1. סמל השחיתות

בנימין נתניהו דרש השבוע להכניס לכלא את רביב דרוקר. בעצם, זה בכלל לא נתניהו. מי שהעמידה את הדרישה המטורללת הזו היא מפלגת השלטון, הליכוד. השלד הבורסאי שעליו השתלטה משפחת מלוכה שהלחימה את עצמה לעטיני השלטון ברחוב בלפור, הוא שהציב את הדרישה לכלוא את דרוקר. "בעולם מתוקן", כך תגובת "הליכוד" על תחקיר "המקור" מיום רביעי בערב, "רביב דרוקר היה נכנס היום לכלא".

הדרישה הזו מגובה בסרטון דרמטי עם מוזיקת רקע המתאימה לפלישה לנורמנדי וכתוביות באדום בוהק המפרטות את פשעיהם של דרוקר וסייעניו, המהווים סכנה ברורה ומיידית לשלום הציבור. כל מי שיטרח לבדוק, יבין שאין בכל הטקסט המדובר מילת אמת אחת. אפילו מילות החיבור מומצאות. פייק אחד גדול ומהדהד שהופך עיתונאי שעושה את עבודתו (כפי שעשה אותה בימי אהוד אולמרט, אריאל שרון ואהוד ברק) לאויב הציבור מספר אחת, האיש שמרים את ידו על מנהיג הימין, הסמולן הבוגד שקשר קשר עם בני השטן באשר הם נגד עם ישראל והציונות.

הליכוד שאני מכיר נקברה מזמן קבורת חמור ומתהפכת עכשיו בקברה. אגב, בתחקיר "המקור" לא הוזכרה הליכוד. אין למפלגה החטופה הזו ולכתבי האישום שהוגשו עם נתניהו שום קשר. אבל נתניהו לא רוצה להגיב בשמו. מה הוא קשור בכלל? זה לא הוא. הדרוקרים מרימים את ידם לא עליו, אלא על המפלגה, על הימין, על המדינה.

כשניהל את מו"מ השוחד שלו עם ארנון מוזס (לכאורה), כשדרש וכשקיבל מתנות במיליונים (לכאורה) וכשהשתלט בכוח על אתר חדשות פופולרי תמורת הטבות במיליארדים (לכאורה), הוא לא עשה שום דבר לביתו, נתניהו. הכל היה בשביל הליכוד

עזבו רגע את השקרים. עזבו את ההסתה. תתפללו שלא יהרגו כאן עיתונאי או יועץ משפטי כדי שלא נצטרך לחזות שוב במסע התירוצים המייבבים של נתניהו ואנשיו מנובמבר 1995. בואו נדבר על נתניהו האדם. האיש מאחורי הספינים והשקרים. האיש שאישר לעורכי הסרטון הזה להשתמש בתמונת הרקע שבה נראה דרוקר יושב עם חבריו דאז יאיר לפיד ועפר שלח (בלי חולצה), במה שנראה כמו ערב של חברים בים.

יאיר לפיד, רביב דרוקר ועופר שלח בתמונה משנת 2009 (צילום: אלעד דיין)יאיר לפיד, רביב דרוקר ועופר שלח בתמונה משנת 2009 (צילום: אלעד דיין)

התמונה הזו מופצת בשנים האחרונות בכל פעם שמתפרסם עוד תמליל, עוד הקלטה, עוד ראיית זהב בתיקי נתניהו. זוהי התשובה הציונית ההולמת של חסידי נתניהו לכל החשדות נגדו, שהפכו לשלושה סעיפי אישום חמורים. כל מעלל ממעלליה של המשפחה המרקיבה הזו נענה בתמונה המרשיעה של שלח, דרוקר ולפיד שותים בירה בים. אהה! כך נחשוף את פרצופם האמיתי של האנשים שרודפים את המנהיג.

מה מוכיחה התמונה הזו? שנתניהו איבד סופית את צלם האנוש שלו. התהליך שבו הפך מפוליטיקאי שאפתן למכונת שקרים חסרת מצפון הושלם. דרוקר ועפר שלח חברים ותיקים, הגישו ביחד את "המקור", כתבו ספרים ועשו קילומטרז' משותף מכובד בתקשורת. גילוי נאות: דרוקר היה פעם סגני ב"מעריב" (ורב איתי כל הזמן), את שלח קיבלנו בזמנו למדור הספורט של "מעריב" כשחזר מלימודיו בניו יורק. יאיר לפיד היה ב"מעריב", עבר ל"ידיעות אחרונות" (לשם עבר, לצערי, גם שלח).

בתמונה המרשיעה הזו הם צולמו שותים בירה בחוף הים. היא צולמה זמן קצר אחרי שמיכל, אשתו של שלח, נפטרה לאחר מאבק הרואי בסרטן השחלות. מיכל הייתה רופאת עיניים מוכשרת, עילוי בתחומה. סיפור אהבתה ונישואיה לשלח מוכר לכל מי שהיה עיתונאי בשנות ה־80 וה־90 בישראל. היא ניפצה את סטטיסטיקת ההישרדות מסוג הסרטן הזה, אבל בסופו של דבר נכנעה.

