך היה בינואר 2015, כאשר לפי פרסומים זרים חיסלה ישראל את בנו של עימאד מורנייה, מהאנשים החשובים בארגון.
המשוואה בין ישראל לחיזבאללה ברורה: נפגעים באחד הצדדים יובילו להסלמה מיידית בגבול הצפון. שני הצדדים הוכיחו יותר מפעם אחת שהם לא מעוניינים בהסלמה, ולמרות זאת מדובר בתרחיש שעלול להתממש. בתקיפת רכב החיזבאללה אומנם לא היו נפגעים, אבל זה היה אירוע בעל משמעות, ולכן תגובת חיזבאללה הייתה צפויה.
המתיחות מול חיזבאללה התעצמה בחודשים האחרונים, עוד לפני שהקורונה הגיעה לאזור. לאחר חיסולו של מפקד כוח אל־קודס קאסם סולימאני על ידי האמריקאים בעיראק, נותר נסראללה כדמות החשובה ביותר לציר השיעי המחבר בין איראן לחיזבאללה. לצד בניית תשתית טרור המתבססת על שכירי חרב לבנונים, בחיזבאללה פועלים גם לבניית תשתית צבאית משמעותית בעלת יכולת לפעול מסוריה במקביל לזירה הלבנונית. בנוסף למאמצים הללו בארגון ממשיכים לנסות להתקדם עם פרויקט הטילים המדויקים.
התבססות הארגון בסוריה ובפרט סמוך לגבול ברמת הגולן, מטרידה כעת את ישראל יותר מאשר ההתבססות האיראנית בסוריה, ומניעת התעצמות הארגון עומדת כרגע בראש סדר העדיפויות של הצבא. בישראל יש שסבורים שהמצוקה הכלכלית והקשיים שעמם מתמודד השלטון בלבנון מהווים הזדמנות להפעיל לחץ צבאי רב יותר על חיזבאללה. עוד לפני התפרצות הקורונה היה המצב בלבנון בכי רע: שיעורי האבטלה עומדים על יותר מ־30% ויחס חוב לתל"ג עומד על 150%. כעת הקורונה חיסלה את התיירות והמצב הורע עוד יותר.
ההערכה בישראל היא שבמידה שהמצב הכלכלי יחריף, תתרחב המחאה החברתית במדינת הארזים - האנשים יחזרו לרחובות ונראה מגמה של הפגנות אלימות. על רקע זה מעוניין נסראללה להבהיר שהוא לא נרתע מעימות עם ישראל. המסרים שלו לא מכוונים רק לעברנו אלא גם לאזרחי לבנון ולאויביו.
מוקשים פוליטיים
אחרי חודש שקט בזירה הפלסטינית, מגיע חודש הרמדאן ועלול להביא איתו רוחות אחרות. פיגוע אחד, כפי שהתרחש השבוע במחסום הקיוסק הסמוך למעלה אדומים, שבמהלכו נפצע באורח קל לוחם מג"ב, הוא עדיין לא הסממן לכך שגל פיגועים ביהודה ושומרון לפנינו. אבל בצה"ל בכלל ובפיקוד המרכז בפרט נערכים לאפשרות שהחודש הזה יהיה סוער יחסית לחודשי הרמדאן בשנים האחרונות, וזאת בשל המתחים הפנימיים שהולכים ומתגברים לנוכח המצב הכלכלי הקשה והשלכות מגיפת הקורנה.
למרות שיתוף הפעולה הטוב שנרקם בין ישראל לרשות הפלסטינית בטיפול בקורונה, ראש הממשלה הפלסטיני מחמוד אשתייה לא בוחל בהסתה כלפי חיילי צה"ל, כאילו הם מדביקים בכוונה בנגיף את הפלסטינים ביו"ש. על הרקע הזה צה"ל מביא בחשבון תרחישים שבהם המחאה העממית תגבר ותופנה כלפי ישראל. בצבא סבורים שבישראל לא מבינים עדיין את עומק הצרה שעלולה להתפתח, רפואית וביטחונית, אם מגיפת הקורונה תתפשט בזירה הפלסטינית. ומיהודה ושומרון לרצועת עזה. מרחק קצר עובר בין הדיבורים על התפתחויות במשא ומתן בנושא השבויים ונעדרים ועד לחזרה לשגרת ירי רקטות לעבר ישראל. חמאס מאותת שלאחר תקופה שקטה הוא יחזור להפעיל לחץ על ישראל על מנת לחלץ הטבות אזרחיות לרצועה.
בצה"ל סבורים שכמו בפעילותיה ביהודה ושומרון, ישראל צריכה לסייע במאבק בקורונה גם ברצועת עזה. אבל מתברר שהכוונות מובילות לעתים לתוצאות ההפוכות. בדיקות קורונה של תושבי עזה שנשלחו למעבדה הצבאית בצריפין, נעצרו על ידי שר הביטחון נפתלי בנט לאחר יומיים, זאת לאחר שהתברר כי הצבא לא תיאם ולא אישר את המהלך. עד להחלטת הצבא ביצעה מערכת הבריאות הישראלית כמה עשרות בדיקות תושבי עזה. כעת, לאחר עצירת הבדיקות, אף אחד כבר לא עושה זאת.
מדובר בסוגיה פוליטית רגישה. מצד אחד יעד הבדיקות לאזרחי ישראל עדיין לא הושג, ומצד שני במערכת הביטחון מזהים אינטרס ישראלי מובהק בסיוע לרשות הפלסטינית ביו"ש ועזה. צה"ל שגה בעבודת המטה בנושא הזה, התנהל בצורה שלומיאלית, בכך שלא תיאם את המהלך עם הדרג המדיני, למרות הרגישות. זאת במיוחד על רקע העובדה שישנם ניסיונות להתקדם בעסקה עם חמאס בנושא השבויים והנעדרים, שבה סיוע ישראלי למאבק בקורונה הוא חלק מהאפשרויות שמוצעות לארגון הטרור.
למרות הטעויות בהתנהלות של צה"ל, אין בהן כדי לקבוע שהרעיון עצמו אינו נכון. גם בצמרת המדינית אומרים כי חשוב למנוע את התפרצות המגיפה בעזה וביהודה ושומרון, אבל הם לא קובעים מדיניות ברורה ולא מבהירים במה אפשר לסייע ובמה לא, בין השאר משום שמדובר במוקשים פוליטיים שאותם הפוליטיקאים רוצים לעקוף, בעיקר כאשר הסיוע לרשות יכול להתפרש ככזה שמגיע על חשבון אזרחי ישראל.
השבוע האחרון והאתגרים הביטחוניים שעוד צפויים לצה"ל בחודשים הקרובים, מבהירים מדוע מערכת הביטחון וצה"ל לא צריכים להיות הגוף שינהל את משבר הקורונה בישראל. היחידות הלוחמות ומערכי המודיעין צריכים להיות ממוקדים בהגנה על הגבולות ובהכנות למלחמה.