הקלישאה המקובלת גורסת שמסוס שתוכנן על ידי ועדה יוצא גמל. אבל ממשלת נתניהו־גנץ החדשה, כפי שהונדסה על ידי משפטנים ופוליטיקאים, נראית פחות כמו גמל ויותר כמו היפופוטם. הרבה שומן, כך שקשה לזוז, הרגליים קצרות, כך שקשה ליפול. זה לא מחזה נעים לעין, אבל הוא עונה כנראה על מה שישראל צריכה כעת. ממשלה שאי אפשר לדחוף החוצה. ממשלה שתחזיק מעמד. לפחות לזמן מה. היא תהיה זללנית, אבל תצטרך להסתפק בירקות רקובים. כי בשר לא נשאר. 

בקואליציה יהיו הרבה חברים, עם או בלי ימינה. בממשלה יהיו הרבה שרים, אולי עד כדי 36, ועוד הרבה סגני שרים, תלוי כמה נתניהו יחליט למנות (גנץ לא ממנה. חוכמה קטנה, כי יש לו יותר תפקידים מחברי כנסת). ויש עוד תפקידים לחלק. יו״ר הכנסת וסגניו, ראשי ועדות, שגרירים למי שנשאר מתוסכל. כל זה בא להבטיח דבר אחד: שקט. חברי כנסת שבעים הם חברי כנסת שלא מעוניינים לטלטל את הספינה. במקום לחשוב על זה כעל ממשלה גדולה, אפשר לחשוב על זה כעל העלאה גדולה במשכורת חברי הכנסת. היה הייתה חברת כנסת, עכשיו היא סגנית שר. האחריות לא גדולה יותר, אבל יש כמה כיבודים. לשר החדש יש אפילו יותר. משרד קטן, כמה עובדים, אחריות על איזה תחום, או מה שמתחזה לתחום. זה יקר, ומעצבן, אבל כמו שראש הממשלה ישמח להסביר לכם, יקר פחות מעוד מערכת בחירות. 

ויש בזה תועלת. לא גדולה, לא מובהקת, לא תמיד. אבל אם לשפוט על פי הנתונים שבידינו, מספר שרי הממשלה, ועוד יותר מזה, מספר שרי הממשלה על כל חבר קואליציה, מעלה (או מוריד) את משך כהונת הממשלה. למי שלא בטוח, צירפנו גרף. הוא מציג את הקורלציה בין מספר השרים למספר ימי הממשלה מקום המדינה עד היום. הקו האדום מראה שיש קשר, עלייה מתונה: כשמספר השרים עולה, מספר הימים עולה.

כמו שאמרנו, לא תמיד. בטח שלא תמיד. גם החישוב לא לגמרי פשוט. מה עושים עם גולדה מאיר אחרי מלחמת יום כיפור? היא התפטרה מהר. אין טעם להחשיב את הממשלה קצרת הימים שלה כנקודת התייחסות. ומה עם הממשלה שמסיימת את דרכה כעת? ממשלת 2015 שמשכה ומשכה ומשכה עד היום, לא בגלל יציבות יתרה (אף על פי שהייתה גם יציבה למדי עד שקרסה בסוף 2019), אלא משום שהבחירות לא סיפקו תוצאות ברורות. ומה עם אהוד ברק, שהקים ממשלה עם 18 שרים, כי כך אמר החוק, ואז שינה את החוק וצירף עוד חמישה (מה שכבר לא עזר להאריך את ימי ממשלתו הקצרים). 

לא נלאה אתכם בכל החריגים. תצטרכו לסמוך עלינו. בדקנו, חישבנו, בכמה דרכים. לדוגמה, מה קורה כאשר מחשבים את מספר השרים לכל חבר כנסת בקואליציה. במקרה כזה הקורלציה הפוכה: ככל שיש יותר חברי כנסת לכל שר, מספר ימי הממשלה יורד (בממוצע). ובמילים פשוטות: ככל שהקואליציה גדולה יותר, כך יש להרבות בשרים, כדי שהרבה חברי כנסת יהיו מרוצים, והממשלה תאריך ימים. 

בני גנץ, בנימין נתניהובני גנץ, בנימין נתניהו


כואב בעין לראות כל כך הרבה שרים מיותרים ומשרדים חסרי חשיבות. כואב בעין וגם בכיס. לכן לא מעט ועדות המליצו להגביל את המספר, והיו גם כמה מפלגות (בראשן יש עתיד) שהבטיחו לעשות זאת בחקיקה. ועדה בראשות אביגדור יצחקי המליצה להגביל את מספר השרים ל־18. המכון הישראלי לדמוקרטיה הגיש הצעה עם מספר זהה, וצריך לומר, קצת שרירותי. למה 18 ולא 17 או 19. למה דווקא ח״י שרים (בגלל הסמליות), ולא ל״ו שרים (גם בזה יש סמליות)? 

