1. זה קרה ביום שני, אי־שם בין הדיונים בבג"ץ, העברת תיקון חוק יסוד "הממשלה" והשמועות על חלוקת התפקידים בממשלה שטרם קמה. בנימין נתניהו עלה על הבמה, דיבר על אסטרטגיית היציאה, על הקורונה, על תרומתו "להצלת העם היושב בציון" - ואז הזכיר את שוק מחנה יהודה. פתאום הורגש באוויר ריח של בחירות. חשבתי שאולי אני מדמיינת, כשהתחלתי לקבל מסרונים מקולגות ומפוליטיקאים, והמסר משותף לכולם: "את רואה אותו? זה נאום בחירות של ממש!". השאלה שנשאלה תאמה את הרוח השוררת כאן זה שנה: מה רוצה בנימין נתניהו? לאן הוא מוביל את המערכת הפוליטית, ואיתה את המדינה כולה? 

באותם רגעים רבים קיבלו תחושה חזקה שפניו אכן לבחירות רביעיות, אך בתוך יומיים התקבלה החלטת השופטים שלא למנוע ממנו את המנדט להרכבת הממשלה. השתלשלות האירועים לקחה אותנו לכאורה לכיוון ההפוך מבחירות, אך רק לכאורה. 

אפשר לקבוע כי גם אלה שסברו כי אנחנו בדרך לבחירות, וגם אלה שהיו בטוחים כי הממשלה תקום בתוך ימים, משום ש"כך ביבי רוצה" - טעו באותה מידה. האמת, כמו בהרבה מקרים, נמצאת איפשהו באמצע. אומנות פוליטית מבוססת במידה רבה על תורת האלטרנטיבות, ופרשנות פוליטית ניזונה ממנה גם היא. 

כשמסתכלים על התמונה הכללית, יום אחרי שפג תוקפו של מנדט הכנסת ורגע לפני שהוא עבר לנתניהו, התברר שמי שאין לו אלטרנטיבה אחרת פרט להקמת ממשלת אחדות, בכל מחיר אפשרי, הוא דווקא בני גנץ. הוא זה שפורו נפל ברגע שעשה את הצעד וחצה את הגבול. עבור גנץ הברירה הייתה ראשות ממשלה ברוטציה, שייתכן שלא תמומש לעולם, או הליכה לבחירות כפוליטיקאי כושל וחלול שבא לזירה עם הבטחה להחליף את נתניהו, ובשעת המעשה פירק את הכוח שקיבל מהציבור והעניק לו עוד קדנציה בראשות הממשלה. אין מניע טוב יותר מהיעדר אלטרנטיבה.

בסקרים שמתפרסמים בימים האחרונים נראה שהציבור נותן ליו"ר כחול לבן קרדיט, על אף הפער העצום בין הבטחות הבחירות שלו לבין המציאות המתגבשת. בינתיים - בדגש על בינתיים - בוחרי המרכז–שמאל מוכנים לתת לפוליטיקאי "השפוי" ו"האחראי" סיכוי להוכיח שעבורו ישראל היא באמת לפני הכל, ושהוא ידאג לשמור על נתניהו ועל חבורת הקיצונים שלו, להגן על מערכת המשפט, וכפי שנהוג לומר - "להשפיע מבפנים". 

להזכירכם, זה בדיוק מה שקרה ליאיר לפיד בשנת 2013. אז נשבעו ציפי לבני ושלי יחימוביץ' לא לשבת עם נתניהו - לא משנה מה יקרה ומה יובטח להן - והפסידו במבחן התוצאה, בעוד לפיד, הכוכב החדש דאז של המחנה, בחר באסטרטגיה אחרת. "אשב עם ביבי ואשפיע מתוך הממשלה, ממוקד הכוח", טען. "מספסלי האופוזיציה אפשר רק לצעוק, לא לקדם עניינים". ההבטחה אכן סייעה ליש עתיד להשיג 19 מנדטים, והמפלגה הצליחה לקדם לא מעט מהלכים. כרגע, באופן פרדוקסלי משהו, נשען גנץ על תקדים לפיד מלפני שבע שנים. כמה זמן יישמר אמון הבוחרים בו, אין לדעת. 

בני גנץ (צילום: צילום מסך)בני גנץ (צילום: צילום מסך)

2. בחזרה לנתניהו. לו דווקא הייתה אלטרנטיבה, והיא עדיין קיימת: בחירות. זאת אינה האופציה המועדפת עליו, אך הוא בהחלט נהנה מעצם קיומה. נתניהו אינו ממהר לקבל החלטה סופית. בינתיים הוא עוקב אחרי המתרחש בשתי הזירות, המשפטית והפוליטית, ומתלבט. זמן הלבטים הולך ואוזל, אך עדיין יש מקום לתמרון. 

