נקדים ונאמר כי בעיני כלכלני מאקרו מהדור הישן, המשק הישראלי גילה זה דור חסינות מפתיעה בפני כל הזעזועים שנבעו ממלחמות גדולות, ממלחמות מוגבלות, מאינתיפאדות, מגלים של מעשי טרור, מזעזועים כלכליים עולמיים, מזעזועים פיננסיים עולמיים וממשברים כלכליים בתקופת הגלובליזציה, שישראל נטלה בה חלק חשוב. היא חתרה קדימה לשיאים חדשים, עם 43,400 דולר תוצר לנפש.

אין פלא שעכשיו, בשיא המשבר העולמי, חברת דירוג האשראי "סטנדרט אנד פורס" מפרסמת כי להערכתה המשק הישראלי מסוגל להתגבר על המשבר ולחזור למסלול הצמיחה שהיה לפני משבר נגיף הקורונה (בעיקר בזכות ההייטק): "היסודות המאקרו־כלכליים של ישראל נותרו איתנים, כלכלה דינמית, הון אנושי, מינוף נמוך במגזר הפרטי, מעמדה של ישראל ומגזר פיננסי מפוקח היטב".

בעולם הכלכלי הישן היו בעיני מקבלי ההחלטות יעדים ברורים שהיו אמורים להתאים לנרטיב המסורתי של קרן המטבע הבינלאומית, שאף היא התגמשה לטובה בעשור האחרון, או ליעדים של חברות דירוג האשראי, ועיקרם הוא גירעון ממשלתי נמוך וחוב לתוצר נמוך ביחס לתוצר - והכל תוך הימנעות מגלישה לגירעון בחשבון השוטף במאזן התשלומים. טראומת מלחמת יום הכיפורים, שהביאה לקריסת מוחלטת  של המשק הישראלי בשל גירעון כפול, הן הממשלתי והן בחשבון השוטף, ליוותה את ישראל ואת מקבלי ההחלטות בה לאורך שנים ארוכות. לא עוד.

כבר שנים אנחנו מלמדים את הסטודנטים הטריים לכלכלה על היתרונות שיש ל"מייצבים האוטומטיים", שמשמעותם היא כי הגירעון הממשלתי עולה בתקופת משבר כלכלי (שימו לב: ללא שינוי חוקים, שיעורי מס או תקנות), וגם להפך - יורד בזמן גאות כלכלית. כאשר ישנה האטה בפעילות המשקית, הגירעון הממשלתי עולה בשל ירידה בהכנסות הממשלה ממסים מחד גיסא ובשל עלייה בהוצאות הממשלה (כגון תשלומי דמי אבטלה או הבטחת הכנסה של האוכלוסייה החלשה) מאידך גיסא. 

גם לאחר שהממשלה הבינה את תפקידם של המייצבים האוטומטיים והכריזה על הבנתה קבל עם ועדה, הנטייה הפבלובית שלה ושל אגף התקציבים הביאה לאורך השנים להחמרת המצב בזמני משבר, כלומר העלאת מסים בזמן שנוצר גירעון תקציבי (בשל האטה והפחתת מסים בזמן גאות כלכלית בשל העודף שנוצר, בניגוד להחלטה רשמית לאמץ את מודל "המייצבים האוטומטיים"). הממשלה הייתה אמורה להעלות מסים בשנות הגאות האחרונות, בעיקר בשכבות החזקות והמבוססות, כדי להכין עתודות ליום הסגריר שאכן הופיע בפברואר השנה, בשל נגיף הקורונה. בפועל הממשלה אינה מעיזה לבטל הטבות לשכבות החזקות. 

הגירעון הממשלתי היה מעל היעד לפני נגיף הקורונה, בסביבות 3.5%, לאורך כמה חודשים. זה אומר כי נקודת הזינוק לעלייה בגירעון אינה טובה. באפיק השני הייתה הצלחה מרובה, טובה בהרבה ממדינות העולם המתקדם, והירידה בחוב לתוצר ל־60% היא נקודת זינוק טובה לעלייה הצפויה לחוב ביחס לתוצר, בשל משבר הקורונה. גם בתחום העודף בחשבון השוטף הצטיינה ישראל: עודף של 14.3 מיליארד דולר בשנת 2019, שהם כ־3.6% מהתוצר. במשך עשור צברה ישראל עודף לא ייאמן של 93.7 מיליארד דולר. 

