שערי המניות בעולם התאוששו, אומנם לא מלוא הדרך מאז חבטת הנפילה השנה, עם ההטמעה במוחם של המשקיעים בדבר נזקיו של נגיף הקורונה, הנגיף שמבקר בכדור הארץ בעוצמה שהאנושות לא ידעה וחוותה זה מאה שנים. מדד המניות האמריקאי המוביל S&P 500 ירד ב־23 במרץ ל־2,237.4, לעומת 3,386.15 ב־19 בפברואר, עת העולם עדיין היה שאנן. אומנם סוד התפרצות הקורונה כבר היה ידוע, אך טרם הוכל. זו ירידה דרמטית, יותר נכון התרסקות לרסיסים, של 34%.

מאז המדד התאושש, עדיין עם הפסד למשקיעים של כשמינית מערך שווי התיק, ערב הפאניקה שאחזה בעולם. הצפי הוא כי רווחיות החברות במדד תהיה נמוכה בכ־13% לעומת הרבע הראשון של השנה, גם אם נתעלם מחברות אנרגיה, שמניותיהן ירדו ביתר שאת, הרווחיות תרד ב־12%.יש לציין שעוד קודם לכן, ברבע הראשון של השנה, הייתה מגמה של ירידה ברווחיות, של 1%־2% לעומת הרבע הראשון של 2019. ברבע הראשון של השנה דיווחו כ־66% מהחברות במדד ה־500 על רווחים מעל צפי השוק, לעומת 74% שדיווחו על רווחים מעל צפי האנליסטים בארבעת הרבעונים קודם לכן.

אם צפי הרווח בירידה, חלק מהעולם עדיין מושבת ויש חשש לגל שני של התפרצות נגיף הקורונה, אז למה שערי המניות עולים? (נכון, תוך תנודות חריפות, אך במגמה של עלייה).

אחת התשובות לסוגיה הוא הניסיון החיובי שהיה למשקיעים במשבר האחרון לפני עשור, הוא משבר הסאב פריים. לפתע התברר כי הציבור בכללו, בעולם המערבי בפרט, נהיה מפונק יותר. קודם לכן, במשך מאות שנים היו משברים כלכליים שהובילו לפשיטות רגל, חילופים בהחזקת ההון בין קבוצות אוכלוסייה, חילופים בהנהגה, חילופי שלטון, מרד ואף מלחמות, כמו מלחמת העולם השנייה. הציבור היום דורש אנטיביוטיקה פיננסית והציבור מקבל מזור לתחלואי שוק ההון מהר (יחסית). זהו דור שאינו יכול לשאת סבל בשום תחום, גם לא בתחום הכלכלי: רוצים פתרון מיד ועכשיו. מול הציבור עומדים הפוליטיקאים וגם בנקים מרכזיים שלא רוצים להכעיס. יש להם אמצעים בדמות כלים חדשים שפותחו מאז הערותיו המהפכניות בתחום ההרחבה הפיסקלית (שהפכו לתורה לייצוב משבר כלכלי הקרויה על שמו) של הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס. תובנותיו היוצאות מהכלל וההעזה חסרת התקדים בתחום המוניטרי של בן ברננקי, יו"ר הפד בשנים 2006־2014, מנסות ומצליחות היטב להחזיר את השווקים למקומם. למה לא? שכולם יהיו שמחים יותר, מודאגים פחות ויסמכו על האח הגדול הדואג לעת צרה.

