משהו: למפגינים נגד שחיתות השלטון יש שתי מטרות: להוכיח שהמנהיגות מושחתת, ולשכנע שאצלם אי אפשר למצוא שחיתות. החלק השני קשה יותר.
הזדעזענו ממעצר תא"ל היום, ואלה מאיתנו עם רגישות לדמוקרטיה גם הזדעזעו ממעצר ילדות בנות 14 בתקופת ההתנתקות, לזמן רב הרבה יותר מאשר שישבת אחד. הבעיה לא תיפתר עד שמפגיני כל ההפגנות יתאחדו ויקימו מטה משותף למלחמה באויב האמיתי: המשטרה ושלטון החוק.
אמנון אברמוביץ' הגיע להפגנה של הביביסטים והימניים ברחבת מוזיאון תל אביב לצורך סיקור אוהד, או סיקור הוגן, או סיקור עוין, ובכל אופן ולפני הכל - לצורך סיקור לא משעמם. הוא חטף קריאות גירוש, והלך משם אחרי שהושג פוטאג' טוב שיתאים לשידור לקהל בבית, ובעיקר: יגרום באזז ברשתות החברתיות, מטרת־על וערך שאין חשוב ממנו בעיתונות 2020.
בימים אלה נשמעות קריאות של הרמטכ"ל, וגם הרהורים רועשים של שר התקשורת, בדרישה לסגור את גלי צה"ל. לא חדש. כמעט כל רמטכ"ל ושר ביטחון תמהו מדוע הם צריכים את גלי צה"ל. רמטכ"לים אמרו: "לא ייתכן שתהיה תחנה צבאית שמשדרת מחלוקות בחברה הישראלית. זה לא התפקיד שלה, וזה לא דמוקרטי", או: "אין סיבה שהצבא יחזיק במערכת שאין לה שום תרומה ביטחונית, אפילו לא בעקיפין", ועוד.
גם אהוד ברק הצהיר כשמונה לרמטכ"ל כי יסגור את גלי צה"ל. כמו אחרים שהודיעו שהם יסגרו את התחנה, גם ברק למד מהר מאוד מה הוא יכול להכריז, ונגד מי אין לו כוח. אבל היום אני חושש שבאמת יסגרו את גלי צה"ל. עכשיו דווקא ייענו לקריאה של הרמטכ"ל. אל תתפלאו אם תשמעו קולות של אינטלקטואלים משפיעים מנמקים שאין היגיון בתחנה צבאית. תשמעו מפיהם טענות מאוד הגיוניות. גם פעם הן היו הגיוניות. אבל לא נשמעו.
זה היה מצב לא נורמלי, אבל ירון לונדון כינה זאת "אנומליה חיובית". חיובית אז. היום, אותם אנשים שקבעו מהי אנומליה חיובית ומהי סתם אנומליה כבר לא חושבים כמו קודם על האנומליה הגל"צניקית. הפעם יש בגלי צה"ל תוכניות שאינן סוגת "אנומליה חיובית" בעיני משגיחי הכשרות של אנומלְיוֹת. עירית לינור, קובי אריאלי, יעקב ברדוגו משדרים שם, ובכישרון רב, ועוד כמה אנשים אמיצי דעת, שיסלחו לי אם לא הזכרתי את שמם ותרומתם.
מה קורה כאן? שואלים המטהרים כל אנומליה, אבל רק אם היא לטעמם. מה שווה גלי צה"ל אם אנחנו לא שולטים בה? הם מזדעזעים, והם יעברו לזעוק "מי צריך תחנה צבאית?" בלי להתבלבל בכלל.
בנאום שגריר ישראל באיטליה, דרור אידר, בפני ועדת החוץ של הסנאט האיטלקי, הוא הצביע על העובדה שהפלסטינים לא אומרים "שתי מדינות לשני עמים", אלא "שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום", כיוון שהם לא מכירים בזכותנו להגדרה עצמית, ובזכות של עם ישראל לארץ משלו.
סוּאָה אֶצֶ'לֶּנְסָה, לְ'הוֹנוֹרֶבוֹלֶה אָמְבָּשָׁאטוֹרֶה דְ'יִזְרָאֶלֶה ד"ר דרור אידר עשה עבודה טובה, נאום מבריק שאחריו הוא ענה על שאלות הסנאטורים, גם קנטרניות. נשמח אם האיטלקים יבינו, וידרשו שהפלסטינים יכירו בלגיטימיות שיבת העם העתיק שלנו לציון. לא יקרה. לכן מעשי יותר לדרוש שהם, שאינם בדיוק עם, ואנחנו, שהערבים טוענים שאיננו עם, נכריז על הפתרון הרצוי: שתי מדינות לשני לא עמים.
נסיכה שביקשה את עילום שמה כתבה לפינתנו מכתב:
נעים לשתף במשהו אופטימי.
שבת שלום, ח'.
התרעות פיקוד העורף