כל סקר נתון בסד השאלות המוצגות בו. לדוגמה, השאלה הבאה, מתוך סקר של מנחם לזר: "מהי עמדתך בעניין תוכנית נתניהו לספח/להחיל כבר בשבועות הקרובים ריבונות ישראלית בחלקים מיהודה, שומרון ובקעת הירדן?". שאלה טובה? טובה! מעניינת? מעניינת!
עכשיו נבדוק כמה הנחות מוקדמות יש בבסיסה של שאלה קצרה ולכאורה פשוטה מהסוג הזה. השאלה מתייחסת ל"תוכנית נתניהו". זה משמעותי, כי אם היינו כותבים "תוכנית טראמפ" או "תוכנית הממשלה" או תוכנית "נתניהו וגנץ", זה היה נראה אחרת. ועוד יש בשאלה "לספח/להחיל". גם זה משמעותי, כי יכול להיות שיש מי שתומך בסיפוח אך מתנגד להחלה, או תומך בהחלה אך מתנגד לסיפוח, או תומך בסיפוח אבל לא יודע מהי החלה. כלומר, פתח לבלבול.
ועוד: כתוב בשאלה "בחלקים מיהודה, שומרון ובקעת הירדן". גם זה משמעותי. אפשר היה לכתוב "חלקים מהגדה המערבית", וזה היה נשמע אחרת. או לכתוב, "יישובים ישראליים בשטחים", וגם זה היה נשמע אחרת. או "התנחלויות", וגם זה היה נשמע אחרת. ובכלל, מה זה "חלקים"? אילו חלקים? לזר לא יודע. גם מי שמשיב על הסקר לא יודע. גם אני לא יודע. כך שכל מי שעונה על השאלה הזאת קובע עמדה ביחס למהלך שאינו יודע את טיבו. האם "חלקים" משמעו שני גושי התנחלויות, או שלושה, או התנחלויות מבודדות, או 30%, או רק בבקעה, או רק בהר.
לא יפה שאני נטפל דווקא לסקר של לזר. הוא היה נחמד ושלח לי את הנוסח המפורט. סקרים אחרים בשאלת הסיפוח סובלים בדיוק מאותה בעיה. ובעצם, הבעיה היא לא בסוקרים - הבעיה היא במציאות. אי אפשר לשאול בצורה טובה על מציאות שאיננה בהירה. אפשר לשאול שאלה כמו: "האם את/ה בעד סיפוח מעלה אדומים?", ולקבל תשובה שיש לה משמעות. אבל אי אפשר לשאול שאלה כמו "האם את/ה בעד סיפוח כלשהו, במקום כלשהו, בתנאים כלשהם, בעיתוי כלשהו?", ולקבל תשובה שיש לה משמעות.
אולי בגלל זה דליה שיינדלין, שגם היא סוקרת, צייצה לי השבוע כך: "אין בסיס לטעון שרוב הישראלים תומכים במדיניות". קראתי וקפצתי. שיינדלין היא סוקרת במכון שמקדם עמדות שמאל מובהקות. גם עמדותיה שלה עמדות שמאל מובהקות. ברור שהיא תרצה לקעקע את הטענה שהציבור תומך בסיפוח.
אבל אחרי שקפצתי הלכתי לקרוא מחדש את כל הסקרים שעסקו בסיפוח, והגעתי למסקנה שהיא לפחות חצי צודקת. אכן, אין בסיס "לטעון שרוב הישראלים תומכים במדיניות". אין בסיס, קודם כל, משום שלא ברור מהי ה"מדיניות" שבה הם תומכים, או שאליה הם מתנגדים.
הנה עוד דוגמה, הפעם מסקר של פרופ׳ תמר הרמן וד"ר אור ענבי מהמכון לדמוקרטיה. זו השאלה שהוצגה: "בהסכם הקואליציוני שחתמו הליכוד וכחול לבן נכתב כי לאחר דיון בין נתניהו לגנץ, תובא לאישור בממשלה ו/או בכנסת תוכנית שתואמה עם ארה"ב להחלת ריבונות על חלקים מהגדה המערבית/יהודה ושומרון. האם אתה תומך או מתנגד להחלת ריבונות כזו בעתיד הקרוב?".
