נדמה שאנחנו הולכים ומתרגלים. קודם, כשחשפנו את ניגודי העניינים של השופטת ענת ברון שדנה בתיקים של תורמים גדולים למוסד שיש לה בו עניין אישי - לא נעשה בעניין דבר. אחר כך, כשנדהמנו לגלות שנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, פסקה לטובת חברה שבעלה מתפרנס ממנה, איש במערכת לא חשב שהדבר דורש התייחסות.

בהמשך, לא ברור איך, איש לא נפל מהכיסא כשצח שפיצן חשף ב"כאן 11" ששופטים בעליון עוסקים בעניינם של גורמים שהם עצמם הצהירו שהם חשים מנועים מלטפל בהם, בשל קרבתם אליהם. ועכשיו, כשמתברר שהשופט מני מזוז משקר, ולאף אחד במערכת אין בעיה עם זה, אנחנו מפטירים הערה כדי לצאת ידי חובה, וממשיכים בשגרת יומנו. לשקר הזה עוד נגיע, אבל קודם לכן, הנה לכם סיפור אחר.

השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)השופטת ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90)

במאי 2018 הגיש ארגון "קו לעובד" עתירה לבג"ץ בדרישה להסדיר לעומק את הטיפול במניעה ובאכיפה של תאונות עבודה. העותרים פירטו את המחדלים בתחום, את מספר ההרוגים הגבוה, את האופן הלקוי שבו נחקרות תאונות בענף הבניין ועוד ועוד.

באופן פורמלי, העתירה הוגשה נגד המשטרה, המשרד לביטחון הפנים, משרד האוצר ומשרד העבודה. באופן מהותי, חלקה הגדול נסוב סביב פעולת מינהל הבטיחות בזרוע העבודה של משרד העבודה, הגוף שמופקד על הפיקוח באתרי הבנייה, על חקירת ובירור תאונות העבודה ועל מיצוי הדין עם מעסיקים שעברו על דיני הבטיחות בעבודה. גם תשובת המדינה, בחלקה הגדול, נשענה על טענות בדבר המאמצים הגדולים שעושה אותו מינהל בטיחות כדי לשפר את המצב.

יעל מזוז־הרפז, בתו של מני מזוז, שימשה בעת הגשת העתירה וגם בעת הדיון בה, כראש המטה של מרדכי אלישע, הממונה על זרוע העבודה, שהעתירה תקפה את מינהל הבטיחות שתחת אחריותו. אביה, השופט, שובץ לדון בתיק הזה, ולא חשב שיש עם זה בעיה.

כמה דומיננטית הייתה בתו של מזוז בעבודה בתחום מניעת תאונות עבודה? ובכן, בימים שבהם הייתה מונחת העתירה על שולחן בית המשפט הגבוה לצדק, פרסם אלישע מאמר שכותרתו "המאבק הממשלתי בתאונות בענף הבניה נמצא בתנופה". הוא פירט בו את מה שעושה הגוף שבראשו הוא עומד כדי להילחם בתאונות עבודה, וסיים בתודות "בנימה אישית", לכל אנשיו המסייעים לכך "שהעובדים יהיו בטוחים באופן מירבי ומיטבי ויחזרו הביתה בשלום".

היחידה מכל העובדים שאותה היה חשוב לממונה להזכיר בשמה, הייתה "ראש המטה שלי, יעל מזוז־הרפז". לא ניכנס לעומק הסוגייה, רק נציין ששופטי בג"ץ מחקו את העתירה, למגינת לבם של העותרים, אחרי שהשתכנעו מהשיפורים שהמדינה סיפרה שנערכים בתחום, מהתהליכים שיצאו לדרך ומההבטחות להמשיך לתקן.

אחד המסמכים שעליהם נשענו השופטים, היה מסמך הסכמות שנחתם בין מרדכי אלישע, הבוס של בת השופט, לבין משרד האוצר. מסמך שמבטיח הוספת תקנים למינהל הבטיחות העוסק במאבק בתאונות.

