יש שני אנשים שיודעים כמוני, לפעמים טוב ממני, כמה כסף בדיוק יש לי בכיס: רואה החשבון שלי והפקיד האחראי עליי ברשות המסים. כעצמאי שומר חוק אני מסכם מדי חודש את הכנסותיי ואת הוצאותיי (המוכרות לשם ייצור ההכנסות), מניח יפה בניילון לבל יתקמט או יתלכלך חלילה, ומגיש לרואה החשבון שלי כדי שידווח עליהן כחוק לרשויות.

בהתאם להכנסותיי אני משלם מקדמות מס, ולזכותם של הלבלרים הנמרצים ברשות המסים אומר רק שהם עושים עבודה נהדרת, מכיוון שמעת לעת הם מתריעים על הצורך להגדיל את המקדמות, אם חלילה הרווחתי יותר מהמתוכנן.

בכל מקרה, ללא קשר למקדמות השוטפות אני משיב למדינה את המע"מ שגביתי עבורה מלקוחותיי, ככל בעל עסק בישראל, ומשלם גם דמי ביטוח לאומי גבוהים להחריד, שבעזרתם תומכת מדינת ישראל באזרחיה החלשים.

אף על פי שעבדתי ושילמתי למדינת ישראל את שדרשה במשך כל חיי הבוגרים, הרי אם ייבש חלילה מקור הכנסותיי, לא אהיה זכאי לשום תגמול מהמדינה. לא כל שכן למנוחה בתשלום עקב שפעת עונתית. אני עובד גם כשאני חולה, יוצא לחופשות רק על חשבוני ועוד.
אפשר שזהו מצב מעוות, אך גם ידוע מראש: אני בחרתי להיות עצמאי ואני הראשון להודות שבצד אי־השקט התמידי והחשש לפרנסה, יש לכך גם יתרונות.

בדוחות התקופתיים שאני מגיש לשלטונות כחוק אין די, כי בכל שנה מחייבת אותי מדינת ישראל להגיש גם דוח שנתי מפורט יותר, שרק לאחר שייבחן בקפידה במשרדי רשות המסים, תיקבע עבורי שומה סופית ומחייבת. אם במקרה הוחלט שמגיע לי זיכוי, הרי שהוא יועבר אוטומטית לחשבון הבנק שלי, שכן מן המפורסמות הוא שכדי לפתוח תיק אצל הרשויות, חייב אדם להעביר אליהם את פרטי חשבון הבנק שלו.
משום כך, נשגב מבינתי מדוע אני אמור להסתבך עתה בנפתולי הזכאות למענקים ממדינת ישראל בגין הפגיעה ברווחיי בעת משבר הקורונה.

כנסו־כנסו לאתר של רשות המסים בישראל כדי לדרוש את המענק, ומיד תגלו שאין הדבר פשוט כלל ועיקר. אתה נדרש להוכיח לאנשים הטובים ברשות המסים שאכן הייתה פגיעה בהכנסותיך. אבל למה לעזאזל? למה אני צריך לעמוד כעני בפתח, לפשוט יד לעבר הפקיד (לרוב אדם שלא הוציא חשבונית אחת מימיו) ולקוות שייכמרו רחמיו עליי?

למה שלא אקליד את מספר תעודת הזהות שלי - והנה לכם, בלחיצת כפתור, בדיוק כמה הרווחתי בחודשים מרץ־אפריל 2019 מול מרץ־אפריל 2020, שעליהם אני חייב לדווח לרשויות המס עד ל־15 במאי. את הנתון המופלא הזה שהאלגוריתם הנבון ידע למצוא בתוך פחות משנייה, אפשר להצליב מול מדדי הזכאות למענק, ובסוף היום לומר לי: הנה אדוני הכסף שמגיע לך וייכנס אליך מחר לחשבון, או להפך - לך תחפש את החברים שלך, מר קיפניס, מחוץ לרשות המסים, כי בדיקתנו העלתה שלא מגיע לך שקל.

הפגנת העצמאים. צילום: יונתן זינדלהפגנת העצמאים. צילום: יונתן זינדל

אבל מה קורה בפועל? בפועל, כמובן, חובת ההוכחה היא עליך, מי שטורח על שיקום העסק שלו. למה? משתי סיבות עיקריות. ראשית הלבלרים מוכרחים לשמור על מקום העבודה שלהם. הם ראו איך יותר ממיליון ישראלים הפכו למובטלים - והם רוצים להישאר צמודים לעטיני הקופה הציבורית. לפיכך צריך לבלר אחד שירכז את הנתונים ולבלר ב' שיעבור עליהם ולבלר ג' שיפקח על א' ו־ב' ולבלר ד' שיכין לכולם משהו חם לשתות. וכך הלאה צועדים בסך על חשבוננו גדודים של מובטלים סמויים בשירות הציבורי.

הסיבה השנייה למצב היא מקוממת אף יותר: במסע הייסורים שגזרו על העסקים הקטנים, יהיו הרבה שייפלו בדרך. לא אני, שבכל הצניעות המתחייבת קראתי כבר כמה מסמכים בחיי ואף ידי משגת עזרה מאנשי מקצוע שיסייעו לי להבין את מה שלא נהיר לי די צורכו. מי שיישבר בדרך הוא שמעון מהפלאפל, הלנה הקוסמטיקאית, ריקי הגננת, עמרם מהפנצ'רייה וגנדי הנגר - הקורבנות האמיתיים של משבר הקורונה.

בדקתי את הנעשה במדינות אירופה וצפון אמריקה שאנו כה משתוקקים להידמות להן. לא את הסכומים, אלא את ההליך: הידעתם למשל שאזרח גרמני, צרפתי או אמריקאי הסתפקו במילוי טופס קצר כדי לראות את הכסף בחשבונם כבר למחרת? אז אני בטוח שהיו כמה שתחמנו, שהצהירו הצהרת שקר והציגו מצג שווא. ומה בכך? הרי לממשלה שמורים כל הכלים ליפול עליהם בעוצמה שכזאת עד שיתחרטו על היום שבו עלה במוחם הרעיון הנואל.

לא המצאתי כלום. כבר בשנות ה־50 כתב אפרים קישון הגדול מכולנו, את המשפט האלמותי: "נלחמנו בפקידים, אך נכנענו למספרם העדיף". הפקידים של אז היו "אנשי שלומה" של מפא"י הסוציאליסטית, שברבות השנים הוחלפו בידי מתפקדים ומקושרים למרכז מפלגת השלטון החדשה, הליכוד. כבר למדתי שזו המשמעות היחידה של מהפכים פוליטיים בישראל: הם אולי משנים את זהות האנשים, אך לעולם לא את השיטה.