במשברים האחרונים, כמו במשבר העולמי לפני עשור, היה מספיק כי הבנק המרכזי, הוא בנק ישראל, יפעל להרחבה מוניטרית כדי להזרים נזילות לשווקים הצמאים להון ולעודד את השוק הריאלי לחזור לפעילות. בנק ישראל הדפיס לפני עשור כסף - וטוב שעשה זאת - אף שהחוק קובע שאין להדפיס כסף. ההדפסה נעשתה בדרך עקלקלה של רכישת אג"ח ממשלתי (שהממשלה הנפיקה) וכן נתנה הממשלה ערבויות לקרנות ההון שהושיטו יד לעסקים. אומנם בריבית נשך, אבל הייתה זאת הזרמה חיונית.

עתה לפנינו משבר מסוג אחר: נגיף הקורונה שיתק את המשק העולמי כפי שלא נודע זה מאה שנים, ולכן לא נוכל להסתפק במייצבים האוטומטיים האמורים ובהרחבה המוניטרית של בנק ישראל, שבאה לידי ביטוי בהפחתת ריבית ל־0.1% ובחידוש הדפסת כסף בהיקף מצומצם יחסית, של 50 מיליארד שקלים. המשבר הנגיפי, שהפך למשבר ריאלי בשל צווי שיתוק המשק, מחייב הפעם פתרון מקיף יותר מהזרמת נזילות בידי הבנק המרכזי, הזרמת ערבויות מטעם הממשלה לנטילת הלוואות של הסקטור העסקי וידיים קפוצות יחסית של המערכת הבנקאית. 

הפעם הממשלה צריכה לבצע פעילות רחבה של התערבות בשוק הריאלי, פעולות אנטי־מחזוריות בקנה מידה אדיר, מלבד לנעשה עד כה. פעולות בתחום התעסוקה והמשק, כפי שלא עשתה אולי מאז שנות ה־50 של המאה ה־20, בזמן גלי העלייה והכשרת המשק למדינה שנולדה. 
זה הזמן לעשות מהפכה בחשיבה, למתווה שמתאפיין דווקא ביותר עובדים בתחום הציבורי ובהקמת חברות ממשלתיות יש מאין. נסביר.

בניית תשתיות (צילום: פלאש 90)בניית תשתיות (צילום: פלאש 90)

אובדי מדינה

מספר השכירים במגזר הממשלתי הרחב הגיע בפברואר השנה ל־725,800, כולל מלכ"ר ציבוריים שהממשלה מעסיקה באמצעותם 277,500 עובדים כדי ליהנות מגמישות למניעת קביעות, מקלות רבה יותר לפיטוריהם, ולעתים אף מהתעללות בתחום תנאי העבודה. בממשלה, בביטוח הלאומי וכן במוסדות הלאומיים מועסקים 262,900 עובדים, וברשויות המקומיות עוד 185,400. שיעור העובדים בסקטור הציבורי מכלל העובדים במשק מגיע ל־19.4%, לעומת 18.6% בשנת 2018.

גם לפני עשור, בשנת 2009, השיעור עמד על 18.6%. השכר הממוצע בסקטור הציבורי היה בפברואר 10,638 שקל, אצל המלכ"ר 8,697 שקל, בממשלה גופה (ובביטוח הלאומי) 14,261 שקל וברשויות המקומיות 8,405 שקל. הכל, כאמור, בממוצע. השכר הממוצע בכלל המשק היה 11,024 שקל. ביחס לממוצע שנת 2008, היה השכר בסקטור הציבורי ללא שינוי לעומת עלייה של 5.3% בשכר הממוצע בכלל המשק. בקרב עובדי הממשלה נרשמה עלייה של 2.8%, ברשויות המקומיות ירידה של 4.1% ובמלכ"רים - ללא שינוי. 