כתב אישום חריף

השבוע פניתי אל השופט מזוז, וביקשתי לדעת אם לא חשב שיש בעיה לשבת בהרכב שדן בעתירה הזו, שעוסקת במישרין בגוף שבתו משמשת בו בתפקיד בכיר. זו הייתה תשובתו של מזוז: "העתירה הנדונה הוגשה נגד משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים, משרד העבודה, הרווחה ומשרד האוצר, והסעד העיקרי שנתבקש בה היה הקמת יחידת משטרה ארצית לחקירת תאונות עבודה בענף הבנייה.

"העתירה נמחקה משהסתבר כי בינתיים הוחלט על תקצוב והקמת יחידה ארצית ייעודית לחקירת תאונות עבודה במשטרה, והיא החלה את עבודתה. העתירה לא עסקה בנושא שטופל על ידי בתי, יעל מזוז־הרפז, והיא גם לא נזכרה בעתירה או בנספחיה. העובדה שהעתירה כוונה גם נגד משרד העבודה והרווחה, אינה מבססת כל עילה לפסלות או הימנעות".

התשובה הזו של מזוז, מלמדת אחת משתיים: או שהוא משקר, או שהוא לא קרא את העתירה לפני שהשיב לי. מזוז טוען שהעתירה הוגשה נגד כמה משרדים, שמשרד העבודה הוא רק אחד מהם, ושהסעד העיקרי שנתבקש כוון בכלל למשטרה ולא למשרד שבו עובדת בתו?

ובכן, הנה העובדות: עשרה סעדים ביקשו העותרים מ"קו לעובד" בעתירתם. אחד עסק במשטרה, אחד עסק במשטרה ובמינהל הבטיחות במשרד העבודה גם יחד. שמונת הסעדים הנוספים עסקו במינהל הבטיחות בלבד. 121 פעמים מופיע מינהל הבטיחות ב־30 עמודי העתירה של "קו לעובד", יותר מכל גוף אחר.

קריאת העתירה מגלה שבניגוד לטענתו של מזוז, העותרים מ"קו לעובד" ניסחו בה כתב אישום חריף נגד מינהל הבטיחות של משרד העבודה. הם טענו כלפיו שהוא מפר את חובותיו על פי חוק, שהוא לא מבקר במקומות העבודה, שהוא מסתיר נתונים, שהוא לא מפיק לקחים מאסונות שהתרחשו, שהוא חוקר ומברר רק חלק מזערי מתאונות העבודה, שהוא לא מפקח כראוי על האתרים שבהם התרחשו תאונות, ושהכשלים שלו מביאים לכך שרק מספר זניח של תאונות מגיעות לכתב אישום.

"דבר מחובותיו הנ"ל של מינהל הבטיחות אינו מתקיים במציאות", מסכמים העותרים. בנסיבות האלה, הטענה של השופט מזוז, שלפיה "הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה היה הקמת יחידת משטרה ארצית לחקירת תאונות עבודה בענף הבנייה", כלומר משהו שלא קשור למינהל הבטיחות בזרוע העבודה, זה שבתו משמשת בו בתפקיד בכיר, היא לכל הפחות רחוקה מהאמת.

מצב בעייתי, מטריד, מציק

אבל בואו נחזור לפרשה האחרונה של מזוז, באירוע שהתקיים באוניברסיטת חיפה, בנובמבר 2019. מזוז ישב שם על הבמה, מול הפרשן המשפטי של "גלובס", חן מענית, והשיב לשאלות מהקהל. בשלב כלשהו ביקש ממנו אחד השואלים להתייחס לבעיית "האמון של הציבור במערכת המשפט, כאשר מערכת המשפט בתוכה איננה מאמינה לעצמה, עד כדי כך שיש אפילו שר שזורק בליסטראות במערכת המשפט".

