אחרי חודשים של שקט בשתי הזירות הפלסטיניות הטמפרטורה שם מטפסת בימים האחרונים ועשויה להגיע לרתיחה, בלי קשר לשאלה אם תהיה או לא תהיה הכרזה ביולי. הסיפוח אומנם מעניין את הציבור הפלסטיני אפילו פחות משהוא מעניין את הישראלים, אבל הניתוק של הרשות מישראל והפסקת תשלום המשכורות הם מתכון דליק. אבו מאזן ישמח שהפיצוץ יתרחש בעזה ושיהודה ושומרון יישארו שקטות - חמאס רוצה בדיוק ההפך. התוצאה עשויה להיות התלקחות בשתי הזירות.

הפלסטינים יצאו מ"מגיפת" הקורונה כמעט בלי פגע ובתחושת הצלחה. שניים זכו לתהילה ולהוקרה: יחיא סנוואר בעזה, שבפעם הראשונה קיבל מדליה על תפקוד במישור האזרחי ולא יודע את נפשו מרוב אושר, ומוחמד אשתייה, ראש הממשלה הפלסטיני, שאכף סגר קשוח על הגדה ובזכותו הועלה מדרגת דמות אפורה לגיבור לאומי. שביעות הרצון הפלסטינית לא נמשכה הרבה זמן ונקטעה בהכרזה של אבו מאזן על נתק מישראל.

הרשות יכולה להתנתק מישראל כמו שתינוק בן חודש יכול להכריז על התנתקות מאמו. אין לה שום יכולת קיום עצמאית. כל ראשי המנגנונים ובכירי פת"ח ניסו להסביר את זה לאבו מאזן, אבל הוא בשלו: נתק מוחלט, חסר תקדים, שנאכף בקפדנות. זאת המורשת של המנהיג, שהשנה ימלאו לו 85. 

בשבועיים הראשונים לנתק עוד נעשו ניסיונות להידברות שקטה. צה"ל ביצע מעצרים בשיטת "שני סימני הווי הכחולים": שולחים הודעת וואטסאפ למפקד הפלסטיני הרלוונטי, וכשרואים שהוא קרא אותה - אפשר לצאת לדרך. מאז קיבלו הבכירים הפלסטינים הנחיה לחסום את מפקדי צה"ל והשב"כ בוואטסאפ. עכשיו כבר אין למי להודיע, ועדיין מדי שבוע מתבצעים כ־50 מעצרים ללא כל חיכוך.

אבו מאזן הוציא הנחיה חדה וברורה לכל אנשי המנגנונים שלו: להימנע מכל חיכוך עם כוחות צה"ל, וההנחיה הזאת מבוצעת כלשונה. כשמחסום פלסטיני מבחין בטור של רכבי צבא שנכנסים למעצר בג'נין - הוא פשוט מתקפל ונעלם. כך גם בשטחי B. במקביל, הפלסטינים לא הפסיקו לפעול נגד תשתיות חמאס והג'יהאד האסלאמי בשטחם. 

אבל בהיעדר תיאום, הרשות כבר לא יכולה לנייד כוחות בין הערים כדי לטפל בתקריות אזרחיות. כך נרצחו החודש שלושה פלסטינים בריב חמולות בחווארה, ומשפחה זועמת של חולה שמת עלתה על בית החולים בבית ג'אלה ופשוט פירקה אותו. תחושת הכאוס גוברת. לעומת זאת, גנב אופנוע שדרס שוטר משמר הגבול בכביש המנהרות ונורה - סולק מבית החולים בבית לחם בהנחיה מלמעלה.

חמושי חמאס (צילום: SAID KHATIB/AFP)חמושי חמאס (צילום: SAID KHATIB/AFP)

הבעיה העיקרית היא הפסקת התיאום האזרחי. אבו מאזן לא הסכים לקבל החודש את כספי המסים מישראל - 800 מיליון שקל - שמהם הוא משלם משכורות לעובדי הרשות ולאנשי המנגנונים ביו"ש וגם בעזה. המשמעות היא שעשרות אלפי פלסטינים נשארו בלי משכורת, ונוסף על זה גם 150 אלף פלסטינים בעלי היתר לעבוד בישראל ובהתנחלויות לא יכולים לחדש את אישור העבודה שלהם. בקרוב יתחיל לצוף הזעם שלהם, בתחילה נגד הרשות הפלסטינית, אבל במהרה הוא יופנה לעברנו.