שוב, עקבו אחר הנחות המוצא הנדרשות מהמשיב על השאלה הזאת. הסיפוח נקשר ל"הסכם הקואליציוני". זה עשוי להשפיע על מי שפשוט מתנגד לקואליציה. אחר כך מדובר על "דיון בין נתניהו לגנץ". אבל מה אם אני תומך בסיפוח גם בלי דיון כזה או רק בלי דיון כזה? אחר כך כתוב שיהיה אישור בממשלה או בכנסת. אבל יכול להיות מישהו שיתמוך בסיפוח בתנאי שיהיה אישור של הכנסת, ולא רק של הממשלה.
אחר כך נאמר שהתוכנית "תואמה עם ארה"ב". האם השואל מביע בזה עמדה שרק תיאום עם ארה"ב יביא אותו לתמוך בתוכנית? ושוב, העניין הזה עם "חלקים מהגדה המערבית". בלי פירוט. אילו חלקים? כמה חלקים? וכתוב גם "בעתיד הקרוב", שהוא זמן לא מוגדר. אולי מחר, אולי בהמשך העשור.
ומה שקשה יותר מניסוח השאלות הוא ניסוח התשובות. כל סקר מציע כמה אפשרויות לתשובה. כל אפשרות מגלמת עוד מלכודת. לפעמים מבקשים לדעת אם הנשאל "תומך" או "מתנגד", אבל אז עולה השאלה במה תומך, למה מתנגד. איך אפשר לתמוך בתוכנית או להתנגד לתוכנית שאיננו יודעים מה טיבה. לפעמים מוצגות אפשרויות ספציפיות, כמו "אני תומך בסיפוח רק עם תמיכה של הממשל האמריקאי". זו דווקא אפשרות שיש בה תועלת. אפשר ללמוד ממנה שיהיה קשה מאוד לגייס רוב לסיפוח בלי תמיכת הממשל האמריקאי.
בסקר של לזר הוצגה האפשרות "תומך בסיפוח/החלת ריבונות, אבל רק בבקעת הירדן". גם מהסעיף הזה לומדים משהו. ישנו פלח לא מבוטל שתומך בסיפוח רק בחבל גיאוגרפי מסוים. אלא שגם על זה אפשר להוסיף הסתייגויות, כמו: מהי בדיוק הגדרת ה"בקעה". האם גם השטח של עמק בית שאן נכלל בה? האם גם צפון ים המלח?
ניסינו לעשות קצת סדר, לברר בכל זאת מה אנחנו יודעים ומה לא. זה לא היה לגמרי פשוט. לקחנו שורה של סקרים, וניסינו להבין מהם, קודם כל, מי תומך מובהק, או מתנגד מובהק לסיפוח. לפעמים קל לזהות את הנתון הזה, לפעמים צריך קצת לנחש. לכן ניתן כמה דוגמאות למה שעשינו. לדוגמה: לפי סקר "מפקדים למען ביטחון ישראל" (סקר בעייתי מאוד, שכבר הזכרנו בעבר), ישנו פלח מהציבור שבעד סיפוח מלא או חלקי כאפשרות העדיפה לעומת כל אפשרות אחרת לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. פלח דומה בגודלו אומר שיתמוך בסיפוח גם במחיר פגיעה בשלום עם ירדן. את הפלחים האלה החשבנו כתומכים מובהקים בסיפוח.
ועוד דוגמה: על פי סקר וואלה מינואר הייתה קבוצה שמתנגדת לסיפוח אפילו בבקעת הירדן - האזור שהוא הכי בקונצנזוס. את המתנגדים האלה החשבנו למתנגדים מובהקים. אפשר להניח שבחלק מהמקרים הבחירות שלנו לא יהיו מוסכמות על כולם. אבל כדי לקבל תמונה קצת יותר בהירה לא היה מנוס ממהלך כזה.
