הדיווחים על שיחותיו של מזכיר המדינה מייק פומפאו עם בנימין נתניהו ובני גנץ הם מסך עשן. היו שם הרבה "איראן", "סין" ושאר יריות סרק שאפשר לסכמם בזום כעוד זמזום של רעש לבן. הנושא היחיד שמחייב שיחה בארבע עיניים עם נתניהו הוא אופי וניסוח מופע הסיפוח של ממשלת ישראל, שאמור להתרחש בראשית יולי.

ראשית, תרגיעו, לא יהיה סיפוח. הכרה אמריקאית ללא הסכמה של הפלסטינים ושאר העולם היא הצהרה חלולה. בדיוק כמו איוונקה טראמפ, ששמטה וילון בבית בשכונת ארנונה בירושלים המכונה "שגרירות", וכמו נתניהו, שחנך שלט ברמת הגולן המכונה "רמת טראמפ". אפילו עמוס ידלין, ימין ביטחוני עיוור למדי, יצא מעורו (ערוץ 12) כדי להבהיר שהצעות נתניהו (30% משטח הגדה) הן נזק. לגנץ אין זכות וטו בהסכם הקואליציוני שמדבר על "סיפוח של התנחלויות בקיץ בגדה המערבית בתיאום עם ממשל טראמפ". הרעיון הכללי הוא אישור נשיאותי לסיפוחון, עם הבטחה שזה הקטן (הבקעה וגוש עציון) גדול יהיה.

בעיקרון, קטטות השבטים האלימים במזה"ת על גבעה נידחת לא באמת מעניינות את טראמפ. הקורונה, האבטלה והסקרים מאיימים עליו בגדול, והם גורמי הפאניקה שחוגגת בימים האלה במטה הבחירות שלו. טראמפ עצמו חי בעולם משלו (לא ברור אם מסומם מכדור אחד יותר מדי או שיכור מהתפעלות עצומה מעצמו ומביצועיו), בעוד צוות קמפיין הבחירות דואג לא רק לו - אלא גם למפלגה הרפובליקנית כולה, ובוחן כל מכשול נפיץ. למשל המסחרה של הסיפוח. למשל הצהרת נתניהו והתגובה המוזמנת אצל טראמפ על פי דרישת האוונגליסטים, שבהם הוא תלוי באורח מוחלט.

שאיפותיו וכוונותיו של הזרם המשיחי האוונגליסטי אינן שונות מאלו של מסעות הצלב, ומטרתם לנצר את ארץ הקודש שלהם. מבחינתם, טראמפ ונתניהו אינם אלא מכשירים אקראיים, ויתרונם הגדול של שני אלה הוא שהדבר היחיד המדריך אותם הוא מה טוב לי כאן ועכשיו. גם אם יישרף הים, הם בתיבת נח שלהם. בדיוק כמו יחסם של רבני המתנחלים לנתניהו. שניהם מושחתים, שניהם מכשירים חד־פעמיים.

להבדיל מטראמפ, שנמצא בדרך לבחירות, נתניהו עבר את מכשול הקמת הממשלה ויאללה סיפוח. מצד שני, כחרדתי סדרתי נתניהו חי את טראומת פתיחת מנהרת הכותל, ובעיקרון נמנע מליטול סיכונים. ספטמבר 1996, נתניהו שזה עתה נבחר נכנע לדרישת רבני המתנחלים ומורה על פתיחת מנהרת מעבר לתיירים בכותל. ראש השב"כ עמי אילון וערפאת הזהירו. נתניהו אישר. שלושה ימי מהומות גבו את מותם של 100 פלסטינים ו־17 חיילי צה"ל, עד שנתניהו התקפל. כיום, מצדו של טראמפ, נתניהו יכול לספח גם את מנהרת הסימפלון בשווייץ.

הבעיה: צוות הקמפיין ובכירי הרפובליקנים חוששים מבלגן דמים שיוצמד לטראמפ כמחולל מהומות סדרתי וחסר אחריות. מבחינתם, הנושא מצריך בחינה מוקדמת. איך יגיבו העולם הערבי (ירדן מגיבה כבר עכשיו באזהרת פאניקה), רוסיה, סין והאיחוד האירופי. ממש היום מתכנסים שרי החוץ של האיחוד כדי לבחון סנקציות נגד ישראל - מראש. כולל חסימת הסכמי סחר ומענקים.