בנמל אשדוד עומדות סחורות שהפלסטינים רכשו במיטב כספם, כולל מכולות של מאות טונות בשר, ואיש לא משחרר אותן. דואר לא מגיע לתושבי הרשות הפלסטינית, וגם הם למדו בשנים האחרונות להתפנק ברכישות מעלי אקספרס ומאמזון. התסיסה עדיין לא מתבטאת בעלייה בטרור העממי, אבל הסיבה העיקרית לכך שהטרור העממי היה בירידה עד לאחרונה הייתה המצב הכלכלי הטוב ביהודה ושומרון. 

מה שבעיקר מטריד את ישראל זה התנזים, אותו ארגון שמאז האינתיפאדה השנייה כמעט שלא שמענו עליו, אבל בחודשים האחרונים הוכיח שוב שהוא הכוח היעיל ביותר בשטח. יותר מ־30 אלף נושאי נשק שלא סרים למרות אחת ורואים בעצמם את המיליציה העממית של הפלסטינים. כשפרצה הקורונה, קראו להם מנגנוני הביטחון לסייע באכיפת הסגר. בן רגע הם הפגינו יכולת ארגון ושליטה והתייצבו באפודים זוהרים למשימה.
אנשי התנזים לא הסתפקו באכיפת הסגר ועד מהרה החלו במבצעי חיטוי של מוסדות, באכיפת פיקוח על מחירי מזון, בהוצאת סיורים ובפריסת מחסומים. התנזים לא מקבל הוראות ממחמוד אל־עאלול, יו"ר פת"ח בפועל, אלא פועל תחת מפקדים מקומיים. אנשיו עדיין מעריצים את מרוואן ברגותי ומקשיבים לתאופיק טיראווי, לשעבר ראש המודיעין והיום מהמתנגדים הבולטים לאבו מאזן. בהחלטה מקומית אחת יכול התנזים לשנות את המציאות בשטח, הן בהוצאת פיגועי ירי והן בעידוד הפגנות אלימות.
צה"ל נמנע בינתיים מלתגבר את הכוחות ביו"ש, מחשש שמהלך כזה עשוי לגרום גם הוא לחימום האווירה. אבל כל תקרית עשויה ללבות את הגחלים הלוחשות ולהדליק מחדש את הטרור העממי ואת טרור הבודדים.
# # #
סנוואר צופה במתרחש בשטחים מעזה ומחפש את דרכו לצקת שמן על המדורה. הוא עדיין מבושם מהמחמאות שקיבל על הטיפול בקורונה אבל רואה את הרצועה, על שני מיליון התושבים שבה, מתדרדרת החודש ליותר מ־50% אבטלה. סנוואר מונע יציאת פועלים לישראל (מחשש שיחזרו עם קורונה) וגם מעברי הסחורות של עזה, שמנוהלים על ידי אנשי הרשות - חדלו מלתפקד. 

כל זה קורה אחרי חודשים שבהם בעזה נשמו לרווחה ונהנו מהשקט של ימי השישי. במקום לשלוח את הילדים להפגנות בגדר ולא לדעת באיזה מצב הם יחזרו, אפשר היה לשלוח את הילדים לבלות בחוף הים. העזתים לא מתגעגעים לימי ההפגנות והבלונים, אבל אם ירגיש סנוואר שהתסיסה החברתית נגדו גוברת - הוא ימהר להפנות אותה לעבר ישראל. 

רקטה שתפגע ותגרור תגובה ישראלית או חידוש הבלונים וההצתות יוכלו להוביל אותנו בקלות למסלול התנגשות בעזה, אף שסנוואר וחמאס מאוד לא מעוניינים בו. צה"ל ממליץ בכל פה לספק לעזה את הצרכים ההומניטריים הבסיסיים - יציאת פועלים והכנסת כסף קטארי, ולהתנות פרויקטים משמעותיים יותר בהתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים. 

הנעלם הגדול במשוואה מול הפלסטינים הוא מה קורה בין אוזניו של אדם אחד. לא צה"ל ולא שותפיו לקואליציה יודעים מה מתכנן להכריז נתניהו, וספק אם הוא כבר קיבל את ההחלטה. מה שברור הוא שגם הכרזה מינימלית של סיפוח גושי ההתיישבות שנמצאים בקונצנזוס הישראלי תגרור תגובה קשה מצד ירדן, השותפה הקרובה ביותר של ישראל באזור. לא ברור איך יגיב השטח הפלסטיני. בצה"ל נערכים לתרחישים שנעים מתגובה מינורית של התגברות טרור וחיכוך ועד לעימות רחב בשתי הזירות הפלסטיניות.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il