הפורום לאסטרטגיית־על למדינת ישראל של מוסד שמואל נאמן המליץ ״להגדיר בחוק את קיומם של 15 מיניסטריונים לכל היותר, המאורגנים בשתי קבוצות עיקריות, כשמעליהם מפקח משרד ראש הממשלה כגוף מתאם בעל סמכות להכרעה בחילוקי דעות״. זה לא מספר סמלי. ומצד שני, המילה ״מיניסטריונים״ כנראה עושה רושם נכבד יותר מזה שעושים סתם משרדים. כמו בדוחות קודמים, גם בדוח זה הוצג ההיגיון המוצק המחייב צמצום של מספר משרדי הממשלה. הנה כמה משפטים מהדוח: ״מעבר לעלויות הכספיות הכרוכות בפתיחת משרדים ובסגירתם, ובשינויים במיקום ובהרכב היחידות המקצועיות, הרי שהדבר לא משרת יעדים ניהוליים בסיסיים של יציבות וחשיבה לטווח ארוך. שינויים מהירים אינם מועילים למבנה ולחלוקת הסמכויות. הם גם אינם מעודדים יציבות בחשיבה, כפי שקיימת במסורת של מדינות דמוקרטיות רבות, והם מחלישים את עוצמת הדרגים המקצועיים״. כל מילה בסלע. רק עניין אחד נשמט. מה יקרה אם יצומצם מספר ה״מיניסטריונים״?

התשובה האפשרית היא, כפי שהמספרים מלמדים, קיצור ימי הממשלה. כלומר, פחות יציבות, יותר מערכות בחירות, יותר משאים ומתנים קואליציוניים, עוד פחות תכנון לטווח ארוך. במילים אחרות: הדוחות הממליצים על צמצום הממשלה מתייחסים לעלותה של ממשלה גדולה, אבל לא לתועלתה. ומסתבר שיש בה תועלת. מה תחשיב העלות־תועלת? מאוד קשה לערוך אותו. איך משקללים יום נוסף של כהונה מול נהג ורכב לסגן השר? איך אפשר לדעת עד כמה היה צריך להיכנע לתביעות כלכליות של ח״כית סוררת, אם לא הייתה מתמנה לשגרירה?

אחת הדרכים להסביר את התועלת הגלומה במצב הנוכחי היא במבט משווה על הכנסת מול פרלמנטים אחרים. לכל מדינה יש שיטת משטר, לכל שיטה יש חסרונות ויתרונות, וכל אחת מהן מנסה להגיע לאיזון שמספק מידה סבירה של יציבות. בפרלמנטים רבים השיטה היא חלוקה לשני בתי מחוקקים. בית תחתון, כאוטי, פרוע, לא יציב. בית עליון, מכובד, פומפוזי, יציב. באמריקה, חבר בית הנבחרים עומד לבחירה כל שנתיים. הוא במרוץ פוליטי קבוע, מה שמשפיע כמובן על שיקול הדעת שלו. לעומתו, חבר הסנאט נבחר (או נבחרת) פעם בשש שנים. זו תקופת זמן ארוכה, שמאפשרת לסנאטורים להיות קצת פחות קופצניים. הנבחרים ממריצים את הסנאטורים, והסנאטורים מרגיעים את הנבחרים. 

עכשיו נסו לחשוב על ממשלת ישראל הגדולה באופן דומה. מה קורה כאשר חבר כנסת נעשה לסגן שר? הוא נרגע קצת. נעשה קצת פחות להוט להפיל את הממשלה וללכת לבחירות חדשות. יש לו יותר מה להפסיד. יותר כמו סנאטור, פחות כמו חבר בבית הנבחרים. פחות חבר בבית התחתון ויותר חבר בבית הלורדים (במקרה הבריטי, השונה מאוד מהאמריקאי. יש שני בתי מחוקקים גם בספרד, בצרפת, בקנדה, בהודו, בברזיל ובעוד מדינות רבות). וכמובן, ההשוואה רחוקה מלהיות מדויקת, ומעלה קושיות נוספות על הפרדת רשויות (מחוקקת מול מבצעת). ואם רוצים לדייק, היא חושפת בעיה קבועה בישראל של קשר הדוק מדי של הכנסת לממשלה. בעשורים האחרונים, אם אחת איננה יציבה, גם השנייה נופלת. זה לא הכרחי על פי השיטה (הכנסת יכולה לבחור ממשלה אחרת), אבל זה מה שקורה במציאות. 

