ואלה שמות: גדעון סער, אבי דיכטר, צחי הנגבי, גלעד ארדן. אולי האנשים המנוסים ומוכשרים ביותר בסגל הח"כים של הליכוד. הם בחוץ. הם לא התחנפו מספיק, לא סמירטטו את עצמם מספיק, לא ביטלו את עצמם מספיק, לא הסכימו לציית לכל הגחמות שהומטרו עליהם. דיכטר ניסה לקושש לעצמו תפקיד אתמול במהדורה המרכזית של חדשות 12. זה היה מחזה מכמיר לב. האיש שהודיע לפני שנה שראש ממשלה עם כתב אישום לא יכול להמשיך לכהן ואז התהפך בסלטה לוליינית סטייל נדיה קומנצ'י והפך למליץ היושר העיקרי של הנאשם בשוחד, ניסה לתבוע את עלבונו אבל רק העמיק את החרפה הכללית.

תחשבו מה קרה כאן בשנים האחרונות. אף אחד כבר לא מצפה שמישהו ימנה את האנשים הכי מוכשרים או מתאימים לתפקידיהם. זה פאסה. רק מי שהסכים להשתלח ממש בשלטון החוק, לרדוף את נציגיו, לבזות את שומרי הסף ולהפוך את עמוד השדרה שלו למגש הכסף שעליו תוגש למשפחת נתניהו הקדנציה החמישית, יקבל תפקיד. לתפארת מדינת ישראל.

אבי דיכטר (צילום: אלוני מור)אבי דיכטר (צילום: אלוני מור)

את הממשלה ה־35 של ישראל אפשר לתאר במונח "אין לתאר". קשה לאתר באוצר המילים של השפה העברית מילים או ביטויים שישקפו את עוצמת הבחילה שמעוררת הממשלה הזו גם בבעלי קיבות ברזל. מישהו כאן עשה שיעורי בית והצליח לשבץ עשרות אנשים לתפקידים הכי פחות מתאימים לכישוריהם.

תנאי הכניסה לממשלה מצד הליכוד הם כישורי חנפנות עילאיים, יכולת ביטול עצמי גבוהה וכושר בלתי מוגבל בליחוך פנכתה של משפחת המלוכה. בצד השני (כחול לבן) המצב טוב יותר, אבל לא בהרבה. עצם הכניסה לממשלה מהווה הפרה בוטה של התחייבות ברורה וריסוק סולם ערכים בסיסי שהמפלגה הזו התיימרה לייצג.

הסמל הבלתי מעורער של הממשלה הזו, והעידן הנוכחי כולו, היא מחזיקת השיא העולמי בתעופה עצמית וחוסר בושה, העוקצת הלאומית אורלי לוי־אבקסיס. מעתה אִמרו "השרה לחיזוק וקידום קהילתי". כלומר חיזוק וקידום עצמי. לזכותה יש לציין שהיא צברה ניסיון רב בתחום ועוסקת בחיזוק עצמי וניפוח אגו אישי (על חשבוננו) כבר שנים רבות.

רפי פרץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)רפי פרץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

מי שנושף בעורפה הוא השרברפי פרץ, שמונה למשהו כמו "השר לירושלים ופרויקטים לאומיים". המלצה לקבינט הפיוס: הפרויקט הראשון שהייתי מטיל על הרב רפי הוא סקירה היסטורית השוואתית בינו לבין השרה לחיזוק וקידום קהילתי במאמץ לפענח מי מהם בגד ביותר מצביעים, דרס יותר ערכים ותקע יותר סכינים בגבם של יותר אנשים שהאמינו לו. אחר כך צריך להכניס את זה לתוכנית הלימודים במשרד החינוך.

רפי פרץ, תא"ל במילואים, טייס מהולל ומחנך לא רע, היה פעם סמל הממלכתיות. הוא היה ראש המכינה הצבאית בעצמונה אשר בגוש קטיף והוביל את תלמידיו, עם ספר התורה ודמעות בעיניים, אל מחוץ ליישוב כשהגיעו הכוחות לבצע את ההתנתקות. פרץ הוא איש טוב. עכשיו תראו מה נשאר ממנו אחרי שנה וחצי עם נתניהו. פירוק והרכבה מחדש, רק בלי עמוד שדרה.

ריסוק שיטתי, טחינה לאבק, תחיבה למכונת כביסה מהגיהינום ועכשיו סחיטה במהירות מטלטלת. ובעודי כותב את כל זה, מתברר שההצעה לרב רפי נמשכה. ביבי התחרט. גרם לרפי פרץ לבגוד שוב בחבריו ושולחיו והותיר אותו מול שוקת חלודה ושבורה. תעמידו פני מופתעים.