סקרנות תקפה אותי. שאלתי, וגיליתי שיש בעולמנו אפליקציה כזו ששמה פז"ם. יופי, אמרתי, אוריד אותה ואנסה לתחמן אותה כך שתודיע לי כמה זמן יש עד לשחרור מהקורונה. נכנסתי לאפסטור, מצאתי את פז"ם, הורדתי, הפעלתי וקיבלתי הודעה כזו: “ברוכים הבאים, התחילו לספור בפז"ם". שאפתי להתחיל ואז קיבלתי הוראה ברורה: “כדי להשתמש בפז"ם יש לקשר את מספר הטלפון שלכם. קוד האימות יישלח אליכם בהודעת SMS".
ולמטה משבצת מזמינה, שבה הסמן כבר מהבהב בפיתוי: הזן מספר טלפון. הופה. אני לא מזין בקלות כזאת מספר טלפון. ואני לא חייל שמתגייס לצה"ל. או מלש"ב. מה זה בבקשה? תהיתי. פירוש הדבר הוא שיש תוכנה שיש לה כל מספרי הטלפון של חיילי צה"ל. לא, לא, לא. לא נראה לי.
העניין אפילו הדאיג אותי. פניתי בהודעה כתובה לחטיבת דובר צה"ל למדור כתובה (קיצור צה"לי שרוצה לומר מדור לפניות עיתונאים מן העיתונות הכתובה). שאלתי: “האם אתם מודעים לכך שהאפליקציה פז"ם מבקשת את מספר הטלפון בהרשמה? פירוש הדבר הוא שיש להם כל מספרי הטלפון של חיילי צה"ל ועוד מידע. האם יש לדובר צה"ל אפשרות להתייחס לכך?".
ענתה לי חיילת בשיחת טלפון. הוסבר שאכן, מתן פרטים רבים נדרש גם בהרשמה לפייסבוק או לאפליקציות אחרות. זו תשובה שקיבלתי גם במקומות אחרים שתמהו על הדאגה שלי, בנוסח “זהו העולם החדש. תסתגל". בכל זאת דאגתי. הרי כאן מדובר באפליקציה שברור שחיילים משתמשים בה. רק חיילים. אם לא כל החיילים - רוב החיילים. נאגר המון מידע. נכון, אנחנו חיים בעולם שבו הפרטיות נעלמה, אבל האם לא צריך לדאוג כאשר מידע כזה חשוף לכל אפליקציה שאוספת אותו? ביקשתי ממנה בדיקה בדרג גבוה יותר. היא חזרה אליי לעוד הסבר, שבסופו קיבלתי מייל: “היי, מצרפת את הפקודה הרשמית המגדירה את כללי המותר והאסור ברשתות החברתיות". קראתי, פקודה מעניינת, גם בנושא מה מותר ומה אסור לחיילים בתחום הפוליטי או בתחום המחאה. הבנתי גם שיש רמות של חיילים, כאלה שמותר להם יותר, וכאלה שפחות. לא נרגעתי.
לדעתי, האפליקציה, שהיא גוף פרטי ככל שהבנתי, ובעצם אפילו לא רשת חברתית, נמצאת בין מה שמותר לבין מה שעלול להיות מסוכן. רק אמרתי. שחרור נעים.
עכשיו גם בשואו מצולם. בשידור כזה, הצופה לא יתעניין בשורות חוק יבשות, אלא, כמו בכל סרט טוב שיש בו כוכבים, העיקר הוא איך השופטים מפעילים את רגשותיהם. אחרת העלילה משעממת.
בשידור הישיר רואים איך שופט טוען נגד מי שמגן על הדמוקרטיה, ורומז שניתן לשנות את החוק שעל פיו מי שמוגש נגדו כתב אישום יכול לכהן בראש הממשלה אם הבוחרים החליטו כך, ואז מחייך לעצמו בסיפוק ופוזל לצדדים בניצחון, ופתע מתעשת ומתנצל: “עוד מעט תראה שאני אקשה גם על העותרים". ברור היכן הרגש.
זה מתחיל להיראות כמו מרוץ על כמה קלוזאפים כל שופט ישיג. בגלל השידור הישיר מתגלים רגעים שמערערים את הדימוי המהוגן של בית המשפט, למשל כאשר מני מזוז אומר: “לא משנה כמה הצביעו", מילים שמציגות שזהו מאבק של העם על הדמוקרטיה מול מי שעותר לבית המשפט כנגד הדמוקרטיה. השופטת חיות קופצת לעתים ואומרת: “נו באמת, באמת!!!", מדגישה את העובדה שמאחרי התפאורה המכובדת של עץ בהיר וגלימות כהות מסתתר ויכוח של יום שישי בסלון סביב קערת פיצוחים ומגש גבינות. בוויכוחים כאלה מוביל רק הרגש.
התרעות פיקוד העורף