גם לקראת הבחירות הבאות לנשיאות בארה"ב, שייערכו בחודש נובמבר, צריך לשמור ציבור בוחרים מרוצה. זה אולי המקום לציין כי התרופות הכלכליות שנמצאו אינן הוגנות כלפי התמימים. נסביר: מי שמנתח לוגית את מצב השוק, בורח מהשווקים כמו מאש - כפי שהיה אחרי 15 בספטמבר 2008, לאחר התרסקות הבנק היוקרתי ליהמן ברדרס, או כפי שלכאורה יש לנהוג עתה, עם התפרצות נגיף הקורונה. המשקיע ההגיוני השומע על הנעשה בשווקים, מלקק את פצעיו ושמח כי הצליח להציל לפחות חלק מהכסף שצבר לאורך שנים בשוק ההון. האחרים, שלמדו את חולשות הממשלים, דווקא נשארים בשוקי ההון, ביודעם כי מזור, מרפא, עזרה, הזרמת הון ונזילות בוא יבואו. היום יש רשתות חברתיות משפיעות - ונראה את הפוליטיקאים מעזים לא להשיט יד. נכון שחלק מהעזרה הפיננסית וההונית, אולי אף חלק גדול ממנה, הוא על חשבון הדורות הבאים, שיצטרכו להחזיר את החוב הציבורי שתופח לממדים מפלצתיים, אבל מי טען שהנעשה הוא שיעור בהגינות החברה המודרנית?

צריך לשמור את ציבור בוחרים מרוצה. דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)צריך לשמור את ציבור בוחרים מרוצה. דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

רק שבכל זאת לא נעים ככה סתם לזרוק כסף כאילו אין מחר. במקרה של ארה"ב, הסכום הוא דמיוני ומתקרב ל־7 טריליון דולר למשק (הן פיסקלי והן מוניטרי), והיד עדיין נטויה ופתוחה. עכשיו הדמוקרטים, המבקשים לזכות בשלטון, מציעים הוצאות ותקציבים נוספים אפילו עוד יותר מזה של ממשל טראמפ. בימים אלה, הבוחר ההולך לקלפי הוא המלך, הוא הקובע, אליו יתחנפו ולהצבעתו יכמהו.

הפד, הוא הבנק המרכזי של ארה"ב, שהפחית את הריבית לשפל של כל הזמנים בהיסטוריה האמריקאית, כרגע 0.05%, מדבר אפילו על אפשרות לעבור לריבית שלילית. הפד "לומד את הסוגיה" מניסיונם של בנקים אחרים שהנהיגו ריבית שלילית כגון יפן, גוש היורו, שווייץ ודנמרק. הפד מרגיש לא נעים עם מעשיו, שאינם הולמים או כתובים בטקסט בוקס, ספרי הכלכלה הקלאסיים של מדעי הכלכלה. משום כך הוא יוצא באזהרות, ובלבד שיוכל לומר כי התריע, אם וכאשר תקום ועדת חקירה בסוגיית תוצאות הזרמות הכספים שלו. הפד מזהיר במסגרת "הדוח העונתי ליציבות פיננסית" כי שערי המניות מנופחים וכי ישנו סיכון רב למשקיע, העלול לסבול לא רק הפסדים, אלא גם תנודות חריפות בשערי המניות, וכל זאת למרות הרפורמות שנעשו מאז 2008, לאחר המשבר הקודם, כדי להגביר את חוסנו של שוק ההון. גם במצב הנוכחי, בשל נגיף הקורונה, פגיעותו של שוק ההון תהיה משמעותית בטווח המיידי. על משקי בית ועסקים להטמיע כי המצב מאז חודש מרץ השנה מביא אותם להיות פגיעים יותר לזמן מה בנושא מאזניהם הכספיים, פגיעה וזעזועים הן מצד הפעילות הריאלית במשק האמריקאי והן מצד הפעילות הפיננסית. אפילו מערכת הבנקאות, שהצליחה בעשור האחרון להגדיל את ההון העצמי ככריות ספיגה לזמן משבר, עלולה להרגיש ולחוות חלק מהמתח שייווצר.

