אני יושב ומביט על מרבד החמציצים הצהובים המרהיבים ביופיים, על עץ הגויאבות, עץ המשמש והפיקוס שעליו נערכים מפגשים אלימים של תורים (איזה כאסחיסטים היונים המסמלים שלום) בעונת החרמנות שלהם.
אני מודה בכל בוקר למי שברא את פלאי הטבע, ותוהה ביני לבין עצמי אם זה שברא אותם הוא אותו אחד שברא את בני האדם המגעילים שמנהלים את המדינה וחושבים שהשמש שממש זרחה ברגעים אלו זורחת להם מהתחת, שעליו הם יושבים ומתרווחים על כיסא עור צבי ומתעללים באזרחי המדינה.
"הטבע עובד כל הזמן, ורוב הציפורים מתחילות את יומן מוקדם מאוד, סביב עלות השחר", סיפר רינות. "בביקורי בשטח אני קודם מקשיב לקולות. רבות הציפורים שלהן קולות אינדיקטיביים, שמזוהים בנקל על ידי צפרים. כך אני מאתר הרבה מהציפורים בשטח, בודק היכן הן פעילות וסוקר את בתי הגידול החשובים עבורן ובמיוחד אתרי הקינון בעונה המתאימה".
אבל אינעל העולם, צריך לחזור למציאות. כדי להיות בעניינים צריך לראות קצת טלוויזיה, להאזין קצת לרדיו, לקרוא קצת עיתונים. התענוג המפוקפק הזה גורם לעליית מפלס העצבים, גורם לוורידים במצח להתנפח, גורם לדפיקות לב מואצות, לעלייה בלחץ הדם; דברים שמחייבים להירשם מיד לשח"ל מחשש למקרה אסון מפתיע.
למרות השמש היוקדת והאור המסנוור, מתעופף עטלף תועה־טועה שכנראה התבלבל ונחת על עץ הפיקוס. כשיש פרי על הפיקוס, מאות עטלפים חוגגים עליו מדי לילה. אנשים רעים הפיצו את השמועה שהעטלפים הביאו את הקורונה. בולשיט, הדבר היחיד שרע במעופף הזה שהוא יורק לי על החלון ומשאיר לכלוך מעצבן.
העטלפים, שהם בעלי יכולות־על, גרמו לי להבין שעומד להתרחש אסון גדול באזור. אל תשאלו איך הם עשו את זה, אבל הנה אני מסתכן בנבואה: רעידת אדמה גדולה תתרחש באזור ממש לאחר סיום אסון הקורונה. תתייחסו לדברים האלו בזלזול אם אתם רוצים, אבל תזכרו שכשזה יקרה, אולי לא תהיה לכם אפשרות להתנצל בפניי, כי לא תהיו כאן יותר.
התרעות פיקוד העורף