דרוקר פגש את יאיר לפיד בשבעה על מיכל שלח ז"ל. זו הייתה הפגישה הראשונה ביניהם בנסיבות חברתיות. הם קבעו לנסות לעודד את שלח ולהוציא אותו לארוחת ערב יחד. זה קרה באחד האמשים, אחרי שידור "המקור", במסעדה על חוף הים לא רחוק מביתו של לפיד. היה חם, אז שלח הוריד חולצה. כך הפך בילוי ערב עצוב של שלושה חברים בעקבות מותה של רעייתו של אחד מהם לסמל השחיתות של התקשורת, השמאל, עוכרי ישראל וחורשי רעתה. כל זה קורה באדיבותו של האיש המכונה ראש ממשלת ישראל. זה הזמן לבלוע כדור נגד בחילה.

2. לטרוף את כלב השמירה

בנימין נתניהו יודע שרביב דרוקר לא איים על איש, לא שיבש הליכי חקירה ולא עשה שום דבר שהתקשורת לא עשתה עשרות ומאות פעמים לפניו. נתניהו הוא זה שיושב (תצפו, זה בגוגל) ליד אליעד שרגא, הג'ינג'י מ"איכות השלטון", דופק על השולחן ותובע מהתקשורת לעשות סוף־סוף את עבודתה ולנכש את עשבי השחיתות השלטונית בישראל. ראש הממשלה באותו מעמד נלעג היה אהוד אולמרט. התקשורת עשתה את עבודתה.

במהלך כל חקירותיו ותיקיו של אולמרט פורסמו חומרי חקירה, כולל הקלטות (ע"ע שולה זקן), נון־סטופ בזמן אמת. אחד המפרסמים היה כמובן דרוקר. אגב, הוא ושלח פרסמו פעם ספר שבו טענו שאריאל שרון יצא להתנתקות כדי למסמס את החקירות נגדו. ביבי מחא להם כפיים.

בתקופת אולמרט הגביר נתניהו את ציפיותיו מהתקשורת ודרש ממנה להגביר ווליום. להיות נחושה. לעשות את עבודתה. מדובר, אחרי הכל, בכלב השמירה של הדמוקרטיה. אבל אז אולמרט הורשע ונתניהו תפס את מקומו. עכשיו הגיע הזמן להרוג את כלב השמירה. אפשר להתיר את דמם של העיתונאים. אפשר לשקר, להכפיש, להשתלט על הליכוד ולהפוך אותה לכלב התקיפה שיטרוף את כלב השמירה. אפשר לעשות הכל והכל עובר.

בתקופתו, נתניהו הגביר את הציפיות מהתקשורת. אהוד אולמרט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)בתקופתו, נתניהו הגביר את הציפיות מהתקשורת. אהוד אולמרט (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

התוכנית המדוברת שהעלתה את חמתו של נתניהו הכילה הקלטות. הבעיה של נתניהו היא שאין לו טיעון משכנע נגד ההקלטות. גם ה"תחקירים" המגוחכים שמפיצים כמה ממלחכי פנכתו באתרים כאלה או אחרים לא באמת מחזיקים מי אפסיים אל מול הר הראיות, ההקלטות, המסרונים והעדויות בתיקים השונים. כששומעים הקלטה, זה כבר לא ספקולציה עיתונאית או פרשנות מטעם. האנשים מדברים בקולם. התמונה המצטיירת מחרידה.

ההשתלטות על אתר החדשות הפופולרי בישראל, האובססיה המטורללת לשליטה תקשורתית, הלחץ האדיר שהופעל נון־סטופ על שאול ואיריס אלוביץ', התלויים במוצא פיו ואישוריו של שר התקשורת (נתניהו) והלחץ שהם הפעילו, בשרשור, על האומללים בוואלה.

תיק שוחד שרירי, בשרני, מוצק, זועק לשמיים. הוא לא מעיד רק על השוחד. הוא מעיד על האנשים, על התרבות, על הטירוף, על הדורסנות האינסופית ("ביבי ושרה לא יהיו מרוצים אף פעם", נשמעת איריס אלוביץ' אומרת לאילן ישועה, או להפך). אז מה עושים מול כל זה? קוראים לכלוא את רביב דרוקר. "במדינה מתוקנת" הוא כבר היה בכלא. צר לי, אדוני ראש הממשלה, במדינה מתוקנת אתה כבר היית בכלא.

אלמלא סלחנותו המופלגת של היועמ"ש הנוכחי ורפיסותו האינסופית של קודמו, היינו כבר בסיומן של פרשות נתניהו, ולא בתחילתן. במדינה מתוקנת מפלגת שלטון לא הייתה נותנת לך ולמשפחתך להפוך אותה לכלי תקיפה בריוני, חלול ומעורר אימה. במדינה מתוקנת בכירי מפלגת השלטון הזו היו מתקוממים. במדינה מתוקנת, שלראש הממשלה שלה היו קוראים, נניח, מנחם בגין, אף אחד לא היה נותן לך לשרוף את המועדון על יושביו.

