שלום, חברים. היום נעביר לכם שיעור מעניין בתקשורת, או, אם תרצו, הסבר קצר על האופן שבו בעזרת יחסי ציבור טובים, אפשר למכור לכם כל דבר ולשכנע אתכם שמעט זה הרבה, ששקר זה אמת, ושציבור ימני הוא בעצם ציבור שמאלני. מוכנים? קדימה.

"תנועת מפקדים למען ביטחון ישראל" הוא ארגון שמאגד כמה מאות קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, הממוקמים באגף השמאלי של המפה הפוליטית. מדובר, חשוב להגיד לפני הכל, באנשים רציניים וטובים, שתרמו את מיטב שנותיהם לביטחון המדינה, ושכולנו חייבים להם תודה על כך. הבעיה מתחילה במקום שבו משוכנעת החבורה הזו שבזכות הניסיון הצבאי שצברו אנשיה - חלקם לפני חמש שנים, חלקם לפני חמישים שנה - הם יודעים טוב יותר מאחרים מה נכון למדינת ישראל.

כך או כך, מדובר ברשימה שמפעם לפעם מחליפה שמות, אבל נשארת עם מסרים דומים. פעם קראו להם "המועצה לשלום וביטחון". אחר כך היו אלה אוסף של קצינים בכירים שחתמו מפעם לפעם על עצומות ומודעות בעיתונים. כיום, כאמור, שמם "מפקדים למען ביטחון ישראל".

חבורות בכירים שכאלה, כך מלמדת ההיסטוריה, התרסקו פעם אחר פעם עם התחזיות שלהם. הם הבטיחו לנו שהסכם אוסלו יוריד את הטרור, רגע לפני שההסכם הזה הביא בכנפיו נהרות של דם. הם קבעו ש"הנסיגה מהגולן טובה לביטחון", ונדמה שאין בינינו רבים שעצובים שלא הקשבנו להם. הם פסקו, על פי "דעתנו המקצועית", ש"ההתנתקות מעזה טובה לביטחון", וכשהטילים החלו לעוף לעבר גוש דן, ותושבי תל אביב רצו לממ"דים, הם לא חשבו לרגע להביט במראה, לפני שהאשימו את בנימין נתניהו, שבתקופתו "יישובים הותקפו בטילים יותר מאשר בכל תקופה אחרת בתולדות ישראל".

בתנועה, אגב, עושים מאמצים כנים להשתחרר מהגיבנת הזאת. אנחנו תמכנו בהתנתקות? אנחנו הרי קמנו תשע שנים אחריה. זה נכון, עד שעוברים על רשימת השמות של הקצינים תומכי ההתנתקות אז, והקצינים חברי התנועה היום, ומאתרים שם לא מעט פרצופים זהים.

גם על העניין האיראני ועל יחסינו עם ארה"ב היה להם מה לומר. כשנתניהו נשא את נאומו המפורסם בקונגרס, כינסו בתנועה מסיבת עיתונאים וקבעו שלא רק שהנאום הזה "יביא להתקרבותה של איראן לגרעין צבאי", הוא יביא גם לקרע עצום עם ארה"ב ויחסל את הברית ההיסטורית בין שתי המדינות. נסכם את הפרק הזה בכך שמפעילי הגרלות כמו מפעל הפיס בונים את התקציב שלהם בדיוק על אנשים כאלה, שמקפידים להמר על בסיס קבוע - ולפספס מדי שבוע.

בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)

יש, פה ושם, גם קטעים חביבים יותר שבהם חוסר המודעות של החבורה הזו שובר שיאים. כמו אותה מודעה שפורסמה אחרי הביקורת שנשמעה כלפי סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, בעקבות נאום התהליכים שלו בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. "השאירו את צה"ל מחוץ לפוליטיקה", קראו אז מי שביקשו מאיתנו ממש במקביל להקשיב לקריאות שלהם להחליף את ראש הממשלה, רק על סמך הדרגות שהם נושאים על הכתף

פני הסיפוח

עכשיו לעניין שלשמו התכנסנו. לפני כחודש פרסמה תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" תוצאות של סקר מקיף שערכה. השורה התחתונה שלו - כך מכרו אנשיה לציבור את התוצאות, בכל מקום אפשרי - הייתה חדה וברורה: "רוב היהודים הישראלים אינם תומכים בסיפוח, וזאת למרות תמיכת ראש הממשלה בסיפוח, התמיכה לכאורה של שותפו להסכם הקואליציוני, ותוכנית טראמפ הכוללת סיפוח של כל ההתנחלויות היהודיות".

