1. אתגר התקציב

בטקס חילופי שרי האוצר השבוע נראה משה כחלון כילד בר מצווה המחייך לקראת עלייתו לתורה. לעומת זאת, השר הנכנס ישראל כ"ץ נראה כמי שנאחז במועקה שגרמה לו להעביר מסרים סותרים: "משרד האוצר הוא משרד המשרדים, הציבור על כל גווניו נמצא באחריותנו, ונעשה הכל כדי להקל עליו". עד כאן אמירות סתמיות. "זאת תהיה ממשלה חזקה ביכולת שלה להחליט, ואני בהחלט מדבר על כלכלה בסימן אחדות", הוסיף כ"ץ, והבטיח כי "לא יהיו בה גוונים או חשיבה מפלגתית". 

להוכחת רצינות כוונותיו הודיע כ"ץ שהנחה את הגורמים הרלוונטיים לקצץ 10% משכרו (כ־4,500 שקל ברוטו). רק חבל שבאוצר לא סיפרו לשר שהוא אינו יכול להתנדב לקצץ בשכרו סתם כך, ושנדרשת לשם כך החלטה של ועדת הכספים.

יום לאחר הטקס דווקא כן הגיעו סימנים של "חשיבה מפלגתית". שר הכלכלה הנכנס עמיר פרץ אמר כי "כוחם של גורמים בעלי עמדות כלכליות קיצוניות שהובילו לקפיטליזם חזירי בממשלות קודמות קטן יותר בקואליציה הנוכחית". בתגובה הבטיחו הח"כים שרן השכל ושלמה קרעי מהליכוד להילחם בו בכל הכוח. יו"ר ההסתדרות לשעבר הגיע כדי לקדם את האג'נדה של מפלגת העבודה. זה לא אותו פרץ שהסכים ב־2003 לגזירות נתניהו: קיצוץ בזכויות הפנסיה, העלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים וקיצוץ קצבאות הילדים. מאז הוא השתנה, ולא רק בגלל גילוח השפם. גם נתניהו.

גם שר המשפטים הטרי אבי ניסנקורן, שחטף לכל אורך מערכת הבחירות האחרונה ביקורת ארסית מנתניהו על האג'נדה ההסתדרותית שהוא מוביל, נותר נאמן לדרכו הסוציאליסטית. שר האוצר החדש לא ילקק דבש מהשניים. נראה אותו צולח את המבחן הראשון, והוא קידום תוכנית האוצר לביטול 6,000 משרות, פגיעה בזכויות הפנסיוניות התקציביות וקיצוץ שכר במגזר הציבורי. ממתינה לו כמובן אופוזיציה גם מיו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. 

המגזר הציבורי הוא רק בעיה אחת במאגר אתגרי המשק. מקבלי ההחלטות הכלכליים, ובראשם נתניהו, כ"ץ והנגיד פרופ' אמיר ירון, חייבים להשליך לפח את התחזיות הוורודות ולהתאים את ההחלטות למצב הריאלי. הגירעון ב־2020 יעמוד לפחות על 11% מהתוצר, הצמיחה תהיה שלילית - בגובה 6%, הצריכה הפרטית תצנח, שיעור המובטלים (ללא חל"ת) יזנק עד סוף השנה ל־15%, היצוא ירד, האינפלציה תדעך, והייאוש יפרח.

תמונת מצב עגומה זו לא תתהפך ב־2021. גם בהנחה שמגבלות הבריאות יוגמשו, אין סיבה להאמין שהתנועה האווירית תחזור לקדמותה, שהמסעדות יתפקדו עם "קצין קורונה", שמלאי מכירות המכוניות יחודש ושאולמות הקונצרטים יתמלאו. התחזיות האופטימיות של בכירי האוצר או כלכלני בנק ישראל טובות כמו תחזית מטאורולוגית לסופת שלגים בסוף שבוע לוהט זה. 

על רקע אי־הוודאות העצומה חייבים השנה לבטל את הנוהג המגונה של תקציב דו־שנתי, ולהסתפק בתקציב ל־2020 בלבד. את תקציב 2021 יש להכין רק בסוף הרבעון הראשון של השנה הבאה, כשערפל הקורונה יתפוגג. מפקידי האוצר מצופה לחשוב אחרת ולא להגיע עם מוטיבציה של גזירות. כבר מדברים על העלאת מסים כמו המע״מ ל־20%, מס ירושה, מס על קרנות השתלמות, סיגריות ומשקאות ממותקים. אך המוטיבציה להעלאת מסים, ובעיקר מע"מ, לא רק שלא תפתור את בעיית הגירעון, אלא אולי תחמיר אותה. העלאת מסים עקיפים, ובוודאי ישירים, תפחית משמעותית את הצריכה הפרטית ואת ההכנסות ממסים.