3. ההתבגרות של כחול לבן

"הליכוד" פרסמה את כתב הנאצה נגד רביב דרוקר ביום רביעי בלילה. למחרת בבוקר המתה הרשת תגובות, בהן תגובותיהם של ראשי כחול לבן. "תפקידם של העיתונאים הוא לבקר אותנו הפוליטיקאים", צייץ בני גנץ, "כך זה היה, כך זה עכשיו, וכך זה יימשך", הוסיף. גבי אשכנזי היה תקיף יותר: "תפקידה של העיתונות הוא לבקר את נבחרי הציבור, לחשוף ולדווח", צייץ שר החוץ, "האמירה כי עיתונאי צריך לשבת בכלא בעקבות פרסומיו חמורה, מקוממת ואין לה מקום במדינה דמוקרטית".

תגובה דומה הוציא גם שר התקשורת יועז הנדל. לזכותו של הנדל, עיתונאי לשעבר בעצמו, ייאמר כי הוא עקבי בנושא. בכירים נוספים מכחול לבן הצטרפו. האירוע מדגים את התבגרותה של המפלגה הצעירה והחבוטה של בני גנץ והבנתה את המציאות.

יועז הנדל (צילום: יוסי אלוני)יועז הנדל (צילום: יוסי אלוני)

הדום־שתיקה של מרבית בכיריה ביום שבו התייצב נתניהו מוקף במחצית שריו וח"כיו בבית המשפט הייתה שגיאה אסטרטגית כבדה. גנץ ואשכנזי הבינו את זה באיחור והפיקו לקחים. הצלילה בסקרים עזרה להם להבין. הנוכחות התקשורתית של בכירי כחול לבן עלתה קומה או שתיים בשבועיים האחרונים. הם מחזירים מלחמה, הם מתראיינים (גנץ ואשכנזי עוד לא, אבל טרופר, יזהר שי ואחרים כן), הם מנסים להדגים ולהמחיש שהמדינה כבר לא מופקדת בידי משפחת נתניהו באופן בלעדי. גם הם שם. ובכן, טוב לדעת ומוטב מאוחר.

אני נמנה עם אלה שמזהים מחצית, או שליש, או רבע כוס מלאה בממשלת הרוטציה הנוכחית. אני מודה לאל ששר התרבות הוא חילי טרופר, שר המשפטים הוא אבי ניסנקורן, שר התקשורת הוא יועז הנדל, שר התיירות הוא אסף זמיר, שר החקלאות הוא אלון שוסטר, שר הכלכלה עמיר פרץ, שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי, שר העבודה הוא איציק שמולי, שרת הקליטה היא פנינה תמנו־שטה, השרה לשוויון חברתי היא מירב כהן, שר החוץ הוא גבי אשכנזי ושר הביטחון בני גנץ. אם כי המקרה של גנץ חריג. גם קודמו, נפתלי בנט, נתן עבודה.

נדמה לי שהשבוע הבינו הג'נטלמנים האלה שאם ימשיכו להפקיר את הזירה התקשורתית ולהיות מנומסים, בסקר הבא הם יצטרכו להתאחד עם אורלי לוי־אבקסיס כדי לעבור את אחוז החסימה. לכחול לבן יש השפעה לא מעטה על חיינו, אבל אין לה מושג איך היא מוכיחה את זה למצביעיה המאוכזבים. קחו למשל את עצירת איכוני השב"כ בנושא הקורונה ואת התיקונים שתוקן חוק הסמכויות בנושא הקורונה. זה לא היה קורה בלי שרי כחול לבן (ומחמאות מיוחדות לראש השב"כ נדב ארגמן).

לא, זה לא אומר שאם ייערכו בחירות בקרוב אצביע כחול לבן. לא הצבעתי כחול לבן גם בפעם הקודמת. אני מעריך עד מאוד את יאיר לפיד ובוגי יעלון, שהלכו אחר צו מצפונם ועמדו בהבטחתם לבוחר. אני מצטער על העובדה שגנץ ואשכנזי לא נתנו את המפתחות בתקופה שאחרי הבחירות לאביגדור ליברמן, שאין מי שיודע טוב ממנו איך לנהל מו"מ עם נתניהו. אבל זה כן אומר שלממשלת הרוטציה הזו יש גם לא מעט יתרונות. יחסית לאלטרנטיבה כמובן.

4. בעיניים של סילבי

"המקור" של יום רביעי האחרון (ערוץ 13) מתחברת באופן טבעי ל"אופירה וברקוביץ'" של שישי שעבר (ערוץ 12). הופיעה שם עובדת הניקיון סילבי גנסיה, עוד אחת מהאומללות שעברו את המטחנה הלא אנושית של "בלפור". יחד איתה ישב עורך דינה, אופיר שמשון.