נכון, לפי שעה המרווחים בשווקי ההון ירדו, מה שמצביע על מגמה חיובית של חזרה למסחר בזמנים טובים יותר, אבל הסכנות האורבות לכולם נובעות מהחשש כי נגיף הקורונה יחזור בגל שני של התפרצות, מה שיפגע בשווי הנכסים המרכזיים. ערך הנכסים פגיע לירידה משמעותית במחיר, אומר הפד, וכל זה עלול להביא לחידוש המתח בשווקים הפיננסיים. חברות רבות במשק האמריקאי היו ממונפות כבר ברבע הראשון של השנה (בשפה פשוטה: הון עצמי נמוך ביחס להיקף הפעילות), ערב התפרצות נגיף הקורונה, בעיקר בקרב חברות עם דירוגי אשראי נמוכים, כך מזהיר הבנק המרכזי. ירידה ניכרת בהכנסות של חברות כאלה, כתוצאה מחידוש הירידה בפעילות הכלכלית, תקשה עליהן לעמוד בהתחייבותן הכספית, כלומר לשלם את חובן למחזיקי האג"ח.

כדי להקל את המצוקה ולממן אותה, חברות עלולות להנפיק אג"ח בריבית גבוהה עוד יותר, שמצביעה על הסיכון הגובר (מובן כי הריבית מצביעה על עלייה בסיכון למשקיעים בשל המינוף, בתנאי המשק הלא ברורים של העת הזאת). הפד אומר כי משקי בית דווקא היו עם נטל הלוואות בינוני, כלומר לאו דווקא גבוה יחסית להכנסה הפנויה שלהן. אך בתסריט שלפיו המשבר בתחום העסקי יתגלגל למשבר בתחום התעסוקה לאורך זמן, יקשה על חלק ממשקי הבית לעמוד בהתחייבויותיהם, והדבר עלול להתגלגל להפסדים גדולים לבנקים ולספקי אשראי אחרים כגון חברות כרטיסי אשראי.

בעוד הבנקים איכשהו השביחו את מבנה ההון שלהם, כאמור, וברוקרים לא מינפו עצמם לדעת, הרי שחברות לביטוחי חיים וחברות גידור השקעות נמצאות במינוף הגבוה ביותר זה עשור. הבנקים, גם במצב הנוכחי, עמדו בביקוש העולה לאשראי ולמסגרות אשראי וכן בנו מנגנון לספיגת הפסדים. לעומתם, הברוקרים מתקשים לתת שירות בלחץ האירועים, וחלק מקרנות הגידור נפגעו קשות בשל צניחת ערך הנכסים ועלייה בתנודתיות.

הפד הזרים הון למערכת הפיננסית: תחילה לחברות ועתה בעזרה ישירה לרשויות מקומיות, מחוזות ומדינות ארה"ב. אבל הסיכון לנעשה בארה"ב ולמה שקורה, ועוד עלול לקרות, בעולם - נשאר גבוה, מדגיש הפד. הבנק המרכזי אומר בפירוש כי הסכנות האורבות לכולם נובעות מפגיעותן של המערכות הפיננסיות והמערכות התקציביות החלשות באירופה, סין והשווקים המתעוררים. נציין כי מערכת הבנקאות האירופית לא הצליחה להתאושש ממשבר הסאב פריים מלפני עשור, עם מבנה הון חלש וחסר, שאינו יכול לעמוד במשבר הנוכחי. כלומר מערכת הבנקאות באירופה חוטפת מכה שנייה לפני שהתאוששה מהראשונה. פגיעותו של העולם עלולה לחזור לארה"ב כבומרנג, המשק האמריקאי יהיה פגיע פעם נוספת, מה שעלול להכביד עוד יותר בגל השני, שיבוא הפעם מהעולם, ויפגע במערכת הפיננסית האמריקאית.

פחד זה של הפד הביא את יו"ר הפד ג'רום פאול להיכנע ללא תנאים ובמהירות שיא לדרישותיו של הנשיא טראמפ: הפחתת הריבית, הזרמת הון מיידית לכל ענפי המשק כדי לתמוך בתפקוד מערכות המשק והפיננסים, ייצוב מערכות שוק הכספים וקיצור הדרך בהזרמה פיננסית ישירה למשקי הבית, עסקים וקהילות. הפד נחוש בדעתו להחזיר את התעסוקה, לאחר ההעפלה של שיעור האבטלה ל־14.7%. עוד מבקש הפד לשמור על האינפלציה ברמות נמוכות מתחת ל־2%. הפד רכש אג"ח ממשלתי בהיקף ללא הגבלה וכן אג"ח מגובי משכנתאות.