עכשיו, על רקע מצוקתה הכספית של הממשלה, אך טבעי שיבואו קולות לפגוע בתעסוקה בסקטור הציבורי המנופח וגם להפחית שכר באותה הזדמנות כדי לייעל את המערכת הממשלתית המסואבת וגם לחסוך מספיק כסף להעביר לסקטור העסקי, שצמא למקורות מימון כדי לחזור ולצמוח. דרישה זו לפגוע במשק הציבורי היא פבלובית בעיקרה. חלקה מוצדק עניינית וחלקה בנוי על שטנה לסקטור הציבורי, שהתפתחה לאורך השנים. אבל דווקא במקרה של ירידה חריפה בפעילות הכלכלית, תהיה זו שגיאה חמורה לעשות זאת. כאשר המשק נמצא בהצטמקות אדירה ועסקים כלל לא יודעים מה לעשות וכיצד לשרוד, צמצום הסקטור הציבורי יביא למכת מוות לסקטור העסקי, שלפתע יירד פלאים הביקוש לסחורותיו ולשירותיו, והמצב רק יחמיר.

נכון, צריך היה לעשות צמצומים במערכת הציבורית המנופחת בשנות השפע, שבהן המפוטרים יכלו למצוא עבודה בסקטור העסקי, ששיווע לעובדים. אבל כשזה לא נעשה (חבל מאוד), עתה זה ממש לא הזמן לעשות פעולה פרו־מחזורית שדווקא תכביד על המשק, כלומר תזרוק עוד עשרות אלפי עובדים מהסקטור הציבורי למעגל המובטלים, שבלאו הכי יגדל ברבע מיליון מובטלים נטו, גם לאחר שהשאר יחזרו משקר וכזב החל"ת (ראה מאמרים קודמים).  

הראשונים לזהות את חשיבות הסקטור הציבורי במשבר הנוכחי היו הדרום קוריאנים, שלהם משק עם מאפיינים דומים לזה של ישראל מבחינות רבות, אך עם אוכלוסייה של 51.3 מיליון, פי כ־5.6 פעמים מישראל. שר האוצר הקוריאני הכריז לפני כמה ימים כי בכוונת הממשלה דווקא ליצור 1.56 מיליון משרות בסקטור הציבורי. בתרגום יחסי לישראל, מדובר בעוד 280,000 מקומות עבודה. שר האוצר הקוריאני הסביר כי דווקא מפני שהמשק הקוריאני הפסיד מקומות תעסוקה בשיעור המרבי זה 21 שנה, מאז המשבר הפיננסי האסייתי, יש לנקוט את הצעד הזה.

הממשלה הקוריאנית מודאגת מכך ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה ירד ב־1.6 נקודות האחוז, ל־62%, ומספר המועסקים ירד ל־26.56 מיליון, ירידה של 476,000 מקומות עבודה לעומת השנה הקודמת. ממשלת קוריאה הדרומית מודה כי הזניחה במשך שנים, בשל ריחוק והצורך לתיעוש מהיר, בעיקר את האוכלוסייה הזקנה והנצרכת, אך גם את הצעירים המבקשים להבטיח לעצמם פרנסה. לכן הממשלה פותחת 445,000 משרות למבוגרים ולבעלי שכר נמוך. חלק ניכר מהעבודה יהיה בשטח, ללא צורך להיות במגע עם אחרים. עוד 550,000 משרות יוצעו לצעירים, ובעיקר לבעלי הכנסה נמוכה.

כדי להגביר את היעילות במשק, תייצר ממשלת קוריאה הדרומית (המדינה היחידה שבה כבר יש פריסה מלאה של הדור החמישי, G5, המהפכני של הטלפון הנייד) עבור צעירים 100,000 משרות בתחום הדיגיטציה, עם שירות לסקטור הציבורי, ועוד 50,000 משרות בתחום הדיגיטלי לשירות הסקטור העסקי. עוד 50,000 משרות ייווצרו למחפשי עבודה המבקשים לשנות כיוון, ללמוד מקצוע חדש או לעבור הכשרה, הכל בתשלום שכר ממשלתי בעת הלימודים. עסקים קטנים ובינוניים יוכלו לקבל עזרה ממשלתית נאה, בתנאי שיגייסו עובדים חדשים שבגינם הממשלה תשלם את השכר. נדגיש כי נגד צעדי הממשלה יצאו מלומדים שטענו כי הם עלולים לפגוע בפריון העבודה במשק הקוריאני, שכה חיוני לצמיחתו. 

