גולני לדורותיה היא חטיבת "הראש בקיר" של צה"ל לכל משימה, התאבדותית ככל שתהיה. מורשת רוח קרב שנועדה לאתגר את זו של חטיבת הצנחנים והיא חלק חשוב בהנחת היסוד האקסיומטית שמדינת ישראל זקוקה לצבא חזק – לא כדי לדכא ולהרוג פלסטינים (ז'נדרמריה תספיק), אלא כדי להתמודד עם האתגר הגדול שממשלות הימין מציבות בפני צה"ל, והוא מלחמה בכל החזיתות. הצורך בצבא חזק נובע ממדיניות טוטאלית שגרעינה התעקשות על ניהול מלחמות קטנות עם הפלסטינים ותומכיהם בגבולות, כדי שבעתיד תוכל מדינת ישראל להשתלט על אדמותיהם ורכושם (אדמה זה רכוש). למה? כי אלוהים ציווה.
המדיניות הזו גרמה וגורמת להיווצרותו של צל חשש קבוע של מלחמה כוללת. בימינו אנו, מלחמה כוללת היא מטחי טילים עם פוטנציאל אפוקליפטי של הרג והרס. ההמשך לא פחות גרוע: אחרי אותה מלחמה אנחנו נחזור בדיוק לאותה משבצת שבה אנחנו נמצאים כיום. שלא תהיה כאן טעות, אנחנו ננצח במלחמה הזו בדיוק כמו שניצחנו במלחמות הקודמות ובדיוק כמו שחזרנו לאותה נקודה. כך גם המשימה שבה נהרג עמית. היא לא הייתה מחויבת המציאות המדינית. רק כאשר ייחשפו (אם בכלל) הפרטים המודיעיניים נדע אם המציאות הביטחונית חייבה אותה. אין לי מושג כמה איום של פצצה מתקתקת יש במי שהיה אמור להיעצר.
התרעות פיקוד העורף