1. כחול לבן מאבדת גובה. אני בספק אם אנשיה חשים את זה במלוא העוצמה, היות שבדרך כלל מבפנים לא רואים את מה שמתרחש בחוץ. השרים והשרות נכנסו למשרדיהם ושקעו בעשייה. הם טועמים לראשונה את טעמם של שלטון, השפעה וחברות בממשלה. כולם חסרי ניסיון פוליטי ממשי. לאחדים מהם חושים ומודעות פוליטית, לאחרים פחות. רובם ככולם אנשים טובים וראויים, מסוג האנשים שאנחנו רוצים בשירות הציבורי.

בעיית הבעיות שלהם היא שהם מכהנים בממשלה שתפקידה העיקרי, בעיני נתניהו, היא להעניק לו מעמד, חסינות, הקלות ותנאי שירות ייחודיים, גם כראש ממשלה וגם בעתיד כראש ממשלה חליפי, בעוד שבעיני גנץ תפקיד הממשלה הוא להתמודד עם האתגרים הבריאותיים, הכלכליים, החברתיים, המדיניים, הביטחוניים והערכיים. על הפער הזה בין חזון נתניהו עבור הממשלה ויעדיה לבין חזונו של גנץ וחבריו - יהיה כנראה קשה לגשר.

בינתיים, כחול לבן נמצאת על מגלשת מנדטים. חבריה נתפסים כמי שהעניקו לנתניהו חיים חדשים ומכונת הנשמה כאשר הצטרפו לממשלת האחדות, מכיוון שהסיעה מתקשה להטמיע בציבור את שיקוליה הענייניים ואת החלופות, שהיו רעות וחמורות יותר, בעיקר עבור הדמוקרטיה, הביטחון והשפיות.

מאבדים גובה. בני גנץ וגבי אשכנזי (צילום: גילי יערי, פלאש 90)מאבדים גובה. בני גנץ וגבי אשכנזי (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

כחול לבן מאבדת גובה בציבור, כי אנשיה עדיין לא ״פוליטיקאים" במובן הרע של המילה. הרשתות החברתיות, הציניות והתקשורת לימדו את הציבור למחוא כפיים למי ש"עושה תרגיל" ומצליח במניפולציה, ופחות לישרי הדרך ולתמימים וטובי הלב.

כחול לבן מאבדת גובה, היות שבשמאל הישראלי היו מאז ומעולם אנשים שעבורם שלטון, קואליציה וחברות בממשלה הם דבר מוקצה. כנס מחאה בצוותא 2 או בכיכר העיר הוא אופציה מועדפת מבחינתם על פני רכישת כרטיס לעמידה ליד הגה המדינה, גם אם בתנאים מורכבים ובשותפות.

כחול לבן מאבדת גובה, משום שנתניהו המגה־פוליטיקאי ואנשיו מצליחים לצייר את גנץ כרודף דגלים, סמלים, טקסים ומכוניות יוקרה, משל הוא גר בקיסריה ונתניהו בראש העין - ולא ההפך (אגב, האזנה מושכלת עם אוזן מוזיקלית לשידורי גלי צה״ל מלמדת שנתניהו הכריז סוג של מלחמה על המושב כפר אחים, והוא מנסה להנמיך שניים מבניו שנוכחותם בחיים הפוליטיים לוחצת לו על בלוטת הפרנויה - השרים גנץ וכ"ץ).

כחול לבן סובלת ציבורית מכך שהיא נגררת על ידי נתניהו (בכישרון רב יש לומר) למחוזות שאליהם הוא מנווט (פטור ממס, מאבק בבתי המשפט ובפרקליטות, סיפוח מסוכן ועוד) וזאת מבלי שהמפלגה תגדיר לעצמה תעודת זהות ברורה, תכתיב סדר יום, תנהל משמעת תקשורתית ותחזיר לעצמה את הסומק ללחיים, את הביטחון העצמי ואת הבוחרים.