מספיק היה להביט בעיניה העצובות של סילבי כדי להבין מה עבר עליה. מסכת העינויים, ההשפלות, ההתעמרויות וההתעללויות שעברה שם דומה להפליא למה שקרה לרבות כל כך לפניה. אופירה הפגינה אמפתיה. ברקוביץ' לא הצליח להבין למה היא לא עזבה מיד, למה חזרה לעבודה אם זה מה שאכן קרה לה שם.

זר לא יבין זאת. לא רק ברקוביץ'. במרוצת השנים, מאז 1996, יצא לי לשבת מול עשרות מקודמותיה של סילבי. להביט בעשרות זוגות של עיניים כבויות, של קולות חנוקים, של דמעות זולגות. נשים מוחלשות, מפוחדות שעוברות, כל אחת בתורה, את התופת הלא אנושי ששמור למי שמנסה לרצות את כבוד "הגברת".

משאול ואיריס אלוביץ' ועד אחרונת המנקות האומללות, כל אחד חוטף את זה בתורו. האלוביצ'ים אמללו את אילן ישועה, שאמלל את אבי אלקלעי ואבירם אלעד, שניסו לא לאמלל עשרות עיתונאים ועורכים בוואלה. למנקות אין את מי לאמלל. הן מתייפחות לתוך השרוול, הן מועדות ונופלות ובוכות ומורעבות ומנסות להתחנן ולבקש רחמים, אבל זה לא באמת עוזר.

ואיך הגיב פרקליט המשפחה על סיפורה של אותה סילבי? ככה: "מדובר בסוכנת חשאית שבאה להוציא לפועל תוכנית זדונית". כן, הוא אמר את זה ברצינות. סילבי גנסיה היא שתולה של הסמול, או של נפתלי ואיילת, או של ג'ורג' סורוס. מטרתה פשוטה: להפיל את נתניהו. היא באה לעבוד בניקיון אבל בעצם מתעללת בשרה נתניהו ומושכת אותה בלשונה, עד שזו נאלצת להתפרץ ואז הכל יוצא לתקשורת. תאמינו או לא, יש מי שמאמינים לזה.

יצא לי השבוע לשמוע הקלטה ארוכה שבה מנסה הרופא המשפחתי, ד"ר הרמן צבי ברקוביץ, לשכנע את סילבי לא "לפגוע בכבוד" של הגברת נתניהו ולא לספר על הסיטואציה שלה היא הייתה עדה, באחד מהתקפי הזעם של אותה גברת.

ד"ר ברקוביץ היה עד נוסף לסיטואציה, מכיוון שהוא הוזעק כדי להשתלט על העניינים באמצעים כאלה ואחרים. "הם לא מנסים לפגוע בגברת, הם מנסים לפגוע בראש הממשלה", מפציר הרופא, שהוא בכלל רופא ילדים, ידיד ותיק של המשפחה שמתפקד כרופא הצמוד של נתניהו (ובאי ביתו) תמורת 2,000 שקל בחודש, בפטור ממכרז.

השיחה ארוכה. ברקוביץ מעיד על עצמו שהוא מתקשר מרומניה, אבל זה כי הוא חושש שסילבי תיפול קורבן להסתה של התקשורת המנוולת, שמנסה לפגוע בביבי דרך שרה. תוך כדי שיחה הוא מאשר בקולו את כל טענותיה של סילבי, כולל היחס שזכתה לו והחוויות מקפיאות הדם שעברה במסגרת עבודתה.

בניגוד לאינסוף הפליטות הקודמות, נדמה לי שסילבי מגובה בכמות מסחרית של הקלטות מחצי השנה האחרונה. מעטפת השקר שמכסה במשך שנים את המעון הממלכתי בבלפור נסדקת והולכת. מערכת הטיוח והכיסוח ש"מטפלת" בכל האומללים שנפלטים משם, חיוורים ומרעידים, נחקרת עכשיו במשטרה.

כל זה לא מפריע לבנה של אותה גברת לטעון שרודפים את אמא שלו. הבחור הזה, יאיר נתניהו, כינה לאחרונה את העיתונאי גיא פלג "גבר לבן פריבילג". כן, זה אמיתי. וכל זה לא מפריע לכסיל שימושי באחד מערוצי הטלוויזיה להמציא תיאוריה מופרכת ומגוחכת להפליא, שעל פיה החקירות נגד נתניהו הן בעצם הפיכה שמבצעת "ישראל הראשונה" הלבנה ב"ישראל השנייה" השחורה, שמרימה ראש באדיבותה של אותה משפחה.

יאיר נתניהו כינה אותו יאיר נתניהו כינה אותו

במסגרת התיאולוגיה המופרעת הזו, בנימין, שרה ויאיר נתניהו הם נציגיה של "ישראל השנייה" המדוכאת עד עפר. אלה המבקרים אותם, או "מורדים" בהם, הם נציגיה השטניים של "ישראל הראשונה", שנלחמים להנציח את שליטתה במדינה ובמשאביה. כלומר סילבי, מני נפתלי, גיא אליהו, ליליאן פרץ, ועוד אין ספור אנשים קשי יום, רובם המכריע מעדות המזרח, רובם המכריע ליכודניקים, הם סוכנים של "ישראל הראשונה". ביבי, שרה ויאיר הם ישראל השנייה.