עבודות תשתית ב''מקורות'' (צילום: יח''צ)עבודות תשתית ב''מקורות'' (צילום: יח''צ)

תשתיות או לא להיות

תחום שני שבו צריכה ממשלת ישראל לקבל החלטה עקרונית היא ההשקעה בתשתיות. בחמש השנים שקדמו ל־2019, ירד סך ההשקעה בתשתיות המים ב־18%, לעומת חמש השנים הקודמות. ההשקעה במפעלי אנרגיה ירדה ב־13% וההשקעה בתקשורת ירדה ב־10%. רק ההשקעה בתחבורה עלתה ב־48%, רובה ככל הנראה בכלי רכב של חברות עסקיות. ההשקעה הממשלתית בתשתיות בחמש השנים עד 2018 עלתה ב־21%, למעט ההשקעה של מע"צ. 

עכשיו, כאשר שום גוף פרטי ועסקי לא יכול ואינו מסוגל לקבל החלטות על השקעה בתשתיות - בשל הסיכון האדיר שקיים במשק ובעולם, סיכון המגלם ריביות גבוהות יותר - זה דווקא הזמן של הממשלה להקים חברות עסקיות ממשלתיות שיעסקו גם בתחומי התקשורת של הדור החמישי, שהסקטור העסקי אינו מסוגל לגייס עבורה הון, להקים עוד תאגידי תשתיות ביוב ומים, לחזק את הדואר בנושאי בלדרות (בניגוד לממשלות הקודמות, שייבשו אותו דווקא כאשר שירות המשלוחים הפך לחיוני בכל משק מודרני), להקים ולהקדים הקמת תאגידי בתי חולים ממשלתיים חדשים שיתאימו לצורכי האוכלוסייה הגדלה בשיעור המהיר ביותר בקרב המדינות המתקדמות, להקים בנייני ממשלה וממשל, כולל בתי משפט ובתי כלא מחוץ למרכזי הערים, לזרז ולהקדים הקמת מרכזים לוגיסטיים של הצבא, להקים תאגידים העוסקים בתחום הסייבר והדיגיטציה למתן שירות - לא רק למגזר הממשלתי, שכבר נהנה ממערך הסייבר הממשלתי - אלא גם לסקטור העסקי החשוף למאות אלפי מתקפות עוינות מחו"ל, להקים חברות בנייה שיעסקו בייזום, בבנייה ובמכירת דירות במימון תקציבי מלא ובערבות המדינה, כדי לתת מענה לכל זוג צעיר או מחפש שדרוג הדיור, בלי תוכניות עקלקלות שלא הביאו למטרה הנכספת של 65,000 דירות בשנה לפחות. פשוט ליזום בנייה של ערים נוספות, לדוגמה לאורך כביש מספר 6, כפי שאריאל שרון הקים בשעתו את יישובי שבעת הכוכבים או המצפים בגליל.  

הממשלה יכולה לקחת סיכונים בכשל השוק הנוכחי ששום גורם עסקי לא יכול לקחת. כן, כאשר ירווח, והמשק יחזור בעוד כמה שנים למסלול רגיל של צמיחה נאה, אפשר יהיה לחזור ולהפריט חברות ממשלתיות אלה וגם לצמצם בצורה ניכרת בזמן גאות את מספר העובדים בסקטור הציבורי. 