החלון המסוכן מבחינתו נמצא בין קבלת המנדט מהנשיא לבין השבעת הממשלה ביום רביעי הקרוב. ואם מלכתחילה תכנן נתניהו מהלך בזק - לקבל את המנדט ולרוץ להקים ממשלה כדי לא לתת לבג"ץ להידחף לחלון הצר ולקלקל את החגיגה - הרי שבית המשפט הצליח לקבוע כללים משלו, וגם את הקצב.

פסיקת בג"ץ אומנם נראית ידידותית לנתניהו ולממשלת האחדות העומדת לקום. השופטים לא חוללו דרמה. אך טועה מי שחושב כי הרכבת הגיעה לתחנתה האחרונה, ושכל המכשולים המשפטיים הוסרו. בג"ץ ברוב תחכומו השאיר את רגלו בפתח הדלת ודחה את רוב השאלות המכריעות למערכה השנייה, ובדיוק ממנה חושש נתניהו. הנשיאה אסתר חיות הדגישה כי "בג"ץ לא ידון בחקיקה המתלווה אל ההסכם הקואליציוני בעת הזאת".  

מתי כן? ייתכן שהדיון על תיקון חוק יסוד "הממשלה" ייערך כבר בשבוע הבא. החוק עבר, העתירות בדרך. הנושא עשוי לחזור לשדה המשפטי תוך ימים, ולהיכנס בדיוק באותו חלון צר שבין העברת החוק לבין מועד הקמת הממשלה, שנקבע ליום רביעי הקרוב. סוג של משחק חתול ועכבר שהשופטים משחקים עם נתניהו. לא לשווא חזר וביקש במהלך הדיון עו"ד מיכאל ראבילו מהשופטים "להביע את דעתם על כל ההסכם כולו", או לפחות לתת רמז. ביקש ולא נענה. התשובה המעשית המרכזית לשאלה הרת הגורל: האם נתניהו יוכל לכהן כראש ממשלה חלופי בעוד שנה וחצי, האם לא תחול עליו אז הלכת דרעי־פנחסי? - נשארה השבוע תלויה באוויר. 

לכן שינה נתניהו את התנהגותו והתחיל להתנהל באיטיות, בניגוד לתוכניתו המקורית. לכן נוח לו לקחת את הזמן ולראות לאן הולך העסק המסובך הזה, והעיקר - לקבל את המנדט המיוחל ולהבטיח לעצמו שקט תעשייתי לתקופת ההמתנה ולקבלת החלטה סופית. כאשר המנדט בידיו, אף אחד כבר לא מאיים עליו עם חקיקה פרסונלית, אף מועמד אחר לא יכול לצוץ ולהוות אלטרנטיבה. רק הוא יהיה זה שיכריע: ממשלה או בחירות. אין מצב טוב מזה.


3. אם נרשה לעצמנו לזרום לרגע עם נביאי הזעם ולהניח שבג"ץ יטרוף את כל הקלפים בדקה ה־90, יפסול את החוק המהווה חלק אינטגרלי בהסכם הקואליציוני, או ייתן תשובה שתגביר את חשדנותו של נתניהו - אנחנו אכן עלולים למצוא את עצמנו צועדים לקראת מערכת בחירות רביעית. 

נתניהו, כאמור, אינו נלהב מהאפשרות. אך לעומת זאת, מבחינת מעגלו הקרוב ביותר - "המשפחה הגרעינית" במושגי הקורונה - בחירות עדיפות על אחדות. בבלפור לא רצו את האחדות מהרגע הראשון. הסקרים טובים, חשבו שם. העם איתנו, השופטים משתוללים. נלך לבחירות בדיוק על זה. נהפוך אותן למשאל עם בנושא ההתערבות של מערכת המשפט. נקבל יותר מ־61, והממשלה שתקום תדע לטפל בבעיות הנ"ל.   

בניגוד למקורביו, נתניהו לא רואה בבחירות רביעיות הליכה על בטוח. הוא מבין היטב כי הסכנה הבריאותית טרם חלפה, ושהבעיה הכלכלית הגדולה עוד לפנינו. הציבור טרם התגבר על הלם הקורונה ועל ההסגר, טרם הפנים את גודל הברוך הכלכלי. כאשר חלק גדול מאלה שהוצאו לחל"ת יגלו שאין להם לאן לחזור, זה יתחיל. המיתון, הירידה ברמת החיים - זה ממש לא הרקע שעליו ראש ממשלה מכהן חולם ללכת לבחירות. 
ייתכן שנגיף הקורונה, שכבר עזר לנתניהו לפרק את כחול לבן ולמשוך את גנץ לאחדות, עוד יציל את המדינה כולה מעוד פרק בסרט ההזוי ששמו "אין ממשלה, הולכים לבחירות". 

הכל פתוח, שיא הדרמה קרוב, מחכים לשבוע הבא.


tguvot@maariv.co.il