"איך אתם חושבים", שאל, "להגיב על מצב אבסורדי כזה, שבו המערכת מתקיפה את עצמה כאילו שזו הייתה איזו מחלה אוטואימונית?".
"המצב של שר משפטים לעומתי, ובכלל שר לעומתי, הוא מצב בעייתי, מטריד, מציק", השיב השופט מזוז. בהמשך גם הוסיף: "זה מצב שלא המערכת המשפטית בחרה בו, היא לא יכולה להשפיע על זהות השר, והיא לא אמורה להשפיע על זהות השר, אבל זה כמובן מקשה על התפקוד שלה".

הדברים של השופט מזוז נגד השר אמיר אוחנה תפסו באופן טבעי כותרות. לא בכל יום מותח שופט בית משפט עליון ביקורת פומבית כזו על שר המשפטים. בעקבות האירוע הזה פנה ארגון "בצלמו" לנציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם. בין השאר, טענה התלונה שכללי האתיקה לשופטים קובעים ש"שופט יימנע מהביע בפומבי עמדה בעניין שאינו משפטי בעיקרו, והשנוי במחלוקת ציבורית", ושמזוז הפר את הכללים כשכינה את שר המשפטים "שר לעומתי" והבהיר שהלעומתיות הזו היא עניין "בעייתי, מטריד, מציק".

הנציב שהם, כך הוא מעיד בהחלטתו, האזין להקלטת השאלה שנשאל מזוז והתשובה שהשיב לה, ופסק שאין בסיס לתלונה. "השופט הביע הסתייגות כללית ממצב דברים שבו שר, ושר המשפטים הוא דוגמה לכך, מותח ביקורת על גורמים במשרדו או על המערכת שעליה הוא מופקד מתוקף תפקידו". והשורה התחתונה: "אינני מוצא כי יש בדברים כלליים אלו משום פגם אתי כלשהו". עד כדי כך חשב שהם שאין כאן עניין, שהוא אפילו לא טרח להטריד את מזוז ולבקש את תגובתו. תזכרו את ההחלטה הזו. נשוב אליה בהמשך.

אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אמיר אוחנה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הלאה. בסוף חודש אפריל הוגשה לבג"ץ עתירה נגד החלטתו של אוחנה, אז עדיין שר המשפטים, להאריך את כהונתו של דן אלדד כממלא מקום פרקליט המדינה. משהתיק נותב לדיון אל השופט מזוז, פנה אליו השר אוחנה וביקש ממנו לפסול את עצמו, בין השאר נוכח ההתבטאות שלפיה הוא "שר לעומתי". מזוז מיהר לדחות את בקשת הפסילה, וצירף לה הסבר מפתיע.

כשדיברתי בכנס בחיפה על שר לעומתי, טען עכשיו - בכלל לא התכוונתי לאוחנה. "דברים קצרים אלה, שהיו בתשובה לשאלה, לא התייחסו באופן ספציפי למבקש, או לפעולה או החלטה קונקרטית שלו, אלא באופן כללי לתופעה של 'שר לעומתי'... אין בדברים אלה כל הבעת עמדה אישית כלפי המבקש, או פעולה או החלטה קונקרטית שנקט, וממילא אין בכך כדי להקים עילת פסילה".

הטענה הזו הייתה בבחינת זלזול לא נעים באינטליגנציה. כל מי שצפה בשאלה שנשאל מזוז בכנס ההוא ובתשובה של מזוז, לא היה יכול להבין אלא את הדברים כפשוטם. מזוז נשאל על אוחנה, והשיב על אוחנה. די היה ללכת אל מה שפרסמו כתבי המשפט שהיו באירוע בזמן אמת, כדי לקבל את ההוכחה לדבר. למי שבכלל היה צריך הוכחה כזו.

נטעאל בנדל, כתב "הארץ", העביר לעיתונו דיווח תחת הכותרת הבאה: "שופט העליון מזוז: שר משפטים לעומתי הוא מצב מציק ומטריד", לצד כותרת משנה שסיפרה כי "השופט נשאל על הביקורת שמתח אוחנה על הפרקליטות, ואמר כי המצב 'מקשה על תפקוד המערכת'".