במקום זה עדיף לבטל מספר עיוותי מס שיגדילו את ההכנסות ב־10־5 מיליארד שקל. הבולטים שבהם: הפטור ממע"מ על פירות וירקות, הפטור ממע"מ על קניות אונליין בחו"ל עד 75 דולר, פטור ממע"מ על תיירות נכנסת (שממילא אינה מגיעה) ופטור מתשלום מס על שכר דירה. הפעם חייבים גם לצמצם את הבלוף שנקרא קרנות ההשתלמות, שהן בפועל הכנסה לכל דבר ועניין. קרנות ההשתלמות הן המוצר הפיננסי היחיד בעולם שזוכה לפטור מלא ממס - הן על ההפרשות (על הכנסה של עד  15,500 שקל לחודש), הן בשלב המשיכה, והן על רווחי ההשקעה בקרן עצמה.

ולסיום, חובה לנהל את כל התהליך הזה בשקיפות מרבית. המגזר הפרטי מצפה לכך. לא למכור סיפורים בסגנון של "יהיה בסדר" ולא להניח להצעות חוק דוגמת דמי אבטלה לעצמאים (כפי שהבטיח נתניהו) לטשטש את סדר היום האמיתי.

2. שלב ההתפכחות

הנגיד פרופ' אמיר ירון, שגילה נחישות בטיפול במשבר הפיננסי, משמש כיועץ הכלכלי לממשלה. האתגר המיידי מבחינתו הוא לשדר לראש הממשלה ולשר האוצר כ"ץ את תובנותיו על אסטרטגיית היציאה מהמשבר, רגע לפני שייפלו בשבי קונספציות פקידי האוצר. פרופ' ירון כבר שוחח טלפונית עם כ"ץ ובירך אותו. גם בזמן משבר הקורונה קיימו השנים דיאלוג שוטף. בשבוע הבא ייפגשו לפגישת עבודה ראשונה, שבה ישמע כ"ץ לראשונה את תובנות בנק ישראל לגבי המשבר, התקציב והצעדים החיוניים. 

בבנק המרכזי כבר השלימו את גיבושם של ניירות עמדה לכל הסוגיות שעל הפרק. למרות הקדמת היציאה מההסגר, בעיות הכלכלה יישארו איתנו לפחות עוד שנה, ובראשן שני מוקדים מרכזיים. הראשון: יותר ממיליון עובדים הוצאו ממעגל העבודה, וקיימת חשיבות עליונה להחזירם בהקדם האפשרי. כל עיכוב עלול לנתק אותם סופית ממעגל המועסקים. הבעיה השנייה, אקוטית לא פחות, נוגעת לתחזיות הצמיחה האופטימיות ל־2021. 

מבדיקת התחזיות מתברר כי למרות היציאה מההסגר, נותרה אי־ודאות גדולה ביחס למה שמכונה בבנק ישראל "תקרת הזכוכית של החזרה לפעילות". המשק מתאושש אבל בעצימות חלקית. החשק המוגבל לבלות תחת מגבלות משרד הבריאות משאיר את הקונים בבית. אין עדיין פעילות מלאה של תיאטראות, משרדי נסיעות, טיסות ומסעדות. כל אלה מציבים סימן שאלה גדול על תחזיות הצמיחה האופטימיות, וזה עוד לפני שדיברנו על סכנת הגל השני של הקורונה.

לאנשי מחלקת המחקר בבנק ישראל לא נותרה ברירה אלא לפרסם כבר בימים הקרובים את תחזיות הצמיחה העדכניות ל־2021. בהחלטת הריבית בתחילת אפריל עמדה התחזית על 8.5% לשנה, וזו המעודכנת תרד ב־1.5% לכ־7%. תחזית הצמיחה ל־2020, שעמדה על מינוס 5.3%, תופחת למינוס 4.5%. אם לא יהיה גל שני בדצמבר או בינואר, ובתחילת 2021 יימצאו תרופות או חיסון לנגיף, התחזיות יעודכנו בהתאם לנימה האופטימית.

