משבר הפופוליזם
מתוך תקציב בהיקף 100 מיליארד שקל לחילוץ המשק מפגעי הקורונה, כשליש בלבד נוצל עד היום. בחסות ערפל הקרב התקציבי מגניבים שר האוצר וראש הממשלה פינוקים שהקשר בינם לבין המגיפה מקרי כמו הקשר בין נגיף קורונה לבירה קורונה.

בהיעדר תקציב רשמי מאושר (למעט תקציב החירום לפגעי הקורונה), שר האוצר חוגג, כי מתקבל הרושם שלאף אחד כבר לא אכפת מגובה הגירעון. השבוע כבר המריא ל־6% מהתוצר, וזוהי רק ההתחלה. הכאוס התקציבי מאפשר לפנק, לפנק ולפנק. החשבון יוגש מתישהו אחרי בחירות מועד ד' (הצפויות להיערך להערכתי ברבעון השני של 2021), או כשתיחתם עסקת טיעון עם נתניהו - המוקדם מבין השניים.

השיח על האפשרות להקדמת הבחירות אינו מקרי. בשטח ניכרים יותר ויותר סימנים לכך. הסקרים בחדשות 12 מצביעים על 40 חברי כנסת לליכוד ו־64 לקואליציית נתניהו. הקדמת הבחירות תרסק את כחול לבן, ולכן הם שרויים שם בדילמת האסיר ומתיישרים עם כל גחמה של ראש הממשלה ושר האוצר. בענייני כלכלה הם לא פוצים פה. במסגרת המהלכים הפופוליסטיים של שר האוצר, לא מקשיבים גם לנגיד בנק ישראל, המבוגר האחראי שמופעי הפזרנות מביכים אותו. גם אנשי אגף התקציבים מובכים ומופתעים, כי אף אחד לא שואל לדעתם.

חגיגת הפינוקים התחילה בשיא המשבר עם המענק ההזוי של 500 שקל לילד, בעלות תקציבית של 2.3 מיליארד שקל. מדובר ב"כסף טיפש", שחלוקתו הפתיעה את אנשי אגף התקציבים ונעשתה ללא עבודה מסודרת. השבוע נודע על שני פינוקים נוספים: הארכה של 35 ימים בזכאות לדמי אבטלה לשכירים עד גיל 34 בעלות תקציבית של 1.3 מיליארד שקל.

שר האוצר ישראל כ״ץ בהצהרה בצאת חג השבועות (צילום: צילום מסך)שר האוצר ישראל כ״ץ בהצהרה בצאת חג השבועות (צילום: צילום מסך)

השיא היה בהחלטה על הפחתת מכסי קנייה והפיכת הוראת שעה בנושא (מבית היוצר של כחלון) להוראה קבועה. עדיין לא ברור מה הקשר בין המשבר להוזלת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. הפינוק יגדיל את החור תקציבי ב־1.45 מיליארד שקל, אבל מי סופר. ומניין יבוא הכסף? באוצר טוענים שאובדן ההכנסות מביטול המסים כבר מופיע בתקציב 2019. לי זה נשמע יותר כמו שקר לבן.

אין שום סיבה לנצל את המשבר ולזרוק כסף על מהלך פופוליסטי כזה. ואם כבר, לאן נעלמו הדיבורים על העדפת תוצרת הארץ? לאן נעלמו ערכי הליכוד הלאומיים כשמדובר על העדפת תוצרת כחול לבן? הרי משבר הקורונה הוכיח שבעתות חירום רצוי להעדיף תוצרת מקומית על פני סינית או קוריאנית. ואחרי כל זה, חברי כנסת מהליכוד עוד מעיזים להאשים את אנשי העבודה ואת אבי ניסנקורן מכחול לבן בגישה הסתדרותית.    

