פרולוג

אני יושב על ערימת שחת
על ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש

ככה תיאר יורם טהרלב איך חגג בילדותו את חג השבועות בקיבוץ שלו, יגור. ילדותי לא הייתה שונה בהרבה. בעיר אומנם לא הייתה ערימת שחת שדקרה בתחת, אבל היו מכנסיים קצרים ולבנים שהתלכלכו עוד לפני תחילת הטקס. והיה הפחד מהמכה בטוסיק שאחטוף מאמא כשאחזור מלוכלך הביתה. בקיבוץ היה שפע, כידוע. לילדים לא חסר דבר. קראנו להם "ילדי שמנת", כי זה מה שהם אכלו כשאנחנו נאלצנו להסתפק בלבן או בלבנייה. לכן הם גם הרשו לעצמם לפאר את ראשם בזר עם שושנים שלוש. אנחנו הסתפקנו בשני ציפורנים ואספרגוס דוקרני.

זה הלך ככה: על הראש שלנו פרשה אמא חיתול בד לבן, ועליו הניחה את זר האספרגוס עם שני הציפורנים. ביאור לצעירים: פעם, לפני עידן הפמפרס, היו האמהות מחתלות את התינוקות שלהן בחיתולי בד שהיו מכבסות בכל לילה, והם היו נתונים לשימוש חוזר לנצח נצחים, עד שנולד אחרון התינוקות במשפחה. חיתול אחד כזה שימש אותנו בחג השבועות, כנראה כזכר לכאפייה הצחורה שעיטרה את ראשיהם של הכוהנים בבית המקדש. את אותו חיתול בד עטו גם על ראשיהן הילדות שהתחפשו בפורים לכלות.

תשאלו, ובצדק: מה פתאום הזכרת את פורים בשבועות? אז הנה אני מגלה לכם גילוי נאות: בילדותי המאוד מאוד מוקדמת, היו לי הוכחות מושרות ומזומרות שהקשר בין חג הביכורים לחג פורים הוא קשר הדוק שאינו ניתן להפרדה. בגן שרה, ברחוב המעגל ברמת גן, כבר מחג השבועות הראשון שלי, שרתי בקול רם וצייצני את שיר החג הראשון בחיי:

סלינו על כתפינו
ראשינו על פורים

אף גננת או מורה לא העירה לי במשך השנים שאני טועה ושר במקום "ראשינו עטורים" - "ראשינו על פורים". טוב, אם כבר אני מגלה סודות מן העבר, אז גם לגבי המשכו של השיר הנודע יש לי וידוי: כשאתם שרתם "מקצות הארץ באנו", אני תקעתי בקול רועם: "מצורפת ארץ באנו". לא יודע, אולי הגננת שלימדה אותנו את השיר הזה הגיעה מצרפת. לך תדע, וגם אין כבר את מי לשאול. מכיוון שמוטב מאוחר וכל עכבה לטובה, לתפארת חג השבועות הרי הנוסח התקין של השיר:

סלינו על כתפינו
ראשינו עטורים
מקצות הארץ באנו
הבאנו ביכורים

מיהודה ומשומרון
מן העמק והגליל
פנו דרך לנו
ביכורים איתנו
הך בתוף, חלל בחליל
("סלינו על כתפינו" / מילים: לוין קיפניס)

תמונה ראשונה

ועכשיו, ברשותכם, נשאל את השאלה החשובה: למה מאכלי חלב בשבועות? לתשובה זו, מורותיי ורבותיי, יש תשובות רבות ומגוונות. אני ההדיוט ספרתי שבע. כדי לא להלאות אתכם בחרתי את האחת שאני אימצתי. למה? תשפטו בעצמכם.

אז ככה: הרי ידוע לכל שמשה רבנו נולד בז' באדר ושחלפו שלושה חודשים עד שמרים אחותו הניחה אותו בתיבה קטנה שדומם שטה על היאור הזך. תשאלו, מה עניין הגדה של פסח למאכלי חלב בשבועות? חכו, חכו, זה כבר מגיע.