כך שבענייני הפרדת רשויות, ישראל היא מדינה לא לגמרי מתוקנת. אבל צריך להודות על האמת - אין מדינה שמחזיקה שיטה פוליטית מתוקנת מכל הבחינות. ונדמה שזו תובנה יסודית שיש לפוליטיקאים, שצריכים להחזיק ממשלה מתפקדת, וקצת חסרה לוועדות של יועצים שממליצים לשנות את הזה או את ההוא. ראיה לכך: בכל פעם שהוטלה מגבלה על מספר השרים, היא הוסרה. הצורך ביציבות כנראה חזק יותר מהצורך בצמצום. הביטו בנתניהו, הביטו בגנץ. בטח תתרגזו קצת, בצדק תתרגזו קצת - עד שתיזכרו מה הייתה האלטרנטיבה.

סטיית תקן

1. קורלציה היא דבר מסוכן. מה היה קורה לו בדקנו את הקורלציה בין מספר השרים עם קרחת למספר הימים שהממשלה מכהנת? ייתכן שהיינו מוצאים התאמה (לא בדקתי). מה היה קורה לו היינו בודקים את הקורלציה בין מספר ימי הגשם בשנה למספר השרות שיש להן קוקו בלוף? יכול להיות שגם במקרה הזה היינו מוצאים התאמה. במקרה של גודל הממשלה, הקורלציה מתאימה למניע של מרכיבי הקואליציה. לכן יש בה עניין (אבל לא הוכחה חותכת לשום דבר).

2. מה אם היינו מגלים שככל שמספר השרים קטן הממשלה דווקא יותר יציבה? גם זה לא היה אומר הרבה. כי אולי ממשלות שיש להן מראש סיכוי ליציבות פשוט נדרשות למנות פחות שרים. ובמילים אחרות: אם נתניהו וגנץ ממנים הרבה שרים, זה משום שהם מבינים שסיכויי הקואליציה לשרוד לא גדולים. 

3. לפני חודשיים, סוף פברואר, אף אמריקאי לא חשב שהקורונה היא הבעיה מספר אחת של אמריקה. לפני חודש, לקראת סוף מרץ, השיעור עלה ל־13%. לפני שבוע נרשמו 45%. 

4. מכיוון שדיווחנו על העלייה בתמיכה בדונלד טראמפ, ראוי לדווח שהעלייה נעצרה, ויורדת. יחסית לקפיצה שמיוחסת למשבר לאומי גדול, הקורונה, לטראמפ היה רק רגע קצר מאוד של הנאה יחסית לקודמיו. אובמה הרוויח יותר כאשר הורה על חיסול בן לאדן. בוש הרוויח יותר כאשר סדאם חוסיין נלכד (וכמובן עוד הרבה יותר אחרי פיגוע התאומים). בקיצור, גם קצר וגם מעט. 

5. נתונים חדשים שנחשפו אתמול (סקר של קמיל פוקס, המכון למדיניות העם היהודי), מגלים שהיחס להומוסקסואלים בפוליטיקה השתנה בחמש השנים האחרונות. בעיקר בקרב חילונים קצת מסורתיים, שיעור הסבורים ש״עדיף שהומוסקסואלים לא יהיו חברי כנסת״ ירד מאוד (הוא די נמוך באופן כללי, ומהווה רוב רק בקרב החרדים). 

6. אם אינכם צופים בסדרה התיעודית על מייקל ג׳ורדן - ההפסד כולו שלכם. אם אתם צופים ולא השתכנעתם שהוא הגדול בכל הזמנים, חפשו באתרי הסטטיסטיקה. הם העלו השבוע לא מעט נתונים שמוכיחים מ־20 זוויות שהוא ואין בלתו (המומלץ: ניל פיין, ב־538). 

גרף נתונים. צילום מסךגרף נתונים. צילום מסך

גרף נתונים. צילום מסךגרף נתונים. צילום מסך

*השבוע אספנו נתונים ותובנות ממוסד שמואל נאמן, המכון לדמוקרטיה (ובעיקר עופר קניג), המכון למדיניות העם היהודי, נתון בראש, המשרוקית ("גלובס"). חמש מאות שלושים ושמונה, גאלופ, CNN. ותודה לנוח סלפקוב.