את עלות הפחתת המס עדיף היה להזרים לפיצוי לעצמאים בשל אובדן הכנסות גם עבור חודש מאי. גם שם עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. ביבי וכ"ץ חוששים מכוחם הפוליטי של העצמאים וינסו לנטרל אותו. על פי סקרים אחרונים, למפלגת "שולמנים" יש פוטנציאל ל־5 מנדטים שיבואו בעיקר על חשבון הליכוד. זאת הסיבה ששר האוצר נפגש שלשום עם נציגי השולמנים והנחה על גיבוש צעדים מהירים לתמיכה בעצמאים. אתמול התקיימה פגישה דומה עם נשיא לשכת ארגוני העצמאים רועי כהן. בינתיים מדובר רק בהבטחות.

כאמור, כל הפינוקים האלה, וגם אלה שיבואו כנראה בעקבותיהם, אינם מקריים. בסביבת נתניהו לא שוללים בחירות נוספות באמצע 2021, ותירוצים - כמו פסקת ההתגברות, הסיפוח או פסיקת בג"ץ על הסכם הרוטציה - לא חסרים. סימן נוסף להלך הרוח הזה הוא הזמירות על גיבוש תקציב קורונה חד־שנתי לשנת 2020 בלבד, לקראת חגי תשרי, לראשונה זה עשור. אם תקציב השנה הבאה לא יאושר עד סוף מרץ 2021, פעמי הבחירות יגיעו. ובמקרה כזה, לא רק שלא יוטלו גזירות, אלא שהפזרנות תחגוג - והכל בחסות הקורונה.

נחיתת חירום
יום לאחר פרסומה של "תוכנית החילוץ" לאל־על, פורסמה תוכנית החילוץ לאוסטריאן איירליינס, שתקבל מממשלת אוסטריה 150 מיליון יורו, ו־150 מיליון יורו נוספים מחברת האם לופטהנזה. לכך תתווסף הלוואה של 300 מיליון יורו לחמש שנים, והכל כדי להבטיח את הישרדות החברה.

הממשלה האוסטרית רואה בחברת התעופה שלה השקעה אסטרטגית, ולכן מיהרה להיחלץ לעזרתה. ומה בישראל? משרד האוצר התיש בארבעת החודשים האחרונים את אל־על עם אין ספור תוכניות הבראה. המהלך האחרון מהשבוע כולל עירוי פיננסי של 150 מיליון דולר (שיבוצע כחלק מהנפקת מניות), שיוביל להשתלטות המדינה על 61% ממניות החברה. המדינה תעמיד ערבות של 75% על הלוואה של 250 מיליון דולר שתתקבל מהבנקים. מניות חברת כנפיים, הנשלטת על ידי תמי בורוביץ' (המחזיקה ב־38% באל־על) ופיני גינזבורג (המחזיק ב־8%), ישועבדו. כל התוכנית כפופה להתייעלות מקיפה שתגובה בהסכם קיבוצי. היא כוללת פיטורי אלפיים עובדים וטייסים, פריסה מחדש של החובות ומכירת מטוסים - צעדים שיפחיתו את הוצאות החברה ב־400 מיליון דולר בשנה. התוכנית נדונה שלשום בדירקטוריון, שממתין לפרטים נוספים.

מטוס אל על (צילום: אבשלום ששוני)מטוס אל על (צילום: אבשלום ששוני)

מתווה החילוץ גובש על ידי מנכ"ל האוצר הפורש שי באב"ד, שביום החתימה עזב את המשרד. באב"ד היה רוצה להוביל מתווה נדיב יותר, לפחות מבחינת גובה ערבויות המדינה, אבל סונדל על ידי החשב הכללי רוני חזקיהו. האחרון מתואם עם המערכת הבנקאית, המנהלת מסע הפחדה נגד בעלי אל־על. מה שהאוצר מציע הוא אינו תוכנית חילוץ, אלא תוכנית הבראה שבסיומה הבעלים יאבדו את השליטה. עושה רושם שבאוצר החליטו לחסל חשבונות עם בעלי אל־על ולא ברור מדוע.

