בשל פסטיבל היציאה מהסגר הקורונה ברחה מהרדאר התקשורתי כותרת אחת מאוד מעניינת שפורסמה באל־ג'זירה. לפי הפרסום, נציגים של אסירים השוהים בבתי הכלא הביטחוניים בישראל מעורבים במשא ומתן המתנהל בין ישראל לחמאס בניסיון להגיע לעסקה בנושא השבויים והנעדרים. ידיעה כזו, לו הייתה מתפרסמת ברבים, הייתה עשויה לעורר ביקורת בישראל על כך שמחבלים עם דם על הידיים דנים באופן ישיר עם ישראל בסוגיות הרגישות. אם נכונים הפרסומים באל־ג'זירה, המשמעות היא שלמעשה נציגי האסירים הם עדיין גורם שבישראל מתחשבים בו.
מעורבות של נציגי אסירים ביטחוניים כחלק מתפיסה שנועדה לקדם משא ומתן בין ישראל להנהגת חמאס בעזה, התרחשה ככל הידוע גם בעבר, כצעד לקראת גיבוש עסקת שבויים ונעדרים. ההערכה היא שזה חלק מניסיון לשמור על השקט בבתי הכלא הביטחוניים בישראל. מעורבות האסירים הביטחוניים כפי שהתרחשה בשנים האחרונות מול חמאס בעזה או חיזבאללה בלבנון, היא חלק מהניסיונות להגיע לפריצת דרך, ולפיכך הפרסום באל־ג'זירה יכול להעיד על כך שהמהלכים מתקדמים לקראת העסקה.
לאחר הפרסום דאגו בחמאס להצהיר כי אין התקדמות - תשובה שאותה כנראה נתנו גם לרשת אל־ג'זירה, שפירטה כי השיח עם הצד הישראלי עסק בין השאר בעניין האסירים המנהליים המבוגרים, החולים והנשים. מקור מהכלא המצוטט בכתבה טען כי לאנשי הזרוע הצבאית של חמאס נמסרו ההצעות לעסקה.
בשבועות האחרונים דיווחנו ב"מעריב" על התקדמות במגעים, ובעיקר על הנכונות של הצדדים להתקדם לקראת עסקה. הדיונים הרבים בצמרת מערכת הביטחון ואצל ראש הממשלה הם המשמעותיים ביותר מאז מבצע צוק איתן ומצביעים על תזוזה בנכונות הישראלית להתקדם. ועדיין הדרך לפריצת דרך רחוקה. העסקה, שמתנהלת דרך המתווך המצרי ובאמצעות שיח עם האסירים הביטחוניים, כפי שפורסם באל ג'זירה, נמצאת רק בשלב של תיאום ציפיות והמתנה להתפתחות הבאה.
לעומת ישראל, חמאס מכוון בשלב זה לעסקה חלקית ורומז שידרוש תמורתה הרבה יותר ממה שישראל תהיה מוכנה לשלם הפעם, לאחר המחירים הכבדים ששילמה בעסקת שליט. חבילת הסיוע של ישראל למשבר הקורונה, שנכרכה כחלק מהעסקה, נראית כבר פחות אקטואלית. זאת כאשר הלחץ מהנגיף הולך ויורד ברצועה, כמו בישראל. אבל סגירת חלון ההזדמנויות של הקורונה, כפי שסבורים בעניין גם בכירים בישראל, אינה מבשרת בהכרח על סתימת הגולל על עסקה אפשרית בעזה. בינתיים נרקמות תוכניות למהלכים כלכליים נרחבים ברצועה, במקביל לתוכנית הומניטרית נרחבת.
שר הביטחון נפתלי בנט אמר לאחרונה כי הוא מתנגד לשחרור אסירים עם דם על הידיים. אך לא ברור מאמירתו אם הוא מתנגד גם לשחרור מחבלים מעסקת גלעד שליט, שנעצרו מחדש ערב מבצע צוק איתן. שחרור המחבלים שנעצרו מחדש, כולל אלו עם דם על הידיים, נחשב בעבר כתנאי מקדים של חמאס, וארגון הטרור לא צפוי לחזור בו.
