הפעם לא רק שאני רוגז, אני יודע שגם ארגיז חלק נכבד מקוראי טור זה. אז קודם כל עליי להקדים ולומר שאני גם יודע שהפתרון שאציע הוא לא ממש מעשי ולעולם לא יתקיים, ואולי טוב שכך. אבל זה בוודאי חומר למחשבה.
אני מחפש תשובה לשאלה האם אני חייב להאכיל, לטפל, לסעוד, להגן ולתמוך במי שרואה בי יצור מתועב ומשוקץ, מתעמת איתי, מקלל אותי, קורא לי בשמות גנאי, מבזבז את כספי ולא נשמע להוראות שבאו להיטיב עמו?, ואני משאיר בשלב זה את השאלה פתוחה.
מאות אנשים התגודדו בל"ג בעומר במאה שערים ובבית שמש והיו דבוקים זה לזה בטקס החלאקה, אף שנאמר להם להימנע מהתקהלות. כנ"ל בהר מירון, שם התפלחו עשרות חרדים למתחם בניגוד להוראות, והתעמתו עם כוחות המשטרה.
כוחות המשטרה, במימון שלנו, שבאים להגן עליהם, לשמור על בריאותם ועל הסדר, זוכים לא פעם לקללות ונאצות, זריקת אבנים, ביצים וחיתולים גדושי צואה והצתת פחי אשפה על ידי חלק מהנוכחים מפירי החוק. אותם אנשים שהחברה הישראלית ברובה תומכת בהם כלכלית, מגינה עליהם פיזית ומסבסדת אותם בריאותית, הם האנשים הנוהגים לעתים באלימות מול כוחות החוק.
כבר כתבתי בעבר בצער שאנחנו חברות שונות, תרבותית ומחשבתית. אנחנו מדברים שפות שונות, בעלי מנהגים שונים ואינטרסים שונים: החברה היהודית, החברה הערבית והחברה החרדית.
שוב ושוב בולטת ההתייחסות של פלגים שונים בחברה החרדית הפועלים נגד שלטונות המדינה, המדינה המגינה עליהם ותומכת בהם כלכלית ובריאותית, שהרי ידוע שהתשלום החודשי של המגזר החרדי לקופות החולים נמוך בהרבה מזה של שאר האוכלוסייה בגלל הסכמים כאלה ואחרים.
בואו נקים ערים אוטונומיות או אזורים אוטונומיים. ניתן לכל אזור להגן על עצמו, לפנות את האשפה שלו, לטפל בחולים שלו ולממן את הוצאות הטיפול ושאר מוסדותיו. ערים אוטונומיות שדואגות לעצמן ואנחנו לא ניכנס אליהן, לא נבקש מבניהן להתגייס לצבא (אם כי ראוי לציין שיש ביניהם שעושים זאת), לא נממן את מוסדות החינוך והבריאות שלהן, שתהיינה עצמאיות לחלוטין.
הזהרתי בתחילת הטור שאני עלול להרגיז את חלקכם. הזהרתי שאני ממש לא מתכוון למה שאני מציע, ובכל זאת - חומר למחשבה.