לנוכח אי־הוודאות, הנגיד אינו מסתפק בהתייעצויות על בסיס יומי עם גורמי משק מקומיים, ונועץ גם בגורמי כלכלה בינלאומיים. השבוע שוחח עם בעל התפקיד השני בחשיבותו בקרן המטבע הבינלאומית ועם אנשי ארגון ה־OECD כדי לתאם עמדות וציפיות. אך גם הכלכלן הבינלאומי הנחשב ביותר, נגיד הפד האמריקאי, אינו מחזיק את כדור הבדולח כדי לדעת מתי להכריז על התאוששות הכלכלה. 

עיקר ההשפעה על המשק אצלנו מגיעה מהכלכלות העולמיות, ובראשן ארה"ב. קצב חזרתן לשגרה ישפיע על היקף סחר החוץ, היבוא והיצוא של המשק, ומדובר בפרמטרים קריטיים. עם כל הכבוד לבחירות בארה"ב ולטראמפ, האופטימיות אינה רבה. על רקע אי־ודאות עצומה זו ממליצים בבנק ישראל להתייחס ל־2020 מבחינת הפרמטרים הפיסקליים כשנה אבודה, ולהקדיש את מרב המאמצים למעבר לשלב הצמיחה ב־2021. 

מבחינת קבלת ההחלטות הפוליטיות, בקרוב יאושר תקציב דו־שנתי לשנים 2020־2021, עם כוכבית ענק לצדו. בסעיף 30 של ההסכמים הקואליציוניים נכתב שבינואר 2021 ניתן יהיה לבצע התאמה תקציבית רחבת היקף ויתחילו בהכנת תקציב 2022. התקציב יכלול כריות ביטחון עם מספר דרגות חופש שיקלו את ביצוען של פעולות נוספות, למקרה שהנתונים שיתחילו לזרום יהיו אופטימיים.

על רקע כל אלה, התובנה העיקרית בבנק ישראל היא שאסור שתקציב 2020 יכלול גזירות כמו העלאות מסים, קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה ולחצים לצמצום תוואי הגירעון. כל אלה שהיו נכונים ערב משבר הקורונה הפכו בעיתוי הנוכחי לבלתי רלוונטיים לחלוטין. בבנק ישראל מעוניינים לתת למשק את המרחב החיוני לחזרה לצמיחה בלי להשית על משקי הבית והעסקים גזירות והידוק חגורה, שיחנקו את הציבור, יקטינו את הצריכה ויקשו על המשק לצמוח. אלה גם הציפיות של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות המתחברות למצב החירום.

את תוואי הירידה בגירעון והירידה בחובות מומלץ לבצע לא בבת אחת אלא בפריסה רב־שנתית. נתניהו ושר האוצר החדש מעריכים מאוד את הנגיד. הוא נטול אג'נדה פוליטית וחרד לגורל המשק. יש להניח שהם יקשיבו לעצותיו ולא לעצות אחיתופל שיגרמו לנזק בלתי הפיך.

נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון  (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

3. חופשת שחרור

השבוע, חמש שנים בדיוק לאחר כניסתו לממשלת נתניהו כשר האוצר, הזדכה משה כחלון על הציוד, ארז את מיטלטליו ונסע כל הדרך לחיפה. בשיא כוחה מנתה מפלגת כולנו עשרה חברי כנסת. השבוע נותרה הסיעה עם ח"כית אחת, יפעת שאשא ביטון, שנשארה לכבות את האור.

במאי 2015 הצליח כחלון לקבל מנתניהו חוזה חלומי ששום שר אוצר שקדם לו לא הצליח לקבל. הוא לא הסתפק בהבטחות בעל פה, והחתים את ראש הממשלה על חוזה דרקוני יותר אפילו מהסכם לקניית דירה. ארגז הכלים המורחב שהוענק לו העניק לו בלעדיות לא רק בטיפול בבעיות המשק, אלא גם בפתרון משבר הדיור. בין השאר, כחלון קיבל אחריות על מינהל מקרקעי ישראל, מינהל התכנון, החברות הממשלתיות ועוד. הוא היטיב לנצל את כוחו הפוליטי כדי לחולל שינויים מרחיקי לכת תוך קידום האג'נדה החברתית שלו, והלך עם זה עד הסוף. אלא שבמבחן התוצאה הפוליטי הוא נכשל, למרות העובדה שעד לרגע האחרון קיבל גיבוי מנתניהו, שהעריך את נאמנותו.