יש גם פירוט בפרק "עיקרי הממצאים", כפי שנשלח לכל מערכות התקשורת. "רק כרבע מהציבור היהודי תומך בסיפוח", נכתב שם. במילים אחרות, הלכתם לישון עם רוב יהודי ימני, התעוררתם במדינה של שמאלנים. לא מעט כלי תקשורת ציטטו את תוצאות הסקר הזה, ממש כפי שסיכמו אותו עבורם ב"מפקדים למען ביטחון ישראל". מהטלוויזיה ועד הרדיו, מ־ynet ועד אתר "כיפה", הכותרת הייתה דומה. "רוב אזרחי ישראל היהודים מתנגדים לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון".

הערה חשובה, לפני שממשיכים. אין לי שום כוונה להיכנס כאן לשאלה איזו תוכנית טובה יותר, ומה עדיף למדינת ישראל לעשות. כל הדעות שוות דיון. כולן ראויות להקשבה. אני מבקש להציג כאן רק את קמפיין הרמייה, שרבים מאיתנו נחשפו אליו.

פרסום הסקר הזה לווה בראיונות לכלי התקשורת. האלוף (במיל') מתן וילנאי, יו"ר תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" התראיין אצל ינון מגל ובן כספית ב־103FM. "ערכתם סקר ואתם טוענים שרוב הציבור נגד הסיפוח", פתח מגל. "זה מה שהסקר אומר", השיב וילנאי. שני המראיינים גילו קורטוב של ספקנות, אבל וילנאי המשיך. "הסקר אומר שהציבור מאוד פרגמטי, מאוד נבון, מבין שמוכרים לו חתול בשק. ובגדול, 60%, בלי שהם עדיין יודעים את פרטי הסיפוח, כבר נגדו". תזכרו את הנתון הזה, נזדקק לו בהמשך

מתן וילנאי (צילום: מירי צחי)מתן וילנאי (צילום: מירי צחי)

"זה סקר מאוד יסודי ורציני", המשיך וילנאי, "ניהל אותו קמיל פוקס, והמסקנה המרכזית, שאני מאוד מעודד ממנה, זה שהציבור מאוד ריאלי".
גם אני, הנה אני מודה ומתוודה, נפלתי בפח. ביום פרסום הסקר ואחרי ההודעה שפרסמה התנועה, ראיינתי בטלוויזיה את תא"ל (במיל') רחל דולב, בעבר הצנזורית הראשית וכיום פעילה בארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל". "הסקר מצא שרוב מוחץ מקרב היהודים מתנגד לסיפוח ומעדיף פתרונות אחרים", סיפרה. "רק 6% מתומכי כחול לבן בעד סיפוח, ורק 33% מהליכוד הם בעד סיפוח. כלומר שלושת רבעי מהציבור היהודי נגד סיפוח".

גם בפרסומים שהפיצה התנועה ברשת, היא בישרה את אותה בשורה מתוך הסקר שלה: "רק 26% תומך בסיפוח חד־צדדי, 74% תומך בחלופות אחרות".

עוד לפני שנגיע לנתוני האמת, דרושה כאן עוד הערה חשובה. ב"מפקדים למען ביטחון ישראל" מצאו דרך לבלבל את הציבור. הדרך הזו משתמשת בחוסר ההבנה שבהגדרת "סיפוח" ומנצלת אותו עד הסוף. תא"ל דולב, לדוגמה, ממש כמו וילנאי, הסבירה שאחרי הסיפוח "יהיו לנו עוד שני מיליון אזרחים חסרי זכויות שנצטרך לדאוג להם למטושים, למכונות הנשמה, לביטוח לאומי ולדמי אבטלה".