כמוהו בדיוק דיווח חן מענית, איש "גלובס", שישב על הבמה וראיין את מזוז באותו מעמד: "השופט מני מזוז בכנס חיפה למשפט, על שר המשפטים אמיר אוחנה: 'המצב של שר משפטים לעומתי הוא בעייתי'". גיא זהר, שהציג את הקלטות האירוע בתכניתו ב"כאן 11", כבר לא השאיר שום סיכוי שמישהו יקנה את גרסתו של מזוז, שלפיה לא התכוון לאוחנה. אבל למזוז זה לא הפריע להמשיך לאחוז בה.

הערה לתיק האישי

בעקבות הדברים פנו עו"ד אביעד ויסולי, ארגון "בצלמו" ו"הפורום המשפטי למען ישראל ציונית ודמוקרטית", לנציב התלונות על שופטים אורי שהם, בתלונה על כך ששופט בית המשפט העליון משקר. 

הפעם פנה שהם למזוז כדי לבקש את תגובתו. מזוז, שהתחיל להבין עד כמה עמוק הבור שכרה לעצמו, הסביר ש"חוששני שהמתלוננים לא ירדו לסוף דעתי". ומה הייתה דעתו? אכן, מודה מזוז, אני נשאלתי במפורש על העימות הפנימי במשרד המשפטים, אבל "בתשובתי נמנעתי מהתייחסות ספציפית לדברים של השר ולטענותיו, אלא השבתי באופן כללי לתופעה של 'שר לעומתי', שאינה חדשה, תוך דוגמה היפותטית בהתייחס לשר לאיכות הסביבה, ותוך אמירה כללית כי מצב של 'שר לעומתי' הוא מצב בעייתי המקשה על תפקוד המשרד... הדברים לא ביטאו ביקורת או עמדה על פעולה או החלטה קונקרטית של שר המשפטים...".

זו כבר הייתה תשובה שעוברת כל גבול. כי להישאל על שר המשפטים המכהן ש"זורק בליסטראות" במערכת, להשיב ש"המצב של שר משפטים לעומתי, ובכלל שר לעומתי, הוא מצב בעייתי, מטריד, מציק"; וש"זה מצב שלא המערכת המשפטית בחרה בו, היא לא יכולה להשפיע על זהות השר, והיא לא אמורה להשפיע על זהות השר, אבל זה כמובן מקשה על התפקוד שלה"; ואז לטעון שדיברת "באופן כללי בנוגע לתופעה של שר לעומתי" ושהדברים לא ביטאו שום ביקורת על פעולה או החלטה קונקרטית של אוחנה - זה באמת כבר כמו להתייחס אל כולנו כאל מטומטמים.

עכשיו תראו מה עשה הנציב שהם. שהם עבר שוב על כל החומר, ופתח את החלטתו בשורה הכי מתבקשת. "דומני כי לא יהיה זה מופרך להניח כי המאזין לשאלה ולתשובתו של השופט, יכול להתרשם כי דבריו של השופט או חלקם, כוונו באופן ספציפי אל שר המשפטים המכהן...". יפה. גם הנציב שהם, כמו הכתבים שהיו במקום, כמו צופי הטלוויזיה שראו את ההקלטה מהאירוע, כמו כל מי שסיים אולפן בעברית, הבין שמני מזוז לא אומר את האמת.

אם זה מה שגם אתם הבנתם, אתם מוזמנים לעבור אל השורה הבאה של שהם: "על יסוד החומר שלפניי, אינני רואה לייחס לשופט אי־אמירת אמת בהחלטתו המדוברת, כמו גם בתגובתו לתלונות". אם אתם תוהים איך הנציב שהם הגיע למסקנה המוזרה הזו, למרות כל הציטוטים ולמרות ההקלטה של האירוע, אחרי שצפה בה, תאלצו להישאר במתח. הנציב בחר לא לנמק את ההחלטה שלו, ולו בחצי מילה. החלטתי שמזוז לא שיקר, אז הוא לא שיקר. למה? ככה.