מייק פומפאו, בנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע''מ)מייק פומפאו, בנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

שלוחה אורגנית

בקיצור, העניין כולו מחייב תיאום מסודר של ציפיות וכוונות, וזו מטרת ביקור פומפאו. הוא עצמו אוונגליסט קנאי, שמבלף בלי להניד עפעף. בקושי שפתיים. לפני כמה חודשים החל פומפאו להוביל את המהלך כאשר הצהיר שארה"ב, בניגוד לחוק הבינלאומי, לא רואה שום דבר לא חוקי בהתנחלויות. שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן הדהד אותו לפני כשבוע כשהצהיר ("ישראל היום") כי הסיפוח יביא "מדינה פלסטינית שתבטיח הכפלה של טביעת הרגל הגיאוגרפית שיש להם כעת". במקרה הזה מדובר בטביעת הרגל הגסה של המתנחלים.

פרידמן חזר על התנאים שממשל טראמפ הציב, כמו תמיכה ישראלית רשמית ב"תוכנית המאה", כולל סעיפים שאין סיכוי שהבלוק יאשר אותם - עם ימינה ובלעדיה. מקסימום יאפשרו לנתניהו לשקר בהמשך, בדומה לטריק שבו "הסכים" לשתי מדינות לשני עמים בנאום בר־אילן.

מה שמעניין בסיפור הסיפוח הנוכחי הוא האם יוכלו גנץ, אשכנזי ועמיר פרץ, חברי הקבינט החדש (במיעוט), לאלץ את נתניהו לגרור רגליים עד בחירות ארה"ב בנובמבר. אחר כך, אולי, אלוהים גדול, טראמפ קטן, עוד שנה וחצי קווץ' וגם נתניהו לא קיים. אינשאללה. הסבר: כל צעד ממשי (הצהרות חלולות כאמור הן רק האוויר החם בבלון של נתניהו) הוא תלוי הסכמת מערכת הביטחון הישראלית והאמריקאית. מכאן ואילך שם הסיפור הוא החיבור בין גנץ לגבי אשכנזי. כן, זה אותו גנץ עם הפליק והפלאק והמינוי המדלג של עומר ינקלביץ' ושאר תהפוכות לא סימפטיות.

מכאן ואילך ריאל פוליטיק: יש לי מושג קלוש על כך שהסיפוח לדידם של גנץ, אשכנזי ושות' הוא לא הדבר הדחוף ביותר לניהול מדינת ישראל בעת הזו (עם ההסתייגות המתבקשת - לך דע אצלם). הפיבוט בניהול אירועי הסיפוח בהקשר האמריקאי הוא אשכנזי, שינהל את המגעים עם ארה"ב מתוקף היותו שר החוץ. גלעד ארדן, השגריר המיועד, הוא שלוחה אורגנית של נתניהו, וככזה הוא פרסונה נון גראטה בקרב הדמוקרטים וחלקים בממשל, בדומה לרון דרמר.

מהיכרותי הקלושה את אשכנזי ואורחותיו אין לאיש בעיה לעבוד מעל ראשו של ארדן ומאחורי גבו של נתניהו. לכאורה מדובר בגולנצ'יק ראש בקיר, למעשה יש בו יותר מקמצוץ תחמנות פוליטית, ולא מהיום. כרמטכ"ל הוציא אשכנזי את ראש הממשלה ברק מן הכלים כאשר ניהל עם ראש המטות המשולבים של ארה"ב האדמירל מייקל מאלון מדיניות משלו. מאלון היה מגיע לישראל בתכיפות ונועד עם אשכנזי בארבע עיניים.

שגרירות ארה"ב בישראל דיווחה כי "השניים דנו בשורה של נושאים ביטחוניים - בין היתר על האיום האיראני". במסיבה לרגל שחרורו של אשכנזי (ממנה נעדר ברק) אמר מאלון כי "הוא שמח לחזור לישראל ולהיות בערב זה בין חברים קרובים", וכי "המנהיגות של הרמטכ"ל אשכנזי"... "עשתה הבדל לטובת היחסים בינינו".

לפני אותה מסיבה פרטית כינס מאלון מסיבת עיתונאים (גם ממנה נעדר ברק) בתל אביב ואמר כי הוא "מודאג מההשלכות של תקיפה באיראן". אשכנזי הוא שטרפד את תוכנית התקיפה של ברק את נתניהו (עם כל הכבוד לדגן ולדיסקין, בעל הבית היה אשכנזי, שבאחריותו הייתה המוכנות הצבאית), והוא עשה זאת מאחורי גבם יחד עם הרמטכ"ל האמריקאי. אין סיבה שמי שאיגף את ברק (עם עזרה קטנה מידיד) לא יבצע איגוף דומה לנתניהו ולשליחיו האישיים גלעד ארדן ויוסי כהן. אינשאללה.

tguvot@maariv.co.il