כולנו התרסקה, ושר האוצר נאלץ ללכת הביתה. יש לכך מיליון סיבות, וכדי לפרט את כולן צריך טור שלם. הראשון לזהות היה יואב גלנט, שערק לליכוד לאחר שבמשך חודשים הכחיש את השמועות. בהמשך עזבו עוזריו האישיים המוכשרים של כחלון לטובת השוק הפרטי, איש־איש בדרכו. סימן נוסף להתפוגגות כוחו היה כשנתניהו סירב לצרף לרשימת הליכוד (המאוחדת עם סיעת כולנו) את ח"כ רועי פולקמן, שנחשב לאחד ממקורביו. שר הכלכלה אלי כהן, שהיה נאמן לכחלון לאורך כל הדרך, הצטרף בסופו של דבר לליכוד, והשבוע מונה לשר המודיעין.

ולבסוף, ובניגוד לציפיות המוקדמות, שר האוצר ישראל כ"ץ לא בזבז זמן והודיע על החלפתו המיידית של שי באב"ד בקרן טרנר אייל, לשעבר מנכ"לית משרד התחבורה. באב"ד יפרוש ב־4 ביוני לאחר תקופת חפיפה קצרה מאוד עם טרנר אייל. ח"כ שאשא ביטון, שרת השיכון והבינוי, פינתה את המשרד לטובת יעקב ליצמן. כפרס ניחומים מונתה ליו"ר ועדת הקורונה, ונותרה השריד האחרון של הסיעה.

אם יחליט כחלון לחזור אי־פעם לפוליטיקה, יש לקוות שלסיעת כולנו יהיה עדיין תוקף. בכל מקרה, שר האוצר לשעבר מקושר לעולם העסקי, ובשלב הראשון בכוונתו להצטרף לקרן השקעות שמרכז פעילותה בלונדון ומתמחה בהשקעות במדינות המפרץ כמו קטאר. בנוסף, הוא בוחן הצעה להצטרף כיועץ בינלאומי בארגון ה־OECD.

בשיחה שקיימתי איתו השבוע, הדגיש כחלון כי אין לו שום חרטות על הדרך שבה נהג, ושגם היום היה ממשיך בדרכו. לגבי התוכניות לעתיד, הבהיר שבשלב זה הוא מעדיף שלא לדבר. "כשיהיו כאלה אודיע על כך, אם בכלל זה עוד יעניין", אמר כחלון. "בינתיים אני נהנה כל יום מהחופש ומטפל בעניינים הקטנים שעד היום לא היה לי זמן להתעסק בהם. כמו שהבטחתי לך כמה פעמים, כשלא אהיה בפוליטיקה, אשמח ללכת לשתות איתך קפה במסעדה של החבר המשותף שלנו בחוף הכרמל".

משה כחלון בישיבת ועדת השרים לקורונה (צילום: אבשלום ששוני)משה כחלון בישיבת ועדת השרים לקורונה (צילום: אבשלום ששוני)

4. על פריפריה ומחירים

רשות התחרות, בניהול מיכל הלפרין, פרסמה השבוע תוצאות בדיקה מעניינת הסוקרת את פערי המחירים ברשתות המזון בין יישובי הפריפריה למרכז. זאת אינה עוד חלטורה אלא בדיקה יסודית ב־580 סופרמרקטים בתשע רשתות שיווק. הבדיקה, המתייחסת לשנים 2016־2018, כללה מעקב אחר סל של לא פחות מ־20 אלף מוצרים. העילה לבדיקה הוסברה ב"שיח הציבורי שכלל טענות על רמת מחירים גבוהה בפריפריה לעומת המרכז". 

סביר להניח שהסיבה המרכזית הייתה ממצאי סדרת כתבות ב"תוכנית חיסכון" בקשת 12. בתוכנית התגלו פערים של 15% בין המחירים במודיעין לערים בפריפריה (המחירים הנמוכים במודיעין מוסברים בתחרות עזה, בין השאר). מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן, שחרד לתדמית הרשת, הובהל לאולפן והתחייב שאם אכן המחירים בפריפריה גבוהים, הוא יפעל להורדתם.