חברת התעופה הלאומית לא עמדה ערב הקורונה על סף משבר או התרסקות. היא גם לא ביקשה שום סיוע. אלא שבאוצר ניצלו בצורה צינית את הנגיף כדי להצמיד אקדח לרקתם של בעלי השליטה, לחטוף את חברת התעופה הלאומית ולכפות עליה נחיתת אונס. בשפה הבורסאית קוראים לכך השתלטות עוינת, וזה לא קרה בשום גוף עסקי שביקש סיוע. באוצר יודעים טוב מאוד שהדרישות שנכפו על אל־על בלתי מציאותיות, וספק אם ניתן יהיה ליישמן. הם גם מודים שהחברה נקלעה לסחרור לא בגלל מהלכים עסקיים חריגים אלא בגלל הווירוס. עם כל הכבוד לעמדה הפקידותית - ויהיה זה פקיד בכיר באוצר ככל שיהיה - גורל חברת התעופה הלאומית חייב להיקבע בראש ובראשונה על ידי ראש הממשלה, שר האוצר ושרת התחבורה מירי רגב, שכבר הוכיחה שכאשר היא רוצה גם מטאטא יורה.

בעלי הבית של אל־על לא רוו נחת מההשקעה. משפחת בורוביץ', למשל, השקיעה בחברה ב־2004 באמצעות חברת כנפיים 150 מיליון שקל. לאחר התאמת הדיווידנדים, שוויים כיום לפי מחירי הבורסה הוא 140 מיליון שקל בלבד. גם אם נניח שהיו מחדלים ניהוליים, האוצר היה שותף להם מעצם העובדה שמאז ההפרטה הוא מחזיק במניית זהב. היום ברור שבלי הזרמת כמיליארד שקל לתשלום חובות ללקוחות ולספקים, אל־על לא תמריא גם אם נתב"ג ייפתח.

קורונה בנתב''ג (צילום: אבשלום ששוני)קורונה בנתב''ג (צילום: אבשלום ששוני)

ועולם התעופה אכן מתחיל להיפתח: יונייטד איירליינס מסרה שלשום על חידוש הטיסות הישירות בקו תל אביב-סן פרנסיסקו, בנוסף לטיסה היומית בקו תל אביב-ניו יורק. חברת התעופה היוונית אג'יאן איירליינס בישרה על חידוש הטיסות בקו תל אביב-אתונה החל מיום ראשון הקרוב, תחילה במתכונת של שלוש טיסות שבועיות, והחל מ־22 ביוני על בסיס יומי. אל־על מנגד ממשיכה להיות מקורקעת, ולמעט טיסות מטען - מטוסיה מקשטים את נתב"ג. בינתיים החליטה החברה להאריך את החל"ת ל־5,800 מ־6,500 עובדיה עד לסוף יולי.

מה יהיה הלאה? משפחת בורוביץ' הפנימה כבר מזמן שאל־על זקוקה לניעור רציני. לפני שבע שנים נוהל מו"מ מתקדם עם קרן ההשקעות פימי למכירת 46% ממניותיה תמורת 75 מיליון דולר. זאת הייתה עסקה חלומית, שטורפדה בגלל התנגדות העובדים והטייסים להסכם קיבוצי ולהתייעלות. בדיעבד, העובדים יכולים רק להצטער.

המוצא האחרון הוא לנסות לשכנע בעלי הון עם יכולת ניהולית מוכחת, כמו ישי דוידי מפימי, להגיע לשולחן המשא ומתן בתנאים מפנקים. תנאי ראשוני יהיה הסכמה להתייעלות בדומה לזו המוצעת כיום. בשלב השני יוקצו למשקיע אופציות חינם שיומרו למניות כשיתברר שאל־על מתייצבת מחדש על מסלול ההמראה. ההחלטות הניהוליות בחברה יעברו למשקיע. משפחת בורוביץ' תישאר עם נתח מהמניות ותיהנה מהאפסייד שתיצור קרן ההשקעות המצליחה בישראל.