העובדה שבמשרדי החוץ, הביטחון, הכלכלה, החקלאות, המשפטים, התקשורת, התרבות ועוד יושבים אנשי כחול לבן, שמנהלים מדיניות אחרת - איננה בולטת דיה. התחושה בציבור היא שגם שר הכלכלה עמיר פרץ וגם שר החקלאות אלון שוסטר הם עוזריו הבכירים של שר האוצר כ"ץ, שמביאים לפניו "הצעות" במקום החלטות, והוא פוסל אותן, מבזה אותם ציבורית, מצייץ בטוויטר והופך את עצמו לגיבור־על מול "פרחי הקומוניזם" שזה עתה באו.

כחול לבן, אם חפצת חיים היא, חייבת לצאת מעמדת "ילדת הכאפות" של נתניהו, להבליט את הזהות העצמית, לחזק מאוד את הדוברות הפוליטית וללמוד מהר פוליטיקה. שריה צריכים לצאת מהמשרדים לרחבי המדינה, לפגוש קהלים, להסביר ולשמר כוח.

ייתכן מאוד שנתניהו, המעודד מהסקרים ומה"אין חלופה רלוונטית" מולו, יגרור את ישראל בקרוב לבחירות נוספות. כחול לבן צריכה להיות מוכנה לאירוע הזה, לחדד את ההבדלים בינה לבין הליכוד בכל תחום, ואם נתניהו ידרוש סיפוח או בחירות - התגובה צריכה להיות בחירות.
 
2. זה כמובן לא מתואם עם הרמטכ"ל אביב כוכבי, הנאבק על התוכנית הרב־שנתית "תנופה" ועל תקציב צה"ל לשנתיים הקרובות, אבל במקביל למאמציו יצא מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בקמפיין גדול של מלחמה פסיכולוגית ברשתות החברתיות, עם הבטחות מפורטות לגבי מה שהוא מתכוון לעולל לישראל.

בשורת סרטונים שאחריהם עוקבים היטב במודיעין שלנו, נסראללה מסביר כי אין לו כוונה "לבזבז טילים" ולירות סתם, אלא שהוא יכוון אותם אל הקריה, אל בסיסי חיל האוויר ואל יעדים אסטרטגיים. נסראללה מבקש בסרטונים ובקמפיין ההפחדה להזים את ההערכה בישראל שהוא חושש ממלחמה, שארגונו עייף מהמערכה בסוריה, ובו־זמנית להרתיע את ישראל.

הרמטכ''ל אביב כוכבי (צילום: דובר צה''ל)הרמטכ''ל אביב כוכבי (צילום: דובר צה''ל)

גם כשכל העולם עוסק בקורונה ובמשבר כלכלי עצום, הגחלים הלוחשות במזרח התיכון (שפחות נפגע מהנגיף) עדיין לוחשות, והפוטנציאל לעימות גבוה. כמעט מדי יום ולילה ממשיך צה"ל להתמקד בשני יעדים מרכזיים בצפון: מניעת התבססות איראנית ויכולות מתקדמות על אדמת סוריה ושלילת יכולות אסטרטגיות ויכולות דיוק בטילים של חיזבאללה בלבנון.

לו הייתי כיום דובר צה"ל, הייתי שוקל לקדם את הסרטונים של נסראללה לרשת אצלנו, ומכוון לשרים, לחברי הכנסת ולעיתונאים הכלכליים כדי להבהיר שהאיום האמיתי עדיין מצפון לנו (גם אם בסתר לבי הייתי יודע שהקיצוץ בביטחון הוא בלתי נמנע).
 
3. הכותרות שבישרו השבוע על "בית הספר" ועל "סדרת החינוך" שהעבירו ארגוני המורים את שר החינוך יואב גלנט גרמו לי במידה מסוימת לשמחה מהולה בעצב. שמחה על כך ששר החינוך החדש הבין כי בניגוד לצה"ל, שבו כל אחד נכנס עם דעתו ויוצא עם דעתך, במשרדים האזרחיים זה שונה. ועצב על כך שכאזרח טוב יש לי אינטרס לאומי ששר החינוך יצליח בתפקידו ויוביל את המערכת להישגים.