הדרך החוצה
הכותרות בישראל היו מוגזמות. איראן עוד לא יוצאת מסוריה. הנוכחות האיראנית אינה נמדדת במספר היועצים מטעמה שנמצאים בסוריה, ואפילו לא בכמות הבסיסים שהם פינו. כאשר בישראל מדברים על ההתבססות האיראנית, הכוונה לכלל הכוחות: המנהיגות של כוח אל־קודס ומשמרות המהפכה, שנחלשו מאז חיסולו של קאסם סולימאני על ידי האמריקאים בעיראק; המיליציות הפרו־איראניות, שפועלות בסוריה; וחיזבאללה, שמפעיל גם הוא שכירי חרב מטעמו ומשקיע מאמצים רבים להיות יותר דומיננטי גם בסוריה. הנוכחות האיראנית בסוריה באה לידי ביטוי לא רק בהיבט הצבאי, היא מתרחבת לתחומי חיים רבים, ובהם דת, כלכלה, ממשל ועוד.
הנחת המוצא הישראלית כי הרוסים מעוניינים לדחוק את איראן מסוריה, דורשת בירור מעמיק. יש סיבות רבות שלכאורה מחזקות את טיעון הזה, אבל בפועל הרוסים לא מסמנים לאיראנים את הדרך החוצה. יש לרוסיה צורך באיראנים.
רק מדינה כמו רוסיה מסוגלת, מצד אחד, להיות בברית עם אויבים מושבעים של ישראל, כמו סוריה, איראן וחיזבאללה - ובמקביל, לקיים עם חיל האוויר הישראלי מנגנון לתיאום הפעולה האווירית. במערכת הביטחון סבורים שהרוסים נמצאים כאן כדי להישאר, כחלק ממאבק על אינטרסים, שליטה ומשאבים. הוצאת האיראנים מסוריה אינה בראש סדר העדיפויות שלהם, אף שהם היו רוצים לייצב את המשטר של אסד ולשמור על שקט תעשייתי.
חיל האוויר אומנם הגביר לאחרונה את קצב התקיפות, ועל פי דיווחים זרים תקף שש פעמים בסוריה רק בחודש האחרון, אבל בהסתכלות שנתית - נפח התקיפות המיוחסות לישראל אינו גבוה יותר מבשנים חולפות. שש התקיפות האחרונות אינן משנות את חוקי המשחק בשלב הזה.
מי שמנהל מאבק עיקש עם ישראל, שבו ידוע המחיר, לא ימהר להתקפל גם בתקיפה השביעית או השמינית. למרות זאת, העמדה המובילה במערכת הביטחון היא שצריך לנצל את שעת הכושר כעת להפעלת לחץ צבאי רב יותר ויש להמשיך לתקוף בסוריה, לא רק מול שיירות נשק (שהתמעטו מאוד לאחרונה).
אף שבמקרים רבים שיירות הנשק אינן מגיעות ליעדן בשל התקיפות המיוחסות לישראל, ומחסני נשק מושמדים, האיראנים ממשיכים לשנע אותן באזור, גם אם בהיקפים קטנים יותר. ההשקעה הנוספת של איראן בסוריה ובאזורים נוספים גוררת ציבורית רבה מבית, בעיקר לנוכח המצב הכלכלי הקשה ששורר באיראן.
גם במקרה של חיזבאללה, לא תמיד ברור ההיגיון שעומד מאחורי הפעילות של הארגון. קשה להסביר מדוע הוא פותח בחזית מסוכנת ברמת הגולן, מתעמת עם ישראל ומסתכן בהסלמה, כאשר לבנון נמצאת בפשיטת רגל של ממש וכאשר האיראנים לא ממהרים לשלוח לו כספים בשל המשבר הכלכלי בטהרן.
המצב הכלכלי הקשה בלבנון ובאיראן, השלכות הקורונה, הרצון של רוסיה ביציבות המשטר של אסד, וסוריה שבוודאי רוצה גם היא שקט תעשייתי - כל אלו הסברים שצפויים לחזק את המגמה של הרחקת האיראנים מהאזור. אבל במזרח התיכון המציאות מורכבת. לא פעם מרכיבים אצלנו את המשקפיים המערביים הרציונליים, בניסיון להבין את התנהגות הצד השני, אבל האויב חושב ופועל אחרת ממה שאנחנו היינו רוצים או מאחלים לעצמנו.
בסיכומו של דבר, סוריה עדיין נמצאת בסדר העדיפויות האיראני, והם לא מתכוונים לוותר על נוכחותם בקלות. כך שהאמירות המוגזמות השבוע בישראל לא תרמו שום דבר במישור האסטרטגי.
[email protected]