כמעט כמו כל ויכוח שישראל סוערת סביבו לאחרונה, גם הוויכוח על המשך קיומה של גלי צה״ל כתחנה צבאית אינו נוגע לבעיה האמיתית של התחנה. השאלה העיקרית אינה אם יש יותר מגישים ימנים משמאלנים או להיפך, אלא מהו תפקיד השידור הציבורי, במיוחד לנוכח מה שהתקשורת כולה הפכה להיות.

לאחרונה מתקיימת סברה שלפיה ״איזון״ בין המגישים, מבחינת אג׳נדת ימין לעומת אג׳נדת שמאל, הוא המפתח לתקשורת טובה. בפועל, ההפך הוא הנכון. האיזון בין האג׳נדות אולי מונע הטיה חזקה לכיוון  פוליטי אחד, אבל בסופו של דבר, קידוש האג׳נדה הפוליטית ולא משנה מאיזה צד, פוגע באיכות המידע. ניחא שזה קורה בתחנה פרטית או בערוץ פרטי, אבל הדבר צורם במיוחד כשמדובר בכלי תקשורת במימון ציבורי.

בעבר היו לא מעט טענות כלפי גלי צה"ל על שהיא לא מאוזנת, כי היא סובלת יותר מדי מאג׳נדת שמאל. יתכן בהחלט שזה היה נכון עד לפני כמה שנים, רק שה״איזון״ שנבע מהכנסת יותר שדרנים עם אג׳נדת ימין בשנים האחרונות, אינו באמת איזון. היא הפכה אולי לתחנה יותר מאוזנת פוליטית, אבל גם כזו שמשדרת הרבה יותר תעמולה. 

גלי צה''ל (צילום: אלוני מור)גלי צה''ל (צילום: אלוני מור)

תועמלנים מפה ומשם לא יוצרים איזון עיתונאי. בניגוד לאמירות שנזרקות לאוויר לאחרונה, עיתונות אינה תועמלנות. מחולל אג׳נדה מצד אחד לכאורה מתאזן על ידי מחולל האג׳נדה ההפוכה, אבל זה לא איזון עיתונאי. עיתונאי לא אמור בכלל לחולל אג׳נדה או לייצג ציבור פוליטי. לעיתונות מאוזנת יש כללים, והבעיה היא שככל שעובר הזמן, פחות ופחות עיתונאים נשמעים להם. מישהו היום בכלל מנסה להיות אובייקטיבי?

התקשורת היום סובלת מתחלואה רבה שאינה קשורה בעמדה פוליטית. מהירות הפרסום חשובה יותר מהדיוק, סיפור לא חייב להיות נכון כמו שהוא חייב להיות מעניין, והכמיהה לרייטינג גוררת עיתונאים רבים להוציא דברים מהקשרם או ליצור סנסציית שווא רגעית, רק למען הקליקים. כולם עושים את זה, ולאט לאט כולנו מתרגלים.

לאחרונה עלו הרבה טענות כלפי התאגיד על כך שאין בו מספיק איזון בין שמאל לימין. אבל איזון תקשורתי לא יבוא רק מחלוקה פוליטית צודקת בין השדרנים, אלא על ידי היצמדות לכללים שיטייבו את המידע, בעידן שבו רבים חורגים מכך. היתרון של השידור הציבורי הוא שאינו תלוי ברייטינג כדי לשרוד, ולכן הוא יכול להתעקש על נורמות שאינן מאפיינות את שאר הענף. 

ברגע שהוא נסחף עם הזרם ומתחרה על הרייטינג עם כלי התקשורת הפרטיים, הוא אכן לא נחוץ - כי הוא הופך להיות חלק מהמחלה במקום לתרום משהו שונה שירפא אותה.

גלי צה''ל (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)גלי צה''ל (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

יתכן שלצבא יש סיבות משלו לוויתור על גלי צה״ל, על אף שהחיילים הם חלק מאופיה של התחנה, ולא ברור מה היא תהפוך להיות בלעדיהם. המבנה אינו אידיאלי, אבל מה שעובד לא חייבים לרוץ לתקן. מה שכן - הסיבה לסגירתה, מכירתה, או השארתה במתוכנתה הנוכחית, אינה קשורה לאג׳נדה הפוליטית של שדריה. 

המחלה של אמצעי התקשורת ב־2020 היא החלק הגדול שהיא לוקחת בספינים הפוליטיים וברידוד השיח הציבורי. תרבות התקשורת סובלת מהתנצחות במקום ויכוח, מצעקות במקום הקשבה, ממסרים במקום טיעונים. 

השידור הציבורי אמור לתת קונטרה לנורמות האלה, ולהדגים איך צריכה להתנהל הרשות הרביעית. הבעיה של גלי צה״ל, כמו של התאגיד, היא שהם מתנהלים יותר מדי כמו כל גוף תקשורת אחר ואינם מהווה דוגמה. השידור הציבורי לא מיותר, הוא מיותר רק כל עוד הוא לא שונה מהשאר.