כמה חבל שהמציאות הפוכה. אין "גבר לבן פריבילג" יותר מיאיר נתניהו, או אבא שלו. צעיר שעוד לא עשה כלום בחייו חוץ מלטנף בטוויטר. חי במעון הממומן על חשבוננו, הווילה הפרטית גם כן על חשבוננו. נוסע ברכב שאנחנו מממנים, עם נהג שלו אנחנו משלמים ומאבטחים כנ"ל. אגב, מעולם לא נהנו בניו של ראש ממשלה מנהג, רכב ומאבטח צמודים.

עכשיו היה ניסיון להבטיח את השירותים האלה גם שנים אחרי שהמשפחה תפנה, אם תפנה, את המעון בבלפור. עוד לפניו היה ניסיון (מוצלח) להעניק לאותה משפחה פטור ממס על ההטבות וההחזקות במאות אלפים, אם לא מיליונים, שהמדינה שופכת על המעון הפרטי בקיסריה. ברור, הרי "ישראל השנייה" פטורה ממס בדרך כלל.

מטעמה של שרה נתניהו נמסר: "סילבי גנסיה היא לא עובדת תמימה וכפי שקבע השבוע בית הדין לעבודה, היא שקרנית. בית הדין קבע שהיא שיקרה באשר למצבה הכלכלי ושקיימות אינדיקציות שהסתירה מבית המשפט הכנסות ונכסים כדי לקבל פטור מאגרה. אי אפשר להאמין למילה שיוצאת לאישה השקרנית הזאת מהפה. שוב, שרה נתניהו היא הקורבן".

5. הליכה לקיסריה  

בואו נחזור ל"המקור". התמונה שנחשפת שם היא כזאת: האלוביצ'ים, ישראל האולטרה־ראשונה, טייקונים, מיליארדרים, צפונבונים ואשכנזים (אם כי אין לי מושג מהו מוצאה של הגברת אלוביץ'), מקבלים הטבות במיליארדים מנתניהו, גבר לבן פריבילג מולטי־מיליונר מרחביה.

על חשבון מי ההטבות האלה? על חשבוננו, ובעיקר על חשבון ישראל השנייה. כי ההטבות שהרעיף נתניהו על אלוביץ', בניגוד לעמדת הדרג המקצועי ולמה שעשה שר התקשורת האמיץ שקדם לו (גלעד ארדן), קילפו מיליארדים מכיסיהם של קשישי ישראל, שעוד מחזיקים קו טלפון נייח בביתם. מיליוני אזרחים קשי יום היו יכולים להרוויח, אם הרגולציה על בזק הייתה עושה את תפקידה, ולא בולמת במפתיע את הרפורמות ומעניקה את כל האישורים וההטבות לאלוביץ' בהוראת נתניהו, מיד עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת.

אין דוגמה טובה יותר להתעמרות של ישראל הראשונה בשנייה, מאשר תיק 4000. זה, עוד לפני שדיברנו על מה שעובר במעון המלכותי על אין ספור נציגות של ישראל השנייה והשלישית, שנופלות שם טרף לישראל המטורללת.

אז עכשיו יש חקירה סביב החשד שכל "מכתבי התודה" ותצהירי התמיכה של מנקות במעון ראש הממשלה נכתבו תחת לחץ. לחוקרים אין מנדט לחקור לעומק. השגיאות שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט עשה לאורך כל תיקי נתניהו חוזרות על עצמן. לו היה להם מנדט, הם היו יכולים למצוא דברים מעניינים לכאורה. כמו הסיפור שסופר כאן בשבוע שעבר, איך בפגישה אצל מ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוצע לחברת מוריה (האחראית על הניקיון והתחזוקה במשרד) לשלם את החוב שחב לה משרד ראש הממשלה בתנאי שהעובדות יחתמו מיד על מכתבי תמיכה בגברת נתניהו. וכו' וכו'.

השגיאות שעשה לאורך כל תיקי נתניהו חוזרות על עצמן. אביחי מנדלבליט (צילום: דוברות הכנסת)השגיאות שעשה לאורך כל תיקי נתניהו חוזרות על עצמן. אביחי מנדלבליט (צילום: דוברות הכנסת)

ככל הידוע לי, אין חקירה סביב אותה "דירת המפקד" מסתורית ב"מתחם המאובטח" הסמוך לווילה שוקן. מה קורה בדירה הזו, שאת דמי השכירות שלה (13 אלף שקל בחודש) אנחנו משלמים? למה רק דרורית שטיינמץ, עושת דברה של הגברת במשרד רה"מ, יכולה להיכנס לשם? ואיך יכול להיות שאפי אזולאי, שהודה בעבירות רכוש (לכאורה) והסיווג הביטחוני שלו נשלל בידי השב"כ (עוד ארגון שמסונף כנראה לקרן וקסנר), ממשיך לעבוד בבלפור כרגיל?