ממצאי רשות התחרות הפתיעו: בניגוד לציפיות, התברר שמחירי המזון בפריפריה לא רק שאינם גבוהים יותר - אלא נמוכים מאלה שבמרכז ב־2.5% בממוצע. ככל שמתרחקים מהמרכז, המחירים נמוכים עוד יותר. אלמלא התחרות הגבוהה במרכז, הפער לטובת הפריפריה היה גבוה יותר.

לפריפריה בישראל חשיבות עליונה מבחינת האינטרס הלאומי. זו הסיבה לכך שתושבי הפריפריה נהנים מהטבות מס וממענקי מקום בקבלת משכנתאות, וחברות תעשייה הפועלות בה מפונקות בהתאם לחוק עידוד השקעות הון במענקים ובהטבות מס.

ממצאי רשות התחרות לא הפתיעו אותי. טבעי שהעלויות העיקריות של רשתות המזון בפריפריה נמוכות יותר: כוח העבודה זול יותר, מחירי הנדל"ן והשכירות נמוכים יותר, הוצאות השיווק והפרסום קטנות יותר. יש אומנם הוצאות הובלה גדולות יותר, אבל זה בשוליים. הבעיה העיקרית היא שהתחרות בפריפריה נמוכה, משום שלרשתות המזון פחות משתלם לפתוח סניפים בגלל רמת ההכנסה הנמוכה וגודלה המוגבל של האוכלוסייה. באותה מידה גם פחות משתלם לפתוח בפריפריה סניפי בנקים. 

ואם כבר מדברים על יוקר המחיה, גם בתחום הדיור העלות נמוכה יותר. במחיר דירת שני חדרים ברמת גן או בגבעתיים, ניתן לקנות בבאר שבע או בקריית שמונה דירת ארבעה חדרים ולהישאר עם עודף. כנ"ל לגבי דמי השכירות.

הפערים בין הפריפריה למרכז אינם מהותיים, ובכל מקרה הם הולכים ונסגרים. זמן הנסיעה ברכב בין תל אביב לאשקלון הוא 50 דקות, שזה זמן הנסיעה ביום טוב בין פתח תקווה לתל אביב. ועדיין יש מקום לשדרג את רמת שירותי הבריאות והחינוך, הנמצאים בתחומי אחריותו של שר האוצר החדש. 

5. המפתח להצלחה

קבוצת רב בריח, המעסיקה יותר מ־1,000 עובדים בששת מפעליה, המשיכה לפעול גם בזמן משבר הקורונה. וזה לא עניין של מה בכך, כשמדובר במפעל המוכר בכ־500 מיליון שקל לשנה לשוק המקומי וליצוא. הפגיעה במכירות אילצה את ההנהלה להוציא 170 עובדים לחל"ת. 70 פוטרו ו־100 נוספים יוחזרו עד סוף החודש. אם תרצו, רב בריח מהווה דוגמה להשפעת המשבר על התעשייה: פגיעה ביצוא, הוצאת עובדים לחל"ת, פיטורים חלקיים והרצון לחזור לשגרה.

"המשבר הנורא הביא אותנו לבחון את המציאות המקרו־כלכלית בעיניים שונות ולבחון גם כיווני מחשבה נוספים", אומר לי שמואל דונרשטיין, בעל השליטה בקבוצה.

איזו תובנה יש לך מהמשבר, בהנחה שהשיא כבר מאחורינו?
"עד לא מזמן יוקר המחיה היה הדבר החשוב ביותר באג'נדה של שר האוצר ושר הכלכלה, וזה בא על חשבון סדרי עדיפויות אחרים. אחרי מה שקרה במשבר, אין ספק שהבעיה האמיתית של המשק נוגעת לנושא התעסוקה. 26% עובדים לא מועסקים - וזה הרבה יותר ממה שהיה לנו בזמן האינתיפאדה, וגם יותר משיא האבטלה שהייתה בשנת 1965. מתברר שהבעיה העיקרית של המדינה היא התעסוקה ומצב התעשייה, שהיוותה בעבר 20% מהתל"ג והיום עומדת על 11% בלבד. הגענו לצומת שבו הממשלה חייבת לשנן שתעשייה יוצרת ערך ליצוא עם מוצרים בעלי ערך מוסף גבוה, והיא צו השעה. כרגע צריך להניח בצד את עניין יוקר המחיה, שהיה בראש סדר העדיפויות. צריך לשים את הדגש על פריון גבוה, שיוצר צמיחה, מביא לסגירת פערים בפריפריה ומחולל תעסוקה".

