1. ביום ראשון שעבר הובא חברי אבי בנדר למנוחות. כתבתי עליו לפני שבועיים, כשהיה מורדם ומונשם בבית החולים איכילוב בגין זיהום בריאות. סיפרתי על הפרלמנט של בנדר, שריכז מדי שבת אנשים מרתקים מכל תחומי החיים. אחד האירועים המוטרפים שהיו בפרלמנט בחצר של בנדר התרחש ב־13 באוקטובר 2001. שימו לב למספר 13 שמופיע בתאריך. אלו המאמינים באמונות טפלות מייחסים לו מזל רע.
גם כשהעורב התעופף לכיסא פנוי שהיה מאחורי שולחן הסועדים, יעל זאבי המשיכה להיות מבועתת מהאירוע. ארבעה ימים לאחר מכן, ב־17 באוקטובר, נרצח גנדי בירושלים על ידי מחבלים פלסטינים שתכננו את הרצח בקפידה וידעו שהוא מסתובב ללא שומרי ראש.
גנדי יצא מחדר האוכל של מלון "הייאט" בשעה שבע בבוקר ועלה לכיוון חדרו. כמה דקות אחר כך עשתה יעל את המסלול ומצאה את בעלה ירוי ומדמם על המסדרון. גנדי הובהל במצב אנוש לבית החולים הדסה ונפטר שעתיים מאוחר יותר. יעל האמינה שהעורב שנחת ארבעה ימים קודם לכן על כיסאו של בעלה הביא לו מזל רע.
הקדשתי שעות ארוכות למציאת הצילום של העורב המנחוס על הכיסא, זולל מה שגנב מהשולחן. מצאתי. בתמונה רואים את אבי בנדר בחולצה הלבנה מביט על הציפור בזעם וכך גם זקן השבט שמואל "סאמק" ינאי.
2. כשהבוס של הפרלמנט הגיע לגבורות, עמוס אטינגר, אדם רב כישרון והיוצר של התוכנית "אלה הם חייך", כתב לכבודו מקאמה וגם הקריא אותה באוזני הנוכחים. וכך כתב אטינגר:
אגב, מהיכן אני מכיר את האינפורמציה הזאת על אודות השולחן של אבי, פשוט, הגעתי לכתבות של אחד מיושבי השולחן - העיתונאי נתן זהבי, שהפליא ומפליא לתאר את הדמויות והטיפוסים הרבים שליד שולחן השבת התקבצו, אותם שהמשיכו וממשיכים לספר, לריב, לאהוב ולשנוא, אם תרצו או לא תרצו.
אבל ישנם אותם הממשיכים להגיע לחצר של אבי, לפקוד את השולחן, כמו עורך הדין גדעון רוזנבלום, חיים טופול, שתמיד יש לו ציור מוכן, ודן פתיר שעלה לגדולה, כיועצם של שלושה ראשי ממשלה.
ובין הממשיכים לבוא לשולחן, בועז אפלבוים, משה קליין, ואריה הירש, ודדי וברוך תירוש, כל אחד טיפוס, כל אחד רגיש, ומגיע המפקד, תת־אלוף צורי שגיא, האדם שתמיד סביבו שמח, הוא זה שפיקד על לחימת הכורדים נגד העיראקים, וניצח.
וכמובן, כמובן, כמובן, לא שכחנו ונזכיר מיד, את השר לשעבר רפי איתן. איש המוסד, שבין שאר פעילותו החשאית וסודותיו, הביא לישראל את אדולף אייכמן, במו ידיו. ובהמשך עשה עסקים עם קסטרו, לא קסטרו מהבגדים, אלא עם שליט קובה, פידל קסטרו, שהפכו ידידים.
וכמובן שאי אפשר לקפח את הנשים, נילי רוזנבלום, בת עמי ינאי, מרים איתן, ציפה שגיא, בשבילן להגיע לשולחן השבת של אבי, זה פשוט רגע חגיגי. ברור שזאת רשימה חלקית, שאין די לה, כי אילו הייתי צריך לקרוא בשמות כולם, היינו יושבים כאן כל היום והלילה.
ואם מדברים בנשים, הרי שהמלכה שאת המטעמים לשולחן הכניסה, היא זו האחת המלווה את השולחן כל שבת - הרי היא לריסה. במבט המצודד שלה, המלא חיוכים, היא דואגת שה"ברנץ׳" של שבת, יהיה ארוחת מלכים.
אבל גם הטעימות וההנאה, מהגבינות, מהסלטים, מהדגים המלוחים, לא מפסיקות את ההתדיינות, לא מפסיקות את הוויכוחים, ושוב עולים על השולחן סיפורים על אילי הון שכאלה, ואילי הון אחרים שבגלל קומבינות היסטריות, יושבים בכלא.
והוויכוחים לא נגמרים והם יימשכו, לא יותר ולא פחות, גם בשבת הבאה וגם בשבתות הבאות. וזה הזמן לשוב ולהודות ללריסה, ולא אגזים, אם אוסיף תודה לנתן זהבי, שפשוט את מה שכתב, כתבתי בחרוזים.
ומכל הלב אנו מבקשים להודות לך, אבי בנדר, על האירוח, על המפגש שיש לו טעם של עוד ועל לבך הפתוח, הלב הפתוח שלך, אבי, שעכשיו אתה חוגג עמו שמונים.
קבל ברכה חמה מכל אותם שעם יושבי שולחן השבת נמנים, לבריאות טובה, שהרי מן הגיל, אין מנוס, ומצטרף למברכים כותב שורות אלה - אטינגר עמוס.
התרעות פיקוד העורף