הזרמות אלה, שנועדו למנוע משבר פיננסי שעלול לעבור ולהיות משבר משקי, עודדו את ציבור המשקיעים להתנפל על שוק המניות במימון הפד, וכך זה נעשה: מוכרים אג"ח ממשלתי בהיקפים גדולים, אך לא ממש מפסידים כמו במסחר רגיל בעת מכירות כה מסיביות, פשוט כי הפד קונה את האג"ח. אם הפד לא היה קונה אג"ח בסכומי עתק, היה נגרם למוכרים הפסד, ובנקודה מסוימת - בתשואה גבוהה יותר של האג"ח בשל ירידה במחירן - המכירות היו נפסקות. אבל פה הבנק המרכזי החזק בעולם קונה את האג"ח, הכסף שמקבלים המוכרים תמורתן הוא יותר ממה שהיו מצפים בזמן משבר. עם הכסף המקורי והעודף הולכים המשקיעים לשוק המניות ודוחפים את שערי המניות כלפי מעלה.

המשקיעים רואים במניות החזר השקעה ודיווידנדים גבוהים מהחלופה להשקעה, שמזכה בריביות ותשואות אפסיות, גם בהשקעה לתקופה ארוכה. לא זאת בלבד, ההתנפלות הייתה בעיקר על שערי מניות הטכנולוגיה, כלומר גופים שיש טריליוני דולר במזומן בקופתן והן אינן ממונפות עד כדי סיכון כמו חברות בתחומים אחרים. נוסיף עוד כי בתקופת הקורונה, לחברות הטכנולוגיה לא נגרם נזק רב: עובדיהן יכלו לעבוד מהבית, הרשתות החברתיות פרחו והטלקומוניקציה בפס רחב גברה, עת לפתע כמעט כל משק בית משתמש בתוכנת וידיאו מקוון רב־משתתפים, היא הזום. עדנה הייתה וישנה גם לחלק מחברות הפרמצבטיקה, שחלקן נהנות משמועה על הצלחתן להביא פריצת דרך בתחום המלחמה בנגיף הקורונה, מה שמקפיץ את המניות. מדד הנאסד"ק ירד ב־30% בין 19 בפברואר עד ל־23 במרס, אבל שב וזינק ובאמצע השבוע היה נמוך רק ב־5% משיאו טרם המשבר.

המשבר העולמי הביא כמעט לעצירת הזרמת הון דולרי לארה"ב מחו"ל. הצורך בנזילות דולרית בעולם גבר לצרכים שמחוץ לארה"ב, נזכור כי שני שלישים מהעסקאות בעולם נעשות בדולר אמריקאי. עצירה זו פגעה בעיקר במשקי בית בארה"ב. כדי למנוע משבר עולמי כזה, הפד הזרים, באמצעות תוכניות סוואפ (החלף), סך של 446 מיליארד דולר. פעולות ההחלף נעשו עם הבנק המרכזי של אירופה, יפן, שווייץ ואנגליה. נזילות זו הביאה לרגיעה בשוקי ההון בעולם. זוכרים? גם פה בישראל זינק שער הדולר בשל מחסור בנזילות, עד אשר בנק ישראל הזרים 15 מיליארד דולר כדי להרגיע את הביקוש. האמריקאים הצליחו לעצור את מגיפת הירידה בשערי המניות בעולם, שעלולה הייתה לבוא כגל שני ולפגוע במשק האמריקאי  בהסכמי סוואפ. כך גם השווקים בשאר העולם החלו להתאושש, אם כי עדיין רק חלקית.  