העולם כולו בעדנו

לשם מימון הוצאותיה הגדלות של הממשלה, האוצר יכול (וכך הוא עושה) להגביר את גיוס ההון בישראל ובעולם. אפשר לנצל את ההזדמנות, כאשר רק עתה הודיעה חברת דירוג האשראי החשובה סטנדרט אנד פורס כי היא מאשררת את דירוג האשראי של ישראל על הדירוג הגבוה של AA - עם צפי ל"יציב". למעשה הסוכנות משבחת את ישראל וטוענת כי התוצר יירד השנה רק ב־5.5% ובשנת 2021 כבר תהיה צמיחה של 6%.

האנליסטים של חברת הדירוג חישבו כי אם היקף ההזרמה של הממשלה יהיה 7.5% מהתוצר, החוב לתוצר יעלה השנה ל־71%, ולמרות זאת אין דאגה ליציבות הפיסקלית. העולם נותן אמון בישראל, ראו ההנפקה ל־100 שנה של האוצר, אומרת סוכנות הדירוג. כבר בשנת 2021 הגירעון הממשלתי יכול לרדת ל־5% מהתוצר. הנה לכם מקור מימון אחד להרחבה פיסקלית.

מקור שני למימון הוצאות הממשלה הוא ההון השחור (שעליו כתבתי כאשר השוויתי את הסיוע לעסקים במדינות השונות). אין שום סיבה שמדינת ישראל - עם היכולת הדיגיטלית שלה: מוחות בתחום הסייבר, מומחים בתחום הבינה המלאכותית, יכולות מעקב (בהרשאת המחוקק, כפי עשו בתקופת הקורונה), אפשרות לחיתוכים של צריכה והוצאות של משקי הבית ומעבר לאמצעי תשלום דיגיטליים במקום במזומן - לא תצליח להפחית את ההון השחור, גם בעזרת הרשות למלחמה בהון השחור, בתוך שלוש שנים ב־3%, מה שיביא להכנסה נוספת של כ־42 מיליארד שקל בשנה.

עוד צמצום הטבות ופטורים, שליש בלבד מההטבות והפטורים לקבוצות החזקות, יכניס עוד 22 מיליארד שקל בשנה. בסעיף זה כלולה גם העלאת מע"מ על ירקות ופירות לשיעור הכללי.  מקור שלישי יהיה בנק ישראל, שיתחייב להפריש שליש מרווחיו השנתיים לקופת המדינה כמו בהודו, בבריטניה, בקנדה (וכיום קיים ויכוח בסוגיה בשווייץ). זה יכניס עוד כמה מאות מיליוני שקלים בשנה. 

מקור רביעי הוא קרן השפע, שאמורה לפעול כבר השנה במתכונת מורחבת, התמלוגים של המדינה ממיסוי והיטלים על תעשיית הגז והמחצבים. קרן השפע נועדה לשעת חירום, האין היום הוא זמן החירום שבבסיס החוק שלפיו הוקמה בשנת 2014? מקור חמישי הוא הטלת מס רכוש על הציבור, עם פטור לרכוש של עד 10 מיליון שקלים, כפי שהיה עד תחילת שנות ה־80. זהו מס מוצדק שיוטל על השכבה החזקה, שהתבססה היטב בשני העשורים האחרונים, בזכות המדיניות הכלכלית הנבונה (לרוב) של הממשלה. מס רכוש אפשר לקצוב לחמש שנים, עד שנחזור למלוא קצב הצמיחה ערב המשבר הנגיפי. 

אבל אלו חלומות בהקיץ, כי הממשלה הנוכחית, עם הכוח האדיר שלה, הנובע מרוחב הקואליציה, תלך בסופו של דבר בדרך הקלה: העלאת מע"מ במספר אחוזים, ביטול שירותים של הממשלה לאזרח (אפילו אם הוצאותיה האזרחיות ביחס לתוצר הן בין הנמוכות בעולם) והכבדה ישירה וסמויה של מסים כפי שהיא עושה מדי כמה שנים בנושא הרכב והבלו על הבנזין והסולר. הכבדות אלו קלות לביצוע, חתימה אחת פה ושם, ללא צורך להילחם בקבוצות הלחץ הפרטיות בנושא ההון השחור, הון הציבוריות, בנק ישראל. חבל.