כשהיא מדברת על סיפוח, היא מתכוונת לצירוף מיליוני פלסטינים למדינת ישראל ולהפיכת ג'נין לעיר ואם בישראל, כמו כפר סבא. זו מניפולציה לא מאוד מכובדת, משום שבימין אין אף אחד (אוקיי, יש כמה בודדים) שתומך בתוכנית שכזו. אני מזכיר, אנחנו לא נכנסים כאן לשאלה אם תוכנית זו או אחרת טובה או רעה, כובשת או משחררת, מביאה אותנו אל נחלת אבותינו או מביאה אותנו לאפרטהייד.

זיהוי מגמות

עכשיו בואו נצלול לתוצאות. אני מזכיר, אלה לא תוצאות סקר שביצע גוף נייטרלי או אובייקטיבי, בהנחה שיש כזה. אלה תוצאות של סקר שהזמינה תנועת השמאל "מפקדים למען ביטחון ישראל", שהייתה אחראית על בחירת הנושאים ועל ניסוח השאלות.

"איזו אופציה מדינית עדיפה בעיניך?", נשאלו הנסקרים. 17% בחרו ב"סיפוח מלא", 10% ב"סיפוח חלקי", ו־25% ב"תוכנית הנשיא טראמפ". סך הכל 52% תמיכה בסיפוח/החלת ריבונות על סוגיה השונים. אם נשים בצד את ה־10% שטוב להם המצב הקיים, נשארנו עם 38% שרוצים "שתי מדינות" או "היפרדות עצמאית מהפלסטינים".

איך זה מתכתב עם הסיפורים שהציגה התנועה בהודעות לעיתונות וב"עיקרי הממצאים" שניסחה לצד הסקר? איך זה מתחבר לנתונים שפיזר וילנאי על 60% מהיהודים שמתנגדים לסיפוח? איך זה מתכתב עם האמירה של תא"ל (במיל') דולב על כך ששלושת רבעי מהיהודים מתנגדים לסיפוח? ובכן, לא ממש מתכתב.

הכרזת תכנית המאה  (צילום: רויטרס)הכרזת תכנית המאה (צילום: רויטרס)

הלאה. זוכרים את הטענה של תא"ל (במיל') דולב, על כך ש"רק 6% מתומכי כחול לבן בעד סיפוח, ורק 33% מהליכוד בעד סיפוח"? ובכן, היא צודקת. כמעט. דולב זכרה אומנם שרק 5% ממצביעי כחול לבן תומכים בסיפוח מלא, אבל שכחה לציין שעוד 5% מהם תומכים בסיפוח חלקי, ועוד 27% מהם תומכים בתוכנית טראמפ, הכוללת את החלת הריבונות על היישובים היהודיים. במילים אחרות, לא 6% מתומכי כחול לבן תומכים בסיפוח על גווניו, אלא 37%.

רגע, לא סיימנו. זוכרים שדולב טענה שבקרב אנשי הליכוד עומדת התמיכה על 33%? היא צודקת. היא רק שכחה לציין שחוץ מהם יש עוד 29% שרוצים את תוכנית טראמפ. רוצים לקרוא עוד משהו מעניין? 24% ממצביעי השמאל - לפי החלק של הסקר של "מפקדים למען ביטחון ישראל" שפחות קיבל יחסי ציבור - רוצים סיפוח כזה או אחר (מלא, חלקי, או תוכנית טראמפ). שוב, 24% ממצביעי השמאל.

והנה עוד שאלה מעניינת: "האם סיפוח כל היישובים היהודיים במסגרת עסקת המאה הוא רעיון טוב?", התשובה: 54% השיבו "כן". 23% השיבו "לא".

רגע, יש עוד. התנועה עורכת סקרים מהסוג הזה אחת לכמה חודשים, ומשכך היא ביקשה להשוות בין התוצאות שקיבלה עכשיו לבין התוצאות שקיבלה לפני שנה וחצי, בנובמבר 2018, כדי לזהות מגמות. מה היא מצאה, אתם שואלים? שלצד ירידה של 15% בתמיכה ב"הסכם קבע", ולצד ירידה של 21% ברעיון ההיפרדות, יש עלייה של 62% בתומכים בסיפוח. מדהים, לא?