מה היית ממליץ לשרי האוצר והכלכלה החדשים? 
"אם יש איזו נקודה שבה יכולים לומר שנוצרה הזדמנות בעקבות המשבר, זה נושא התעסוקה והפריון. אני מקווה שהממשלה החדשה, שאני מאחל לה הצלחה, לא סתם תחלק לאנשים כסף אלא תבנה תמהיל שבו התעשייה תוכל לנצל את הידע לייצור מוצרים עם ערך גבוה לכלכלה. רק כך נדע להתמודד עם גל שני או שלישי של משבר שעלולים להגיע, וזו רק שאלה של זמן. בעידן הגלובליזציה, מחלה בסין משפיעה על אשקלון, ומגיפה בשדרות משפיעה על ניו יורק".

האם התחלתם בצעדים מעשיים כדי לשנות את השיח בנושא? 
"אני כבר נמצא בשיח עם משרד הכלכלה ועם נשיאות הארגונים הכלכליים. אנחנו מנסים להוביל דרך שבה הגורמים המשפיעים בישראל יישבו יחד ויבנו תוכנית ברורה לחילוץ המשק ועידוד התעסוקה. עד היום הכסף שהוזרם מזכיר לי סתימה במקום טיפול שורש. זה משהו ללא שום ערך, כי בעוד חודשיים־שלושה הכסף ייגמר ושום דבר לא ישתנה. מה שחייבים לעשות בטווח המיידי כדי לעודד את היזמים והתעשיינים זה לבצע השקעות שיוצרות ערך ויכולת לשלם לעובד שכר ראוי. יוקר המחיה והפערים החברתיים ייפתרו רק על ידי יצירת מקומות עבודה ומשכורות גבוהות יותר. כמי שמעורב בהשקעות בהייטק, אני מאמין שתוך שנה־שנתיים חלק מהן יתורגם לתעשייה ישראלית. למשל, השקעתי בחברה שפיתחה מצלמות זעירות שמתאימות לניתוח עיניים, אבל עם שימושים נוספים".

בשורה התחתונה, הוצאת עובדים לחל"ת הייתה טעות?
"ההוצאה לחל"ת בתשלום של עד 70% מ־10,000 שקל זאת סתימה עם פלסטלינה. אין לזה שום ערך. את החל"ת צריך להחליף בתוכנית היוצרת למעסיקים מוטיבציה להעסיק עובדים. לו המדינה הייתה עוזרת לנו להעסיק את העובד או לעשות הסבה מקצועית בתוך המפעלים, כפי שנעשה באינתיפאדה השנייה, זה היה עדיף בהרבה. מה שהיה אצלנו בזמן האינתיפאדה הוא ש־100% מהעובדים קיבלו חל"ת לשלושה חודשים, ובזמן ההוא הבאנו מורים ולימדנו את העובדים שפות, מכניקה עדינה וטיפול ברובוטים, ושיפרנו את תהליכי הייצור. זה היה התנאי שהציבה הממשלה לקבלת החל"ת, ואני שמח על כך. אחרי ההכשרה המקצועית הייתה לנו מוטיבציה להשאיר את העובדים, מה שלא יקרה היום - לא רק אצלנו אלא גם במפעלי תעשייה נוספים. לא כל העובדים יחזרו למקום העבודה. כל עובד שהוצא לחל"ת נמצא היום בחרדה תעסוקתית".

ואיך כל זה משפיע על המשק? 
"ראשית, אנשים שנמצאים בחל"ת לא יעזו לפתוח את הארנק ולקנות, בגלל החרדה לעתידם. חצי מהעם משותק ולא יוצא לקנות, מה שתוקע את הכלכלה ועוצר את גלגלי המשק. המפתח שלי לחזרה לנורמליות הוא ליצור ודאות עסקית שתעודד את הצריכה הפרטית. אנחנו עוד זוכרים את ההורים שלנו, שיכלו בתקופת הצנע לחיות מכלום. אמא שלי הייתה אורגת מפות שולחן ומקבלת בתמורה מוצרי מזון. אני מזהיר מהאפשרות שב־2020 המדינה, על 9.2 מיליון תושביה, עלולה להיכנס למיתון כבד עם מאות אלפי אנשים חסרי תעסוקה. אני מעריך שהאבטלה תרד עד סוף השנה מ־26% ל־11.5%־12%, וזאת עוד תחזית אופטימית.