אגב, בעקבות הפרסום כאן בשבוע שעבר על השתלטותו לכאורה של אותו אזולאי על מקום חניה ציבורי מול וילה שוקן, הוסר המחסום שהותקן שם ללא סמכות, והשטח הוחזר לבעליו החוקיים, כלומר לציבור.

הנה עוד פיסת מידע מעניינת: ועדת מכרזים שהתקיימה במשרד ראש הממשלה ביום ראשון, שבמסגרתה הועלתה דרישה לעוד 80 מיליון שקל, "מחוץ לסדר היום" הקבוע של הוועדה. העלו את הדרישה הזו אותה דרורית שטיינמץ, בשיתוף קצין הביטחון של המשרד, מקורב נוסף של "הגברת", אלון חליוה. הם לא פירטו למה נדרש הכסף. כשנדרשו להסביר, ענו ש"קודם תעבירו את הכסף, אחר כך תקבלו הסברים". לכאורה. נושא הכספים האלה היה "תחזוקה ובינוי". האחראי על התחומים האלה במשרד ראש הממשלה לא הוכנס בסוד העניינים.

גורמים במשרד חושדים שמדובר בניסיון נוסף להעביר כספים ל"קיסריה". כך או אחרת, בישיבה הובעה התנגדות למהלך הספק־חוקי הזה. סגן החשב במשרד הוביל אותה. שטיינמץ רתחה עליו. אין לי מושג איך זה נגמר. אין לי מושג איך הסרט הרע שכולנו חיים בתוכו ייגמר. כי הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הסיפורים האלה כבר לא מעניינים איש. רק כמה נודניקים, שלצערי אני נמנה עמם.

פעם אפשר היה לצפות לדוח מבקר מדינה או לחקירה משטרתית שתוביל את העבריינים לכלא. כיום התברר שהעבריינים הם החוקרים, הפרקליטים, היועץ המשפטי והשופטים.

ממשרד ראש הממשלה נמסר: "עוד ידיעה שקרית. בניגוד גמור לנטען, מטרת המכרז היא קבלת שירותי בינוי עבור משרד ראש הממשלה ויחידות הסמך בלבד ולא עבור מעונות ראש הממשלה. השירות כולל בין היתר טיפול בתשתיות חשמל, בטיחות, כיבוי אש והנגשת המשרד לבעלי מוגבלויות".

6. כל סיפוח שאפשר

אז יהיה סיפוח? אין בעולם אדם אחד שיכול לענות בוודאות על השאלה הזו. אפילו לא דונלד טראמפ. לא כי הוא לא יודע, אלא כי כרגע זה לא ממש מעניין אותו וגם אם יגיד שיהיה סיפוח (או לא יהיה) הוא מסוגל להתחרט או לשכוח או פשוט לאבד עניין למחרת בבוקר. בנימין נתניהו רוצה מאוד סיפוח כלשהו, אבל מודע לקשיים הנערמים. שותפיו בני גנץ וגבי אשכנזי צוללים עכשיו לתוך הנושא הזה ברגשות מעורבים. הם מודעים לגודל ההזדמנות ההיסטורית, אבל אף אחד לא מודע לעוצמת הסיכונים טוב מהם.

למשוואה הזו צריך להוסיף את העולם הערבי, שבניגוד להבטחות של הדיוויד פרידמנים והג'ארד קושנרים, לא מגיע לתמוך בסיפוח בהמוניו; את אירופה הספקנית/מאיימת (אם כי לא בסנקציות); את מלמולי האינתיפאדה השלישית בשטחים; ואיומיו של המלך עבדאללה, ותקבלו כאב ראש.

נכון לרגע זה, המדינה היחידה בעולם שתומכת בסיפוח ישראלי של שטחים כלשהם ביהודה ושומרון היא ארצות הברית. סין, רוסיה, בריטניה, צרפת ויפן נגד. אירופה נגד. הערבים נגד. הציבור הישראלי, לעומת זאת, אדיש. זו התמונה שעלתה משני סקרים שנערכו לאחרונה. סיפוח זה סבבה, אבל לא ממש דחוף לאף אחד כרגע (חוץ מראשי המתנחלים). הישראלים מוטרדים מהקורונה, ממקום העבודה הקורס שלהם, מהמשכנתה. לא מהסיפוח. אז מה עושים?

הכותרות השבוע זעקו ש"אין מפה". הפרשנים קוננו על כך שבני גנץ וגבי אשכנזי עוד לא ראו את המפות. אלה כותרות פייק. אין מפה, כי היא עוד לא מוכנה. כרגע יש צוות במשרד ראש הממשלה ששוקד עליה. היא מבוססת על המפה האמריקאית. הבעיה היא, שהמפה האמריקאית היא יותר מפת שולחן ממפה גיאו־פוליטית. סוג של איור חובבני שצורף לתוכנית כדי לתת מושג כללי מעורפל. מפה קונספטואלית. מפת בערך. הקווים עבים, מזכירים במשהו את המפות שהראה אריאל שרון לממשלה במלחמת לבנון הראשונה. אז עכשיו, שבוע ורבע לפני מועד הסיפוח, יושבים על זה ברצינות.