שלב ההסברים

לפני כמה ימים טלפנתי למתן וילנאי, איש שאני מכבד ומעריך, וביקשתי ממנו הסבר. "עבדתם עלינו", אמרתי לו. "כתבתם בסיכום המחקר שלכם שרק רבע מהישראלים תומכים בסיפוח. כתבתם שעמדת רוב הישראלים הפוכה מזו של נתניהו, של בני גנץ ושל תוכנית טראמפ, וזה לא נכון. התוצאות שקיבלתם הפוכות לגמרי. 54% מהציבור, לפי הסקר שלכם, חושב שסיפוח כל היישובים היהודיים במסגרת עסקת המאה הוא רעיון טוב. רק 23% חושבים שלא. זה סקר שאתה הזמנת".

"אני לא זוכר את הדבר הזה", השיב וילנאי, "אני לא זוכר שורה כזו". זו רק דוגמה אחת, הערתי עוד, "כל הסיכום שכתבתם הוא הפוך מהתוצאות שיצאו לכם בסקר". "את המספרים שאתה מציג אני צריך לבחון עוד פעם", ענה וילנאי, "אני צריך להסתכל על זה שוב".

"ומי כתב את הסיכומים שטוענים שאזרחי ישראל היהודים מחזיקים בדעה שונה מזו של נתניהו, גנץ וטראמפ?", שאלתי.
"את הסיכומים לא אנחנו עשינו, אלא קמיל פוקס", ענה.
צלצלתי לפרופ' קמיל פוקס. "זה לא סקר שאני עשיתי", הסביר לי, "אני גם לא כתבתי את הסיכומים ואת עיקרי הממצאים".
"אז מה היה החלק שלך?", שאלתי.
"אני רק ניתחתי, ובמיוחד הייתי מעורב בהשוואה של הסקר הזה עם הסקרים הקודמים שנעשו".
"ומה מצאת בהשוואה הזו?", המשכתי.
"יש עלייה בתמיכה בסיפוח", השיב, "עלייה גדולה בתמיכה בסיפוח, לעומת הסקרים הקודמים. זה הקטע שבו אני התמקדתי".

אתמול, אחרי שחזרתי שוב אל וילנאי וביקשתי הסברים, הוא הפנה אותי אל פרופ' גלעד הירשברגר, שערך את הסקר. הירשברגר אומנם הודה שהסקר מצא שיש ירידה בתמיכה בהסכם קבע עם הפלסטינים ויש עלייה בתמיכה בסיפוח, אבל טען שאי אפשר להתייחס אל תוכנית טראמפ כאל תוכנית סיפוח, גם אם היא כוללת את החלת הריבונות הישראלית על כל היישובים היהודיים.

"למה?", שאלתי.
"כי כאשר מדברים על סיפוח, מדברים על סיפוח חד־צדדי, ואילו בתוכנית טראמפ מדובר על סיפוח כחלק מהסכם עם הפלסטינים", השיב.
"לא", תיקנתי אותו, "החלת הריבונות אצל טראמפ לא כרוכה בשום הסכמה פלסטינית. והנה, למרות זאת, לפי הסקר שלך עדיין אחוז גבוה תומך בה בניגוד למה שהציגה תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל'".
"אין אינדיקציה לכך שהציבור מבין את עסקת טראמפ כסיפוח חד־צדדי", הסביר.

אחרי כל זה, נשארה לי עוד נקודה אחת לברר. מי אחראי לאותה פרשנות בהודעה של "מפקדים למען ביטחון ישראל", שלפיה "רוב הישראלים אינם תומכים בסיפוח, זאת למרות תמיכת ראש הממשלה בסיפוח, התמיכה לכאורה של שותפו להסכם הקואליציוני, ותוכנית טראמפ הכוללת סיפוח של כל ההתנחלויות היהודיות".

אחרי שוילנאי אמר לי שלא חברי התנועה ניסחו את המשפט הזה, אלא פרופ' קמיל פוקס, ואחרי שפוקס אמר לי שגם הוא לא קשור למשפט הזה, שאלתי את פרופ' הירשברגר אם הניסוח הזה שייך לו.
"לא", השיב, "אלה אנשי התנועה".
"תסכים איתי שהניסוח הזה חוטא לתוצאות הסקר שלך", אמרתי.
פרופ' הירשברגר חשב שהמילה חוטא קשה מדי. הוא העדיף להסתפק ב"הניסוח לא מדויק".