כמה מסקנות:
- כשליש מכלל הישראלים מתנגדים כרגע לכל סיפוח, ושיעורם בעלייה. גם משום שההחלטה נהיית יותר קונקרטית, גם משום שהצטרפו מתנגדים מהימין (שמבינים שתמיכה פירושה תמיכה בכלל תוכנית טראמפ), גם משום שלא הושגה עדיין הסכמה קואליציונית שתיתן מטרייה פוליטית לתומכי סיפוח מהמרכז־שמאל. ספק אם יש דרך של ממש לשכנע את רוב המתנגדים האלה לעבור מהתנגדות לתמיכה.
- תומכים בסיפוח מלא ובכל תנאי יש פחות ממה שנדמה. כחמישית מהישראלים (ושיעור גבוה יותר, כרבע, מקרב היהודים בלבד). אבל התמונה נעשית מעודדת יותר לתומכי הסיפוח כאשר נבחנות שאלות של סיפוח־על־תנאי. כלומר, סיפוח בתמיכה אמריקאית, או רק של הגושים, או של הבקעה, או רק של חלק מהגושים, או בהסכמת כחול לבן, וכדומה. לאחר שמנטרלים התניות מופרכות, שברור שלא יכולות להתממש (כמו "רק בתיאום עם ירדן"), עדיין נותרים במחנה התומכים בסיפוח־על־תנאי יותר ממחצית הישראלים, וקרוב יותר לשני שלישים מהיהודים. הבעיה בתמיכה־על־תנאי ברורה: עד שלא נדע מה התוכנית, ומה תנאיה, פשוט לא נדע אם יש לה רוב.
- ושווה להזכיר שהתמיכה בתוכנית טראמפ נחלשת. זה קורה משום שבתוכנית טראמפ תומכים דווקא הישראלים שתומכים גם ב"שתי מדינות לשני עמים" כחלופה המועדפת לפתרון הסכסוך. ובמילים אחרות, תמיכה מלאה בתוכנית טראמפ נעשתה, באופן די מוזר, למאפיין שמתאר דווקא חברים במרכז־שמאל. או כפי שכתבו פרופ' גלעד הירשברגר וד"ר סיון הירש־הפלר מהמרכז הבינתחומי הרצליה בניתוח שכתבו לאחרונה: "התמיכה בתוכנית טראמפ אינה מבטאת תמיכה בסיפוח חד־צדדי".
סטיית תקן
1. כמה מקוראינו, כנראה אוהדי טראמפ, זעמו על הטור מהשבוע שעבר, שהציג אפשרות לתבוסה של הנשיא בבחירות בנובמבר. נמליץ להם לעיין בממוצע הסקרים המשוקלל שהעלה השבוע נייט סילבר. ביידן מוביל בו ביותר מ־9%, יתרון מבטיח מאוד. בפלורידה ביידן מוביל ב־7%, בפנסילבניה ביותר מ־5%. אם אלה תוצאות האמת, טראמפ יובס.
2. על פי ממוצע הסקרים של ריל קליר פוליטיקס, שמחושב בצורה קצת אחרת, לביידן יש יתרון עוד יותר גדול - 9.5% (אצל סילבר זה 9.2%). המספרים נכונים ליום רביעי.
3. רוב הלבנונים לא אוהבים את הפליטים המתגוררים בארצם. זו המדינה שבה נמצאו העמדות השליליות ביותר ביחס לשאלות על מגוון של קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות. הירדנים מביעים עמדות חיוביות ביחס לפליטים. כל זה בדוח נרחב ומסקרן למדי על מגוון במדינות מתפתחות ברחבי העולם.
השבוע השתמשנו בסקרים שפירוטם מופיע בטבלה, וכמו כן בסקרים של פיו, גאלופ, ריל קליר פוליטיקס ו־FiveThirtyEight. תודה לפרופ׳ קמיל פוקס ולמנחם לזר.