ביום ראשון הקרוב, 3 במאי, תופשר הפעילות במשק לאחר כמעט שני חודשי קיפאון. הקניונים והמרכזים המסחריים יתווספו לענפי קמעונאות הרחוב, שחוזרים מהיום לפעול במתכונת מורחבת. ניצני החזרה לשגרה מורגשים גם בענף מלונאות הבוטיק, שייפתח החל מסוף מאי, וגם בתחום השיער והטיפוח יש חדשות: אחרי חודשיים של שיער פרוע וציפורניים ללא לק, הספרים והקוסמטיקאיות מחזירים לנו, רגע לפני החזרה לעבודה, את המראה המטופח.
ענף הבנייה יקום מהקרשים בראשון הקרוב בזכות 36 אלף עובדים פלסטינים שיחזרו לאתרים. הרכבת המושבתת "לרגל שיפוצים", שירדה מהפסים בגלל שר התחבורה, תחל גם היא לפעול בתחילת השבוע הבא. הידיעה הכי דרמטית מגיעה מתחום החינוך, כשגני הילדים וילדים בכיתות א'־ג' יחזרו ללימודים במתכונת מצומצמת. בתעשיית ההיי־טק מרובת הזוגות הצעירים חיכו למהלך הזה יותר מכל.
אבל לחזרה לשגרה מוצמדת כוכבית ענקית: הקניונים וחנויות הרחוב, המעסיקים יותר מ־350 אלף איש שהוצאו לחל"ת, יחזרו לפעילות חלקית בלבד - משיקולים מסחריים. בעל חנות צעצועים ברחוב ביאליק ברמת גן, או בעל חנות הלבשה בקניון עזריאלי בתל אביב, שערב המשבר העסיקו שישה עובדים, יחזירו שלושה במקרה הטוב. ורשימת התנאים והמגבלות על בתי העסק כתנאי לפתיחתם ארוכה כמו התור למשרד הפנים.
בין השאר, לפני הכניסה לחנות תבוצע מדידת חום, תותקן מחיצה למניעת רסס, יישמר מרחק של שני מטר בין הלקוחות ויוטל איסור התקהלות בכניסה. המאושר שכבר נכנס לחנות ייאלץ להמתין דקות ארוכות בקופה, שתטפל במספר מוגבל של לקוחות בו־זמנית. כך שמצד אחד הקונים יעדיפו להמשיך לקנות אונליין במקום להסתפק בחוויית קנייה מפוקפקת, בעוד בעלי החנויות יסתפקו במינימום העובדים ההכרחי. ולזה קוראים "לוז־לוז סיטיואיישן".
במצב הזה לפחות מחצית מ־350 אלף העובדים בענף שהוצאו לחל"ת יישארו בבית גם במהלך חודש מאי. קמעונאים כמו רמי שביט מהמשביר לצרכן, יעקב הלפרין מהאופטיקה, שחר תורג'מן מקבוצת בריל ומלך האופנה הראל ויזל מרשת פוקס מודים שזאת לא הצגה לתקשורת אלא תמונת המצב האמיתית.
בינתיים, בענף המסעדות, שהעסיק ערב המשבר 130 אלף עובדים שהוצאו לחל"ת (80 אלף מתוכם מתחת לגיל 28), חזרה לפעילות עדיין לא נראית באופק, והמצב הולך ומתברר כקטסטרופה. מחצית מ־14 אלף המסעדות שפעלו ערב המשבר לא צפויות לשרוד. קרן הסיוע לעסקים בסיכון גבוה, בהיקף 5 מיליארד שקל, אפילו עוד לא החלה לפעול. על רקע המשבר פנתה הנהלת איגוד המסעדות לשר האוצר ולמנכ"ל הביטוח לאומי, בבקשה להאריך את תקופת הזכאות לאבטלה לצעירים.
וישנם גם ענף המלונאות, שהעסיק ערב המשבר 38 אלף עובדים, ענף התיירות, שהעסיק 20 אלף עובדים, ואולמות האירועים, הבידור, האומנים, התיאטראות והקונצרטים. בביטוח הלאומי מעריכים שכחצי מיליון איש יישארו מובטלים וללא זכאות לדמי אבטלה.
במקרה הטוב הם ימצאו עבודה מזדמנת כסדרנים וקופאיות בסופרמרקטים או כנהגים. במקרה הגרוע הם ייאלצו להסתפק בקצבת הבטחת ההכנסה העלובה של הביטוח הלאומי. הפתרון המיידי למשבר ברמת הממשלה הוא סיוע כספי מיידי וחיבור העסקים למכונות הנשמה פיננסיות, שיזרימו להם את החמצן שלו הם כל כך זקוקים.
בארה"ב הקימה הסוכנות לעסקים קטנים קרן סיוע של 320 מיליארד דולר, וכשאזלה, הובאה לסנאט הצעה להגדילה ב־200 מיליארד דולר נוספים. מאות אלפי עסקים קטנים כבר קיבלו הלוואה ש־60% ממנה יהפכו בתנאים מסוימים למענק. מודלים דומים אפשר למצוא גם במדינות אירופיות, בהן גרמניה.
ובישראל? בלחץ הקמעונאים אישר בערב החג ראש הממשלה בנימין נתניהו הקמת קרן נוספת של שישה מיליארד שקל. על פי הודעת האוצר, "הקרן מיועדת לשימור והחזרת עובדים למעגל העבודה במשק". בפועל, להערכתי השיטה תהיה הפוכה: כל עוד לא תינתן התחייבות שבעל העסק לא יפטר עובדים, הכסף לא ישולם. במצב כזה אין מה להתפלא כשבעיתונים מתפרסמים מודעות ענק של ארגוני מעסיקים המזהירים מפני מרד תשלומים.
זאת גם הסיבה שארגוני העצמאים ובעלי העסקים הקטנים יוצאים היום להפגנת ענק נוספת בכיכר רבין בתל אביב. הטיפול הכושל במגזר העסקי מוציא אותם מהכלים וגורם להם להבין שכמו תמיד, בלי כוח שום דבר לא יזוז.