מיזוג בצל הקורונה
אגף התקציבים באוצר פרסם השבוע נייר עמדה המבשר על הסרת התנגדותו למיזוג סלקום עם גולן טלקום. זהו נייר עמדה הפוך לזה שניתן לפני כארבע שנים, אז התנגד האוצר למיזוג מחשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים.

עמדת האוצר העניקה רוח גבית לרשות התחרות, שהחליטה שלשום לאשר את המיזוג. ההחלטה הוסברה בגידול התחרות בשוק, שהתבטא בצניחת ההכנסה הממוצעת ממנוי מ־47 שקל לחודש ל־35 שקל וניוד של 2 מיליון לקוחות לשנה. האוצר הפך את עמדתו השוללת את המיזוג, כי מה שהיה נכון לתקופת כחלון, שהוביל את הרפורמה בסלולר, אינו נכון מבחינת שר האוצר הנוכחי ישראל כ"ץ, השולל התערבות רגולטורית במהלכים עסקיים.

מה שנכון לעתות שלום אינו רלוונטי לימי מלחמה בטרור הקורונה: הנגיף שהוביל לניתוק פיזי ומנטלי של ישראל מהעולם הפך את התקשורת, הכוללת סלולר, טלוויזיה, וכמובן גם את הזום המפורסם, למקף המחבר בין אנשים. פעם לא התרגשו כשעל סדר היום ניצבה קריסת אחת מחברות הסלולר בגלל רמת מחירים לא שפויה. היום כבר מסוכן לחשוב בכיוון זה. לאוצר חשוב שחברות התקשורת ימשיכו לפעול בתנאי כדאיות עסקית ורווחיות סבירה. גם אם בעקבות המיזוג המחיר לחבילת הכל כלול יתייקר ב־5־10 שקלים לחודש, חשוב שחברות הסלולר ישקיעו בתשתית הדור החמישי.

חברת סלקום (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)חברת סלקום (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

עמדת האוצר ורשות התחרות חוללה מהומה מקומית אצל גורמים שעניינם מתמצה בשלוש המילים "תחרות, ריכוזיות וחזירות". מבחינתם, שכל השאר ילך לעזאזל. אותם פרשנים מתעלמים ממילים חשובות לא פחות: אמינות אספקה, איכות שירות ותעסוקה. היו שהספיקו לקשור את המיזוג לתוכנית תגמול האופציות שלה זכה אבי גבאי, מנכ"ל סלקום. אני מאחל לגבאי שהאופציות יהיו בבוא העת "בתוך הכסף", ושהוא יזכה לפדות אותן. יותר משגבאי צריך את הכסף, הוא זקוק להכרה ביכולותיו העסקיות, זה גם יכול להיות פיצוי מסוים על האכזבה הפוליטית שחווה כיו"ר מפלגת העבודה לשעבר.

המיזוג של סלקום עם גולן טלקום יביא להתייעלות, צמצום כפילויות, שיפור השירות באמצעות השקעות, וכן, אולי גם לשיפור הרווחיות באמצעות מחירים שפויים יותר לקו סלולר. אז במקום שנשלם 40 שקל לחודש למינוי, נשלם 50 או 55 שקל. המחיר הממוצע לקו סלולר (המכונה ARPU) לא יחזור לעולם ל־400 שקל לחודש, ולא יגיע גם ל־100 שקל לחודש.

על סמך מה ההערכה שלי? המודל העסקי של We4G של חזי בצלאל בנוי על גיוס המוני של מנויים, והדרך היעילה לכך היא המחיר. בצלאל, שכבר גייס להערכתי רבע מיליון מנויים (בהשוואה ל־900 אלף של גולן טלקום), בונה על אקזיט שבו ימכור את החזקותיו לאחת מחברות הסלולר. כל עוד הוא בסביבה, המחיר למינוי ישתנה אולי בשקלים בודדים. עובדה שלפני כשנה ניסתה סלקום להוביל מהלך של העלאת מחירים, אבל כשלה וחזרה עם הזנב בין הרגליים. המתחרים מנעו ממנה את המהלך. ואם We4G תיעלם ממפת התקשורת, יגיע חזי בצלאל הבא כדי לנסות להתחרות.