כשבת פרעה משתה את משה מהמים והביאה אותו לארמון המלך, התעוררה בעיה: במה להאכיל את התינוק משה שזה עתה נמשה מהמים? המטרנה והסימילאק עוד לא היו בעולמנו, והזאטוט סירב לינוק משדיהן של השיקסעס המצריות, כי חשוב היה שהפה שלו יישאר טהור ולא ייטמא מהחלב של הגויות, יימח שמן וזכרן. ולמה זה היה כל כך חשוב? התלמוד נותן לנו את התשובה לזה, והרי היא לפניכם, צדיקותיי וצדיקיי:
פיו של משה היה חייב להישאר טהור, משום שהוא אמור בעתיד לדבר עם אלוהים.

את כל זה תוכלו למצוא במסכת סוטה (יב ע' ב). ועכשיו, נאכל חלב.

תמונה שנייה

פעם נדב, האחיין שלי, הביא הביתה כלב. לקול טרוניותיה ומחאותיה של דליה אמו, הוא אמר בשקט ובנחת: "זה הדבר הכי קרוב לנכד שאת הולכת לראות ממני בזמן הקרוב". השנים חלפו. הנערים בגרו. הוריהם זקנו. נדב הביא להוריו שלושה נכדים ואת "הקינוחים של נדב", הקונדיטוריה ששמה יצא לתהילה בכל עמק יזרעאל ומחוצה לו.

את הכישרון הקונדיטורי שלו ירש כנראה מסבתו ברוניקה מנהלל, שהייתה מלכת האופות של המשפחה. הוכחה ניצחת למלכותה הבלתי מעורערת קיבלה סבתא ברוניקה כשזכתה בפרס הראשון בתחרות עוגת הגבינה הטובה ביותר שערכה תנובה לקראת חג שבועות. העוגה הזו היא אצלנו מסורת בכל חג, כמו הריקוד של הטרקטורים. זה משהו שדומה למבנה הכוריאוגרפי של החיילים ביום העצמאות, אבל עם טרקטורים שמרעישים ומעלים אבק בשדות המושב.

את מתכון עוגת הגבינה של חג השבועות, שמרה ושימרה עבור המשפחה מילי, נכדה נוספת שירשה מסבתא ברוניקה את קסם אפיית העוגות. כנראה שזה כישרון שמדלג על דור. למיטב זיכרוני לא דובר ולא הוזכר אצלנו מה היה הפרס שהוענק לזוכה המאושרת. מה שמביא אותי להשערה המגוחכת שהפרס כנראה היה מיטב מוצרי תנובה. זה כאילו להעניק לעפרה שטראוס כפרס את מיטב מוצרי שטראוס. או ליעקב הלפרין את משקפי הלפרין.

ועכשיו, שימו לב: אתם עומדים לקבל את המתכון הזוכה במקום הראשון בתחרות עוגת הגבינה המצטיינת שערכה תנובה בשנת תרפפ"ו. רשמו לפניכם, וזכרו: זה הדבר הכי קרוב למדור בישול ואפייה שאתם הולכים לראות ממני בזמן הקרוב.

עוגת הגבינה של סבתא ברוניקה חן

החומרים:

  • 100 גרם חמאה רכה                
  • 2 כפות סוכר                                
  • 1 כוס קמח תופח                        
  • 1 חלמון או 1 כף מים                                    

למלית:

  • 500 גרם גבינה שמנה 9%              
  • 50 גרם גבינה לבנה "טוב טעם"
  • 4 חלמונים
  • קליפה מגוררת מלימון אחד
  • 1 כוס סוכר
  • 1 כף קמח רגיל
  • צימוקים, אם רוצים

לקצף:

  • 4 חלבונים
  • ½ כוס סוכר

אופן ההכנה:

מחממים תנור לחום בינוני־גבוה. משמנים ומקמחים תבנית עגולה מס' 26.

מערבבים ולשים את החמאה, הסוכר, הקמח והחלמון או המים לבצק חלק. מרדדים את הבצק ומשטחים אותו על הבסיס והדפנות של התבנית. מניחים רדיד אלומיניום על תחתית הבצק ועל הדפנות ומהדקים מעט. אופים בחום בינוני־גבוה, עד שהבצק מתחיל להזהיב. מסירים את רדיד האלומיניום. מערבבים את חומרי המלית, מניחים על קלתית הבצק ואופים בחום בינוני 15 דקות.