"תהיה פגיעה בצריכה הפרטית, לא רק בגלל מיליון השכירים שהוצאו לחל"ת, אלא גם בגלל חצי מיליון עצמאים ועסקים קטנים מעסקי הגינון, תעשיית השוקולד ועסקים אחרים שיהפכו למיותרים. בעיניי אין דבר נורא יותר מאבטלה".

בוא נחזור לרב בריח. איך שרדתם את המשבר?
"חטיבת היצוא המטפלת ב־60 מדינות, שהיא אחת מחמש החטיבות העסקיות שלנו, דממה לחלוטין. הקמעונאות בכל העולם המערבי הייתה מושבתת, ולא הגיעו הזמנות חדשות. המפעל למוצרי נעילה מתוחכמים, שמעסיק 120 איש, נפגע, ו־90 עובדים הוצאו לחל"ת. אני מאמין שבחודשים הקרובים 90% מהם יחזרו לעבודה. השבוע ראינו התחלה של הזמנות קטנות בספרד, בצרפת ובבריטניה, שמוכיחות שחוזרים לעבודה. אני מאמין שתוך שישה חודשים נחזור לרמה שלפני המשבר. לעומת זאת, ארבע החטיבות המקומיות, המתעסקות עם קבלנים מקומיים, נפגעו בשל אי־יכולת התשלום של הקבלנים בגלל ירידה במכירת דירות. הייתה גם פגיעה מסוימת בקמעונאות המקומית ובחנויות טמבור, שם המכירות ירדו. אנחנו רואים התאוששות הדרגתית, אבל עדיין לא חזרנו למצב שלפני הקורונה. אם באפריל היינו על 73% מהתכנון המקורי, במאי יש קצת התאוששות ואנחנו על 77% מהתכנון". 

היו לכם כמה תוכניות עסקיות, כמו רכישת אחד המפעלים מחו"ל. מה קורה עם זה?
"העולם ניתק מגע ברמת עשיית העסקאות לחודשיים־שלושה, ולו מהסיבה שבנקאי ההשקעות שצריכים לנסוע ולהיפגש היו מושבתים. בחצי השנה הקרובה נערוך בדיקה מחודשת של ההתפתחות העסקית של רב בריח. מחד נרצה לנצל הזדמנויות, אך מצד שני נצטרך לבלום במקומות שבהם יהיה שינוי לרעה בהרגלי הצריכה. עסקת הרכישה בארה"ב, בהיקף 100 מיליון דולר, מוקפאת בשלב זה. בנק ההשקעות הנורווגי ברינגר קפיטל, שליווה את העסקה, לא מתקדם. 

"דווקא בשוק המקומי נוצרו הזדמנויות רבות. ממש בימים אלה אנחנו עוסקים במיזוג לתוכנו של שתי חברות קטנות עם מכירות של 10 מיליון שקל. לחברות הקטנות קשה להתמודד עם המצב, וזאת מבחינתנו הזדמנות לקנות חברות עם מוצר טוב וידע מתוחכם. זה מהלך שבו אנחנו נוסיף את המוצרים שלהן לסל המכירות שלנו, והחברות הנרכשות יקבלו את הגיבוי הפיננסי של רב בריח".

לפני המשבר דיברתם על אפשרות הנפקה בבורסה בשיתוף פועלים שוקי הון, שמחזיק ב־20% מהמניות. מה קורה עם זה?
"ההנפקה בשלב זה נדחתה, אם כי בטווח הבינוני נרצה להנפיק. זה לא יקרה השנה אלא בתוך שנתיים־שלוש. אנחנו ממשיכים בבניית החברה גם במבנה הניהולי. אנחנו בונים מחדש את החטיבות העסקיות כהכנה להנפקה והתאמתה למבנה של חברה ציבורית. נרצה להראות בוודאות שמדובר בחברה צומחת ולספר למשקיעים איך נצליח להגיע לצמיחה דו־ספרתית. בנק הפועלים מרוצה מהשותפות איתנו, ואנחנו מרוצים. אין לנו כל ספק שהשותפות היא סיפור הצלחה, המשלב תעשייה ישראלית עם גורם פיננסי מוביל".

yehudasharoni10@gmail.com