מפת הסיפוח תהיה מודולרית. היא תציג את הסיפוח המקסימלי, כלומר 30%. היא תראה איך הוא ייראה בשטח. היא תנסה לקבוע כמה פלסטינים יהיו בשטח המסופח. אבל היא תציג גם סיפוחים קטנים יותר. אפשרויות נוספות. למשל, סיפוח הבקעה במתווה צר יותר מהמתואר במפה האמריקאית (כדי שהתמורה לפלסטינים באדמות הנגב תקטן אף היא). היא תראה סיפוח מינימלי. למשל, מעלה אדומים, גוש עציון ואריאל בלבד. היא תציג את כל החלופות, בדומה לארבע החלופות שהציג היועץ לביטחון לאומי גיורא איילנד לשרון לפני ההתנתקות. רק להפך. אז ישראל פינתה שטח, עכשיו היא מתכוונת לספח.

הכנת מפה כזו היא עבודת נמלים. צריך להציג את כל ההתנחלויות המבודדות, לשרטט את גבולות המתאר שלהן, לבדוק כמה שטח "עולה" הכביש שיוביל אליהן, מניין ולאן. לתרגם את זה לקמ"ר. להדגים את זה בשטח, על מפה אמיתית.

איך, למשל, ייצאו תושבי בית חגי מהיישוב שלהם אחרי הסיפוח? לכיוון דרום, באר שבע, או הפוך? לכל החלטה בהקשר הזה יש השלכות גיאוגרפיות, פוליטיות, דמוגרפיות, ביטחוניות. אותו כנ"ל לגבי המובלעות הפלסטיניות. המפה תצטרך לענות, למשל, על השאלה כמה פלסטינים באמת חיים בגוש עציון? צריך יהיה לחשוב על דרכים למנוע נהירה של פלסטינים לשטחים המסופחים מבעוד מועד, כדי לקבל אזרחות או תושבות ישראלית.

חוץ מהמפה, יש גם רעיונות יצירתיים. למה לא לצ'פר את הפלסטינים בנדיבות רבה? להחיות את "תוכנית קלקיליה" של שר הביטחון (דאז) אביגדור ליברמן? כזכור, ליברמן הביא לקבינט תוכנית שהוכנה במערכת הביטחון, במסגרת המדיניות להיטיב עם יישובים פלסטיניים לא אלימים.

התוכנית הוסיפה לקלקיליה שטח נרחב, חלקו משטחי C שבידי ישראל, היא כללה בניית אלפי יחידות דיור חדשות, שכונות יוקרה, פארקי שעשועים, גן חיות וכו'. התוכנית הייתה אמורה להפוך את קלקיליה לעיר מערבית, להכין אותה לעידן המודרני, להתאים אותה לגידול האוכלוסייה. ליצור לפלסטינים אופק כלכלי וחיים אחרים, בלי לוותר על שטחים משמעותיים או על ביטחון. התוכנית לא התקבלה בהתנגדות שרי המתנחלים ושרי הליכוד הקיצוניים, שגררו את נתניהו לצד שלהם. ליברמן אמר אז שה"פריימריסטים" ניצחו את ה"ביטחוניסטים".

לא מן הנמנע שעכשיו, מול סיפוח ישראלי אפשרי, אפשר יהיה להציג תוכנית כזו לכמה ערים פלסטיניות. בואו נניח שישראל תחליט לספח רק את גוש עציון, אריאל ומעלה אדומים. תמורת הסיפוח הזה תציע לפלסטינים שתי תוכניות נדיבות בג'נין וקלקיליה. ההתנגדות הפלסטינית תרוכך. גם בעולם יהיה מי שיביט על כל הסיפור בעיניים אחרות. הרעיון הזה מובא כאן על אחריותי בלבד, לא בשמו של אף אחד. מאידך, ברור לי שבכחול לבן יושבים עכשיו על רעיונות מהסוג הזה. גנץ ואשכנזי אמורים לדבר על זה בסוף השבוע. בתחילת השבוע הבא הם אמורים לשבת עם נתניהו. רק אז הם יהיו קרובים להבנה מה הם רוצים באמת.

עוד לא דיברנו על החברים אביב כוכבי, נדב ארגמן, יוסי כהן ותמיר הימן. נתניהו עוד לא כינס את הקבינט, או השמינייה החדשה, או המטבחון (פורום מצומצם יותר, כנראה ארבעה) לשמוע את הסקירות הביטחוניות והערכות המצב של מערכת הביטחון בעניין הסיפוח. האם אכן צפויה אלימות ביהודה ושומרון? האם הרשות הפלסטינית עלולה לקרוס, או פשוט להעביר את המפתחות אלינו ולהזדכות על הציוד? מה יעלה בגורלו של מלך ירדן? האם הסכם השלום בסכנה? האם יציבותה של ירדן בסכנה? עד כמה יחבל הסיפוח ביחסים האסטרטגיים עם בעלות בריתה הערביות של ישראל במפרץ ובמקומות אחרים? וכן הלאה.