מקציפים את החלבונים עם הסוכר לקצף חזק. מוציאים את העוגה מהתנור ומורחים עליה את קצף החלבונים. ממשיכים לאפות עוד כרבע שעה בחום נמוך יותר. מצננים מספר שעות כדי שהעוגה תתייצב. 

עוגת גבינה (צילום: פסקל פרץ-רובין)עוגת גבינה (צילום: פסקל פרץ-רובין)

זהו. אם משהו לא ברור, נא לא לפנות אליי, כי לי הכל לא ברור. אני רק יכול להעיד ולהמליץ במצמוצי שפתיים על הטעם של פעם שהעוגה הזאת מביאה לי בכל שבועות.

אתנחתא

אמרנו כבר שכישרון האפייה מדלג כנראה על דור, אז אני יכול לגלות לכם בסוד שאמא של מילי, שהיא הבת של ברוניקה והדודה של נדב, מצטיינת בהרבה דברים. אפייה לא נמצאת ברשימה. אבל במשך למעלה מעשר שנים שימש השיר "בוא הביתה" בביצועה כשיר פרסומת לגבינת קוטג' 9% של תנובה. הנה, כך נעשה צדק פואטי לעוגת הגבינה מנהלל.

ועוד אתנחתא

פעם ישבנו דודו דותן ואני אצל שושנה דמארי בבית. היא הגישה לנו קפה, תימני כמובן. וגם עוגת גבינה של ייקים. טעמנו מהקפה - היה מושלם. ביס מהעוגה הייקית - טעם גן עדן. ממש סִקרן לדעת איך יצאה העוגה כל כך מושלמת.

"זה פשוט מאוד", אמרה המלכה. "רוצים את המרשם?" "ברור", שאגנו. "אז תרשמו: חובשים כובע, יורדים לאבן גבירול, נכנסים למגדנייה עדית ומבקשים את העוגה הזו". אצל שושנה דמארי כל קונדיטוריה הייתה מגדנייה, וכל סיפור היה מופע סטנד־אפ, הרבה לפני שידענו מה זה בכלל סטנד־אפ.

שלום עליכם (צילום: בית שלום עליכם)שלום עליכם (צילום: בית שלום עליכם)

אפילוג

שלום עליכם, הסופר הכי יהודי והכי מצחיק והכי נודע, נפטר בחודש מאי בשנת 1916. "ההלוויה נמשכה כמעט חצי יום, ולאורך דרכה הוציאה לרחובות מאות אלפי יהודים", כתב חוקר הספרות דן מירון. על קברו בבית העלמין היהודי "הר נבו" שבקווינס, ביקש לציין שהיה "הומוריסט א־שרייבער" - "סופר מצחיקן". ב־1909, לפני 111 שנה הוא פרסם סיפור לשבועות: "מטעמים של חלב".

השומע אתה את אשר אומר לך? יפה עשה אותו חכם שתיקן מנהג של אכילת חלב בחג השבועות! כי למה נעשה שקר בנפשנו: כלום יש לך בעולמו של הקדוש־ברוך־הוא מאכל טוב ויפה, ונחמד ונעים, ומקובל וזול ממאכל של חלב? במאכל של בשר אינך מוצא אלא בשר ועצמות בלבד. ואילו מאכל של חלב כולל גם חלב, וגם חמאה, וגם גבינה, וגם שמנת...

מבשר מה אתה עושה? רק מרק, ובשר מבושל, ובשר צלוי, ובשר חמוץ ולא יותר. ואילו מחלב, כל אשר תאמר נפשך ייעשה לך: דייסה בחלב, אטריות בחלב, פתיתים בחלב, אורז בחלב, דוחן בחלב, בצקים בחלב, כופתאות בחלב, וחלב סתם.

והמאכלים הנעשים מחמאה וגבינה כלום יספרו מרוב: כיסנים ופשטידות, וחביצות, וחליטות, וחמיטות, ורביכות, וכופתאות, ולביבות של גבינה, ולביבות של כוסמים, ולביבות מורבכות, ולביבות מבושלות, ולביבות מטוגנות, ולביבות סתם!

חג שבועות שמח.