בהזדמנות זאת נאחל לשר התקשורת החדש יועז הנדל לקבל החלטות עסקיות נועזות, ללא מורא וללא משוא פנים. ההחלטה על מיזוג סלקום וגולן טלקום היא הראשונה. ביטול "ההפרדה המבנית" המתעכבת בבזק כמעט עשור היא השנייה. המהלך יאפשר לבזק להציע לצרכנים חבילת הטבות משולבת, שתתחרה ותוריד מחירים. בזק כבר הוכיחה שעמדה בדרישת הרגולציה העיקרית, והיא אספקת שירותי אינטרנט שהגדילו את מכסת מינויי התקשורת הקווית. אם הנדל יהיה שר תקשורת ענייני, הוא יזכה אולי למחילה ולכפרה מסוימת על הזחילה לממשלת נתניהו. אז גם סיכויי הישרדותו הפוליטית יהיו בבוא העת קצת יותר משופרים.

אולמות ריקים
אחד מענפי המשק שעמדו לחזור לפעילות ביום ראשון היה אולמות הכנסים והתערוכות. אלא שמחשש להתפרצות מחודשת של הנגיף הוחלט לדחות את הפתיחה עד להודעה חדשה. לעומת זאת, אירועי שמחות כמו חתונות יתקיימו בהגבלת מספר המשתתפים ל־250. מדוע חתונות כן וכנסים לא? זאת עוד אחת ההחלטות המוזרות שזימן לנו משבר הקורונה.

מירה אלטמן, מנכ"לית בנייני האומה בירושלים, קוראת להתעשת רגע לפני שהענף קורס ואלפי עובדים נוספים יפוטרו. ענף הכנסים והתערוכות מעסיק במישרין ובעקיפין 300 אלף איש. השרשרת כוללת את עובדי בתי המלון השקועים בצרות שלהם, חברות הסעות, מוניות, ספקי ציוד, חברות מזון וקייטרינג וגם מקומות בילוי ופנאי. תרומת הענף לתוצר במשק נאמדת ב־47 מיליארד שקל בשנה.

הדמייה לניהול אירוע לקהל גדול בבנייני האומה בימי הקורונה (צילום: בנייני האומה)הדמייה לניהול אירוע לקהל גדול בבנייני האומה בימי הקורונה (צילום: בנייני האומה)

בישראל פועלים שלושה מרכזי כנסים מרכזיים: מרכז אקספו גני התערוכה בתל אביב, מרכז הקונגרסים בחיפה ובנייני האומה בירושלים. יזמי תערוכות, כמו י. שטיר, אורטרא שבבעלות ליאור גלפנד, פרומרקט, כנס ישראל ואחרים, מקיימים אלפי כנסים בשנה. המתחם הגדול ביותר הוא בנייני האומה, הכולל 27 אולמות כנסים ו־15 אלף מ"ר נוספים לתערוכות, וגם את האודיטוריום הגדול בישראל, המונה 3,000 מקומות. בשנה רגילה מתקיימים בבנייני האומה כ־500 כינוסים ואירועים בינלאומיים.

החברה, הנשלטת על ידי הסוכנות היהודית (75%) ועיריית ירושלים (25%), מגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה. כל כנס בינלאומי מושך לבירה אלפי משתתפים, ולפי הערכות, הם מזרימים לכלכלת העיר 50־100 מיליון שקל בשנה. הכנס האחרון בבנייני האומה נערך בפברואר, לפני נעילת המשק, עבור קרנות הון סיכון, ונכחו בו 4,000 משתתפים. הנציגים מסין כבר לא יכלו להגיע ונאלצו להסתפק בחוויה וירטואלית.