ההיסטוריה עמוסה מקרים שבהם ביצע נתניהו מהלכים בלי להיוועץ בזרועות הביטחון. כמעט אף אחד מהם לא נגמר טוב. אגב, לפעמים גם כשנועצים בראשי הזרועות התוצאות הסופיות רעות. לאף אחד אין מונופול על חיזוי העתיד. כל ההערכות יכולות להתבדות, ולהפך. יחד עם כל זה, נתניהו אוהב להכין לעצמו דרכי מילוט מאחריות. הוא רב־אומן בתחום. הוא מאוד ירצה חותמת כשרות של הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ וראש אמ"ן על תוכניות הסיפוח שלו, כדי שאם משהו ישתבש או תפרוץ אש, הוא יוכל להטיל את האחריות על מישהו אחר.

חוץ מהמפה, יש גם רעיונות יצירתיים. למה לא לצ'פר את הפלסטינים בנדיבות רבה? להחיות את "תוכנית קלקיליה" של שר הביטחון (דאז) אביגדור ליברמן? כזכור, ליברמן הביא לקבינט תוכנית שהוכנה במערכת הביטחון, במסגרת המדיניות להיטיב עם יישובים פלסטיניים לא אלימים.
התוכנית הוסיפה לקלקיליה שטח נרחב, חלקו משטחי C שבידי ישראל, היא כללה בניית אלפי יחידות דיור חדשות, שכונות יוקרה, פארקי שעשועים, גן חיות וכו'. התוכנית הייתה אמורה להפוך את קלקיליה לעיר מערבית, להכין אותה לעידן המודרני, להתאים אותה לגידול האוכלוסייה. ליצור לפלסטינים אופק כלכלי וחיים אחרים, בלי לוותר על שטחים משמעותיים או על ביטחון. התוכנית לא התקבלה בהתנגדות שרי המתנחלים ושרי הליכוד הקיצוניים, שגררו את נתניהו לצד שלהם. ליברמן אמר אז שה"פריימריסטים" ניצחו את ה"ביטחוניסטים"

לא מן הנמנע שעכשיו, מול סיפוח ישראלי אפשרי, אפשר יהיה להציג תוכנית כזו לכמה ערים פלסטיניות. בואו נניח שישראל תחליט לספח רק את גוש עציון, אריאל ומעלה אדומים. תמורת הסיפוח הזה תציע לפלסטינים שתי תוכניות נדיבות בג'נין וקלקיליה. ההתנגדות הפלסטינית תרוכך. גם בעולם יהיה מי שיביט על כל הסיפור בעיניים אחרות. הרעיון הזה מובא כאן על אחריותי בלבד, לא בשמו של אף אחד. מאידך, ברור לי שבכחול לבן יושבים עכשיו על רעיונות מהסוג הזה. גנץ ואשכנזי אמורים לדבר על זה בסוף השבוע. בתחילת השבוע הבא הם אמורים לשבת עם נתניהו. רק אז הם יהיו קרובים להבנה מה הם רוצים באמת.

עוד לא דיברנו על החברים אביב כוכבי, נדב ארגמן, יוסי כהן ותמיר הימן. נתניהו עוד לא כינס את הקבינט, או השמינייה החדשה, או המטבחון (פורום מצומצם יותר, כנראה ארבעה) לשמוע את הסקירות הביטחוניות והערכות המצב של מערכת הביטחון בעניין הסיפוח. האם אכן צפויה אלימות ביהודה ושומרון? האם הרשות הפלסטינית עלולה לקרוס, או פשוט להעביר את המפתחות אלינו ולהזדכות על הציוד? מה יעלה בגורלו של מלך ירדן? האם הסכם השלום בסכנה? האם יציבותה של ירדן בסכנה? עד כמה יחבל הסיפוח ביחסים האסטרטגיים עם בעלות בריתה הערביות של ישראל במפרץ ובמקומות אחרים? וכן הלאה.

ההיסטוריה עמוסה מקרים שבהם ביצע נתניהו מהלכים בלי להיוועץ בזרועות הביטחון. כמעט אף אחד מהם לא נגמר טוב. אגב, לפעמים גם כשנועצים בראשי הזרועות התוצאות הסופיות רעות. לאף אחד אין מונופול על חיזוי העתיד. כל ההערכות יכולות להתבדות, ולהפך. יחד עם כל זה, נתניהו אוהב להכין לעצמו דרכי מילוט מאחריות. הוא רב־אומן בתחום. הוא מאוד ירצה חותמת כשרות של הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ וראש אמ"ן על תוכניות הסיפוח שלו, כדי שאם משהו ישתבש או תפרוץ אש, הוא יוכל להטיל את האחריות על מישהו אחר.