ראיתי כמה כתבים שנתפסו בשורה שבה שהם העיר למזוז על "מידת הזהירות שעל שופט לנקוט בהתבטאויותיו בפומבי בכלל, ובסוגיות רגישות בפרט", ובשורה שבה העיר לו כי "ראוי היה להימנע מאמירת הדברים באופן שבו הם נאמרו", וראו בהן נזיפה חמורה לשופט. אז כן, נכון, יש להניח שמזוז היה מעדיף שהנציב שהם יוותר על ההערות הללו. אבל ההערות הללו אינן אלא קשקוש מקושקש. שהרי, איזה מחיר ישלם מזוז על המילים הללו של הנציב שהם? ההערות הללו ייכנסו לתיק האישי שלו? הן ימנעו ממנו להתקדם לערכאה גבוהה יותר מהעליון? הנשיאה תגיד לו שהוא לא נכנס לאולם ג' לפני שהוא מביא איתו את ההורים?

הסיפור פה הוא פשוט מאוד. יש לנו עניין עם שופט בית משפט עליון שמשקר, כשאין שום דרך אחרת לתאר את הדברים. לא מדובר בשקר בשיחה בין חברים, על הברזלים. מזוז שיקר במהלך הליך שיפוטי, והמשיך לשקר בתשובתו לנציב התלונות. והשאלה היחידה שצריכה להישאל היא כמה עוד אפשר להיות סבלניים, ולהכיל בשקט את הריח הרע שעולה שוב ושוב מהתנהלותם של שופטים בעליון?

הוגשה תלונה? תתמודדו

ועוד שלוש הערות חשובות בסוגיה הזו:

1. הנציב אורי שהם מספר בהחלטתו כיצד ניסה השופט מזוז למנוע את בירור התלונות נגדו, בטענה פרוצדורלית, שלא ניכנס אליה כאן. ניסיון דומה למנוע דיון בתלונה שהוגשה נגדו, עשה לא מכבר גם המשנה לנשיאת העליון, חנן מלצר.

מערכת המשפט פתוחה לביקורת, נוהגים לספר לנו אנשיה, אבל אז איכשהו בכל פעם מחדש מנסים למנוע מהביקורת הזו להתקיים. חברים, הוגשה נגדכם תלונה? תתמודדו. אתם שופטי בית המשפט העליון. אתם צריכים להיות יותר נקיים מכולנו. זה מזכיר, אגב, את הדברים שאמר פעם דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על הפרקליטות, עוד גוף שמרבה לספר לנו כמה אוזנו כרויה לביקורת. "ב־100% מהתלונות שאני מעביר לפרקליטות או לתביעה המשטרתית, אומרים לי 'אתה לא יכול לטפל".
 
2. אני לא יודע דבר על מערכת היחסים שבין מני מזוז לבין אורי שהם, הנציב שבדק את התלונות נגדו. אני כן יודע שבאוקטובר 2018 הם עוד חתמו על פסקי דין בצוותא, ושמאגרי בית המשפט העליון יודעים לספר שהם ישבו יחד בהרכב ביותר מ־300 תיקים. בעולם נורמלי, העובדה ששהם פוסק בעניינו של מזוז, היא בלתי סבירה בעליל.

3. ולסיום, קטע משעשע. זוכרים את התלונה הראשונה שהוגשה נגד מזוז, בעקבות דבריו באותו כנס? זוכרים מה כתב אז שהם, אחרי שהאזין להקלטה כולה? "אינני מוצא שיש בדברים כלליים אלו (של מזוז - ק"ל) משום פגם אתי כלשהו". זה היה בנובמבר 2019.

השבוע, כחצי שנה אחרי, מצא כאמור שהם להעיר למזוז, בהתייחס לאותם דברים בדיוק, מאותו אירוע בדיוק, כי "...ראוי היה להימנע מאמירת הדברים באופן שבו הם נאמרו". מה קרה בין נובמבר 2019 ליוני 2020, שגרם לנציב שהם לשנות את דעתו? הייתה סערה תקשורתית. ממליץ לכם לגזור את הסיפור זה, ולשלוף אותו בפעם הבאה שבה יספרו לכם ששופטים לא מושפעים מכלום.