הקורונה וסגירת בנייני האומה הביאו לביטול טקס חלוקת פרס ישראל, תערוכת ספורט בינלאומית בהשתתפות עיריית ירושלים, ועידות תקשורת וכנס של איגוד הקרדיולוגיה. "הענף שלנו היה צריך היה להיפתח ביום ראשון הקרוב, ואני עדיין מחכה לאישור הממשלתי המיוחל. מדוע בתי מלון, קניונים ומסעדות נפתחים, ולנו נותנים להרגיש כמו בני ערובה? אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה לטובת כולם", אומרת המנכ"לית אלטמן. היא מנסה להמציא מחדש את הגלגל ולנצל את בנייני האומה לפעילויות חלופיות. בינתיים נערכים במקום מבחנים של גופים ממשלתיים ואיגודים מקצועיים, כמו רואי החשבון או לשכת עורכי הדין.

"אנחנו מנצלים אולם ענק עם הבמה באודיטוריום להפקת מופעי אומנים מסדר הגודל של עידן רייכל. נקפיד שלא להכניס יותר מ־50 איש. במקביל התקשרנו עם בית תוכנה טורקי להקמת מרכז קונגרסים וירטואלי ראשון מסוגו בישראל", אומרת אלטמן. "נשתף פעולה עם מפיקים ומארגני כינוסים בחו"ל כדי לערוך כנסים אונליין עם משתתפים שיוכלו להפנות שאלות למרצים. יהיו אפילו לאונג', חסויות וחדרי מפגשים וירטואליים".

כשאני שואל מתי ניתן יהיה לקיים את הכנס הפיזי הראשון, היא אומרת: "אם נדע על כך היום, נוכל להכניס את זה לתוכנית העבודה ברבעון האחרון של 2020. בפועל נתחיל לעבוד על 2021. רק שייתנו לנו מתווה ונוכל להתקדם. משתתפי הכנסים והתערוכות הם קהל ממושמע לא פחות מאלה המגיעים לאולמות הקונצרטים".

מי יצחק אחרון
לוי יצחק ממחירון הרכב של המדינה מתייחס לתקופת הקורונה כאל אחת התקופות האיכותיות בחייו. "ביליתי יוצא מהכלל, נהניתי מאוד ולא יצאתי מהבית. לדעתי, זאת חוויה פנטסטית", הוא אומר. "יש גינה והנכדים באו לשחק. ישבתי במרפסת ונופפתי להם לשלום. במשבר הוצאתי את 48 העובדים שלי לחל"ת, ומאז החזרתי את כולם. אני לא יכול להרשות לעצמי אחרת".

בעקבות הקורונה שוק הרכב התרסק ויבוא המכוניות צנח מתחילת 2020 ב־50%. כיצד כל זה השפיע על שוק יד 2?
"שוק הרכב המשומש עדיין חי ובועט. לעומת זאת, שוק המכוניות החדשות לא כל כך מתרומם. אנשים מגיעים למגרשי הטרייד־אין ומבקשים רכב משומש עם אחריות. חברות הליסינג מצליחות למכור את הרכבים שיש להן במלאי. היו כאלה שהתכוונו לקנות רכב חדש ועכשיו הם מסתפקים ביד שנייה. העתיד הכלכלי לא כל כך בטוח. החשש מהתפרצות נוספת עדיין קיים, ואנשים לא רוצים להתחייב על קניית רכב חדש. מצד שני, בגלל הקורונה הם לא רוצים לנסוע באוטובוסים או ברכבות, ומעדיפים מכוניות".

לוי יצחק (צילום: פלאש 90)לוי יצחק (צילום: פלאש 90)

אז איך נראים בפועל הנתונים בשטח?
"יש עסקאות, אם כי במחירים הנמוכים ב־2%־2.5% בהשוואה למצב שלפני הקורונה. בשוק הרכב החדש קשה יותר להוריד מחירים. מחיר הרכב החדש מורכב בעיקר ממסים, ואין הרבה מה להוריד. מי שתקוע עם מלאי של רכבים חדשים ייתכן שיוריד פה ושם 5%. בשטח זה כמעט לא מורגש, כי בחודשים מרץ־אפריל־מאי הכל עמד ולא היו שום עסקאות. גם היום עדיין אין התעוררות, אבל רוב יבואני הרכב מחזיקים גם חברות ליסינג שלא מוכנות לרדת במחיר. אבל אם למישהו יש בצד מיליונים, אין לו שום בעיה לקנות מכונית חדשה".

