שורש הרע: לפעמים מפלצות הן רק אנשים המסתתרים מאחורי מסכים

זה מתחיל כמו אגדה של האחים גרים: בת 12 יוצאת לטייל בפארק אחרי תקופה ארוכה של בדידות כפויה וסגר. יש שיגידו “היא בת 12. כל מה שהיא צריכה זה וויי פיי. כל השאר שם, במסך הקטן שנטוע לה בכף היד”.

לפעמים מפלצות נראות כמו סתם בני אדם ועיקר כישרונן הוא ביכולת לזהות את הבמה עם הפוטנציאל הרב ביותר. במה שתהפוך את הדברים שלהן לוויראליים. ברור למה: מפלצות הן יצורים נושאי מחלה. הן מסתתרות בין הטוקבקים, ברשתות החברתיות, ברחובות ובמהדורות החדשות.

הן יודעות כיצד לאתר את המקומות שבהם יוכלו להפיץ את הנגיפים שלהן, מזהות במיומנות את הטרף מצד אחד, ומצד שני את הנשא הפוטנציאלי הבא. הן מתקיימות ממזון־על: תשומת לב. בלי תשומת לב הן גוועות. ויש להן עוד מאפיין מובהק: אין להן גבולות. הן ימכרו את אמא שלהן בשביל עוד לייק, בשביל עוד תגובה. הן אשפיות בלהתחפש: לעתים לבן אנוש שרוצה לחולל רק טוב, לעתים לבן אנוש פגוע שמבקש אהבה. ואז, ברגע אחד, הן משילות את הפגיעות ומתחילות לירות.

נתקלתי בהמון כאלה, אבל רובן, אני מודה, לא הרשימו אותי במיוחד. כי מפלצות, חשוב לדעת, מגיעות במספר גדלים ועם ממדי מוח שונים. יש ביניהן מתוחכמות, רפות שכל ממש, יש ממוצעות ויש מתוחכמות מאוד שמסתתרות מאחורי רהיטות מתעתעת. הן יודעות להשחיל את המילים הנכונות – אלו שיהרגו – ואחר כך גם יבצעו וידוא הריגה.

יש לה סיבות טובות לכתוב את הדברים, על כך יעידו גם נתוני משטרת ישראל. והנה, הופ, צץ רהוט שפה, שמציג את עצמו כמורה בישראל. א’, נכנה אותו. א’ מבין במפלצות ואפילו יודע לצטט איזה משפט יפה של ניטשה על מפלצות (אני מהמרת על ספר ציטוטים שמישהו אסף עבור קוראים כמוהו בעבודה סיזיפית. 89 שקלים בלי מבצע). א’ כותש את הבחורה הזו והנה, גורף תגובות על גבי תגובות, גם ממני. אני כותבת לו שאני מתרשמת שאינו מתמצא בפרופיילינג של משטרת ישראל או בדוחות הוועדה שעסקה בנושא במסגרת משרד המשפטים. א’ שולף מיד תשובה. הוא הרי חד לשון, כך שנדרשת בדיוק חצי דקה עד שהוא משיב לי בעלבונות שהוא חותם במילת המילים: “נשמה”.

יצאתי בעקבותיו של א’ ומצאתי את המסגרות שבהן הוא מלמד. אני בטוחה שמעסיקיו ירצו לדעת בידי איזה מורה הם מפקידים את המשימה לחנך, ולכן עדכנתי אותם. כי אני, אם יורשה לי, לא הייתי נותנת לו לחנך גם שרוך של נעל. “את מבזבזת את הזמן שלך”, תגידו. “את נותנת לו תשומת לב. זה בדיוק מה שהוא צריך כדי לגדול”.

פגשתי מספיק מפלצות בחיי כדי לדעת שמה שהמפלצות לא יודעות, זה שאותה תשומת לב שמזינה אותן, היא גם הארטילריה שיכולה לנטרל את הרוע.

זה יכול היה להיות סיפור על גבר אחד ועל גלגולים שונים שהוא עובר, אבל פרנקל בוחרת לצטט כבר בתחילתו של הספר את “לא טוב היות האדם לבדו” מספר בראשית, ובכך מרמזת על המשל המסתתר בין דפי הספר, שנפתח במילים "האי הבודד לא תמיד היה בודד. פעם הייתה לו חברה, שונית אלמוגים יפהפייה”. והאי הזה מכריז על עצמו כעל “מקלט הבודדים העולמי” ששואב לתוכו בודדים מרחבי העולם, מכל מיני סוגים וגוונים. זהו משל על־זמני נפלא לילדים שאפשר למצוא בו הכל: חמלה, אהבה ואומץ.

אלה שעדיין לא מרגישים בשלים לצאת מהבית או סתם נרתעים מהחום, יוכלו לגלוש באתר ולמצוא מגוון סיורים וירטואליים, שעת סיפור מצולמת ועוד.