אני מקווה שהאירוע הזה יגרום לגלנט לחשב מסלול מחדש ולהבין שהמורים הם הפתרון ולא הבעיה, שהם ״הצבא״ העיקרי שלו שאמור להביא לו ולנו את התוצאה. גלנט ייטיב לעשות אם יתמקד בטיפוח מעמד המורה והמחנך בישראל, הן בתגמול ראוי והן בהוקרה ובהערכה ציבורית. עליו לשפר את תדמיתם ולהחזירם למעמד של אוטוריטות בעיני הורים ותלמידים. הוא צריך לטפח, ללוות, לשוחח ולהציב דירקטיבה למורים ולסטודנטים בפקולטות לחינוך באוניברסיטאות ובמכללות, לחזק את תנועות הנוער ולהשתמש בבוגרי המכינות הקדם־צבאיות כעתודה ללימודי הוראה. עליו לחזק את לימודי היהדות, האזרחות וידיעת הארץ, ולהציב לנוער יעדים של ציונות בת זמננו בנגב, בגליל, בטכנולוגיה, בהייטק וגם בחקלאות.

על השר גלנט להשתחרר מהז'רגון הצבאי ולאמץ שפה אזרחית ידידותית ומחבקת. בעיקר הייתי ממליץ לו להקים "פורום חזון" של כ־30 מחנכים ותלמידים מכל הזרמים בחינוך ומכל חלקי הארץ, כדי לשמוע אחת לחודשיים ממקור ראשון על המתרחש ולהטמיע מסרים וכוונות או לבחון רעיונות ותוכניות. אל תתפלאו על אמירותיי אלה: אכן, מאז השירות הצבאי ו"פרשת הרפז" יחסיי עם גלנט אינם משופרים (בלשון המעטה), אבל עניין אישי לחוד ומדינה לחוד, ואלה היו ההמלצות שלי להצלחתו בתפקיד.
 
4. לפני 84 שנים היה תל עמל הראשון מבין יישובי חומה ומגדל והיישוב הראשון שקם בעמק בית שאן, שהיה עד אז בעיקר ביצות, יתושים וחום כבד מנשוא. מייסדי הקיבוץ הזה נשלחו אז לביצה שנקראה שוכה, ושם, בעמל רב, הקימו את הקיבוץ הפורח ניר דוד. בתחילה הוקם הקיבוץ בצדו האחד של נחל האסי (שהורחב על ידי הקיבוץ למעין בריכה) ולאחר מכן, עם הגידול הטבעי, התרחב לצדו השני. היישוב הפך ירוק, והנחל הזורם במרכזו, לצד בתי החברים, הפך לאחד היפים בארץ. עם השנים, החקלאות הקורסת הביאה את ניר דוד, כמו יישובים רבים אחרים, לפתח גם ענף תיירות וצימרים.

השבוע הוגשה לבית המשפט בתל אביב עתירה של תושבי בית שאן בטענה שניר דוד הפקיעו שטח ציבורי לטובתם הפרטית, והם דורשים כעת כניסה ושימוש חופשי במדשאות הקיבוץ ובפיסת הנחל העוברת בתוכו. לי זה נראה כמו יריקה בפניהם של בני הדור השני והשלישי של החלוצים, שהפכו ביצה מעופשת של יתושים לגן פורח. אני מקווה מאוד שבית המשפט לא ייכנע לפופוליזם ויביע הערכה לאלו שגאלו את הקרקע והקימו קיבוץ לתפארת (גילוי נאות: ייעצתי בעבר לקיבוץ, ואני חבר קיבוץ בעצמי).

5. נפגשתי השבוע להרצאה ולשיחה עם 20 חניכי קורס הצוערים של משרד הכלכלה שעומדים לצאת לבירות העולם כנספחים כלכליים. כולם צעירים ומשכילים שעזבו תפקידים איכותיים כדי לייצג את ישראל וכלכלתה ברחבי העולם. סיירת מטכ״ל של ממש. אמרתי להם שהעולם מתמודד עם בעיות גלובליות ומחפש פתרונות שביכולתה של ישראל לספק, וכי זוהי משימתם העיקרית. בהצלחה להם ושבת שלום.