מהם הלהיטים בתחום בעידן הקורונה?
"הציבור הולך בעיקר על מכוניות קטנות ומכוניות מיני. ג'יפונים, במיוחד של יונדאי ושל קיה, פופולריים מאוד. מתחילה להיות התעוררות מסוימת גם ברכב החשמלי. אבל בשל המצב הכלכלי, לא נראה שבקרוב יותקנו כמובטח 1,200 נקודות טעינה לרכב. מחירי הבנזין אומנם ירדו, אבל ירידת הבנזין לא משפיעה על קניית רכבים גדולים. מאידך מכוניות עם מנוע חשמלי (היברידי) מאוד מבוקשות בשוק. שוק המכוניות מאוד אופנתי ומושפע ממה שהשכן קנה ועל מה הוא ממליץ".

האם תעריפי ביטוח הרכב של חברות הביטוח הם חלק משיקולי הקנייה?
"חברות הביטוח מתנהגות בדרך כלל בסדר ומשלמות את התביעות. אבל מחירי הביטוח עלו בגלל אלף סיבות. בחברות הביטוח לא בטוחים מה תהיה השפעת הקורונה על תרבות הנהיגה, ולכן לנגיף אין עדיין השפעה על התעריפים או על שיקולי קניית הרכב. התחרות בשוק ביטוחי הרכב גדלה מאוד בזכות כניסת חברות הביטוח הווירטואליות, אבל בענף לא מרגישים זעזועים. המכונית הייתה ונותרה אחד הדברים החשובים ביותר לאזרח. למרות הפקקים, אי אפשר עדיין להתנייד ללא מכונית".

מכוניות חדשות בנמל (צילום: יצחק הררי, פלאש 90)מכוניות חדשות בנמל (צילום: יצחק הררי, פלאש 90)

איך השפיע המשבר על שוק יצירות האומנות?
"שוק האומנות רלוונטי רק לאלפיון העליון, והוא לא מושפע משום דבר. אם לבעל הון מתחשק לקנות יצירה במאות אלפי שקלים - הוא יקנה ללא היסוס. אבל אי אפשר לבסס שוק כזה רק על האלפיון העליון. לו הייתה לי אפשרות לבחור, הייתי מוכן למכור גרעינים ולא יהלומים, שם הקליינטורה מעטה. שמאי החברה שלי מבקרים באלף דירות בחודש כדי להעריך את התכולה למטרות ביטוח, ואנשים עדיין מחזיקים בכספת בדברי ערך ליום סגריר".

אתה עורך גם מחירונים לדירות. אני שומע על קיפאון כמעט מוחלט. מה מצב השוק לפי הנתונים שלך?
"הקבלנים לא רוצים להודות כרגע שהם מורידים מחירים, אבל לפי הבדיקות יש ירידה של 5%־10% בשוק הדיור, גם בדירות חדשות וגם ביד שנייה. יש כל מיני גורמים שמסבירים את התופעה. למשל, בשוק ההשכרה הדיירים מתקשים לשלם ואין שוכרים. דירות נשארות ריקות גם בגלל שתיירים לא מגיעים. משבר הקורונה גרם לאנשים לפחד מפני העתיד, ומחירי הדירות יורדים, כי מסוכן להיכנס להתחייבויות גדולות. אנשים פוחדים מהמחר ולא רוצים להשקיע. יש כאלה שקנו דירה במסגרת 'מחיר למשתכן', אבל עכשיו תקועים איתה ולא יכולים להשכיר".

yehudasharoni10@gmail.com