אלא שהרצון לראות בפוליטיקאים אנשים, בני אדם ממש, הוא רעיון מופרך. מי שמתאכזב לגלות שהם לא בדיוק עמדו בציפיות שלו ובמילה שלהם אמור להבין שלא מדובר בעניינים שבין אדם לחברו, גם אם הפוליטיקאי מצ'פח אותו במחווה של סחבק מהמסטינג. אלה הם יחסים בין פוליטיקאי למצביע מזדמן והדרך הנכונה של המזדמן היא לראות בפוליטיקאים כלים חד־פעמיים, רב־פעמיים או שפג תוקפם. כמובן רצוי מאוד לאהוב את הפוליטיקאי "שלך", או להעריץ אותו על מנת להפוך אותו ל"מנהיג" של כולם, אבל התהליך הזה לוקח את הזמן שלו.
בינתיים גנץ כאן כדי להישאר ויש לו ג'וב חשוב עד מכריע – לנהל את המערכה על שפיות תהליך קבלת ההחלטות. לא ברור עד כמה הוא יכול או מסוגל, אבל ברור שהוא ראוי יותר ממרבית אלה שמסתובבים ליד תהליך קבלת ההחלטות. ודאי יותר מנתניהו. בינתיים, מול קמפיין גנץ חלש של התקשורת והימין, יש לו בעיה של בניית תדמית. אז לידיעת הטהרנים: נכון, השיירה המלכותית היא בדיחה גרועה ובזבוז כסף, למעט אותו עניין של בניית תדמית. כשיש לך עסק עם ציבור שסמלי שלטון עושים עליו את הרושם הנדרש, אזי השיירה המלכותית עושה את העבודה והיא חלק מבניית מנהיגות אצל אותו ציבור. או כפי שדיווחה ליאורה מ"מעריב" על ביקור משפחתי של גנץ אצל אחותו באשדוד, השיירה והצ'קלקות "גרמו להתרגשות בקרב השכנים". לא אמינות, לא אידיאולוגיה, לא ביצועים – שם המשחק הוא "התרגשות". אם גנץ יגיע למשכן הכנסת מלווה בחצוצרות וברוכבי סוסים - ה"התרגשות" תגיע לשיאה. לא של הסוסים.
התרעות פיקוד העורף