ההזרמות של הפד, כולל ויסות מערכת ניירות ערך מסחריים (עכשיו הוא כבר מסייע לספקי אשראי לרכישת כלי רכב), הביאה לכח קנייה בידי הציבור, מה שמשאיר חברות עם פוטנציאל מכירות, מחזיר חלק מרווחיותן עם פוטנציאל לרווחים או לפחות לצמצום הפסדים. התוצאה היא כמובן עלייה בשערי המניות, השאובה מהשווי הפוטנציאלי של מניה זו או אחרת.  הפד גם מכריז כי הוא שומר על יעד האינפלציה, כלומר לא תהיה שחיקת נכסים באמצעות אינפלציה, כפי שבנקים מרכזיים וממשלות עשו בעבר כדי להפחית את עול החוב של הממשלות, מה שאנו קוראים מיסוי אינפלציוני.

ככל הנראה גם אירופה תצטרף למגמת ההזרמה האדירה: קנצלרית גרמניה מרקל ונשיא צרפת מקרון, הודיעו כי הם מבקשים להעניק 500 מיליארד יורו כסיוע לזקוקים באיחוד האירופי. זהו מהלך היסטורי, היות שגרמניה תמיד התנגדה להזרמת הון. נציבות האיחוד האירופי היא זו שתנפיק אג"ח למימון חבילת הסיוע, ומי שתישא בנטל ההחזר תהיה בעיקר גרמניה. לראשונה נעשית פעולה תקציבית כלל־אירופית, מחוץ למדינה ספציפית, ממש כמו בארה"ב. אומנם זהו רעיון שידרוש אישור של כל חברות האיחוד האירופי, 27 במספר, אך התקווה כבר הביאה לעלייה בשערי המניות באירופה, שפיגרו אחרי ארה"ב בתהליך ההתאוששות. מדד 600 המניות באירופה, שנפל ב־35% בתחילת משבר הקורונה, אומנם התאושש, אך הוא עדיין נמוך ב־20% מהשיא של 19 בפברואר השנה. אז נכון כי אירופה מפגרת אחרי ארה"ב בכל עניין, כמו הדפסת הכסף לאחר משבר 2008 ועתה עם חבילות הסיוע, אבל לאחר הטמעה היא לרוב מזדחלת אחרי מנהיגותה של ארה"ב. גם ביפן, מתוך נפילה של 29% במדד הניקיי 225, נותרה ירידה של 9% מהשיא טרם התפרצות נגיף הקורונה. שאר העולם עוקב אחרי אמריקה, היא המעצמה, היא ההגמון, היא המרכז, היא קובעת המגמות, ראו דרכיה וחכמתם.

אנגלה מרקל (צילום: HANNIBAL HANSCHKE/POOL/AFP via Getty Images)אנגלה מרקל (צילום: HANNIBAL HANSCHKE/POOL/AFP via Getty Images)

בינתיים בישראל

גם בישראל היו לכולם הפסדים. אם למשקיעים הפעילים ואם למשקיעים הפסיביים - דרך קופות הפנסיה הצוברות, הגמל, ההשתלמות ותוכניות החסכון במערכת חברות הביטוח. מי שהזדרז לברוח, הפסיד את העליות ושיקום חלק מנכסיו ההוניים שנעלמו. מי שחרק שיניים, לא מכר ולא מימש, ניצל חלקית, לאו דווקא בשל ההזרמות חסרות התקדים של ממשלת המעבר בישראל, אלא בגלל המגמות בעולם בהנהגתו של הדוד סם. מנפילה של 32% נותרה ירידה של 16% במדד 35 בתל אביב, בהקבלה לנאמר לגבי שאר הבורסות בעולם. גם פה להערכתי הריבית של בנק ישראל תישאר נמוכה, 0.1% בשנה הקרובה. אבל אשר לניהול מדיניות תקציבית נכונה, הדרך עוד ארוכה, עם המנהיג־המתלמד החדש, שר האוצר ישראל כ"ץ, שהכפופים לו באגף התקציבים דווקא עלולים לשבש כוונותיו.